50 שנה עברו מאז הציגה מזראטי את הקוואטרופורטה – ארבע דלתות באיטלקית – דגם שהפך לשושלת ולחלק מהותי מההיסטוריה של המותג. חשיפה ראשונה של הדור ה-6 של הקוואטרופורטה התרחשה בתערוכת דטרויט בשלהי שנת 2012. נאמנה לנוסחה, מזראטי לא מרחיקה לכת עם העיצוב של הדור החדש כשהצללית והמבנה הכללי נשארו דומים.

אז לכבוד 6 דורות ו-50 שנה של 4 דלתות יפיפיות, אנו מזכירים לכם את השנים הטובות, השנים הנהדרות והשנים שעדיף היה לשכוח:

אם תשאלו את מזראטי, הקוואטרופורטה הראשונה מכונית הסדאן 4 דלתות המהירה ביותר בזמנה עם מהירות מרבית של 230 קמ"ש בגרסה הבכירה. המנועים היו צמד V8 – הראשון בנפח 4.2 ליטר (4,136 סמ"ק אם מדקדקים) שהפיק 260 כ"ס כשב-1966 הצטרף למבחר 4.7 ליטר עם 290 כ"ס יחד עם עדכון כללי שעבר הרכב (והקנה לדגמים שיוצרו עד 1970 את הכינוי "מארק 2"). תיבות ההילוכים היו ידנית 5 הילוכים או אוטומטיות עם 3 הילוכים. בסה"כ נמכרו 772 יחידות מדור זה. ואם אתם חושבים שזה לא הרבה, חכו לדור השני...

 

 

הדור השני עוצב על ידי מרצ'לו גנדיני, בזמן שעבד בסדנת ברטונה – והתוצאה, אם להיות עדינים, היא עניין של טעם. בשנים הללו שלטה סיטרואן במזראטי, והקוואטרופורטה התבססה על ה-SM של סיטרואן – כולל המתלים ההידרופנאומטיים ויחידת ההנעה, שהניעה את הגלגלים הקדמיים! הקוואטרופורטה – ומזראטי בכלל – היחידה בתצורה זו. המנוע היה V6 בנפח 3.0 ליטר שסיפק 210 כ"ס ושודך לתיבת הילוכים ידנית עם 5 הילוכים. הביצועים (כצפוי מצניחת ההספק) היו פחות טובים מבדגם הקודם, עם מהירות מרבית של כ-200 קמ"ש. בסה"כ יוצרו 13 יחידות בלבד וכולן נמכרו במזרח התיכון בגלל שמזראטי לא הצליחו להשיג לרכב תקינה אירופאית. 5 מהן עדיין קיימות אצל אספנים ברחבי העולם.

 

 

הדור השלישי עוצב על ידי ג'יוג'ארו ונחשב להצלחה מסחרית עם לא פחות מ-2,141 יחידות. את ה"רולס-רויס האיטלקית" – שם ראוי לאור משקל עצמי של יותר משני טון – הניע שוב V8 בנפח 4.2 ליטר (נו, טוב, 4136 סמ"ק) שסיפק 255 כ"ס ששודך לתיבת הילוכים ידנית. בהמשך הוא הוחלף במנוע V8 בנפח של 4.9 ליטר שסיפק 282 כ"ס ושודך לתיבה אוטומטית עם 3 יחסי העברה. בשלב מאוחר יותר הוצע גם גרסה עם 300 כ"ס ומהירות מרבית של 230 קמ"ש. הדור הזה בין השנים 79' ל-81' השתמש בתג השם "4porte" במקום השם הרגיל (המשמעות והקריאה בפועל זהה). משנת 87' ועד 90' נמכרה הרויאל, גרסה מהודרת במיוחד, עם 295 כ"ס (בתמונה).

 

 

בשנת 94' הציגה מזראטי בתערוכת טורינו את הדור הרביעי, שעוצב שוב על ידי גנדיני. היא היתה קטנה יותר מהדורות שקדמו לה, והיתה יותר גרסת ה-4 דלתות של הביטורבו, מכונית הקופה של החברה באותם שנים. הממדים הקטנים והמשקל המופחת (כטון וחצי) החזירו דיבידנדים בביצועים עם מהירות מרבית של 260 קמ"ש ותאוצה למאה בפחות מ-6 שניות. המנוע היה V6 מוגדש בנפח 2.8 ליטר שסיפק 287 כ"ס (היתה גם גרסת 2.0 ליטר טורבו בגלל תקנות מס איטלקיות), אולם לאחר השתלטות פיאט ב-98' הוצגה גרסת Evoluzione עם לא פחות מ-800 שינויים במכונית עם מנוע V8 כפול מגדשים בנפח 3.2 ליטר שסיפק 335 כ"ס, והביא את המכונית למהירות מרבית של 270 קמ"ש.

 

 

בתערוכת פרנקפורט 2003 הוצג הדור החמישי שאף זכה לעשות עליה לישראל ב-2012. פנינפארינה היה אחראי על העיצוב, ואם תשאלו אותנו היא נראית פשוט נהדר – גם היום, כמעט 10 שנים אחרי שהוצגה. המנוע המקורי היה V8 בנפח 4.2 ליטר שמספק 400 כ"ס, ובהמשך הגיע גם 4.7 ליטר עם 430 כ"ס וגרסת S עם 440 כ"ס מנפח זהה. 100 קמ"ש מושגים ב-5.6 שניות בגרסת הכניסה ו-5.1 שניות בבכירה, עם מהירות מרבית של 268 ועד 285 קמ"ש. תיבות ההילוכים היו בהתחלה רובוטיות עם מצמד בודד ובהמשך אוטומטיות רגילות.

הקוואטרופורטה הזו, בה גם נהגנו במסגרת המסע שלנו לאיטליה, נחשבה לאמת מידה בשילוב של פאר ונוחות עם יכולת ספורטיבית, וקבעה רף גבוה ליורשת.

 

 

 

הדגם החדש גדול וקל יותר מקודמו, כשכף המשקל נוטה ב-1,900 ק"ג בלבד – לא הרבה בהתחשב בממדים ורמת הפאר של הקוואטרופורטה. גרסת הכניסה מצויידת במנוע V6 ושני מוגדש בנפח 3.0 ליטר (410 כ"ס), המניב תאוצה ל-100 קמ"ש ב-4.9 שניות בדרך ל-285 קמ"ש מירביים. הגרסה הבכירה מאכלסת V8 בנפח 3.8 ליטר עם זוג מגדשי טורבו גם כן ומפיקה 530 כ"ס. נתוני הביצועים מספרים על 4.7 שניות ל-100 קמ"ש ו-307 קמ"ש מירביים. שני המנועים ישודכו לתיבת הילוכים אוטומטית עם 8 יחסי העברה. נזכיר שכמו בעבר, את המנועים פיתחה ומייצרת פרארי – למרות שלה אין בהיצע מנועים דומים.

 

 

כל הכותרות 24/7   הטלגרם שלנו - תכנים יחודיים