ריבוי אתרי הקופונים: קנייה חברתית שוחקת את ערך המותג?
אתרי הקנייה החברתית, המציעים חוויית קנייה קבוצתית בהנחות משמעותיות, הפכו למועדפים בקרב צרכנים ישראלים. האתרים הללו מספקים הנחות גדולות לעסקים בתחום האוכל, הספא, הקוסמטיקה וכו'.
אחת השאלות שעולות היא האם כאשר בית עסק יוקרתי מעלה עסקה באתר קנייה חברתית הדבר שוחק את ערך המותג, או מחזק את ערכו?
אין ויכוח כיום שפרסום באתר קנייה חברתית מייצר חשיפה מאסיבית לפלח אוכלוסיה רלוונטי וממוקד, אשר חי את העולם הווירטואלי כחלק אינטגראלי מחייו. בנוסף, מדובר באלטרנטיבת פרסום שהיא קרוב לוודאי הזולה ביותר מבחינה תקציבית (על פני פרסום בטלוויזיה, שלטי חוצות, רדיו או עיתונות כתובה).
מאידך, החשש של חלק מהמפרסמים הוא שברגע שהם מציעים את מרכולתם בהנחות של 50 אחוזים, הדבר עלול להתפרש לכאורה כאינדיקטור לבעיה של בית העסק, שלכאורה לא מצליח למכור "במחיר מלא".
בשיטות הפרסום הישנות, המפרסם חושף את הקהל הרחב לתמונות של המוצר, סרטונים על המוצר וסיסמאות לגבי המוצר. מצד שני, הפרסום באתר קנייה חברתית חושף את הקהל לחוויה של המוצר. הדבר מזכיר טעימות חינם שמקבלים לעיתים בחנות יין יוקרתית שבה מציעים ללקוחת לטעום את היין בדרך שלא ניתן לחוות באמצעות שלטי חוצות או דרך העיתונות הכתובה.
כלומר, הצעה כזו של "טעימות חינם", מאפשרת לציבור להתנסות באמת במוצר ובשירות (ולשתף בהתנסות את החברים), ולא רק לשמוע ולקרוא על כמה שהמוצר טוב באמצעות המדיות המסורתיות.
אני סבור, שהציבור מבין היטב שבית עסק שמוכן להעמיד את מרכולתו למבחן הטעימות של הציבור, ומוכן לספוג הפסד כספי תוך אמונה מלאה שה"טועמים" יחזרו שוב, אחרי שילמדו על איכויותיו של בית העסק, זו אינדיקציה לביטחון עצמי של בית העסק באיכות ובטיב המוצר, השירות או החוויה ולכן זה רק מחזק את ערך המותג.
אין זה פלא שמסעדות מצוינות ויוקרתיות בארץ, כגון טאפאס 1 העם, השרקוטרי, רק-בשר, מרבו, קורדיליה, נועה ועוד, קפצו על עגלת הפרסום בקנייה החברתית.
דוגמא נוספת לבחירה נכונה של פרסום באתר קנייה חברתית היא חברת אמזון העולמית, שלרשותה מן הסתם תקציבי פרסום ענקיים. החברה מכרה באמצעות אתר קנייה חברתית 1.3 מיליון קופונים, תוך יום.
אמזון היא חברה עם תדמית חזקה ויכלה להשתמש בפרסום בטלוויזיה, ברדיו, בשלטי חוצות ובכל מדיה אפשרית. אבל יש רק דרך אחת להגיע ללמעלה ממיליון לקוחות ש"טועמים" את חווית הקנייה שאמזון מציעה. אמזון הרוויחו בין לילה 1.3 מיליון לקוחות.
זה הפרסום הכי טוב, כי ה"חשיפה" פה היא לא למודעה או לבאנר אלא לחוויה. 1.3 מיליון לקוחות קנו באמזון (חלקם בפעם הראשונה בחייהם באינטרנט) ונוכחו שזה פשוט, קל ועובד ובסוף אפילו מקבלים את הספר הביתה בדואר.
במקום לשלם על חשיפות או על הקלקות בחרה אמזון לשלם סכום קבוע על "חוויות מוצר" או "חווית שירות" באתר שלהם. האם יש דרך יותר טובה לפרסם, כאשר אתה בית עסק שמאמין באמת שיש לו מוצר או שירות מנצח?
הכותב הוא מומחה לשיווק ומנכ"ל אתר הקנייה החברתית "דיל היום".
