הכרה בהוצאות לעמותת ספורט המשלמת בעבור נסיעות - למתנדב או לשכיר

רו"ח טובה הילמן

שחקנית ספורט מקבלת מעמותת ספורט החזר הוצאות דלק לנסיעה ברכב פרטי לצורך הגעה למקום המשחקים. מהו הנוהל להכרה בהוצאות דלק שהוחזרו, והאם כל הסכום מותר לניכוי או שקיימת הגבלה בעניין זה?

שאלה:

------------

שחקנית ספורט מקבלת מעמותת ספורט החזר הוצאות דלק לנסיעה ברכב פרטי לצורך הגעה למקום המשחקים. מהו הנוהל להכרה בהוצאות דלק שהוחזרו, והאם כל הסכום מותר לניכוי או שקיימת הגבלה בעניין זה?

תשובה:

------------

נתוני השאלה לעיל אינם כוללים התייחסות למעמדה של השחקנית - האם היא מקבלת תמורה על פעילותה (ובעצם בבחינת שכירה של העמותה, כפי שמקובל בקבוצות הכדורגל למשל) או שהיא אינה מקבלת תמורה על פעילותה ומעמדה הוא כשל מתנדבת.

בהנחה שהיא מתנדבת המבצעת בהתנדבות שירות בעבור העמותה (כשחקנית) ושירות נוסף כמסיעה למשחקים, יש לבחון את החזר ההוצאות על פי תקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסוימות של מתנדב במוסד ציבורי),התשס"ז-2007 (להלן: "התקנות"), המפרטות את סכומי ההוצאות המשתלמות למתנדב במוסד ציבורי אשר לא יחויבו במס בידי המתנדב וייחשבו הוצאות העמותה.

התקנות מגדירות "מתנדב" כ"יחיד שמתקיימים לגביו שני אלה:

"(1) הוא עושה פעילות התנדבותית לקידום המטרות הציבוריות של המוסד הציבורי;

(2) לא היתה לו הכנסה מהמוסד הציבורי, במישרין או בעקיפין, או כל תמורה או טובת הנאה אחרת, למעט לכיסוי הוצאות שהוציא, במישרין או בעקיפין, לצורך מימוש המטרות הציבוריות של המוסד הציבורי".

על פי התקנות, "הוצאות שהוציא מתנדב לצורך מימוש המטרות הציבוריות של המוסד הציבורי... יראו אותן כהוצאות המוסד הציבורי, והן יותרו למוסד הציבורי בניכוי."

התקנות מגדירות תקרות סכומים להחזר, ובנושא רכב הן קובעות כלהלן:

"(2) הוצאות לרכישת דלק המשמש למתנדב לשם נסיעה למקום פעילותו ההתנדבותית, בסכום שלא יעלה על 660 שקלים חדשים לחודש בניכוי הסכום שהותר לפי פסקה (1א) [החזר הוצאות נסיעה בתחבורה ציבורית - ט"ה], לאותו חודש".

משמעות התקנות היא כי תשלום למתנדב על פי הסכום הנקוב בהן אינו בבחינת הכנסה למתנדב ומותר לעמותה כהוצאה. לעומת זאת, תשלום הוצאה למתנדב מעבר לסכומים הנקובים לא יהיה בבחינת הכנסה למתנדב, אך יוגדר הוצאה עודפת שבגינה יחויב המוסד הציבורי במס בשיעור 90% (ללא זכות לפטור, לניכוי או לקיזוז) בגין הסכומים ששולמו למתנדב.

התקנות קובעות חובות דיווח והוכחת הוצאות כתנאי להכרה בהן - כמפורט להלן:

"הוכחה, רישום ומסירת דוחות

5. (א) על אף האמור בתקנות 2 ו-3,לא יותרו בניכוי ההוצאות המפורטות בהן, אלא אם כן נתקיימו שני אלה:

(1) המוסד הציבורי והמתנדב הגישו מסמכים או קבלות לאימות ההוצאות, להנחת דעתו של המנהל, וכן כל הוכחה נדרשת אחרת לפי בקשת המנהל;

(2) המוסד הציבורי הגיש, לא יאוחר מיום 31 במרס של כל שנת מס, הודעה לפקיד השומה, בטופס שקבע המנהל, הכוללת את פרטיהם האישיים של כל המתנדבים במוסד הציבורי בשנת המס הקודמת, ולגבי כל מתנדב שהמוסד הציבורי החזיר לו הוצאות - את פירוט ההוצאות וסכומן לגבי כל רבעון בשנת המס הקודמת.

