סד"א/ערעור על החלטה להטיל קנס בגיןבזיון בימ"ש

@ לבעל דין שבקשה להטיל עליו סנקציה לפי פקודת ביזיון בית משפט נדחתה בבית משפט שלום והתקבלה בבית המשפט המחוזי ישנה זכות להגיש ערעור על החלטת הקנס וזאת למרות שהעניין נדון בשלישית בפני בית המשפט@
עודד ארבל |

עובדות וטענות: לבית משפט השלום הוגשה בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט להטיל קנס על המערערים בשל אי קיום החלטתו. בית משפט דחה את הבקשה. הוגש ערעור ברשות לבית המשפט המחוזי על דחייה זו. הערעור התקבל ועל הושת קנס. על כך הוגש ערעור לבית המשפט העליון. עולה השאלה האם ההליך דינו רשות ערעור או ערעור בזכות. לטענת המערערים, נוכח סעיף 8(1) לפקודה הקובע כי "צו המטיל עונש שניתן ע"י בית משפט מחוזי או בית משפט שלום... יהא ניתן לערעור באותם התנאים הנוהגים בערעור על פסק דין פלילי המטיל עונש כיוצא בזה" יש ערעור בזכות על פסק הדין של בית המשפט המחוזי. המשיבים בתגובתם טענו כי הליך זה דינו רשות ערעור שכן אין הבדל בין נסיבות מקרה זה ובין מקרה בו נאשם זוכה בערכאה הראשונה, הורשע בערעור לבית המשפט המחוזי והוא מבקש לשוב ולערער. כשם שדינו של ערעורו של נאשם זה, שהורשע, הינו כדין רשות ערעור, כך המצב בענייננו.

דיון משפטי:

כב' הר' י' מרזל:

יש להעדיף את גישת המערערים ולהקנות להם זכות לערער. אכן, יש משקל לגישת המשיבים כמו גם לעקרון היסוד שבה לפיה עניין הנדון בשלישית ידון בבית-משפט ברשות ולא בזכות. זהו הדין הכללי בנדון (ראו סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). אולם, לשונו של סעיף 8(1) לפקודה מקנה על פניו זכות לערער על החלטה המטילה עונש או קנס וזאת גם החלטת הקנס ניתנה נדון העניין פעם שניה. תכלית הוראה זו הינה להקל על האיש שכנגדו ניתנה ההחלטה. קביעה לפיה הערעור על הטלת קנס או עונש בשל הפקודה יהא רק ברשות אינה עולה בקנה אחד עם תכלית זו. הדין היה שונה, לכאורה, אם בית-משפט השלום היה מקבל הבקשה לפי הפקודה ומטיל עונש או קנס. או-אז, היתה עומדת לבעל הדין זכות ערעור לבית המשפט המחוזי, ולו היה הערעור נדחה - היה יכול בעל הדין לפנות לבית המשפט העליון ברשות ערעור. אולם ענייננו שונה הוא. החלטה בית המשפט המחוזי, היתה למעשה ההחלטה הראשונה שהטילה קנס על פי הפקודה, ולכן עומדת למערערים זכות לערער עליה.

סוף דבר: המסקנה היא כי למערערים זכות ערעור וההליך שנפתח, נפתח כדין.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
בחור נוסע באיילון עם רכב פתוח, נוצר באמצעות AIבחור נוסע באיילון עם רכב פתוח, נוצר באמצעות AI

מה ההון של הישראלי הממוצע? לא מה שחשבתם

האם אתם יותר מהממוצע, או מתחת לממוצע?  

מנדי הניג |

דוח של בנק ישראל שפורסם בשבוע שעבר על ההתחייבויות של הציבור הישראלי נותן לנו נתונים מעניינים. רוב ההתחייבויות שלנו הן למשכנתאות, סדר גודל של 620 מיליארד שקל, ועם חובות נוספים אנחנו בחוב כולל של כ-880 מיליארד שקל. בואו נניח שהדוח לא כולל את כל החובות כי יש גם הלוואות משפחתיות ונוספות. נניח שהחוב הכולל של הציבור הוא טריליון שקל.

טריליון שקל נשמע הרבה מאוד, אבל כשמחלקים את זה לנפש - 10 מיליון איש , מקבלים שהחוב לכל אדם הוא כ-100 אלף שקל. אם נתייחס למשפחה עם 2 ילדים נקבל שיש לה חוב של 400 אלף שקל. זה ממוצע וכמו שאתם יודעים, ממוצע זה עניין בעייתי. לדוגמה - זוג צעיר שלוקח משכנתא בהיקף של 1-1.5 מיליון שקל ואפילו יותר, עמוס בחובות - הרבה יותר מהממוצע. מצד שני, יש משפחות רבות אחרי 20-30 שנה של משכנתא שאין להם חוב גדול. 