- 2.מרינה טבברוס 25/02/2013 14:40הגב לתגובה זומחירים הכי זולים שניתן למצוא ושירות לקוחות מהטוב שנתקלתי בו www.everydaydeal.co.il
- 1.שוקי 31/03/2011 09:21הגב לתגובה זושמדובר בתופעת העדר ותו לא. גברת ב. מראשל"צ, שלא היתה מעודה באשדוד, נוסעת לשם רק כי רכשה ארוחה בחצי חינם במסעדה שלא שמעה עליה מעולם. אדון ג. מיקנעם רכש מכשיר חשמלי שאינו צריך ולא חשב עליו מעולם, רק בגלל שהוצע בקופון. האם מישהו מהם יחזור לאותה מסעדה / סוכנות מוצרי חשמל? מסופקני. הם ימשיכו "לצוד" מבצעים בקופונים כדי לא לצאת פראיירים, וכדי לסדר את השיטה או בעצם - להרוויח עליה. מה שאדון פלשטיין לא רואה (או לא רוצה לראות) זה שמהר מאוד הקסם יפוג, הצרכנים יתארגנו בעצמם - אם דרך פייסבוק או דרך אחרת, והמגמה של רכישת דברים או שירותים מיותרים רק בגלל שהיא בהנחה, תעבור לאט לאט מהעולם, וגם מהארץ.
מהי ויזת זהב ואיפה עדיין אפשר להשיג אחת?
בעולם שמקשיח גבולות ומגבלות הגירה, מדינות רבות ממשיכות להציע מסלול מהיר לתושבות ולעיתים גם לאזרחות - למי שמוכן לשלם; מה עומד מאחורי הטרנד, למה הוא מצטמצם ואיפה הוא עדיין פתוח
ויזה זהב ממשל טראמפ השיק לאחרונה רשמית את תוכנית ה-Gold Card בארה"ב, שמאפשרת לזרים אמידים להשיג אשרת הגירה קבועה (גרין קארד) בתמורה לתרומה של מיליון דולר לאוצר הפדרלי, או שני מיליון דולר דרך תאגיד. התוכנית, שהוכרזה בפברואר 2025 והוסדרה בצו נשיאותי מספר 14351, כוללת גם אופציית Platinum Card בעלות של חמישה מיליון דולר, שמקנה פטורים ממס על הכנסות מחוץ לארה"ב. מאז השקת האתר trumpcard.gov, הוגשו אלפי בקשות ראשוניות, בעיקר ממשקיעים מסין, הודו והמזרח התיכון, עם הכנסה צפויה לארה"ב של 50 מיליארד דולר בשנה הראשונה. זוהי התפתחות משמעותית בשוק הגלובלי של ויזות זהב, ששווי השוק שלו הוערך עד כה ב-30-50 מיליארד דולר בשנה וצפוי לגדול אפילו פי 2 בזכות המהלך של טראמפ.
ויזות זהב, או תוכניות תושבות בהשקעה (Residence by Investment), קיימות כבר ארבעה עשורים ומשמשות ככלי כלכלי למדינות שמחפשות זרימת הון זר. בשנת 2024 נמכרו כ-10,000 ויזות כאלו ברחבי העולם, עם השקעה ממוצעת של 500 אלף דולר למשקיע. עם זאת, בשנת 2025 נרשמת מגמה של צמצום: 12 מדינות סגרו או הגבילו תוכניות, בעיקר באירופה, בעקבות לחץ מהאיחוד האירופי על סיכוני הלבנת הון וביטחון. למרות זאת, כ-30 תוכניות נותרו פעילות, עם דגש על אסיה, המזרח התיכון והקריביים.
מהי ויזת זהב
ויזת זהב מאפשרת למשקיע זר להשיג תושבות זמנית או קבועה במדינה בתמורה להשקעה מינימלית מוגדרת. ההשקעה יכולה לכלול רכישת נדל"ן (בממוצע 300-800 אלף דולר), השקעה בקרנות ממשלתיות (מ-250 אלף דולר), הקמת עסק שיוצר 10-50 מקומות עבודה, או תרומה ישירה לממשלה (מ-100 אלף דולר). ברוב התוכניות אין דרישה למגורים קבועים - רק ביקור מינימלי של 7-30 יום בשנה - מה שהופך אותן לפתרון גמיש למשפחות אמידות שמחפשות גיוון גיאוגרפי, אופטימיזציית מס (למשל, פטורים על מס הון) או גישה לשווקים חדשים.
