אודי A7 מול ב.מ.וו 6 גראן קופה מול מרצדס CLS: מבחן דרכים השוואתי
קפה של בוקר
אם לא הייתי רוצה להחזיר אותה לסוכנות, הייתי צריך לארגן 676,000 שקלים וזה עוד לפני 30,000 השקלים שהוסיפו כאן על "מושבי נוחות" עם אלף אפשרויות כוונון כולל קביעות אורך הבסיס, שהם אכן נוחים להדהים ומהווים שיפור מורגש מהמושבים הסטנדרטיים, בעלי הבסיס הקצר. בדרך לנקודת המפגש עם חברי המערכת אריאל (אלסיבוני) ו(אלי )שאולי, יש לי זמן להתרשם מתא הנוסעים. יושבים כאן עמוק בתוך הרכב ונמוך, כמו שאני אוהב, זה מכניס אותך לאווירת ה"קופה" הנכונה – זו לא עוד מכונית סאלון. היא מאוד מאובזרת וברשימה הארוכה מתבלטים פריטים כגון מצלמת מעוף הציפור לחנייה וצמד מצלמות בפינות החרטום שמקלות על הראות ביציאה מחניונים. יש נגיעות נחמדות בדמות עור על הדשבורד עם תפירה כפולה, והמרווח הוא טוב בכל המדדים. איכות החומרים גבוהה אבל פה ושם הציץ איזה מרווח לא אחיד. ואולי זה רק ברכב הלא צעיר.
מסרון משאולי מבהיר שיש לנו מספיק זמן להתרשם מתא הנוסעים של ה-CLS. גם כאן יש שפע עור בתפירה כפולה. לוח המחוונים מרגיש פשוט יותר, אבל כל השאר נראה ועשוי טוב. שילובי הצבעים נאים עם עור לבן בוהק, ובסה"כ באמת נעים כאן, גם אם המרווח לראש עלול להיות מעט גבולי לגבוהים, ובסיס המושב מעט קצר. אריאל מדליק סיגריה נוספת בדיוק כאשר שאולי גולש לחניה עם ה-A7. הפרופורציות הרחבות והנמוכות נראות טוב מרחוק, אבל כאשר ה-A7 נעצרת ליד ה-CLS וה-6 היא נראית קצת פחות מיוחדת, ומעט קרובה מדי לאחיותיה מבית. אבל אי אפשר שלא להתרשם מהפרונט האגרסיבי והחלק האחורי המיוחד, גם אם הוא לא היה לטעמם של כולם.
השורה התחתונה היא שבניגוד לעיצוב החיצוני, בו ניצחה ה-6 גראן קופה פה אחד, כאן הדעות חלוקות, ותלויות בטעם האישי של כל בוחן. שאולי חוזר עם הקפה, וטוען שהוא חם מהרגיל ולכן ייקח לו יותר זמן לסיים אותו. יופי, יש זמן לבדוק גם את המושבים האחוריים... ה-CLS וה-A7 רושמות שיוויון עם מרווח טוב לברכיים וקצת פחות לראש. נוסעים גבוהים בסדרה 6 יצטרכו להתפשר בנושא המרווח לרגליים. ב-CLS התחושה הכי מיוחדת מאחור, עם שני מושבים נפרדים. גם ב-6 המושב מחולק לשניים, אבל יש חגורה שלישית למקרי חרום – בתקווה שהנוסע האומלל יסכים לשבת עם יציאת המיזוג בין הרגליים. רק ב-A7 יש שלושה מושבים אמיתיים (אופציה בתשלום) ובקרת אקלים מפוצלת מאחור. בנוסף, גם תא המטען שלה הוא השימושי ביותר הודות למבנה הדלת החמישית, בעוד את תא המטען הארוך של שתי האחרות קשה למלא דרך הפתח הצר.
