תיקון סעיף 37 לפקודת מס הכנסה

סעיף 37 לפקודת מס הכנסה (להלן-הפקודה), ערב התיקון, העניק נקודת זיכוי אחת ליחיד תושב ישראל, שבן זוגו לא עבד או לחילופין הכנסתו היתה נמוכה, בשנת המס. מבחן ההכנסות לענין מתן נקודת הזיכוי כאמור לעיל נקבע בסעיף 38(ב) לפקודה.

ביום 29/03/2005 אושר בכנסת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2005 (תיקוני חקיקה), התשס"ה-2005 (להלן-החוק) ובמסגרתו תוקן סעיף 37 לפקודה. התיקון מבטל את נקודת הזיכוי ליחיד, כאמור לעיל, החל מחודש ינואר 2005 (ביטול רטרואקטיבי) ומעניק את אותה נקודת זיכוי ליחיד תושב ישראל שהוא או בן זוגו הגיעו בשנת המס לגיל פרישה וכלכלת בן זוגו מוטלת עליו. גיל פרישה בשנת 2005 מתיחס לגברים שנולדו עד חודש אפריל 1940 ולנשים שנולדו עד חודש אפריל 1945.

עפ"י דברי ההסבר לחוק, קיימים קשיים בגבית מס בריאות המוטל על עקרות בית, לפיכך, צמצום תחולת סעיף 37 לפקודה, מטיל, בעקיפין, על עקרת בית חובת תשלום מס בריאות.

בעקבות תיקון סעיף 37 לפקודה בוצעו תיקונים בסעיפים נוספים בפקודה, שבהם קיימת התייחסות לסעיף 37.

להלן עיקרי הסעיפים:

א.נקודת הזיכוי עפ"י סעיף 37, שניתנה במסגרת חישוב מס מאוחד, תינתןמעתה ואילך ליחיד שהוא או בן זוגו הגיעו לגיל פרישה בלבד. (סעיף 38(א) לפקודה-זיכוי בעד בן זוג עובד). תיקון זה רלוונטי, בין היתר, לעובדים שמבוצע לגביהם חישוב מס מאוחד.

ב.תיקון דומה בוצע בסעיף 39 לפקודה שמעניק זיכוי בעד בן זוג עוזר.

ג.חצי נקודת הזיכוי, שניתנה במסגרת חישוב מס נפרד ליחיד, שבן זוגו אינו עובד, תינתן מעתה ואילך ליחיד שהוא או בן זוגו הגיעו לגיל פרישה בלבד. (סעיף 66(ג)(2) לפקודה).