(ב) המוסד הציבורי ייתן לכל מתנדב אישור על הוצאות שהחזיר לו בשנת המס הקודמת; אישור כאמור יכלול את סכומי ההוצאות, מטרת ההוצאה, מועד התשלום על ידי המתנדב ומועד התשלום למתנדב על ידי המוסד הציבורי, הכל כפי שייקבע בטופס שייקבע המנהל".

אם השחקנית היא שכירה של העמותה, החזר הוצאות רכב הוא לכאורה הכנסה חייבת במס בידי העובדת לפי סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961. בהקשר זה נזכיר פסק דין מעניין של בית המשפט המחוזי בתל אביב מחודש יוני האחרון בעניינה של אליל 2000 שיווק וניהול בע"מ (עמ"ה 1184/06), שבו פסק כבוד השופט מגן אלטוביה כי באופן עקרוני החזר הוצאות רכב בתפקיד אינו בבחינת הכנסת העובד, אם מדובר בהוצאה שהוציא המעביד לצורכי ייצור הכנסתו. כלומר, לכאורה - אם העמותה תוכל להוכיח כי השחקנית הוציאה את ההוצאה לצורכי פעילות העמותה - לא ייראה הדבר כהכנסת השחקנית.

המשיבה - ממשרד הילמן ושות', רואי חשבון

התשובות אינן מהוות תחליף לייעוץ משפטי, ואין המומחים המשיבים או המערכת אחראים לתוצאות השימוש בהן

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
עובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוקעובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוק
פרשנות

שכר המינימום מתעדכן, המציאות לא

שכר במינימום, יוקר במקסימום: הנוסחה הקיימת מעלה את השכר הנומינלי, אבל מתעלמת מהמחירים ומהכנסה פנויה וגם - בכמה יעלה יעלה שכר המינימום באפריל על פי המנגנון החדש?

אדם בלומנברג |
נושאים בכתבה שכר מינימום

היום, ה-4 בינואר 2026, שוק העבודה הישראלי חווה רגע נדיר של נחת. מנגנון העדכון האוטומטי של חוק שכר מינימום נכנס לתוקפו, ובהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - השכר יזנק החל ממשכורת אפריל הקרוב בכ-3.3% לרמת שיא של 6,443.85 ש"ח. על הנייר, זוהי בשורה פנטסטית: בזמן שיוקר המחיה משתולל, העובדים ברמות השכר הנמוכות מקבלים תוספת של כ-196 ש"ח בחודש. במציאות שבה כ-23.3% מהשכירים בישראל משתכרים "שכר נמוך" (עד שני שלישים מהשכר החציוני), מדובר באוויר לנשימה.

הפרדוקס הישראלי: שכר גבוה, ארנק ריק

כדי להבין את ייחודיות המצב בישראל, כדאי להרים את הראש אל מעבר לים. האיחוד האירופי אימץ לאחרונה את דירקטיבת "שכר המינימום ההולם" (Adequate Minimum Wages), המהווה שינוי תפיסתי דרמטי: לא עוד מספר שרירותי, אלא יעד כפול - שכר מינימום שיהווה לפחות 60% מהשכר החציוני ו-50% מהשכר הממוצע.

כאן נחשף הפרדוקס: במונחים יחסיים, ישראל היא "מעצמת שוויון". שכר המינימום שלנו (כ-61% מהשכר החציוני) הוא מהגבוהים ב-OECD ביחס לשכר הכללי במשק. אולם, כשבודקים את יכולת ההשתכרות במונחי כוח קנייה (PPP), הבלון מתפוצץ. בגלל יוקר המחיה הקיצוני - מהדיור ועד מחירי המזון - השכר הישראלי קונה הרבה פחות משכר מקביל בגרמניה או בהולנד. בעוד אירופה מתמקדת ב"הלימות" ובקיום בכבוד, ישראל נצמדת לנוסחה מתמטית עיוורת (47.5% מהשכר הממוצע). נוסחה זו נגזרת מעליות השכר בענף ההייטק, אך מתעלמת לחלוטין ממחירי העגבנייה והשכירות. התוצאה? השכר הממוצע עולה נומינלית, אך ההכנסה הפנויה של משקי הבית נותרת מאחור.

