דקסיה השלים גיוס האג"ח: דיווח על ביקושי יתר של פי 3 במכרז הציבורי וגייס 300 מיליון ש'
בנק דקסיה ישראל, שפעילותו מרוכזת במתן אשראי לרשויות מקומיות ומוסדות מוניציפליים, הודיע היום (ג') כי השלים את שלב המכרז הציבורי תוך ביקושי יתר. ההיקף הכולל של הביקושים שנתקבלו הן בשלב הציבורי והן בשלב המוסדי של ההנפקה היה של כ- 510 מיליון שקל שהם פי 5 ממה שהוצע כשאת ההנפקה ביצעה חברת הבת דקסיה הנפקות.
כאמור, בעקבות ביקושי היתר החליטה החברה להגדיל את הגיוס לכ-300 מיליון שקל והודיעה כי בכוונתה לפרסם בימים הקרובים דוח הצעת מדף בו תוצע הסדרה החדשה של אגרות החוב. האג"ח יוצעו גם הן בריבית שנתית משתנה בשיעור של ריבית בנק ישראל בתוספת מרווח שיקבע במכרז, ובמשך חיים ממוצע של כ-2.9 שנים.
אגרות החוב שקליות ונושאות ריבית משתנה ע"פ ריבית בנק ישראל, והוצעו במח"מ של 2.9 שנים. אגרות החוב דורגו AA/negative- על ידי מעלות. תוספת הריבית מעל ריבית בנק ישראל שנקבעה הינה 1.25%.
מנכ"ל הבנק, דוד קאפח מסר כי הביקושים הגבוהים הן במכרז המוסדי והן בציבורי שהובילו להורדת הריבית, משקפים את העדפות המוסדיים והציבור לאפיקי השקעה שקליים סולידיים ונזילים. לדבריו, הגיוס נועד לצורך הפעילות העסקית השוטפת ולשם העמדת אשראי ללקוחות הבנק, גם למימון תשתיות.
ההנפקה נוהלה על ידי ה- CFO של בנק דקסיה ישראל, אוליביה גוטמן, בהובלת כלל פיננסים ובהשתתפות החתמים אקסלנס, אי בי אי, מנורה ומיטב. בנק דקסיה ישראל מעניק שירותי בנקאות לסקטור הציבורי ופועל להרחבת פעילותו בשוק הישראלי למימון פרויקטים בתחום התשתיות בסיוע קבוצת דקסיה הבינלאומית. התאגיד פעיל בשוק ההון. לבנק דירוג AA/negative- מחברת מעלות.
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
