מאי שהיה: הקפי פעילות נמוכים יחסית בשוק המט"ח
ממחלקת פעילות המשק במט"ח בבנק ישראל נמסר, כי בחודש מאי פעלו הן תושבי חוץ והן תושבי ישראל בשוק שקל מט"ח בהיקפים נמוכים יחסית לפעילותם בחודשים הראשונים של השנה. בולטת במיוחד, לדברי כלכלני המחלקה, ההתמתנות בהשקעות הישירות של תושבי חוץ במשק, כשבמהלך החודש אף נרשם מימוש של השקעה ישירה בחברת אחזקות. גם בתנועות ההון היוצאות ניכרת ירידה, והן נמוכות משמעותית מאלה של החודשים הקודמים וזאת, למרות הרפורמה במס והמשך הצמצום בפער הריביות.
בחודש מאי נמשכה ההיחלשות של השקל מול הדולר שהחלה באפריל - במהלך החודש פוחת השקל בשיעור של 0.4% מול הדולר. התפתחות זו מקורה בהתחזקות הדולר בעולם. עם זאת, כתוצאה מגורמים מקומיים שלחצו לייסוף השקל, שיעור ההיחלשות של השקל מול הדולר היה נמוך מזה של מרבית מטבעות המשקים המתעוררים.
בסיכון שער החליפין, כפי שהוא משתקף בסטיית התקן הגלומה באופציות שקל-דולר הנסחרות מעבר לדלפק, נמשכה מגמת הירידה, שהחלה באמצע חודש ינואר - בסוף חודש מאי עמדה סטיית התקן הגלומה על רמה של כ-3.7% - הרמה הנמוכה ביותר בשנים האחרונות. גם בשווקים המפותחים ובשווקים המתעוררים נרשמה ירידה בסיכון שער החליפין.
עוד נמסר מהמחלקה לפעילות המשק במט"ח, כי תושבי חוץ רכשו, בחודש מאי, מטבע חוץ באמצעות מכשירים פיננסיים נגזרים בהיקף של כ-625 מיליון דולר, אך מנגד השקיעו במניות ישראליות ובאג"ח ממשלתיות בשקלים בהיקף של כ-480 מיליון דולר. פעילותם של תושבי חוץ במניות הנסחרות בבורסה המקומית הייתה אמנם מתונה בהשוואה לרביע הראשון של השנה, לעומת זאת, הם חידשו את השקעותיהם באג"ח ממשלתיות לאחר חודשיים של מימושים, ואלו הסתכמו בכ-200 מיליון דולר.
בחודש מאי ניכרה ההתמתנות בהשקעות הישירות של תושבי חוץ במשק. אלו הסתכמו בכ-90 מיליון דולר בלבד, ובמהלך החודש אף נרשם מימוש של השקעה ישירה בחברת אחזקות בהיקף של כ-100 מיליון דולר. עם זאת, ראוי לציין, שהיקף ההשקעות הישירות מתחילת השנה עולה על סכום ההשקעות בכל שנת 2004.
המגזר העסקי מכר החודש מט"ח נטו בהיקף של כ-370 מיליון דולר וזאת לעומת רכישות מט"ח נטו בהיקפים ניכרים בחודשים הקודמים. פעילותו באמצעות המכשירים קצרי הטווח לא הייתה אחידה. מחד, הוא מכר מט"ח באמצעות מכשירים פיננסיים נגזרים ובאמצעות משיכה מפיקדונות מט"ח ומנגד, הוא פרע אשראי במט"ח שנלקח ממערכת הבנקאות המקומית, בהמשך למגמה בשנתיים האחרונות.
משקי בית מכרו מט"ח נטו במהלך חודש מאי. פעילותם בקרנות נאמנות המתמחות במט"ח המשיכה להיות אפסית. פעילותם המתונה של משקי הבית בולטת על רקע המשך הצמצום בפער הריביות והרפורמה במס.
בחור נוסע באיילון עם רכב פתוח, נוצר באמצעות AIמה ההון של הישראלי הממוצע? לא מה שחשבתם
האם אתם יותר מהממוצע, או מתחת לממוצע?
דוח של בנק ישראל שפורסם בשבוע שעבר על ההתחייבויות של הציבור הישראלי נותן לנו נתונים מעניינים. רוב ההתחייבויות שלנו הן למשכנתאות, סדר גודל של 620 מיליארד שקל, ועם חובות נוספים אנחנו בחוב כולל של כ-880 מיליארד שקל. בואו נניח שהדוח לא כולל את כל החובות כי יש גם הלוואות משפחתיות ונוספות. נניח שהחוב הכולל של הציבור הוא טריליון שקל.
טריליון שקל נשמע הרבה מאוד, אבל כשמחלקים את זה לנפש - 10 מיליון איש , מקבלים שהחוב לכל אדם הוא כ-100 אלף שקל. אם נתייחס למשפחה עם 2 ילדים נקבל שיש לה חוב של 400 אלף שקל. זה ממוצע וכמו שאתם יודעים, ממוצע זה עניין בעייתי. לדוגמה - זוג צעיר שלוקח משכנתא בהיקף של 1-1.5 מיליון שקל ואפילו יותר, עמוס בחובות - הרבה יותר מהממוצע. מצד שני, יש משפחות רבות אחרי 20-30 שנה של משכנתא שאין להם חוב גדול.
למשפחה ממוצעת יש חוב של 400 אלף שקל, וזה הגיוני כי משפחה ממוצעת היא לא זוג צעיר והיא גם לא סוג בפנסיה, היא זוג בגילאי 45-50 בערך, ובמצב כזה המשכנתא כבר נמוכה, היא בישורת האחרונה שלה, אצל חלק כבר נסגרה.
