רקוויאם לבטר פלייס / טור אישי

מדוע נפלה בטר פלייס – החברה שניסתה לשחרר את המכונית החשמלית, מכבלי המטען?
דני פרומצ'נקו |

2008: בחסות ממשלת ישראל, קרלוס גוהן, הנשיא האגדי של קונצרן רנו-ניסאן, חותם על הסכם עם מיזם ''בטר פלייס'. מימין: קרלוס גוהן, אהוד אולמרט – ראש ממשלת ישראל ושי אגסי – מייסד בטר פלייס

זהו יום עצוב, חברת בטר פלייס סיימה את דרכה. כתבתי לא פעם שיש בעיה עם המודל של החברה, אבל לפעמים אני שונא להיות צודק.
 
 
עם שי אגסי שוחחתי שיחה לא קצרה לפני מספר שנים במסגרת תערוכת ז'נבה. זה היה קצת אחרי שכותרות העיתונים בארץ, בגיבוי של לא פחות מראש הממשלה ונשיא מדינת ישראל, דיברו על כך שאגסי עומד להמציא ולייצר את המכונית החשמלית בישראל; שהוא עומד להעמיד על הכביש מאות אלפי מכוניות תוך מספר שנים ועוד הבלים מסוג זה. אגסי הסביר לי את מהות המצאתו – הארכת הטווח של מכוניות חשמליות באמצעות פיתוח שיטה להחלפה מהירה של מצברים. "זה כמו בתקופת העגלות והסוסים," אמר, "פעם, כשסוס התעייף, המרכבה לא עצרה לחכות עד שיאכל או ינוח, אלא עצרה בתחנת החלפה, החליפה סוסים, והמשיכה בדרכה. אני חייב להודות שלמרות שלא השתכנעתי לגמרי, נפלתי גם אני בשביו של האיש הכריזמטי הזה. הביטחון העצמי שנבע מהאמונה המושלמת שלו בתוכנית שהגה, היה מדבק.

אחר כך דיברתי על תוכניתו עם מנהלים בכירים בתעשיית הרכב האירופאית והגעתי למסקנה שהמודל העסקי של החלפת המצברים שגוי מעיקרו. הסיבה הראשית לכך היא כספית. היות והמצברים יקרים, והמודל של תחנות ההחלפה יחייב את בטר פלייס לקנות מספר מצברים לכל מכונית (על מנת לאפשר החלפה במספר תחנות אליהן הנהג עשוי להגיע), יעלה מחיר המכונית עבור בטר פלייס עצמה בכ-100%. מישהו יצטרך לשלם על זה והמישהו הזה הוא בעל המכונית החשמלית.
בנוסף שגה אגסי כשניסה ליישם את ניסיונו הרב בחברות היי טק, למה שקורה בעולם הלא וירטואלי. במקום ממנו הוא בא, כשחברה מפתחת משהו חדש וטוב, למשל תוכנה, או טלפון חכם חדיש, היא מסוגלת למכור כמויות עתק מייד עם ההשקה. במכוניות, מה לעשות, זה לא עובד כך. מכאן התחזית הדמיונית של כמויות הרכישה להן התחייבה, כמויות המכוניות אותן רכשה והעיקר – הפרישה המאוד נרחבת של תחנות להחלפת מצברים. תחנות שהקמתן והפעלתן עלו הון עתק – בעיקר כי הן עמדו ריקות רוב הזמן...
 
2008: גיבוי מלא גם של נשיא המדינה שמעון פרס 

אגסי גייס לבטר פלייס אנשים שהגיעו מתחום הרכב רק בשלב מאוחר יותר של החברה וגם אלו נדבקו בהתלהבות הכללית והיו משוכנעים שמספר המכוניות שתימכרנה יהיה גבוה מאוד. חבל שאף אחד מאנשיו של אגסי לא טרח לבדוק מהו הקטליזטור הגדול ביותר למכירת מכוניות בישראל – ואני מתכוון למחיר. הישראלים קונים מכוניות זעירות עם תיבה ידנית – רק בגלל שהן נמכרות להם בזול. חברת בטר פלייס הציעה מכוניות ללא מצבר במחיר של משפחתיות גדולות, ויצרה, בניגוד לכל הצהרותיה, חבילות יקרות לשימוש בחשמל – בין אם בהטענה ביתית ובין אם בהחלפה. כך יצא שמשתמש במכונית חשמלית כמעט לא חסך בהוצאות הדלק מול משפחתית מודרנית עם מנוע טורבו ממוזער. ובנוסף, מי שרצה לרכוש פלואנס חשמלית לנסיעה עירונית והטענה עצמית בלבד, נאלץ לשלם את החבילה היקרה שתפרה בטר פלייס במלואה, ועוד "נענש" על כך שהוא ממעט בכמות הקילומטרים אותם הוא גומע.
המחיר וגובה המנוי החודשי יצרו מצב שמעט מאוד מכוניות נמכרו, תחנות ההחלפה עמדו כפיל לבן ברחבי הארץ – אכלו תקציב ולא תרמו דבר לבעליהן והכסף בחברה החל להיגמר. החלפות המנהלים והצעת חבילות משתלמות יותר כבר לא יכלו לעצור את המפולת.
 
