מזראטי קוואטרופורטה: 4 דלתות, 6 דורות

לרגל הגעתה הצפויה של מכונית הפאר החדשה של מזראטי בהמשך השנה, הכנו עבורכם סקירה של היסטורית הדגמים
שלומי פרידמן |

מזראטי

50 שנה עברו מאז הציגה מזראטי את הקוואטרופורטה – ארבע דלתות באיטלקית – דגם שהפך לשושלת ולחלק מהותי מההיסטוריה של המותג. חשיפה ראשונה של הדור ה-6 של הקוואטרופורטה התרחשה בתערוכת דטרויט בשלהי שנת 2012. נאמנה לנוסחה, מזראטי לא מרחיקה לכת עם העיצוב של הדור החדש כשהצללית והמבנה הכללי נשארו דומים.
אז לכבוד 6 דורות ו-50 שנה של 4 דלתות יפיפיות, אנו מזכירים לכם את השנים הטובות, השנים הנהדרות והשנים שעדיף היה לשכוח:

דור ראשון – 1963-1970
אם תשאלו את מזראטי, הקוואטרופורטה הראשונה מכונית הסדאן 4 דלתות המהירה ביותר בזמנה עם מהירות מרבית של 230 קמ"ש בגרסה הבכירה. המנועים היו צמד V8 – הראשון בנפח 4.2 ליטר (4,136 סמ"ק אם מדקדקים) שהפיק 260 כ"ס כשב-1966 הצטרף למבחר 4.7 ליטר עם 290 כ"ס יחד עם עדכון כללי שעבר הרכב (והקנה לדגמים שיוצרו עד 1970 את הכינוי "מארק 2"). תיבות ההילוכים היו ידנית 5 הילוכים או אוטומטיות עם 3 הילוכים. בסה"כ נמכרו 772 יחידות מדור זה. ואם אתם חושבים שזה לא הרבה, חכו לדור השני...
 
 

דור שני – 1973-1975
הדור השני עוצב על ידי מרצ'לו גנדיני, בזמן שעבד בסדנת ברטונה – והתוצאה, אם להיות עדינים, היא עניין של טעם. בשנים הללו שלטה סיטרואן במזראטי, והקוואטרופורטה התבססה על ה-SM של סיטרואן – כולל המתלים ההידרופנאומטיים ויחידת ההנעה, שהניעה את הגלגלים הקדמיים! הקוואטרופורטה – ומזראטי בכלל – היחידה בתצורה זו. המנוע היה V6 בנפח 3.0 ליטר שסיפק 210 כ"ס ושודך לתיבת הילוכים ידנית עם 5 הילוכים. הביצועים (כצפוי מצניחת ההספק) היו פחות טובים מבדגם הקודם, עם מהירות מרבית של כ-200 קמ"ש. בסה"כ יוצרו 13 יחידות בלבד וכולן נמכרו במזרח התיכון בגלל שמזראטי לא הצליחו להשיג לרכב תקינה אירופאית. 5 מהן עדיין קיימות אצל אספנים ברחבי העולם.
 
 

דור שלישי – 1979-1990
הדור השלישי עוצב על ידי ג'יוג'ארו ונחשב להצלחה מסחרית עם לא פחות מ-2,141 יחידות. את ה"רולס-רויס האיטלקית" – שם ראוי לאור משקל עצמי של יותר משני טון – הניע שוב V8 בנפח 4.2 ליטר (נו, טוב, 4136 סמ"ק) שסיפק 255 כ"ס ששודך לתיבת הילוכים ידנית. בהמשך הוא הוחלף במנוע V8 בנפח של 4.9 ליטר שסיפק 282 כ"ס ושודך לתיבה אוטומטית עם 3 יחסי העברה. בשלב מאוחר יותר הוצע גם גרסה עם 300 כ"ס ומהירות מרבית של 230 קמ"ש. הדור הזה בין השנים 79' ל-81' השתמש בתג השם "4porte" במקום השם הרגיל (המשמעות והקריאה בפועל זהה). משנת 87' ועד 90' נמכרה הרויאל, גרסה מהודרת במיוחד, עם 295 כ"ס (בתמונה).
 
