הסכמנו יחד שעיצוב הקוגה זורם ונאה, אבל לא באמת מרשים, לפני שהתייצבנו בגן, שתי דקות לפני הפתיחה. זה השאיר לי מספיק זמן להשלים שעת שינה בנקודת המפגש עד שניצן (עורך המגזין) הגיע, וקטע את השלווה בדפיקות מטורפות על החלון (עוד רגע הייתי מזמין אמבולנס – ישנת כמו מת – ניצן). מבט שמאלה הראה שכבוד הראב (4) נמצא, ובזכות איפור שטח עם חלקים שחורים בפגושים ובבתי הגלגלים הוא נראה היחיד שבאמת לוקח את עניין השטח באיזו שהיא רמה של רצינות. עיצובו לא מתחכם, אך מעביר רושם של גודל, ופנסי ה-LED (היחיד כאן עם כאלו) מוסיפים את שלהם.

ניצלנו את רגעי המפגש להתרשמות מתאי הנוסעים, וה-CX-5 תחילה. הוא נראה כאילו עוצב על ידי מישהו עם שאר רוח במינוס. תא הנוסעים שחור לגמרי, העיצוב שמרני ורבוע, והמילה מיושן חזרה על ידי רוב הבוחנים, חוץ מניצן שקבע כי זה הפנים השלם ביותר לדעתו, והיחיד שלא נראה מתאמץ מדי. אנחנו החלטנו שלמרות החומרים הטובים, העיצוב לא מרגיש נכון לרכב חדש. זה לא משהו נורא, אבל ציפינו ליותר. בכל הקשור לאבזור, ה-CX-5 מציע בגרסה זו רשימה נדיבה – אל הבלוטות' שסטנדרטי בכל השלוש הוא מוסיף צג מגע, מצלמת רוורס וגג שמש. המרווח מלפנים טוב בכל המדדים, ומושב הנהג מצוין – הטוב ביותר כאן. מאחור המרווח גם כן טוב בכל הכיוונים, ורק מרווח הברכיים מעט מצומצם ועלול להפריע לגבוהים. תא המטען גדול ושימושי, והווילון שמכסה אותו מתרומם יחד עם דלת תא המטען, טריק נחמד ונוח.


בכל הקשור למרווח, הראב החדש מנצל היטב את תוספת 10 הס"מ לבסיס הגלגלים ביחס לדור הקודם, והציע את מרווח הרגליים הטוב ביותר בשורה השנייה, ומרווח טוב באופן כללי. ליתרון בשורה השנייה תורמת גם היכולת לכוון את זווית המשענת, ושטח חלונות גדול שנותן תחושה אוורירית. תא המטען שלו נפתח ונסגר חשמלית בגרסה המאובזרת (גם מהשלט), אבל הוא הפחות טוב מהשלושה בגלל גלגל חילופי בגודל מלא שגורר בליטה מוזרה ברצפת תא המטען. בנוסף יש בו צמד מוטות עם רשת ביניהן המפריעות להטענה (ניתן לפירוק), אבל גם בלעדיהן התא פחות שימושי מבשתי האחרות, גם אם נפחו טוב.


כאמור, למרות תחושה מעט צפופה, שום איבר לא פוגש בחלקי מרכב, והמקום מלפנים ומאחור מספק בהחלט. מאחור הוא עדיף מעט על זה שב-CX-5, אבל טוב פחות מהראב 4 בגזרת הברכיים. גם כאן ניתן לכוון את זווית המשענת והקוגה הוא היחיד עם מיזוג למושבים האחוריים. הדעות לגבי תנוחת הנהיגה נחלקו, כשאחד הבוחנים (נקרא לו א', לצורך העניין) טען שהמושב לא נוח בגלל בסיס קצר מדי, בעוד האחרים טענו שאין בעיה להתרגל (מה גם ששום מושב לא קצר מדי לשאולי...).

הנעה
כל המתמודדים מוצעים בארץ עם יחידת הנעה אחת בלבד, למעט ה-CX-5 שמוצע גם עם הנעה קדמית. אצל זה ישנו מנוע 2.0 ליטר המספק 154 כ"ס ו-20.38 קג"מ ב-4,000, המשודך לתיבה אוטומטית עם 6 הילוכים. הראב 4 בעל מנוע 2.0 ליטר שמספק 151 כ"ס ו-19.9 קג"מ, גם כן ב-4,000 סל"ד, ומשודך לתיבת הילוכים רציפה. לקוגה מנוע מוגדש בנפח 1.6 ליטר המספק 180 כ"ס ו-24.46 קג"מ כבר מ-1,600 סל"ד. באופן מפתיע, המנוע לא משודך לתיבה רובוטית עם מצמד כפול, אלא לתיבה אוטומטית בעלת 6 הילוכים.