מה יקרה עם רוכשי המכוניות עצמם? כל אלו שקנו ב"תקופת המכירות השנייה", לא יפגעו מאחר ולא שילמו דמי קדימה על המכונית אלא תשלום חודשי בלבד. אלו ששילמו את מחיר המכונית נותרים עם מכונית חשמלית טובה, שעם סגירת תחנות ההחלפה, תתאים לנסיעה עירונית בלבד. כמובן שיהיה הכרחי להעבירן הסבה להטענה שלא דרך הרשת המנוהל של בטר פלייס, אבל איני חושב שזו בעיה גדולה או יקרה. בעיה נוספת של אלו האחרונים היא שהמצברים לא רכושם. המכונית כן, אבל המצברים הם רכוש החברה ובעצם הכונס יוכל לדרוש את המצברים חזרה. לדעתי זה לא סביר אבל בהחלט אפשרי.
 
תחילת הפעילות בישראל

אבל לא בגלל אנשים אלו אני עצוב. אלו שהחליטו לקפוץ ראשונים למים, ידעו שהם לוקחים סיכון. אני מיצר על כל המרץ, הכישרון והכסף שנשפכו על פרויקט לא מוצלח. שוו בנפשכם שאגסי היה משקיע את כל הכסף שגייס על מנת לרכוש אלפי מכוניות חשמליות קטנות, ובתיאום עם ראשי הערים היה מפזר אותן ברחבי הערים הגדולות – להשכרה לפי שעות (בדומה לפרויקט המוצלח של האופניים העירוניות). פרויקט כזה היה מצליח לדעתי לצמצם בסדר גודל משמעותי את כמות הגזים הנפלטים ממכוניות בערים הגדולות, ולחסוך בחיי אדם רבים מדי שנה.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
חיילים סייבר 8200
צילום: דובר צהל

משקיעים בחאקי: כך הפכו החיילים את הבסיסים לחממת השקעות לוהטת

השוק גואה, האפליקציות זמינות - ומחנות צה"ל הופכים לזירות של  מסחר ואמביציה; גם החיילים שחוזרים מהקרב משקיעים-מהמרים בשווקים; בינתיים כולם מרוויחים
ענת גלעד |
נושאים בכתבה חיילים בורסה

יום שלישי, 23:00. חדר המגורים בבסיס האימונים בדרום שקט יחסית. אור יחיד בוקע מהפינה שבה יושב סמל איתי כהן. רוב חבריו לפלוגה כבר קרסו מותשים מיום מפרך בשטח, אך הוא לא מצליח לעצום עין. הראש שלו עובד שעות נוספות על הגרף האדום המהבהב באפליקציית המסחר בטלפון הנייד שלו. איתי, לוחם בגדוד חי"ר, לא חולם רק על סוף המסלול או על הדרגות הבאות.

במקום סתם לגלול באינסטגרם, הוא מנצל את השעות השקטות כדי לנהל תיק השקעות קטן. "כשהחבר'ה מדברים על המשחק כדורגל אתמול, אני בודק מה עשה הביטקוין", הוא מספר בחיוך קטן. 

בין שמירה לשמירה ובין אימון ניווט למארב, איתי חולם במספרים, והוא לא לבד. בשנתיים האחרונות, המסכים של הסמארטפונים השתנו: אפליקציות משחקים פינו את מקומן לאפליקציות בנקאות, ושיחות על כדורגל או יציאות לסופ"ש הוחלפו בדיונים על מדדי S&P 500, קרנות מחקות וגם קריפטו. בסיסי צה"ל הפכו, בניגוד גמור לדימוי המסורתי של "תקופת ביניים" חסרת דאגות כלכליות, לחממת השקעות לוהטת, והשינוי הזה אינו מקרי. 

