עובדות בהריון שבחרו להתפטר כדי להימנע מבירור משמעתי ולא וויתרו על זכויותיהן הקוגנטיות, מנועות מלחזור בהן מהחלטתן

העובדות --------------- ענבל מלכה וענת שרון (להלן: "העובדות") עבדו כקופאיות ב"ריבוע הכחול לישראל בע"מ" (להלן: "המעסיקה") במשך מספר שנים. העובדות חתמו על מכתב שכותרתו "התפטרות" בעקבות שימוש שלא בהתאם לתנאי המבצע בשוברי קניה מיוחדים של המעסיקה במסגרת מבצע בסניפיה. לאחר שנערכה ישיבת בירור, כתבו העובדות את מכתב ההתפטרות, חתמו עליו וקיבלו פיצויי פיטורים מלאים בגין תקופת עבודתן ואת מלוא זכויותיהן. העובדות היו בהריון בעת סיום עבודתן. המחלוקת קמה בנוגע לנסיבות סיום עבודתן של העובדות, האם התפטרו כטענת המעסיקה או שמא פוטרו במסווה של התפטרות כטענתן. נשאלת השאלה האם היה סיום עבודת העובדות כדין לאור העובדה שהיו בהריון באותה עת. העובדות תבעו הפרשי שכר עד לתום 60 יום לאחר חופשת הלידה, הפרש פיצויי פיטורים בגין תקופה זו, הפרשים בגין דמי הבראה, פדיון חופשה בגין אותה תקופה, פיצוי מכוח חוק עבודת נשים ופיצוי בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

פסק הדין ---------------- סלע המחלוקת בין הצדדים היה נסיבות סיום עבודתן של העובדות. בעוד שהעובדות טענו, כי הן הופלו על רקע היותן בהריון, המעסיקה טענה, שהעובדות הגישו התפטרותן מרצונן החופשי ולאחר שהוסבר להן, כי המעסיקה תפעל לקבלת היתר מהממונה על חוק עבודה נשים לפטרן, וכן כי יכול להיווצר מצב בו לנוכח הודאתן, כי עשו שימוש שלא כדין בשוברי המבצע, יהיה ניתן לשלול מהן באופן מלא או חלקי את פיצויי הפיטורין. לטענת העובדות הן קיבלו את ההחלטה להתפטר מתוך לחץ ומתוך כפיה, וכי לא הייתה להן אפשרות אחרת, מנגד המעסיקה טענה, כי הוסברו לעובדות מהן האפשרויות העומדות בפניהן, והשתיים החליטו לאחר התייעצות עם בני משפחתן להתפטר וזאת על מנת שלא יימשך נגדן הליך הבירור המשמעתי. בית הדין קבע, כי טענות העובדות, לפיהן קיבלו את ההחלטה להתפטר מתוך לחץ ומתוך כפיה לא הוכחו. בהקשר זה הפסיקה קבעה, כי עובד אשר פורש בתנאים העולים על תנאי הפרישה הרגילים במקום העבודה ולא נפגעו זכויותיו הקוגנטיות ואשר חתם ויתור על תביעות עתידיות, אין לאפשר לו לחזור בו מהתחייבותו. העובדות הגישו את התפטרותן ולמרות זאת קיבלו פיצויי פיטורים בשיעור מלא. זכויותיהן הקוגנטיות לא נפגעו כלל ולכן אין לאפשר להן לחזור בהן. עוד נקבע, כי הוכח שנסיבות סיום עבודתן של העובדות אינן קשורות כלל להיותן בהריון אלא לכך שלא פעלו בהתאם להוראות המעסיקה. יצוין, כי עובדות אחרות שהיו מעורבות במקרה ולא היו בהריון, פוטרו אף הן. טענת העובדות, כי היו מקרים רבים של ניצול שוברים לרעה במעסיקה ולכן הן הופלו לרעה לא הוכחה. בית הדין ציין, כי מעילה באמון המעביד הנה חמורה ביותר. התכלית שבשלילת פיצויי הפיטורים מטרתה להעניש את העובד בגין עבירה משמעת חמורה שביצע ולהוות מסר מרתיע לכלל העובדים מפני ביצוע מעשים דומים. בבוא בית הדין להכריע בשאלה האם ובאיזו מידה יש להפעיל את הסנקציה של שלילת פיצויי הפיטורים, ייתן דעתו לתכלית החוק, ויאזן בין השיקולים הנדרשים לעניין בנסיבות המקרה לרבות חומרת המעשים, הנזק שנגרם למעביד או שעלול היה להיגרם לו עקב כך, נסיבותיו האישיות של העובד ועוד. כאמור, העובדות פעלו שלא בהתאם להוראות המעביד, על אף שהיו ידועות להן. העובדות לא הופלו לעומת עובדות אחרות וסיום עבודתן לא היה קשור להיותן בהריון. העובדות התפטרו מרצונן החופשי ולמרות זאת מלוא פיצויי הפיטורין שולמו להן. על המעסיקה לא הייתה מוטלת כל חובה לפנות בעניין לממונה על חוק עבודת נשים או לקיים לעובדות הליך שימוע. לאור כל האמור נקבע, כי העובדות אינן זכאיות לקבלת הסעדים שתבעו.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS"