כמה שווים החיים שלכם? השקת צמיגי גודייר אפישנט-גריפ

כמה שווים לך 9 מטרים בבלימה על רטוב או סטייה של מטר וחצי מהמסלול בפנייה?

יואל שורץ | 19/05/2013 12:00

שיחת החולין עם נהג הניסוי הצרפתי, על ביתו הלומדת באוניברסיטת ת"א, נקטעה לקול נשיכות צמיגים המחפשים אחיזה בקרקע. בקושי הספקתי להשלים את הפניית המבט ו... בום גולף ממהרת התנגשה במחסום מאולתר. הפעם היו אלה רק קוביות ספוג קלות משקל, אבל המסר עבר בצורה החדה ביותר – היכן שקודם הצלחנו להגיע לעצירה מלאה עם צמיגי גודייר, המשיכה אותה מכונית בנסיעה כשהיא נעולה בצמיג אסיאתי עלום-שם. ושלא תחשבו אחרת, המבחן נעשה באופן מבוקר ומדויק, עם מערכת ממוחשבת שאחראית על הבלימה ברגע שהרכב עבר נקודה מסוימת בתוואי. ובכך נוצרה נקודת בלימה אחת קבועה ונוטרלו זמני התגובה ועוצמת הבלימה של כל נהג.
את הפגיעה בקוביות ביצע נהג ניסוי, אבל את מבחן הבלימה, כמו את שאר המבחנים, ביצעו עיתונאי העולם, שהוזמנו למסלול הניסויים של גודייר בדרום צרפת לרגל השקת סדרת צמיגי אפישנט-גריפ פרפורמנס (EfficientGrip Performance). מדובר בסדרה חדשה התופסת את מרכז השוק (18-14 אינץ') ומיועדת למכוניות נוסעים ורכבי פנאי. לדברי ירון ביטון, מנהל השיווק של ב.מ.ב, היבואנית, הסדרה החלה את צעדיה בארץ ומתומחרת במחירים אטרקטיביים ביחס למותגים המתחרים.

לא כוחות

מהנדסי היצרנית מתגאים מאוד בסדרה החדשה, ומספרים בעיניים זורחות על ההרכב הכימי של הגומי, החתכים המיקרונים שבוצעו בסוליית הצמיג וכמות ליפופי הברזל בהיקף של מה שנחשב כהמצאה העתיקה ביותר בעולם. מהר מאוד הם זיהו אצלנו את עיני העגל והבינו שעדיף לתת לנו להתנסות במקום להאכיל אותנו בנוסחאות. אז נשלחנו אל מספר תחנות שונות שפוזרו על המסלול הסגור.

התחנה איתה פתחנו את הכתבה נועדה לבחון את ביצועי הבלימה של הצמיג החדש מול מתחרה בעל דרוג נחות בבלימה (להסבר על שיטת הדרוג, לחצו כאן). ראשית בלמנו ממהירות של 80 קמ"ש ברכב הנעול בצמיגי גודייר עם דרוג בלימה A (הדרוג הגבוה ביותר), ובחלוף נקודה מוגדרת, המערכת הממוחשבת בלמה את הרכב בעוצמה. סיבוב נוסף על מכונית זהה, אך עם צמיגים בדרוג E (יש גם F ו-G), גרמה לי להבין מדוע אשתי עם הצמיגים הסיניים לא עוצרת בדרך למקרר. קיבינמט! הרכב השני פשוט שט למרות שמופעל עליו אותו לחץ בלימה. מבט בלוח האלקטרוני בצידי המסלול פרט את התחושות למספרים. היכן שהגולף הראשונה כבר עצרה, השנייה עדיין הייתה ב-36 קמ"ש ונזקקה לעוד כמעט 9 מ' כדי להגיע לעמידה. מדובר בפער עצום שמשמעותו ההבדל בין תאונה קשה לסתם דפיקות לב מואצות, ללא שריטה.