 

דור רביעי – 1994-2001
בשנת 94' הציגה מזראטי בתערוכת טורינו את הדור הרביעי, שעוצב שוב על ידי גנדיני. היא היתה קטנה יותר מהדורות שקדמו לה, והיתה יותר גרסת ה-4 דלתות של הביטורבו, מכונית הקופה של החברה באותם שנים. הממדים הקטנים והמשקל המופחת (כטון וחצי) החזירו דיבידנדים בביצועים עם מהירות מרבית של 260 קמ"ש ותאוצה למאה בפחות מ-6 שניות. המנוע היה V6 מוגדש בנפח 2.8 ליטר שסיפק 287 כ"ס (היתה גם גרסת 2.0 ליטר טורבו בגלל תקנות מס איטלקיות), אולם לאחר השתלטות פיאט ב-98' הוצגה גרסת Evoluzione עם לא פחות מ-800 שינויים במכונית עם מנוע V8 כפול מגדשים בנפח 3.2 ליטר שסיפק 335 כ"ס, והביא את המכונית למהירות מרבית של 270 קמ"ש.
 
 

דור חמישי – 2003-2012
בתערוכת פרנקפורט 2003 הוצג הדור החמישי שאף זכה לעשות עליה לישראל ב-2012. פנינפארינה היה אחראי על העיצוב, ואם תשאלו אותנו היא נראית פשוט נהדר – גם היום, כמעט 10 שנים אחרי שהוצגה. המנוע המקורי היה V8 בנפח 4.2 ליטר שמספק 400 כ"ס, ובהמשך הגיע גם 4.7 ליטר עם 430 כ"ס וגרסת S עם 440 כ"ס מנפח זהה. 100 קמ"ש מושגים ב-5.6 שניות בגרסת הכניסה ו-5.1 שניות בבכירה, עם מהירות מרבית של 268 ועד 285 קמ"ש. תיבות ההילוכים היו בהתחלה רובוטיות עם מצמד בודד ובהמשך אוטומטיות רגילות.
הקוואטרופורטה הזו, בה גם נהגנו במסגרת המסע שלנו לאיטליה, נחשבה לאמת מידה בשילוב של פאר ונוחות עם יכולת ספורטיבית, וקבעה רף גבוה ליורשת.
 
 
 
דור שישי 2013 ואילך
הדגם החדש גדול וקל יותר מקודמו, כשכף המשקל נוטה ב-1,900 ק"ג בלבד – לא הרבה בהתחשב בממדים ורמת הפאר של הקוואטרופורטה. גרסת הכניסה מצויידת במנוע V6 ושני מוגדש בנפח 3.0 ליטר (410 כ"ס), המניב תאוצה ל-100 קמ"ש ב-4.9 שניות בדרך ל-285 קמ"ש מירביים. הגרסה הבכירה מאכלסת V8 בנפח 3.8 ליטר עם זוג מגדשי טורבו גם כן ומפיקה 530 כ"ס. נתוני הביצועים מספרים על 4.7 שניות ל-100 קמ"ש ו-307 קמ"ש מירביים. שני המנועים ישודכו לתיבת הילוכים אוטומטית עם 8 יחסי העברה. נזכיר שכמו בעבר, את המנועים פיתחה ומייצרת פרארי – למרות שלה אין בהיצע מנועים דומים.
 
 

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
ארצות הברית ויזה דרכון
צילום: Freepik

מהי ויזת זהב ואיפה עדיין אפשר להשיג אחת?

בעולם שמקשיח גבולות ומגבלות הגירה, מדינות רבות ממשיכות להציע מסלול מהיר לתושבות ולעיתים גם לאזרחות - למי שמוכן לשלם; מה עומד מאחורי הטרנד, למה הוא מצטמצם ואיפה הוא עדיין פתוח