התחלנו בחוב, אבל יש לנו יותר נכסים. יש דירה, רכב ויש נכסים פיננסים. נתחיל בדירה - דירה ממוצעת בישראל שווה כ-2.3 מיליון שקל. אנחנו מתייחסים כאן לממוצע, אז זו הדירה שיש למשפחה שהגדרנו - 4 נפשות (2 ילדים) וחוב של 400 אלף שקל. הדירה בניכוי החוב שרובו משכנתא - כ-1.9 מיליון שקל.
- לראשונה מזה עשור: יותר מיליארדרים אמריקאיים מסיניים; מי נמצא בראש הרשימה?
- UBS: "צופים 45,000 מיליונרים בישראל עד 2029"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
יש גם רכבים. מסתבר שזה לא משמעותי להון הכולל. יש מעל 4 מיליון רכבים, שזה בממוצע 0.4 רכב לאיש, למשפחה כ-1.6 רכבים. נניח שמדובר ברכבים עם וותק של 6-7 שנות וותק ונניח בשמרנות שיש עליהם עוד חוב, נקבל אולי 100 אלף שקל שווי נטו של רכבים. אנחנו בסיכום ביניים של 2 מיליון שקל - הון ממוצע למשפחה בלי הנכסים הפיננסים. וכאן מגיעה ההפתעה הגדולה.
מה המשמעות של אמברגו הנשק מצרפת?
נשיא צרפת עמנואל מקרון קורא להטלת אמברגו יצוא נשק ממדינתו לישראל, ובכך להפסיק לספק נשק למלחמה בעזה, כך פורסם אתמול. לטענת מקרון: ״אסור שלבנון תהיה עזה 2״. מקרון הוא המנהיג האירופי האחרון שקורא לאמברגו נשק על ישראל וזאת אחרי הודעת בריטניה כי תשעה 30 רישיונות יצוא נשק לישראל, והאמברגו השקט של הגרמנים. בנוסף, בהולנד, נעתר בית המשפט לדרישה של ארגוני זכויות אדם להשעות יבוא של מטוסי F35 המאוחסנים בהולנד על־ידי היצרנית האמריקנית לוקהיד מרטין.
כמה האמברגו של צרפת משמעותי?
צרפת היא לא יצואנית נשק מהותית לישראל כך שלאמברגו לא תהיה השפעה מהותית על הלחימה בעזה ובלבנון. יצוא הנשק מצרפת לישראל הסתכם רק בכ–33 מיליון דולר בשנת 2023, והסחורות הן בתחום האוירונאטיקה והחלל, כך לפי דו"ח סחר חוץ של משרד ההגנה הצרפתי. צרפת לא מספקת נשק התקפי למדינת ישראל.
נשיא צרפת עמנואל מקרון; קרדיט: איי. פי
זו לא פעם ראשונה שצרפת מנסה לנער מעליה את ישראל בכל הקשור לנשק צרפתי במלחמת ״חרבות ברזל״: ב–31 במאי השנה הודיעה צרפת כי ישראל לא תוכל להשתתף בתערוכת הנשק ״יורוסטורי״. טענת משרד ההגנה הצרפתי הייתה כי ״לא מתקיימים התנאים לקבלת חברות ישראליות״. בסופו של דבר, בעקבות עתירה של אנשי עסקים ישראלים–צרפתים לבית המשפט העליון בצרפת, הורה בית המשפט לאפשר לישראל להשתתף.
מקרון: גרסה לא מרשימה של שארל דה–גול
הצהרת צרפת היא יותר הצהרה פוליטית מאשר מהלך שנועד לפגוע במאמצי הלחימה של ישראל. הצהרתו של מקרון, זו המצורפת לקריאה לאמברגו, לפיה ״לבנון לא יכולה להיות עזה 2״ מתבררת כמנותקת מהמציאות כאשר בוחנים את היקפי יצוא הנשק על־ידי צרפת. ליחסי ישראל–צרפת עבר עשיר, הן בתחום הביטחוני והן בתחום הכלכלי. החל מקום המדינה ועד לשלהי שנות ה-60 (ובמיוחד לקראת מבצע קדש) דאגה צרפת לחמש את ישראל במטוסי מיראז׳ מתקדמים, טילי קרקע–קרקע, נשק מתקדם ואף כור גרעיני. ״מפעל הטקסטיל״ ליד דימונה היה מאוייש במהנדסים צרפתים מומחים שסיפקו ידע למתלמדים ישראלים בכל הקשור לכור הגרעיני. אלא שלקראת מלחמת ששת הימים, הזהיר נשיא צרפת שארל דה–גול כי אם ישראל תתקוף ראשונה יוטל אמברגו נשק מצידה של צרפת, וכך היה. אמברגו הנשק של דה–גול היה משמעותי ודרש מישראל לפנות לערוצי התחמשות אחרים כמו ארה״ב, שעד אז, יחד עם מדינות מערביות אחרות לא הסכימו לספק נשק לישראל. האמברגו של דה–גול היווה נקודת מפנה חשובה בסיפור הסחר הביטחוני והתעשייה הביטחונית המקומית של מדינת ישראל. גם לאחר תום כהונתו של דה–גול בשנת 1969, נשארה מדיניותה הקרה של צרפת בכל הקשור לישראל. מקרון לא מחזיק מטוסי מיראז׳ שישראל צריכה, ובנמל שרבור מזה זמן רב כבר לא עוגנות ספינות מלחמה. כל שנשאר לממשלת צרפת הוא יצוא דל בתחומים שכנראה תעשיית הביטחון הישראלית יכולה להחליף בקלות, ומשבר מהגרים מוסלמים חריף.