בתחנה אחרת בדקנו את ההתנגדות לגלגול. גם כאן הצמיג של גודייר בעל דרוג B (הדרוג הטוב ביותר כיום) נבחר לעמוד מול צמיג בעל דירוג נמוך, הפעם F, שגם הוא הגיע מאותה מדינת ענק אסייאתית. הצמיגים הורכבו על שתי מכוניות זהות, שבהינתן האות שוחררו דוושות הבלם והשתיים התגלגלו במורד בשיפוע קבוע של 3 מעלות. לאחר 55 שניות חצתה את קו הסיום המכונית המתגלגלת על גודייר, בעוד המתחרה המשתרכת על הצמיגים האסיאתים נדרשה לעוד 6 שניות כדי לחצות את המרחק. כדי לבטל טענות על הטיה, נשקלו שתי המכוניות מיד בתום הניסוי על נהגיהם, ונמצא הבדל של 2 ק"ג לרעת הגולף האיטית. נתון שאולי נובע מארוחת הצהריים של הנהג, אבל זניח לכל הדעות. מה שאינו זניח הוא משמעות הניסוי וההבדל שכל אחד ירגיש בכיס. ככל שהצמיג מתנגד פחות לגלגול, כך נדרשת פחות אנרגיה כדי להפעילו. בהפרש דרגות שכזה, החיסכון בדלק בזכות ההתנגדות הנמוכה יותר לגלגול תתבטא, אליבא דאנשי גודייר, בחסכון של כ-70 ליטר בשנה (לרכב עם נסועה של 15,000 ק"מ בשנה). במחירי הדלק של היום (7.26 שקל לליטר בשירות עצמי), מדובר בחיסכון של מעל 500 שקלים מדי שנה. בהנחה שסט צמיגים יוחלף מדי 3-5 שנים, ההפרש הזה לבדו שווה את ההשקעה בצמיג איכותי.

אבל בואו נודה באמת, זה לא כוחות להשוות את המיטב שיש לעולם הציע, למוצר שקרוב יותר בהרכבו לפלסטיק. רצוי היה לבצע את ההשוואה מול המתחרות מהשורה הראשונה ובמובן מסוים זה נעשה.

מול התחרות

תחנה שלישית דימתה התקלות בשלולית מים תוך כדי סיבוב. אל תגידו שזה לא רלוונטי אלינו – מדינה בה במקרה הטוב יש 50 ימי גשם בשנה. חשבו על צינור השקיה שנפרץ בכיכר או ממטרות שמשקות גם הכביש, ותבינו את הרעיון. הפעם בחרו בגודייר מתחרה מוכר ונפוץ, עם דירוג מקביל (A בבלימה על רטוב), מישלין אנרג'י סייבר+. הניסוי נעשה במהירות של 80 קמ"ש, ובשני המקרים התוצאה הייתה סחיפה אל מחוץ למעגל – אלא שבעוד צמיגי הגודייר סטו מהרדיוס המקורי בחצי מטר בלבד, המתחרים הציגו סטייה של 1.5 מטר.

גם בתחנת "התנהגות בכביש רטוב" בהשוואה לאותם מתחרים בעלי דרוג זהה, הניבה תוצאות דומות. צמיגי הגודייר הצליחו למצוא מבעד למים יותר נקודות אחיזה באספלט הרטוב מאשר המתחרים – ללמד שגם בתוך דרוג נתון יש הבדלים. על המסלול זה מתורגם לנהיגה מהירה ומדויקת יותר – בחיי היום-יום מדובר בהצמדות אדוקה יותר לתוואי שמכתיב גלגל ההגה, ובסחיפות מתונות יותר על קטעים מוצפים. אם זה ההבדל המתקבל כאשר מדובר בדרוג זהה, אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אילו ההשוואה הייתה לאיזה צמיג צ'ינג-לינג ש"מיוצר בחברת בת של גודייר/ברידג'סטון/מישלין" כמו שאוהבים למכור לנו בפנצ'ריות.

צרכנות נבונה
שלל הניסיונות שבצענו עם צמיגי גודייר על מסלול יבש ובכבישים הציבוריים בעלי אספלט מגוון, רק המשיכו לחזק את שטעמנו בשדה הניסויים הסגור. נכון שעל כבישים יבשים הבדלי הביצועים כנראה שפחות דרמטיים, ושייתכן שבמידות צמיג אחרות, יושגו תוצאות שונות, אבל המסקנה הבלתי נמנעת מהחוויה הזו היא – היה צרכן נבון. אל תתפתה ל"מבצעים" והמלצות מוזרות בפאנצ'ריה, כמו: "לדוד שלי הרכבתי כאלו והוא מאוד מרוצה". תחילה חפש מותג מוכר. אחר-כך וודא שיש לו את מדבקת הדירוג והשווה בין הפרמטרים השונים. זה שווה לך כסף במקרה הטוב, והרבה יותר במקרה הרע. עבור מנהל ציי רכב, מסקנה זו נכונה שבעתיים.