לדרך
אנחנו עוצרים שוב, הפעם כדי לבחון את נושא הנוחות מחוץ לעיר. אריאל מדליק עוד סיגריה, ושאולי מברר אם יש מצב לקפה קטן נוסף – "הפעם אני אבקש את זה לא רותח" – אבל מבין מהמבטים שלנו שעדיף שלא. ממש עדיף שלא... ה-A7 מציגה נוחות ממוצעת, אבל הרעש מדרדר אותה למקום השלישי. מעבר ל-CLS מגלה רמת ספיגה דומה, מלבד התמודדות לקויה עם רצף מהמורות במהירות גבוהה, אבל יש כאן הרבה פחות רעש, למרות שגם כאן רעשי הכביש נוכחים מדי. ה-6 מנצחת כאן בפער – היא מרגישה רכה יותר, וסופגת טוב יותר שיבושים בכל הגדלים. היא לא מושלמת – שיבושים קטנים חודרים לפעמים לתא וגלים בכביש יגרמו לה לנוע על מתליה, אבל יחד עם בידוד עדיף משמעותית מרעשי העולם, ההכרעה פשוטה וחד משמעית.
קשה שלא להבחין בכל עצירה בכמות תשומת הלב שהשלישייה הזו מושכת, והשיא היה כשנעצרה לידנו מאזדה לאנטיס חבוטה, ושלושת הגברים בתוכה ספק שאלו ספק קבעו ש"זה האוטו של אייל גולן". לא הבנו לאיזו מהשלוש הם מתכוונים או שאולי בכלל לכל השלוש, אבל נאלצנו לאכזב אותם. "אז למי אתם נוהגים?" הקשו – ושאולי משבית השמחות השיב מיד שלעצמנו, בעוד אני ואריאל מתלבטים איזה שם יעשה עליהם הכי הרבה רושם...
עניין של זמן
אני מנצל את ההמתנה הארוכה לשאולי כדי לשלוף את דפי הנתונים. נתון ההספק דומה למדי בשלושתן, אבל ההבדלים הגדולים הם בנתוני המומנט. יתרון הנפח של ה-CLS, חצי ליטר, לא מצליח לכפר על היעדר המגדש. היא מפיקה אומנם 306 כ"ס – קצת יותר מה-A7 (עם 300) וקצת פחות מה-6 (עם 320), אבל בתחום המומנט הפער משמעותי: 37.7 קג"מ בין 3,500 ל-5,250 סל"ד הם נתון נאה, אבל תאוריית היחסות מתערבת שוב. כשה-A7 מפיקה 44.8 קג"מ, וה-6 מפיקה 45.8 קג"מ, שזמינים מ-2,900 ו-1,300(!) סל"ד בהתאמה, פתאום ה-CLS נראית קצת אנמית.
היבשות זזו עוד קצת וקרחון או שניים הפשיר, שאולי סיים סוף סוף לאכול (שזה משהו שונה לגמרי מסיים את האוכל בצלחת), ואנחנו יוצאים לבדיקת תאוצות. הדרבי המוגדש, כמצופה, התנהל צמוד-צמוד, כאשר ברור ששתיהן חזקות יותר מה-CLS. אבל בסוף הישורת ה-A7 משאירה את ה-6 גראן קופה מאחור בפער של כמכונית אחת, וה-CLS עוד מגמה אחת לאחור. אין ספק, הנעה כפולה ותיבת S-טרוניק זריזה הם דבר יעיל כשרוצים לצאת מהר מהמקום. הכוח ב-A7 תמיד שם, גם אם התגובה לקיק-דאון מגיעה עם השהייה קלה. מצב הספורט של התיבה עובד נהדר, ורוב הזמן לא מצאנו לנכון להשתמש בכפתורים מאחורי ההגה (שקיימים בכולן) לתפעול התיבה. וכן, בעיר היא יכולה להתבלבל טיפה, אבל זה לא משמעותי. בקיצור – יחידת הנעה מרשימה מאוד, בדיוק כמו של הבימרית.