עמית בר |
נושאים בכתבה ויזה זהב

ממשל טראמפ השיק לאחרונה רשמית את תוכנית ה-Gold Card בארה"ב, שמאפשרת לזרים אמידים להשיג אשרת הגירה קבועה (גרין קארד) בתמורה לתרומה של מיליון דולר לאוצר הפדרלי, או שני מיליון דולר דרך תאגיד. התוכנית, שהוכרזה בפברואר 2025 והוסדרה בצו נשיאותי מספר 14351, כוללת גם אופציית Platinum Card בעלות של חמישה מיליון דולר, שמקנה פטורים ממס על הכנסות מחוץ לארה"ב. מאז השקת האתר trumpcard.gov, הוגשו אלפי בקשות ראשוניות, בעיקר ממשקיעים מסין, הודו והמזרח התיכון, עם הכנסה צפויה לארה"ב של 50 מיליארד דולר בשנה הראשונה. זוהי התפתחות משמעותית בשוק הגלובלי של ויזות זהב, ששווי השוק שלו הוערך עד כה ב-30-50 מיליארד דולר בשנה וצפוי לגדול אפילו פי 2 בזכות המהלך של טראמפ. 

ויזות זהב, או תוכניות תושבות בהשקעה (Residence by Investment), קיימות כבר ארבעה עשורים ומשמשות ככלי כלכלי למדינות שמחפשות זרימת הון זר. בשנת 2024 נמכרו כ-10,000 ויזות כאלו ברחבי העולם, עם השקעה ממוצעת של 500 אלף דולר למשקיע. עם זאת, בשנת 2025 נרשמת מגמה של צמצום: 12 מדינות סגרו או הגבילו תוכניות, בעיקר באירופה, בעקבות לחץ מהאיחוד האירופי על סיכוני הלבנת הון וביטחון. למרות זאת, כ-30 תוכניות נותרו פעילות, עם דגש על אסיה, המזרח התיכון והקריביים.


מהי ויזת זהב


ויזת זהב מאפשרת למשקיע זר להשיג תושבות זמנית או קבועה במדינה בתמורה להשקעה מינימלית מוגדרת. ההשקעה יכולה לכלול רכישת נדל"ן (בממוצע 300-800 אלף דולר), השקעה בקרנות ממשלתיות (מ-250 אלף דולר), הקמת עסק שיוצר 10-50 מקומות עבודה, או תרומה ישירה לממשלה (מ-100 אלף דולר). ברוב התוכניות אין דרישה למגורים קבועים - רק ביקור מינימלי של 7-30 יום בשנה - מה שהופך אותן לפתרון גמיש למשפחות אמידות שמחפשות גיוון גיאוגרפי, אופטימיזציית מס (למשל, פטורים על מס הון) או גישה לשווקים חדשים.

בשנת 2025 השוק מושך כ-150 אלף משקיעים פוטנציאליים, בעיקר מסין (35% מהבקשות), רוסיה (20%) והודו (15%), על רקע חוסר יציבות כלכלית ומגבלות יצוא הון. היתרונות כוללים ניידות גלובלית: למשל, תושבות באיחוד האירופי מאפשרת כניסה ללא ויזה ל-180 מדינות, וגישה למערכות חינוך ובריאות מתקדמות. עם זאת, התוכניות כוללות בדיקות רקע קפדניות (Due Diligence) שדורשות ניקיון פלילי ומקורות כספים לגיטימיים, עם שיעור דחייה של 5%-10%.

דרכון זהב, או אזרחות בהשקעה (Citizenship by Investment), לוקח את הרעיון צעד קדימה ומעניק אזרחות מלאה בתוך 3-12 חודשים, ללא דרישת מגורים קודמת. בשנת 2025, 14 מדינות מציעות תוכניות כאלו, בעיקר באיים הקריביים, עם השקעה מינימלית של 200 אלף דולר. היתרון העיקרי הוא חופש תנועה: דרכון מהקריביים, למשל, מאפשר כניסה ללא ויזה ל-145-160 מדינות, כולל האיחוד האירופי, בריטניה וקנדה.

ארצות הברית ויזה דרכון
צילום: Freepik

מהי ויזת זהב ואיפה עדיין אפשר להשיג אחת?

