הירשמו
  1. ראשי
  2. בארץ

פורד קוגה מול טויוטה ראב 4 מול מאזדה CX-5: מבחן דרכים השוואתי

האם פורד קוגה והראב 4 החדשים יצליחו להטות את הקהל בחזרה להנעה כפולה? צירפנו גם את גרסת ההנעה הכפולה של מאזדה CX-5 ויצאנו לברר את העניין
גיא רוטקופ | (1)

פנאי זה מגניב, ורכבי פנאי זה עוד יותר מגניב. רכבי הפנאי מוכרים לנו את התדמית של טבע, מרחבים וחופש. של מתקן אופניים על הגג, שיער מתנפנף ברוח ונסיעה לעבר האופק. בפועל, הרוב נוסעים איתם לעבר הסופר ולא יותר. אבל הרי העיקר הוא התדמית, וגם אנשי הסופר רוצים לשדר שלא רק שיש להם פנאי – הם גם מנצלים אותו כראוי. והיכולת להסתכל מלמעלה, תרתי משמע, על עדרי הליסינג בפקק היא קלף מכירה חזק. חזק מאוד אפילו. ומכיוון שהתדמית היא העיקר, חלה בשנים האחרונות סחיפה לכיוון הנעה קדמית בלבד ברכבי הפנאי, כשרוב המכירות בסגמנט שייכות לכלים נטולי הנעה כפולה. ומול המגמה הזו מציגים שני כלים חדשים לחלוטין שנחתו כאן החודש – הדור השני של פורד קוגה והדור הרביעי של טויוטה ראב 4 – הנעה כפולה בלבד. האם יש להם סיכוי לנגוס נתח מכירות מכובד למרות הפרש המחיר? צירפנו למבחן את מאזדה CX-5, מי שניצח את המבחנים ההשוואתיים האחרונים בקבוצה, בגרסת הנעה כפולה – ויצאנו אל הסופר. אה... השבילים.
 
 
מבחוץ
לא מעט תהיות העלה המבחן הזה, וכנראה שגם בני הקט התרגש מהקוגה שבחנייה – והחליט ש-4:35 היא שעה מצוינת לפתוח את היום. מיותר לציין שאני לא הסכמתי עם ההחלטה, אבל בתור אבא מדרבן לאהבת רכב החלטתי שנצא לסיבוב בקוגה לפני ההגעה לגן (שהיה משום מה סגור עדיין...). ניצלתי את הזמן להסביר לו שזהו הדור השני של הקוגה, והראשון להגיע לארץ. הרחבתי שרכב המבחן הוא ברמת הגימור טיטניום, שעולה 198,000 שקלים, 20,000 יותר מגרסת הבסיס, והראיתי לו את חישוקי ה-19 אינץ' שמקבלים בגרסה הזו במקום ה-17 אינץ' הבסיסיים. הוא הסכים איתי בהינהון שאפילו החישוקים המגודלים הללו מתקשים למלא כראוי את קשתות הגלגלים המגודלות. ילד טוב.
 
 

הסכמנו יחד שעיצוב הקוגה זורם ונאה, אבל לא באמת מרשים, לפני שהתייצבנו בגן, שתי דקות לפני הפתיחה. זה השאיר לי מספיק זמן להשלים שעת שינה בנקודת המפגש עד שניצן (עורך המגזין) הגיע, וקטע את השלווה בדפיקות מטורפות על החלון (עוד רגע הייתי מזמין אמבולנס – ישנת כמו מת – ניצן). מבט שמאלה הראה שכבוד הראב (4) נמצא, ובזכות איפור שטח עם חלקים שחורים בפגושים ובבתי הגלגלים הוא נראה היחיד שבאמת לוקח את עניין השטח באיזו שהיא רמה של רצינות. עיצובו לא מתחכם, אך מעביר רושם של גודל, ופנסי ה-LED (היחיד כאן עם כאלו) מוסיפים את שלהם.

