חברת הבנייה י.ח. דמרי שילשה את הרווח הנקי ברבעון השלישי
חברת הבנייה י.ח. דמרי, שבשליטת יגאל דמרי, מדווחת היום (יום ג') על תוצאותיה הכספיות לרבעון השלישי של שנת 2009.
הרווח הנקי זינק ברבעון השלישי ל-24 מיליון שקלים, בהשוואה ל-8 מיליון שקלים ברבעון השלישי אשתקד. השיפור ברווח הנקי הושג הודות לגידול בהכנסות, ושיפור בשיעורי הרווח הגולמי. הכנסות החברה ברבעון השלישי הסתכמו ב-138.2 מיליון שקלים, לעומת 130.6 מיליון שקלים ברבעון השלישי של 2008.
הרווח הגולמי של החברה ברבעון השלישי של 2009 הסתכם ב-46.5 מיליון שקל, בהשוואה לרווח גולמי של כ-29.8 מיליון שקל ברבעון השלישי בשנת 2008, גידול של כ-56%. שיעור הרווח הגולמי הסתכם בכ-33.6% מהמכירות, בהשוואה לכ-22.8% מהמכירות ברבעון השלישי של 2008.
הרווח התפעולי של החברה ברבעון השלישי של השנה גדל בכ-85% והסתכם בכ-36.2 מיליון שקל, בהשוואה לרווח תפעולי של כ-19.6 מיליון שקל ברבעון השלישי בשנת 2008. ברבעון השלישי רשמה החברה הוצאות מימון בסך 2.6 מיליון שקל, לעומת הוצאות מימון בסך 6.2 מיליון שקל ברבעון השלישי של שנת 2008.
בימים אלה, בונה החברה 642 יחידות דיור ב-12 פרויקטים ברחבי הארץ. במהלך הרבעון השלישי של שנת 2009, מכרה החברה 113 יחידות דיור בתמורה ל-113.6 מיליון שקלים, בהשוואה ל-108 יחידות דיור בהיקף כספי של 88.2 מיליון שקלים ברבעון המקביל אשתקד. מתאריך 1.10.09 ועד מועד פרסום הדו"ח הכספי מכרה החברה 46 יחידות דיור בתמורה לכ-50.1 מיליון שקל. נציין כי, על פי המדיניות החשבונאית, ההכרה ברווח ממכירת דירה נעשית רק בזמן מסירתה ללקוח.
הונה העצמי, המיוחס לבעלי המניות, של י.ח. דמרי נכון ל-30.9.09 הסתכם ב-355.1 מיליון שקל, ומהווה כ-24% מסך המאזן. בקופתה של החברה מזומנים, שווי מזומנים, פיקדונות ונכסים פיננסיים בשווי הוגן בסך של כ-96 מיליון שקל.
יגאל דמרי, מנכ"ל החברה, מסר: "אנו חשים במהלך שנת 2009 כי חל שיפור במצב השוק, שיפור המתבטא בעליה בכמויות ובמחירי המכירה. כפי שאנו נוהגים תמיד גם כעת אנו ממשיכים לבחון פרויקטים חדשים ולתת ללקוחותינו להנות מהבנייה האיכותית והניסיון של החברה".

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.