ה-6 מרגישה קלילה על רגליה, וכמו כל השלישייה הזו מצליחה להסוות היטב משקל עצמי של 1,825 ק"ג (1,860 ל-A7 ו-1,735 ל-CLS). בהתחשב בקצב בימי המבחן, לא התפלאנו לגלות שהשלישייה הזו צרכה הרבה דלק. כמה הרבה? ה-6 הגיעה בזמנים הקשים ל-4.4 ק"מ לליטר מול 5.1 ב-A7 ו-6.3 ב-CLS האטמוספרית. אבל בנהיגה שפויה יותר נרשמו 11.5 ק"מ לליטר בבימר, 10.9 ב-A7 ו-12.8 ב-CLS (רגע, מנועי טורבו לא אמורים להיות חסכוניים יותר או משהו?). הקשר בין רגל ימין לחשבון העו"ש מעולם לא היה ישיר יותר.
הסדרה 6 גראן קופה טובה יותר, ההגה עם משקל נכון יותר אבל עם אותה רמת תקשורת (אפס, אם לא היינו ברורים), והמתלים מאפשרים יותר מדי תזוזות מרכב תחת עומס גם במצב הספורטיבי. אז נכון שזה יקרה רק אם תהיו ממש מהירים, אבל רצינו יותר ממצב ספורט במכונית של ב.מ.וו. התחושה הראשונית היא שה-6 מחוברת יותר – המשקל של ההגה, צליל המנוע, רכינת המתלים... אבל ככל שמעמיקים את ההכרות מתברר שזו אחיזת עיניים, ולמעשה ה-6 לא מציגה יתרון משמעותי בתחום, אם בכלל, על ה-A7.
פסוקו של סוף
עולם נעלם
יגואר XF היא ככל הנראה המכונית עם הקו הכי קופה-אי מבין מכוניות הסאלון, ומתיחת הפנים שהיא עברה לפני כשנה הפכה אותה לאחת המכוניות היותר נאות בסגמנט הזה. נאה מספיק כדי שלא נוכל להתעלם ממנה בקרב הזה, גם אם היא לא ממש שייכת לקטגוריה. אבל מכיוון שהיא מתומחרת כמו סאלון רגילה, ולא כמו קופה 4 דלתות, אנחנו מקבלים באותו מחיר חתיכת מנוע.
V8 אטומספרי, גדל-נפח, רועם וחזק – בדיוק כמו שאנחנו אוהבים. זה מסוג המנועים שיום אחד תספרו לילדים שלכם ש"היום כבר לא עושים מנועים כאלו". עולם הולך ונעלם מהסוג שמתגעגעים אליו. ולא מדובר באיזו ראית נולד על-חושית – יגואר מחליפים את ה-V8 הנהדר שלהם ב-V6 בנפח 3.0 ליטר מוגדש, חסכוני יותר אך גם חלש יותר (340 כ"ס ו-45.9 קג"מ) וכנראה גם פחות מלהיב – אבל זה כבר רק ניחוש שלנו. אולם בינתיים המנוע עוד פה - V8 בנפח 5.0ליטר שמספק 385 כ"ס ב-6,500 סל"ד ו-52.5 קג"מ ב-3,500 סל"ד, ועם סאונד שהופך את מהמספרים המרשימים הללו למשניים.
אבל גם האחרות כאן לא קוטלות קנים. איך היא עומדת מולן? העיצוב הנאה-בפני-עצמו של ה-XF מרגיש מעט פחות מיוחד בהשוואה אליהן. תא הנוסעים מרגיש כבר לא מעודכן ובעיקר יותר אינטימי מלפנים – אם כי בפועל לא חסר מרווח באף מדד, מלבד לראש לאנשים גבוהים. מאחור משלמים מחיר על חיתוך הגג, עם מחסור במקום לראש, ובניגוד לאחרות – גם לברכיים. עדיף למקם שם אנשים קומפקטיים.