למשפחה ממוצעת יש חוב של 400 אלף שקל, וזה הגיוני כי משפחה ממוצעת היא לא זוג צעיר והיא גם לא סוג בפנסיה, היא זוג בגילאי 45-50 בערך, ובמצב כזה המשכנתא כבר נמוכה, היא בישורת האחרונה שלה, אצל חלק כבר נסגרה. 

התחלנו בחוב, אבל יש לנו יותר נכסים. יש דירה, רכב ויש נכסים פיננסים. נתחיל בדירה - דירה ממוצעת בישראל שווה כ-2.3 מיליון שקל. אנחנו מתייחסים כאן לממוצע, אז זו הדירה שיש למשפחה שהגדרנו - 4 נפשות (2 ילדים) וחוב של 400 אלף שקל. הדירה בניכוי החוב שרובו משכנתא - כ-1.9 מיליון שקל. 

יש גם רכבים. מסתבר שזה לא משמעותי להון הכולל. יש מעל 4 מיליון רכבים, שזה בממוצע 0.4 רכב לאיש, למשפחה כ-1.6 רכבים. נניח שמדובר ברכבים עם וותק של 6-7 שנות וותק ונניח בשמרנות שיש עליהם עוד חוב, נקבל אולי 100 אלף שקל שווי נטו של רכבים. אנחנו בסיכום ביניים של 2 מיליון שקל - הון ממוצע למשפחה בלי הנכסים הפיננסים. וכאן מגיעה ההפתעה הגדולה.

בחור נוסע באיילון עם רכב פתוח, נוצר באמצעות AIבחור נוסע באיילון עם רכב פתוח, נוצר באמצעות AI

מה ההון של הישראלי הממוצע? לא מה שחשבתם

האם אתם יותר מהממוצע, או מתחת לממוצע?  

מנדי הניג |

דוח של בנק ישראל שפורסם בשבוע שעבר על ההתחייבויות של הציבור הישראלי נותן לנו נתונים מעניינים. רוב ההתחייבויות שלנו הן למשכנתאות, סדר גודל של 620 מיליארד שקל, ועם חובות נוספים אנחנו בחוב כולל של כ-880 מיליארד שקל. בואו נניח שהדוח לא כולל את כל החובות כי יש גם הלוואות משפחתיות ונוספות. נניח שהחוב הכולל של הציבור הוא טריליון שקל.

טריליון שקל נשמע הרבה מאוד, אבל כשמחלקים את זה לנפש - 10 מיליון איש , מקבלים שהחוב לכל אדם הוא כ-100 אלף שקל. אם נתייחס למשפחה עם 2 ילדים נקבל שיש לה חוב של 400 אלף שקל. זה ממוצע וכמו שאתם יודעים, ממוצע זה עניין בעייתי. לדוגמה - זוג צעיר שלוקח משכנתא בהיקף של 1-1.5 מיליון שקל ואפילו יותר, עמוס בחובות - הרבה יותר מהממוצע. מצד שני, יש משפחות רבות אחרי 20-30 שנה של משכנתא שאין להם חוב גדול. 

למשפחה ממוצעת יש חוב של 400 אלף שקל, וזה הגיוני כי משפחה ממוצעת היא לא זוג צעיר והיא גם לא סוג בפנסיה, היא זוג בגילאי 45-50 בערך, ובמצב כזה המשכנתא כבר נמוכה, היא בישורת האחרונה שלה, אצל חלק כבר נסגרה. 

התחלנו בחוב, אבל יש לנו יותר נכסים. יש דירה, רכב ויש נכסים פיננסים. נתחיל בדירה - דירה ממוצעת בישראל שווה כ-2.3 מיליון שקל. אנחנו מתייחסים כאן לממוצע, אז זו הדירה שיש למשפחה שהגדרנו - 4 נפשות (2 ילדים) וחוב של 400 אלף שקל. הדירה בניכוי החוב שרובו משכנתא - כ-1.9 מיליון שקל. 

יש גם רכבים. מסתבר שזה לא משמעותי להון הכולל. יש מעל 4 מיליון רכבים, שזה בממוצע 0.4 רכב לאיש, למשפחה כ-1.6 רכבים. נניח שמדובר ברכבים עם וותק של 6-7 שנות וותק ונניח בשמרנות שיש עליהם עוד חוב, נקבל אולי 100 אלף שקל שווי נטו של רכבים. אנחנו בסיכום ביניים של 2 מיליון שקל - הון ממוצע למשפחה בלי הנכסים הפיננסים. וכאן מגיעה ההפתעה הגדולה.