הראב החדש זול יותר מקודמו, עם מחיר התחלתי של 180,000 שקלים לגרסה הבסיסית ו-200,000 למאובזרת שהתייצבה למבחן. את הרשימה סיכם CX-5 כפול הנעה, שאינו נבדל במאום מבחינת המראה מגרסת ההנעה הקדמית הנפוצה. גם כאן המחיר דומה – 178,000 שקלים לגרסת הבסיס ו-193,500 שקלים לרמת האבזור האמצעית שהתייצבה למבחן. למרות יותר מ-1,000 יחידות שכבר נעות על הכביש, עדיין לא התרגלנו לחרטום האנכי של ה-CX-5, אך מאחור ומהצד הוא נאה בהחלט. גם ה-CX-5 נועל חישוקי 19 אינץ' (במקום 17 אינץ' בבסיס), וגם כאן הם מתקשים למלא את בתי הגלגלים. רק הראב 4 דבק במידה שפויה, 17 אינץ', בכל גרסאות האבזור.
 
 
 
מבפנים
ניצלנו את רגעי המפגש להתרשמות מתאי הנוסעים, וה-CX-5 תחילה. הוא נראה כאילו עוצב על ידי מישהו עם שאר רוח במינוס. תא הנוסעים שחור לגמרי, העיצוב שמרני ורבוע, והמילה מיושן חזרה על ידי רוב הבוחנים, חוץ מניצן שקבע כי זה הפנים השלם ביותר לדעתו, והיחיד שלא נראה מתאמץ מדי. אנחנו החלטנו שלמרות החומרים הטובים, העיצוב לא מרגיש נכון לרכב חדש. זה לא משהו נורא, אבל ציפינו ליותר. בכל הקשור לאבזור, ה-CX-5 מציע בגרסה זו רשימה נדיבה – אל הבלוטות' שסטנדרטי בכל השלוש הוא מוסיף צג מגע, מצלמת רוורס וגג שמש. המרווח מלפנים טוב בכל המדדים, ומושב הנהג מצוין – הטוב ביותר כאן. מאחור המרווח גם כן טוב בכל הכיוונים, ורק מרווח הברכיים מעט מצומצם ועלול להפריע לגבוהים. תא המטען גדול ושימושי, והווילון שמכסה אותו מתרומם יחד עם דלת תא המטען, טריק נחמד ונוח.

משם עברנו לטויוטה ראב 4. אחרי הפשטות ב-CX-5, הראב 4 מציע שפע קימורים ומרקמים, שלדעת ניצן יוצרים עומס מוגזם ובלגאן, אבל השאר דווקא הגדירו את הראב כמודרני ומעודכן. לוח מחוונים מעט פשוט פוגם באווירה, וכך גם כמה פספוסים בדיוק ההרכבה. גם כאן יש במרכז מסך מגע מקורי, רק שבראב הוא חלק מחבילת האבזור ולא קיים בגרסת הכניסה. חבל, כי הוא נוח ומצלמת הרוורס עובדת פשוט מצוין – גם בלילה. רמת האבזור הבסיסית היא הפחות מאובזרת מבין השלוש, ולא כוללת למשל בקרת שיוט ובקרת אקלים שנמצאות בגרסאות הכניסה של האחרים. הגרסה המאובזרת גם מתהדרת בגימור דמוי עור בדשבורד עם תפירה יפה, שעוזר לטשטש מעט את הרושם שמשאירה פלסטיקה פשוטה ברוב חלקי התא.
 
 

בכל הקשור למרווח, הראב החדש מנצל היטב את תוספת 10 הס"מ לבסיס הגלגלים ביחס לדור הקודם, והציע את מרווח הרגליים הטוב ביותר בשורה השנייה, ומרווח טוב באופן כללי. ליתרון בשורה השנייה תורמת גם היכולת לכוון את זווית המשענת, ושטח חלונות גדול שנותן תחושה אוורירית. תא המטען שלו נפתח ונסגר חשמלית בגרסה המאובזרת (גם מהשלט), אבל הוא הפחות טוב מהשלושה בגלל גלגל חילופי בגודל מלא שגורר בליטה מוזרה ברצפת תא המטען. בנוסף יש בו צמד מוטות עם רשת ביניהן המפריעות להטענה (ניתן לפירוק), אבל גם בלעדיהן התא פחות שימושי מבשתי האחרות, גם אם נפחו טוב.