רשימת האבזור כאן ארוכה כצפוי, אבל מצליחה להפתיע לטובה עם בקרת שיוט אקטיבית, הכוללת מערכת להתראה על התנגשות. ואם בכל זאת משהו מצליח לעצבן אתכם – באוטו או בכלל – כל מה שצריך לעשות הוא ללחוץ על כפתור ה-Start ולהעיר את ה-V8 לחיים. יותר טוב מפסיכולוג. אז נכון, היא מעט רכה מדי לטעמנו ולא תתאים למי שנוהג אגרסיבי, וגם צריכת הדלק לא בדיוק תציל את הקרחונים (5-6 ק"מ לליטר הם תוצאה סבירה) – אבל היא תגרום לכם לחייך.
אז לסיכומה של תוספת: אם אתם רוצים סדאן עם קו גג מעוגל, ה-XF של יגואר היא מכונית לא עגולה – מצד אחד המרווח והעיצוב בתא הנוסעים לא מבריקים, מצד שני, המנוע דווקא כן, ויגרום לכם להתאהב במכונית. מדובר בחבילה שרחוקה מלהיות מושלמת, אבל שקשה להתרחק ממנה בסוף היום. ובקיצור, אם אתם מחפשים מכונית מהקבוצה הזו, בדקו גם אותה. ב-V8, ואל תשכחו לנהוג גם עם חלונות פתוחים.
דן תורג'מן. קרדיט: אור ברוךלאור מחדלי התביעה, דן תורג'מן ניצל ממאסר בפועל
בית משפט השלום בתל אביב גזר תשעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות על דן תורג'מן, שחקן הקולנוע והתיאטרון המוכר, לאחר שהורשע בשורת עבירות מס חמורות בהיקף של יותר מ-3.6 מיליון שקל; לצד עבודות השירות, הוטלו עליו קנסות בסכום כולל של 200 אלף שקל - מחציתם אישית ומחציתם על חברה שבבעלותו
בית משפט השלום בתל אביב גזר תשעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות על דן תורג'מן, שחקן הקולנוע והתיאטרון המוכר, לאחר שהורשע בשורת עבירות מס חמורות בהיקף של יותר מ-3.6 מיליון שקל. לצד עבודות השירות הוטלו עליו קנסות בסכום כולל של 200 אלף שקל – מחציתם אישית
ומחציתם על חברה שבבעלותו.
תורג'מן הורשע בשש עבירות של השמטת הכנסה וב-14 עבירות של מרמה, עורמה ותחבולה, בגין אי-דיווח שיטתי על הכנסות מיזמות נדל"ן והשכרת דירות לאורך שנים. על פי הכרעת הדין, הוא עסק ביזמות, שיווק מגרשים ומתן שירותי בנייה באמצעות
חברה בבעלותו, מבלי שדיווח לרשויות המס, מבלי שניהל ספרים ומבלי שהפיק חשבוניות כחוק.
למרות חומרת המעשים והיקפם, בית המשפט נמנע מהטלת מאסר בפועל - בניגוד לעמדת הפרקליטות, שדרשה 15 חודשי מאסר - וזאת בשל מה שהוגדר ככשל חמור בהתנהלות רשויות האכיפה.
השופטת מתחה ביקורת חריפה על רשות המסים והפרקליטות, וקבעה כי כתב האישום הוגש בשיהוי קיצוני ובלתי מוסבר, שנים רבות לאחר ביצוע העבירות המרכזיות.
בהכרעתה קבעה השופטת כי העבירות בוצעו בעיקר בין השנים 2007 ל-2012, אך כתב האישום הוגש רק בשנת 2023, כ-11
עד 16 שנים לאחר מכן. לדבריה, החקירה הפכה גלויה כבר בשנת 2018, אך התיק “נתקע” במשך שנים הן ביחידה החוקרת והן בפרקליטות, ללא הצדקה עניינית. “מדובר במקרה חריג שבחריגים, עינוי דין של ממש”, כתבה, וציינה כי במקרים דומים נגזרים עונשי מאסר בפועל גם כאשר היקף העבירות
נמוך יותר.