כל הכותרות 24/7 הטלגרם שלנו - תכנים יחודיים

הגב לכתבה

שם המגיב *

כותרת תגובה *

תוכן התגובה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה

פטריק דרהי (יוטיוב)

התרגיל של פטריק דרהי - טייקון בישראל, פושט רגל בצרפת

העברת נכסים, להטוטים פיננסים, הסדר חוב, פשיטת רגל כלכלית וניצול של כספי אג"ח במיליארדים - דרהי שלא הכרתם

רן קידר | 19/12/2025 08:38

נושאים בכתבה פטריק דרהי

קבוצת אלטיס של פטריק דרהי בצרות - השווי הנכסי שלה מוערך בסכום שלילי. זה אומר שהנכסים שווים פחות מההתחייבויות. גירעון בהון הכלכלי, זו בעצם פשיטת רגל. אבל פשיטת רגל מתרחשת רק כשיש טריגר. כלומר, אם יש גירעון בהון, אבל החוב הוא לתשלום בעוד 3 שנים, אז לכאורה החברה יכולה לתפקד. יש לה עוד זמן להציל את עצמה.

זו סוגיה מורכבת והיא תלויה בחוקים בכל מדינה, אבל המצב הזה של גירעון בהון הכלכלי ויכולת לתפקד בזכות חובות לרוב מהציבור הוא כשל שוק שאנשי עסקים יכולים לנצל אותו לטובתם - הם נשארים בעמדת מפתח, הם גם מוכרים סיפור שאם הם לא יהיו החברה תקרוס כי הם מחזיקים בידע. במקרים רבים זה נכון והם באמ מנסים להציל את המצב במקביל לסוג של הסדר חוב. במקרים רבים אחרים הם מגיעים להסכמות עם קרנות גידור שמחזיקות בחוב שנסחר נמוך במטרה להשביח את הפעילות. יש מקרים שזה מצליח, יש מקרים שזה כישלון טוטאלי. אין הרבה מקרים שבתקופת "החסד" הזו, הבעלים זורק כסף.

הרי זה לא הכסף שלהם, זה הכסף של מחזיקי החוב, הם הנושים הראשונים של החברה. פטריק דרהי החזיק צעצוע בשם i24news - חברת חדשות שבשנתיים האחרונות גם הרחיבה מאוד את הפעילות בארץ בהשקעה של מאות מיליונים וכל זה על חשבון המשקיעים הצרפתים. דרהי רצה להיות טייקון תקשורת בארץ, אבל הוא פושט רגל בצרפת. זה לא מסתדר. אם אתה רוצה להשקיע כספים שסיכוי מאוד גבוה שהולכים לפח, תעשה את זה בכסף שלך, לא בכסף של מחזיקי אג"ח צרפתים. אם אתה רוצה תדמית נקייה בישראל כי אתה יהודי אוהב המדינה, תעשה זאת בכסף שלך - הצרפתים לא צריכים לשלם על זה.

אבל דרהי הצליח למשוך כמה שנים טובות, עד שהשבוע באופן פתאומי אלטיס החליטה לסגור-להעביר את הפעילות ההפסדית של i24news ולהישאר רק עם הפעילות באנגלית. דרהי אמר שהוא ייקח על עצמו את הפעילות בארץ, כשהפעילות תעבור תוכנית הבראה.

איזו חוסר הגינות. כשזה לא הכסף שלך, אתה מתפרע בבזבוזים, העיקר שתהיה טייקון תקשורת. כאשר זה הכסף שלך, אתה עושה תוכנית הבראה ורה ארגון. אבל יש פה עוד שאלה - למה בכלל להעביר את הפעילות לדרהי. למה אלטיס לא עושה מכרז ומוכרת לכל המרבה במחיר, אפילו כמה מיליונים בודדים? דרהי בעצם לוקח את הערוץ אחרי השקעה של מאות מיליונים בחינם. זה תרגיל בריבוע - גם גרמת לחברה פושטת רגל בבעלותך שיש לה כסף של אחרים (חובות ואג"ח) להשקיע כספים במקום שטוב לך ולא לחברה, וגם אחר כך קיבלת את זה כנראה באפס. כך לפחות על פי הידוע מהדיווחים.

להמשך הכתבה לחץ כאן