כל מי שישב בפורד פוקוס מאובזרת ירגיש בבית בקוגה. נראה שכמה חלקים נלקחו מהמדף של האחות המשפחתית בלי לשנות בהם דבר. מצד שני, זה לא רע כי התא מרגיש הטוב ביותר כאן ובפער מורגש, אם כי לא כולם (כן, שוב ניצן) התחברו לשפע הזוויות והכפתורים שהקוגה מעמיס על הנהג, והקונסולה המרכזית פולשת לעומק התא ויוצרת תחושה סגורה יותר מבשני האחרים, גם אם לא ממש פוגעת במרחב. גם הדבקות של מעצבי הפנים בצבע השחור לא עוזרת. אבל החומרים איכותיים יותר, ורשימת האבזור בגרסה המאובזרת ארוכה במיוחד וכוללת מושבים משולבי עור שנראים מצוין, גג פנורמי גדול, מערכת שמע משודרגת, כניסה ללא מפתח ופתיחה וסגירה חשמלית לתא המטען (עם פטנט מבריק של פתיחה באמצעות הרגל. מאוד שימושי!).
 
 

כאמור, למרות תחושה מעט צפופה, שום איבר לא פוגש בחלקי מרכב, והמקום מלפנים ומאחור מספק בהחלט. מאחור הוא עדיף מעט על זה שב-CX-5, אבל טוב פחות מהראב 4 בגזרת הברכיים. גם כאן ניתן לכוון את זווית המשענת והקוגה הוא היחיד עם מיזוג למושבים האחוריים. הדעות לגבי תנוחת הנהיגה נחלקו, כשאחד הבוחנים (נקרא לו א', לצורך העניין) טען שהמושב לא נוח בגלל בסיס קצר מדי, בעוד האחרים טענו שאין בעיה להתרגל (מה גם ששום מושב לא קצר מדי לשאולי...).

הנעה
כל המתמודדים מוצעים בארץ עם יחידת הנעה אחת בלבד, למעט ה-CX-5 שמוצע גם עם הנעה קדמית. אצל זה ישנו מנוע 2.0 ליטר המספק 154 כ"ס ו-20.38 קג"מ ב-4,000, המשודך לתיבה אוטומטית עם 6 הילוכים. הראב 4 בעל מנוע 2.0 ליטר שמספק 151 כ"ס ו-19.9 קג"מ, גם כן ב-4,000 סל"ד, ומשודך לתיבת הילוכים רציפה. לקוגה מנוע מוגדש בנפח 1.6 ליטר המספק 180 כ"ס ו-24.46 קג"מ כבר מ-1,600 סל"ד. באופן מפתיע, המנוע לא משודך לתיבה רובוטית עם מצמד כפול, אלא לתיבה אוטומטית בעלת 6 הילוכים.

ביום-יום ה-CX-5 משדר תחושה עצלה משהו, בשל נטיית התיבה לרוץ במעלה ההילוכים ולהימנע מהורדות הילוך אלא אם ממש מתעקשים. אם אכן תתעקשו, תקבלו את הזום-זום המוכר עם זריזות וקצב טוב. נקווה כי העדכון הצפוי, בו יקבל ה-CX-5 את יחידת ההנעה של מאזדה 6 שמכויילת מעט שונה, תפתור את בעיית העצלות הראשונית.
 
 

הראב 4 מציע אופי "רציף" קלאסי – תחת לחץ התיבה ממקמת את המנוע במרום הסל"ד ולא משחררת אותו עד שהלחץ על הדוושה נעלם, והרעש האחיד והנוכח לא נעים. בנהיגה רגילה יחידת הכוח נעימה ועושה את העבודה טוב, למעט איטיות מודגשת בתחילת נסיעה. זה מפריע כאשר רוצים להשתלב בתנועה בזריזות, ובהשוואת התאוצות הפער ביציאה מהמקום מול שני האחרים מורגש – עד 50 קמ"ש פותח ה-CX-5 פער של מכונית וחצי. וזה הרבה.

את מנוע הקוגה כבר פגשנו בפוקוס אקו-בוסט – וגם בוולוו S80. כמקובל במנועי טורבו מודרניים, הוא מרשים מאוד בנהיגה רגילה, עם שפע כוח זמין שעדיף משמעותית על שני האחרים. אבל אם סוחטים את הדוושה מקבלים רעש הדהוד לא נעים בתא, וביצועים פחות טובים מהמצופה – ובכל זאת, הכי טובים בחבורה הזו. אך לא מדובר בפער מוחץ – ה-CX-5 נצמד לקוגה ביציאה מהמקום בזכות תגובת דוושה עדיפה, ורק בהמשך בא לידי ביטוי יתרון הסוסים והקוגה מצליח לפתוח פער.