- עשור אחרי עבירות המס - זה מה שקבע בית המשפט
- המדינה התעכבה - ובמקום מאסר נגזרו עבודות שירות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
כתב האישום כלל שלושה אישומים עיקריים: העלמת הכנסות מיזמות ושיווק נדל"ן בסכום של כ־2.7 מיליון שקל; התחמקות מתשלום מס שבח באמצעות רישום נכס על שם אחר; והשמטת הכנסות נוספות של כמיליון שקל מהשכרת דירות. במסגרת ההליך האזרחי חתם הנאשם על
הסכמי שומה והסיר את המחדלים, תוך תשלום מס של כחצי מיליון שקל.

ועדת החוץ והביטחון אישרה לקריאה שנייה ושלישית את חוק הפנסיות לפורשי צה״ל
החקיקה מסדירה את סמכות הרמטכ״ל בעקבות פסיקת בג״ץ, על רקע התרעות בצה״ל על גל פרישות והתנגדות חריפה בכנסת לעלות התקציבית
ועדת החוץ והביטחון של הכנסת אישרה לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות), תיקון מספר 36, המסדיר את סמכות הרמטכ"ל להעניק לפורשי צה"ל רכיב פנסיה מוגדל. ההצעה אושרה ברוב של חמישה תומכים מול מתנגד אחד, לאחר דחיית כלל ההסתייגויות שהוגשו לה.
החקיקה נועדה להסדיר מצב משפטי שנוצר בעקבות פסיקת בג"ץ מחודש ספטמבר האחרון, שקבע כי המדיניות הנהוגה בצה"ל להענקת תוספות פנסיה לפורשים חורגת מהמסגרת שקבע המחוקק ואינה מעוגנת בדין. בית המשפט קבע כי ללא חקיקה ראשית, הסמכות תבוטל החל מ־1 בינואר 2026, תוך מתן פרק זמן להסדרת הנושא בכנסת. מאז פסק הדין קיימה ועדת החוץ והביטחון שורת דיונים בהצעת החוק, שבמהלכם הציגו נציגי צה"ל תמונת מצב מדאיגה באשר להשפעת חוסר הוודאות על משרתי הקבע. באגף כוח האדם התריעו כי מאז פרסום פסק הדין הוגשו כ־300 בקשות פרישה, לצד כ־300 בקשות נוספות שנמצאות עדיין בתהליך.
רח"ט אכ"א, תא"ל אמיר ודמני, אמר בדיונים כי צה"ל נאלץ להתמודד עם פערים בכוח האדם באמצעות קידום משרתים צעירים ובעלי ניסיון מצומצם יותר. לדבריו, קיימת שחיקה הן במעמד והן בתנאי השירות, והחשש המרכזי הוא שאנשים איכותיים בוחרים שלא להישאר בשירות הקבע.
התנגדות חריפה להצעת החוק
ח"כ עמית הלוי הגיש למעלה מ־3,000 הסתייגויות וטען כי מדובר במהלך תקציבי בהיקף של מיליארדי שקלים, שמוסתר מהציבור. לדבריו, הכספים מיועדים לפנסיות של פורשי קבע במקום להפניית משאבים ללוחמים הזקוקים לציוד ולתוספות תקציביות. הלוי טען עוד כי הפנסיות הצבאיות גבוהות משמעותית מהפנסיה הממוצעת בשירות המדינה, וכי מדובר בפורשים צעירים יחסית, לעיתים בשנות ה־40 לחייהם. לדבריו, החוק מוסיף התחייבות תקציבית נוספת של כ־1.7 מיליארד שקל למערכת שכבר נהנית מתנאים מועדפים.
- התרומה הישראלית ששווה לארה"ב מיליארדים כל שנה
- רפאל חושפת את הדור הבא של מערכות ההגנה הישראליות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בדיון האחרון אמר ח"כ הלוי כי החוק, שהובא להצבעה, מהווה בעיניו פגיעה קשה במשרתי הקבע ובלוחמי צה"ל. הוא טען כי ההשלכות ארוכות הטווח של ההחלטה עלולות לפגוע במערכת הביטחון עצמה.