הראב 4 מציע אופי "רציף" קלאסי – תחת לחץ התיבה ממקמת את המנוע במרום הסל"ד ולא משחררת אותו עד שהלחץ על הדוושה נעלם, והרעש האחיד והנוכח לא נעים. בנהיגה רגילה יחידת הכוח נעימה ועושה את העבודה טוב, למעט איטיות מודגשת בתחילת נסיעה. זה מפריע כאשר רוצים להשתלב בתנועה בזריזות, ובהשוואת התאוצות הפער ביציאה מהמקום מול שני האחרים מורגש – עד 50 קמ"ש פותח ה-CX-5 פער של מכונית וחצי. וזה הרבה.

את מנוע הקוגה כבר פגשנו בפוקוס אקו-בוסט – וגם בוולוו S80. כמקובל במנועי טורבו מודרניים, הוא מרשים מאוד בנהיגה רגילה, עם שפע כוח זמין שעדיף משמעותית על שני האחרים. אבל אם סוחטים את הדוושה מקבלים רעש הדהוד לא נעים בתא, וביצועים פחות טובים מהמצופה – ובכל זאת, הכי טובים בחבורה הזו. אך לא מדובר בפער מוחץ – ה-CX-5 נצמד לקוגה ביציאה מהמקום בזכות תגובת דוושה עדיפה, ורק בהמשך בא לידי ביטוי יתרון הסוסים והקוגה מצליח לפתוח פער.


נוסעים
רכב הפנאי של טויוטה התייצב למבחן הנוחות עם יתרון בדמות צמיגים במידה שפויה של 225/65-17. אבל למרות זאת, במבחן העירוני הוא היה הפחות נוח מבין השלושה. אל יכולת התמודדות לקויה עם בורות הוא מוסיף רעשי מתלים מורגשים. לכן, למרות התמודדות סבירה עם שיבושים קטנים, הוא השלישי כאן – ובפער. כאשר עברנו למאזדה CX-5, הורגש מיד הפער לטובתו בנושא השקט בתא הנוסעים. אומנם גם הוא לא מושלם בהחלקת שיבושים קטנים, אך מתלי ה-CX-5 מתמודדים טוב יותר עם שיבושים גדולים או "רעים" במיוחד, ויחד עם פעולת מתלים שקטה יתרונו ברור. הקוגה שקט עוד יותר מה-CX-5, וגם מעט יותר נוח ממנו. אומנם גם הוא מכויל על הצד המהודק, אבל המתלים שלו עובדים מצוין והוא מתמודד יפה עם רוב המכשולים ומספק נסיעה נעימה.


בצד הדינאמי ציינו כולם את העובדה שהקוגה מרגיש כמו מכונית קטנה יותר – והפעם לטובה. הוא זריז ונטוע כמעט כאילו מדובר במכונית פרטית טובה, ולא ברכב פנאי גבוה, עם תגובה זריזה להפניית ההגה (הקל מדי) ומעט זוויות גלגול. ה-CX-5 טוב מאוד בפני עצמו, עם תגובות חיות במיוחד של הזנב להעברות משקל, אבל התחושה עדיין גדולה ומסורבלת יותר משל הקוגה. הראב 4 רחוק מאחוריהם, עם הגה קל מדי ומאוד מנותק שדורש עירנות גם בשיוט, לצד מתלים רכים מדי וזוויות גלגול שופעות. ממש "טעם של פעם", ולא במובן החיובי.


יש פנאי

עיקר הוויכוחים היו לגבי איוש המדרגה השנייה והראשונה, בעיקר בגלל הפער בצריכת הדלק בין ה-CX-5 לקוגה. אבל זה השני צובר נקודות מול רכב הפנאי של מאזדה שוב ושוב – בנוחות, בשקט, בתא הנוסעים ובאבזור – שמפצים על ההבדל בצריכת הדלק ועל פער המחיר הקטן. אך לדעתנו ההשוואה של הלקוח הממוצע צריכה להיות בין ה-CX-5 בעל ההנעה הקדמית, לקוגה – יכולת השטח נמוכה הלא במילא. אז מתגלים פערים של 13-20,000 שקלים, בהתאם לרמות האבזור, לטובת ה-CX-5. אנחנו עדיין היינו בוחרים בקוגה בזכות המתלים ותא הנוסעים, אבל נבין את מי שיבחר ב-CX-5 בזכות החסכון – הן במחיר רכישה והן בצריכת הדלק.