אבל לביצועים יש הפעם מחיר – צריכת הדלק של הצמד היפני היתה טובה יותר כל הזמן, כאשר בשיוט שניהם רשמו את אותה תוצאה בדיוק עם 13.5 ק"מ לליטר, בעוד הקוגה מסתפק ב-10.7 ק"מ לליטר לא ממש מרשימים. בשאר המבחן, בנהיגה מאומצת למדי, היתרון היפני נשמר כאשר ה-CX-5 הרשים עם 9.4 ק"מ לליטר, הראב 4 עם 8.7 והקוגה עם 7 ק"מ לליטר.
 
 

נוסעים
רכב הפנאי של טויוטה התייצב למבחן הנוחות עם יתרון בדמות צמיגים במידה שפויה של 225/65-17. אבל למרות זאת, במבחן העירוני הוא היה הפחות נוח מבין השלושה. אל יכולת התמודדות לקויה עם בורות הוא מוסיף רעשי מתלים מורגשים. לכן, למרות התמודדות סבירה עם שיבושים קטנים, הוא השלישי כאן – ובפער. כאשר עברנו למאזדה CX-5, הורגש מיד הפער לטובתו בנושא השקט בתא הנוסעים. אומנם גם הוא לא מושלם בהחלקת שיבושים קטנים, אך מתלי ה-CX-5 מתמודדים טוב יותר עם שיבושים גדולים או "רעים" במיוחד, ויחד עם פעולת מתלים שקטה יתרונו ברור. הקוגה שקט עוד יותר מה-CX-5, וגם מעט יותר נוח ממנו. אומנם גם הוא מכויל על הצד המהודק, אבל המתלים שלו עובדים מצוין והוא מתמודד יפה עם רוב המכשולים ומספק נסיעה נעימה.

מחוץ לעיר הראב 4 היה שוב במקום השלישי בנוחות, בגלל שילוב של רעשי כביש והתמודדות פחות טובה עם שיבושים קטנים. אבל הפעם מדובר בפער קטן, והראב 4 אפילו רושם יתרון בטיפול בשיבושים גדולים במהירות גבוהה. ה-CX-5 שמר על מקומו השני בנוחות עם יתרון שקט וגיהוץ עדיף של שיבושים קטנים. הקוגה שמר על המקום הראשון כאשר שוב עומדים לזכותו השקט והתחושה של מתלים "עמוקים" יותר משל ה-CX-5, שמצליחים להתמודד טוב יותר עם שיבושים גדולים.
 
 

בצד הדינאמי ציינו כולם את העובדה שהקוגה מרגיש כמו מכונית קטנה יותר – והפעם לטובה. הוא זריז ונטוע כמעט כאילו מדובר במכונית פרטית טובה, ולא ברכב פנאי גבוה, עם תגובה זריזה להפניית ההגה (הקל מדי) ומעט זוויות גלגול. ה-CX-5 טוב מאוד בפני עצמו, עם תגובות חיות במיוחד של הזנב להעברות משקל, אבל התחושה עדיין גדולה ומסורבלת יותר משל הקוגה. הראב 4 רחוק מאחוריהם, עם הגה קל מדי ומאוד מנותק שדורש עירנות גם בשיוט, לצד מתלים רכים מדי וזוויות גלגול שופעות. ממש "טעם של פעם", ולא במובן החיובי.

בשטח מחזיר הראב 4 מעט ממה שאיבד בכביש המפותל. במהירות איטית הצמיגים גבוהי החתך מציעים נוחות מעט טובה יותר, כשבמהירות גבוהה הוא מעביר את התחושה החסונה ביותר, עם מתלים שמרגישים ארוכים יותר משל שני האחרים. הקוגה וה-CX-5 קשיחים מדי במהירות איטית. אצל רכב הפנאי של פורד המצב משתפר ברגע שהמהירות עולה, אך ה-CX-5 סובל ממתלים קצרים יותר ומתקשה להתמודד עם שיבושים גדולים. ומכיוון שבכל זאת יש כאן הנעה כפולה, החלטנו לטפס אל תל צפית (במילים אחרות – ניצן שוב התעקש להראות לנו שהכלים הללו הם יותר מסתם פרייבט בתחפושת). בשטח "טכני" יתרונו של הראב 4 בולט עוד יותר – הוא היחיד כאן שמציע בקרת גלישה במורד (שעובדת יפה), זווית הגישה שלו היא הטובה ביותר וגודל החישוק הצנוע אומר שיש סיכוי למצוא לו צמיגים עם נטיית שטח כלשהי, בניגוד לשני האחרים.
 