בשנת 2025 השוק מושך כ-150 אלף משקיעים פוטנציאליים, בעיקר מסין (35% מהבקשות), רוסיה (20%) והודו (15%), על רקע חוסר יציבות כלכלית ומגבלות יצוא הון. היתרונות כוללים ניידות גלובלית: למשל, תושבות באיחוד האירופי מאפשרת כניסה ללא ויזה ל-180 מדינות, וגישה למערכות חינוך ובריאות מתקדמות. עם זאת, התוכניות כוללות בדיקות רקע קפדניות (Due Diligence) שדורשות ניקיון פלילי ומקורות כספים לגיטימיים, עם שיעור דחייה של 5%-10%.
דרכון זהב, או אזרחות בהשקעה (Citizenship by Investment), לוקח את הרעיון צעד קדימה ומעניק אזרחות מלאה בתוך 3-12 חודשים, ללא דרישת מגורים קודמת. בשנת 2025, 14 מדינות מציעות תוכניות כאלו, בעיקר באיים הקריביים, עם השקעה מינימלית של 200 אלף דולר. היתרון העיקרי הוא חופש תנועה: דרכון מהקריביים, למשל, מאפשר כניסה ללא ויזה ל-145-160 מדינות, כולל האיחוד האירופי, בריטניה וקנדה.
"לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"
חוק הרווחים הכלואים מאפשר לשלם קנס של 2% על הרווחים הכלואים או מס על דיבידנדים של 5% מהרווחים הכלואים - מה עדיף, והאם יש בכלל העדפה?
השאלה שעסקים וראי החשבון שלהם מתעסקים בה כעת היא האם לשלם מס-קנס של 2% על הרווחים העודפים או לחלק דיבידנד מתוך הרווחים העודפים? תזכורת מהירה: חוק הרווחים הכלואים מגדיר רווחים מהעבר תחת חישובים והגדרות כרווחים שמחוייבים בחלוקה כדיבידנד באופן מדורג - 5% השנה, 6% בשנה הבאה. אם לא מחלקים משלמים קנס-מס של 2% על יתרת הרווחים האלו.
המטרה של האוצר ורשות המסים היתה להגדיל את הקופה ולצד מהלכים נוספים הם הצליחו - ""אני ברווחיות של כמעט 30%, בגלל שאני מרוויח ויעיל, אני צריך לשלם יותר מס?". השאלה מה צריך לעשות בעל עסק שנכנס להגדרה הזו שהיא אגב כוללנית מאוד ועל פי ההערכות יש מעל 300 אלף גופים כאלו. בפועל, כל בעל שליטה שהעסק שלו לא ציבורי (חברות ציבוריות), לא עולה על מחזור של 30 מיליון שקל ומרוויח מעל 25% הוא בפנים.
יש הגדרות מדויקות לרווחיות, אבל ככלל אלו ההגדרות ואם תחשבו על זה - כמעט כל עסקי מתן השירותים והייעוץ בפנים, סיכוי טוב שגם עסקים קטנים, חנויות, רשתות, אפילו מאפיות, מסעדות וכו' בפנים. המונים בפנים והם מקבלים את ההודעות מרואי החשבון שלהם בשנה האחרונה.
ברגע שהם בפנים שי שני סוגי מיסוי - הראשון על הרווחים של שנים קודמות והשני על השוטף. נתחיל בשני - אם אתם עומדים בהגדרות האלו, אז המיסוי השוטף שלכם יהיה לפי המס השולי, יעלו בעצם את הרווחים מהעסק אליכם, יורידו את "המחיצה" שבינכם לבין העסק. המיסוי יהפוך להיות אישי, לא "ישותי".
- מחלבות גד: צמיחה בהכנסות, שחיקה ברווחיות - ודיבידנד ראשון כחברה ציבורית
- אחרי 12 שנה, סלקום תחלק 200 מיליון שקל דיבידנד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
חוץ מזה, ממסים כאמור את העודפים. מגדירים מה הם הרווחים העודפים, אלו לא הרווחים החשבונאיים, ואת הסכום הזה רוצים שתחלקו כדיבידנד כדי שקופת המדינה תתמלא במס. יש שתי אפשרויות - תחלקו 5% שיעלו ל-6% מסכום הרווחים העודפים או תשלמו קנס של 2% על העודפים. מה עדיף, שואלים בעלי החברות: "לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"