נקודת המפנה המשמעותית התרחשה בינואר 2022, אז נכנסה לתוקף העלאה דרמטית בשכר החיילים הסדירים - זינוק של 50%. עבור לוחם כמו איתי, מדובר בתוספת משמעותית שהפכה את המשכורת החודשית מכסף כיס סמלי לסכום המאפשר חיסכון משמעותי. "פתאום אתה רואה 'נכנס לחשבון 2,400 שקל'", הוא מסביר, "זה סכום שאפשר לעשות איתו משהו. להשאיר אותו בעו"ש זה פשוט לבזבז אותו על שטויות. הבנתי שאני רוצה שהכסף הזה יעבוד בשבילי".

 חלק מהשגרה, כמו טיול לשק"ם

הגורם השני שתרם לשינוי הוא הזמן. במיוחד בקרב המשרתים בתפקידי לחימה, שגרת השירות כרוכה בימים ארוכים של המתנה, שעות רבות בבסיס ויציאות מצומצמות הביתה (מגמה שהתעצמה משמעותית מאז ה-7 באוקטובר). הזמן הזה, שבעבר נוצל למנוחה או שיחות בטלות, מתועל כיום ללימוד. "אנחנו יושבים באוהל, אחרי שסיימנו את המשימות, במקום סתם לגלול בטיקטוק, אנחנו רואים סרטוני הסבר על בורסה. זה הפך להיות חלק מהשגרה, כמו טיול לילי לשק"ם", מספר איתי.

חיילים סייבר 8200
צילום: דובר צהל

משקיעים בחאקי: כך הפכו החיילים את הבסיסים לחממת השקעות לוהטת

השוק גואה, האפליקציות זמינות - ומחנות צה"ל הופכים לזירות של  מסחר ואמביציה; גם החיילים שחוזרים מהקרב משקיעים-מהמרים בשווקים; בינתיים כולם מרוויחים
ענת גלעד |
נושאים בכתבה חיילים בורסה

יום שלישי, 23:00. חדר המגורים בבסיס האימונים בדרום שקט יחסית. אור יחיד בוקע מהפינה שבה יושב סמל איתי כהן. רוב חבריו לפלוגה כבר קרסו מותשים מיום מפרך בשטח, אך הוא לא מצליח לעצום עין. הראש שלו עובד שעות נוספות על הגרף האדום המהבהב באפליקציית המסחר בטלפון הנייד שלו. איתי, לוחם בגדוד חי"ר, לא חולם רק על סוף המסלול או על הדרגות הבאות.

במקום סתם לגלול באינסטגרם, הוא מנצל את השעות השקטות כדי לנהל תיק השקעות קטן. "כשהחבר'ה מדברים על המשחק כדורגל אתמול, אני בודק מה עשה הביטקוין", הוא מספר בחיוך קטן. 

בין שמירה לשמירה ובין אימון ניווט למארב, איתי חולם במספרים, והוא לא לבד. בשנתיים האחרונות, המסכים של הסמארטפונים השתנו: אפליקציות משחקים פינו את מקומן לאפליקציות בנקאות, ושיחות על כדורגל או יציאות לסופ"ש הוחלפו בדיונים על מדדי S&P 500, קרנות מחקות וגם קריפטו. בסיסי צה"ל הפכו, בניגוד גמור לדימוי המסורתי של "תקופת ביניים" חסרת דאגות כלכליות, לחממת השקעות לוהטת, והשינוי הזה אינו מקרי. 

נקודת המפנה המשמעותית התרחשה בינואר 2022, אז נכנסה לתוקף העלאה דרמטית בשכר החיילים הסדירים - זינוק של 50%. עבור לוחם כמו איתי, מדובר בתוספת משמעותית שהפכה את המשכורת החודשית מכסף כיס סמלי לסכום המאפשר חיסכון משמעותי. "פתאום אתה רואה 'נכנס לחשבון 2,400 שקל'", הוא מסביר, "זה סכום שאפשר לעשות איתו משהו. להשאיר אותו בעו"ש זה פשוט לבזבז אותו על שטויות. הבנתי שאני רוצה שהכסף הזה יעבוד בשבילי".

 חלק מהשגרה, כמו טיול לשק"ם

הגורם השני שתרם לשינוי הוא הזמן. במיוחד בקרב המשרתים בתפקידי לחימה, שגרת השירות כרוכה בימים ארוכים של המתנה, שעות רבות בבסיס ויציאות מצומצמות הביתה (מגמה שהתעצמה משמעותית מאז ה-7 באוקטובר). הזמן הזה, שבעבר נוצל למנוחה או שיחות בטלות, מתועל כיום ללימוד. "אנחנו יושבים באוהל, אחרי שסיימנו את המשימות, במקום סתם לגלול בטיקטוק, אנחנו רואים סרטוני הסבר על בורסה. זה הפך להיות חלק מהשגרה, כמו טיול לילי לשק"ם", מספר איתי.