 

יש פנאי
ישיבת סיכום המבחן לא היתה פשוטה. לגבי המקום השלישי דווקא הסכמנו בקלות – טויוטה ראב 4 טוב בפני עצמו, היחיד מבין השלושה שמציע יתרון אמיתי בשטח על גרסאות ה-2x4 הנפוצות, מציע מרווח מצוין, תא נוסעים נאה וגרסת בסיס זולה מבעבר. אבל לחובתו נזקפים אבזור בסיסי לא מרשים, נוחות לקויה בעיר ושיוט רועש יחסית.
 

עיקר הוויכוחים היו לגבי איוש המדרגה השנייה והראשונה, בעיקר בגלל הפער בצריכת הדלק בין ה-CX-5 לקוגה. אבל זה השני צובר נקודות מול רכב הפנאי של מאזדה שוב ושוב – בנוחות, בשקט, בתא הנוסעים ובאבזור – שמפצים על ההבדל בצריכת הדלק ועל פער המחיר הקטן. אך לדעתנו ההשוואה של הלקוח הממוצע צריכה להיות בין ה-CX-5 בעל ההנעה הקדמית, לקוגה – יכולת השטח נמוכה הלא במילא. אז מתגלים פערים של 13-20,000 שקלים, בהתאם לרמות האבזור, לטובת ה-CX-5. אנחנו עדיין היינו בוחרים בקוגה בזכות המתלים ותא הנוסעים, אבל נבין את מי שיבחר ב-CX-5 בזכות החסכון – הן במחיר רכישה והן בצריכת הדלק.

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    אויש כמה זה שקוף 11/10/2013 15:01
    הגב לתגובה זו
    לא יפה לעבוד עלינו ככה . זה כתבה צרכנית גרידה ולנו הצרכנים הפרטיים . לא נלמד מזה הרבה תודה .
דן תורג'מן. קרדיט: אור ברוךדן תורג'מן. קרדיט: אור ברוך

לאור מחדלי התביעה, דן תורג'מן ניצל ממאסר בפועל

בית משפט השלום בתל אביב גזר תשעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות על דן תורג'מן, שחקן הקולנוע והתיאטרון המוכר, לאחר שהורשע בשורת עבירות מס חמורות בהיקף של יותר מ-3.6 מיליון שקל; לצד עבודות השירות,  הוטלו עליו קנסות בסכום כולל של 200 אלף שקל - מחציתם אישית ומחציתם על חברה שבבעלותו

רן קידר |
נושאים בכתבה עבירות מס

בית משפט השלום בתל אביב גזר תשעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות על דן תורג'מן, שחקן הקולנוע והתיאטרון המוכר, לאחר שהורשע בשורת עבירות מס חמורות בהיקף של יותר מ-3.6 מיליון שקל. לצד עבודות השירות הוטלו עליו קנסות בסכום כולל של 200 אלף שקל – מחציתם אישית ומחציתם על חברה שבבעלותו.

תורג'מן הורשע בשש עבירות של השמטת הכנסה וב-14 עבירות של מרמה, עורמה ותחבולה, בגין אי-דיווח שיטתי על הכנסות מיזמות נדל"ן והשכרת דירות לאורך שנים. על פי הכרעת הדין, הוא עסק ביזמות, שיווק מגרשים ומתן שירותי בנייה באמצעות חברה בבעלותו, מבלי שדיווח לרשויות המס, מבלי שניהל ספרים ומבלי שהפיק חשבוניות כחוק.

למרות חומרת המעשים והיקפם, בית המשפט נמנע מהטלת מאסר בפועל - בניגוד לעמדת הפרקליטות, שדרשה 15 חודשי מאסר - וזאת בשל מה שהוגדר ככשל חמור בהתנהלות רשויות האכיפה. השופטת מתחה ביקורת חריפה על רשות המסים והפרקליטות, וקבעה כי כתב האישום הוגש בשיהוי קיצוני ובלתי מוסבר, שנים רבות לאחר ביצוע העבירות המרכזיות.