בעולם שמקשיח גבולות ומגבלות הגירה, מדינות רבות ממשיכות להציע מסלול מהיר לתושבות ולעיתים גם לאזרחות - למי שמוכן לשלם; מה עומד מאחורי הטרנד, למה הוא מצטמצם ואיפה הוא עדיין פתוח



עמית בר |
נושאים בכתבה ויזה זהב

ממשל טראמפ השיק לאחרונה רשמית את תוכנית ה-Gold Card בארה"ב, שמאפשרת לזרים אמידים להשיג אשרת הגירה קבועה (גרין קארד) בתמורה לתרומה של מיליון דולר לאוצר הפדרלי, או שני מיליון דולר דרך תאגיד. התוכנית, שהוכרזה בפברואר 2025 והוסדרה בצו נשיאותי מספר 14351, כוללת גם אופציית Platinum Card בעלות של חמישה מיליון דולר, שמקנה פטורים ממס על הכנסות מחוץ לארה"ב. מאז השקת האתר trumpcard.gov, הוגשו אלפי בקשות ראשוניות, בעיקר ממשקיעים מסין, הודו והמזרח התיכון, עם הכנסה צפויה לארה"ב של 50 מיליארד דולר בשנה הראשונה. זוהי התפתחות משמעותית בשוק הגלובלי של ויזות זהב, ששווי השוק שלו הוערך עד כה ב-30-50 מיליארד דולר בשנה וצפוי לגדול אפילו פי 2 בזכות המהלך של טראמפ. 

ויזות זהב, או תוכניות תושבות בהשקעה (Residence by Investment), קיימות כבר ארבעה עשורים ומשמשות ככלי כלכלי למדינות שמחפשות זרימת הון זר. בשנת 2024 נמכרו כ-10,000 ויזות כאלו ברחבי העולם, עם השקעה ממוצעת של 500 אלף דולר למשקיע. עם זאת, בשנת 2025 נרשמת מגמה של צמצום: 12 מדינות סגרו או הגבילו תוכניות, בעיקר באירופה, בעקבות לחץ מהאיחוד האירופי על סיכוני הלבנת הון וביטחון. למרות זאת, כ-30 תוכניות נותרו פעילות, עם דגש על אסיה, המזרח התיכון והקריביים.


מהי ויזת זהב


ויזת זהב מאפשרת למשקיע זר להשיג תושבות זמנית או קבועה במדינה בתמורה להשקעה מינימלית מוגדרת. ההשקעה יכולה לכלול רכישת נדל"ן (בממוצע 300-800 אלף דולר), השקעה בקרנות ממשלתיות (מ-250 אלף דולר), הקמת עסק שיוצר 10-50 מקומות עבודה, או תרומה ישירה לממשלה (מ-100 אלף דולר). ברוב התוכניות אין דרישה למגורים קבועים - רק ביקור מינימלי של 7-30 יום בשנה - מה שהופך אותן לפתרון גמיש למשפחות אמידות שמחפשות גיוון גיאוגרפי, אופטימיזציית מס (למשל, פטורים על מס הון) או גישה לשווקים חדשים.

בשנת 2025 השוק מושך כ-150 אלף משקיעים פוטנציאליים, בעיקר מסין (35% מהבקשות), רוסיה (20%) והודו (15%), על רקע חוסר יציבות כלכלית ומגבלות יצוא הון. היתרונות כוללים ניידות גלובלית: למשל, תושבות באיחוד האירופי מאפשרת כניסה ללא ויזה ל-180 מדינות, וגישה למערכות חינוך ובריאות מתקדמות. עם זאת, התוכניות כוללות בדיקות רקע קפדניות (Due Diligence) שדורשות ניקיון פלילי ומקורות כספים לגיטימיים, עם שיעור דחייה של 5%-10%.

דרכון זהב, או אזרחות בהשקעה (Citizenship by Investment), לוקח את הרעיון צעד קדימה ומעניק אזרחות מלאה בתוך 3-12 חודשים, ללא דרישת מגורים קודמת. בשנת 2025, 14 מדינות מציעות תוכניות כאלו, בעיקר באיים הקריביים, עם השקעה מינימלית של 200 אלף דולר. היתרון העיקרי הוא חופש תנועה: דרכון מהקריביים, למשל, מאפשר כניסה ללא ויזה ל-145-160 מדינות, כולל האיחוד האירופי, בריטניה וקנדה.