זאת ועוד: העובד הישראלי נדרש לעבוד 42 שעות שבועיות כדי להגיע לשכר המינימום, לעומת ממוצע של 37 שעות ב-OECD. המשמעות היא שעלינו לעבוד 14% יותר ממקבילינו בעולם כדי להגיע לאותו רף בסיסי.

שני צדדים למטבע הכלכלי

מול הנימוקים המוסריים והחברתיים של תומכי ההעלאה, ניצבים המתנגדים - המגזר העסקי וחלק מהאקדמיה הכלכלית. לשיטתם, התערבות אגרסיבית במחיר העבודה בעת משבר עלולה לפגוע במרקם העסקי ובתעסוקה. גם החשש מ"סחרור אינפלציוני" עולה בכל פעם שהשכר מתעדכן, וזאת למרות שהוכח כי משקלה של עליית שכר המינימום באינפלציה של השנים האחרונות היה זניח.

בית משפט (גרוק)בית משפט (גרוק)

ניצחון לביטוח הלאומי בבג״צ - עתירת חברות הסיעוד בדרך למחיקה

ההליך ביקש להגביל את שיקול הדעת של הביטוח הלאומי במקרים שבהם זכאי סיעוד לא מקבלים שירות בפועל. בית המשפט מאותת להשאיר את הסמכות בידי הביטוח הלאומי, על רקע מחסור בשירותים, כ-390 אלף זכאים לקצבה, ומאבק מתמשך סביב מכרזי הסיעוד

ליאור דנקנר |

בג״צ ממליץ לחברות הסיעוד למשוך את העתירה שהגישו נגד המדינה והביטוח הלאומי, סביב האפשרות להעביר גמלת סיעוד בכסף לזכאים שלא מקבלים שירות בפועל מחברות הסיעוד. לפי הדברים שנאמרים בדיון, השופטים מצביעים על כך שההסדר נשען על שיקול דעת מנהלי, ובנסיבות שבהן השירות לא מסופק בשטח, הביטוח הלאומי פועל בתוך המסגרת החוקית.

המחלוקת נוגעת לשאלה פרקטית שמתרגמת מהר לכסף ולשירות. כאשר זכאי סיעוד מאושר לשעות טיפול, אבל בפועל לא מקבל את המענה שאושר לו, הביטוח הלאומי מעביר את שווי הגמלה בכסף כדי לא להשאיר אותו בלי פתרון. חברות הסיעוד ביקשו למנוע את המנגנון הזה, ולטענתן אין לאפשר העברת זכאות במזומן בהיעדר שירותים זמינים.

ברקע עומד גם המהלך המתמשך של הביטוח הלאומי לקדם מכרז סיעוד שמבקש, בין היתר, להטיל סנקציות על חברות במקרים שבהם לא ניתנים שירותים לאזרחים ותיקים סיעודיים. לאורך השנים, וכחלק מההתאמה למציאות בשטח, הביטוח הלאומי מעביר את כספי הגמלה בכסף במצבים שבהם קשישים לא קיבלו שירות, כדי להבטיח שהזכאות שלהם לא תישאר תאורטית.


המחסור בשירות והפער בין זכאות על הנייר למציאות בשטח

לתוך הדיון נכנס נתון שמחדד את הפער בענף. יש כ-390 אלף זכאים לקצבת סיעוד, וכ-50% מהם מטופלים על ידי בני משפחה. הנתון הזה משמש אינדיקציה לכך שחלק גדול מהטיפול בפועל לא נשען על מערך שירות זמין ורציף, אלא על הבית, והוא מצביע על מחסור במטפלות סיעודיות מוכשרות, במיוחד באזורים שבהם קשה יותר לגייס כוח אדם.

לדיון מגיעים סגן יו״ר הכנסת אליהו רביבו, נציגי עמותות ׳נכה לא חצי בנאדם׳ ועמותת ׳מטה מאבק הסיעודיים׳. הנוכחות שלהם באולם מדגישה שהאירוע לא נשאר בתוך מסגרת משפטית בלבד, אלא נוגע לשאלת ההגנה על זכויות ולדרך שבה המדינה מתמודדת עם מצב שבו השירות המובטח לא תמיד ניתן בפועל.