בהכרעתה קבעה השופטת כי העבירות בוצעו בעיקר בין השנים 2007 ל-2012, אך כתב האישום הוגש רק בשנת 2023, כ-11 עד 16 שנים לאחר מכן. לדבריה, החקירה הפכה גלויה כבר בשנת 2018, אך התיק “נתקע” במשך שנים הן ביחידה החוקרת והן בפרקליטות, ללא הצדקה עניינית. “מדובר במקרה חריג שבחריגים, עינוי דין של ממש”, כתבה, וציינה כי במקרים דומים נגזרים עונשי מאסר בפועל גם כאשר היקף העבירות נמוך יותר.

כתב האישום כלל שלושה אישומים עיקריים: העלמת הכנסות מיזמות ושיווק נדל"ן בסכום של כ־2.7 מיליון שקל; התחמקות מתשלום מס שבח באמצעות רישום נכס על שם אחר; והשמטת הכנסות נוספות של כמיליון שקל מהשכרת דירות. במסגרת ההליך האזרחי חתם הנאשם על הסכמי שומה והסיר את המחדלים, תוך תשלום מס של כחצי מיליון שקל.

להמשך הכתבה לחץ כאן
צהל עזה חרבות ברזל
צילום: דובר צהל

ועדת החוץ והביטחון אישרה לקריאה שנייה ושלישית את חוק הפנסיות לפורשי צה״ל

החקיקה מסדירה את סמכות הרמטכ״ל בעקבות פסיקת בג״ץ, על רקע התרעות בצה״ל על גל פרישות והתנגדות חריפה בכנסת לעלות התקציבית

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה צהל פנסיה מילואים

ועדת החוץ והביטחון של הכנסת אישרה לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות), תיקון מספר 36, המסדיר את סמכות הרמטכ"ל להעניק לפורשי צה"ל רכיב פנסיה מוגדל. ההצעה אושרה ברוב של חמישה תומכים מול מתנגד אחד, לאחר דחיית כלל ההסתייגויות שהוגשו לה.

החקיקה נועדה להסדיר מצב משפטי שנוצר בעקבות פסיקת בג"ץ מחודש ספטמבר האחרון, שקבע כי המדיניות הנהוגה בצה"ל להענקת תוספות פנסיה לפורשים חורגת מהמסגרת שקבע המחוקק ואינה מעוגנת בדין. בית המשפט קבע כי ללא חקיקה ראשית, הסמכות תבוטל החל מ־1 בינואר 2026, תוך מתן פרק זמן להסדרת הנושא בכנסת. מאז פסק הדין קיימה ועדת החוץ והביטחון שורת דיונים בהצעת החוק, שבמהלכם הציגו נציגי צה"ל תמונת מצב מדאיגה באשר להשפעת חוסר הוודאות על משרתי הקבע. באגף כוח האדם התריעו כי מאז פרסום פסק הדין הוגשו כ־300 בקשות פרישה, לצד כ־300 בקשות נוספות שנמצאות עדיין בתהליך.

רח"ט אכ"א, תא"ל אמיר ודמני, אמר בדיונים כי צה"ל נאלץ להתמודד עם פערים בכוח האדם באמצעות קידום משרתים צעירים ובעלי ניסיון מצומצם יותר. לדבריו, קיימת שחיקה הן במעמד והן בתנאי השירות, והחשש המרכזי הוא שאנשים איכותיים בוחרים שלא להישאר בשירות הקבע.


התנגדות חריפה להצעת החוק 

ח"כ עמית הלוי הגיש למעלה מ־3,000 הסתייגויות וטען כי מדובר במהלך תקציבי בהיקף של מיליארדי שקלים, שמוסתר מהציבור. לדבריו, הכספים מיועדים לפנסיות של פורשי קבע במקום להפניית משאבים ללוחמים הזקוקים לציוד ולתוספות תקציביות. הלוי טען עוד כי הפנסיות הצבאיות גבוהות משמעותית מהפנסיה הממוצעת בשירות המדינה, וכי מדובר בפורשים צעירים יחסית, לעיתים בשנות ה־40 לחייהם. לדבריו, החוק מוסיף התחייבות תקציבית נוספת של כ־1.7 מיליארד שקל למערכת שכבר נהנית מתנאים מועדפים.

בדיון האחרון אמר ח"כ הלוי כי החוק, שהובא להצבעה, מהווה בעיניו פגיעה קשה במשרתי הקבע ובלוחמי צה"ל. הוא טען כי ההשלכות ארוכות הטווח של ההחלטה עלולות לפגוע במערכת הביטחון עצמה.


להמשך הכתבה לחץ כאן