אירופה נחתמה ללא שינוי: מניות הנפט תקנו למטה
באירופה נחתם היום המסחר במגמה שטוחה עם נטיה לירידות שערים. לאחר רצף של עליות נסחרו היום הבורסות המקומיות בעיקר לאור המגמה שהכתיבו מניות הנפט שתקנו המחירים כמו גם מניית נוקיה שסבלה מהפחתת המלצה.
בפרנקפורט נסחר הדאקס בעליה קלה של 0.06% לשער של 4,586 נקודות. בלונדון עלה הפוטסי ב-0.08% ל-5,113 נקודות. מדד היורוסטוקס 50 עלה ב-0.09% ל-3,181 נקודות.
מניות הנפט סבלו מהירידות שנרשמות בשני ימי המסחר האחרונים במחיר הסחורה. היום פחתו מחירי הנפט כבר מתחת לרמת ה-56 דולר לחבית. חברת הנפט הציבורית הגדולה בעולם, BP ירדה גם היום ב-0.9%.
קבוצת ההנדסה השניה בגודלה בעולם, סימנס, סבלה גם היא מיום שלילי והפחיתה 0.9%.
נוקיה ירדה ב-1.8% לאחר שההמלצה על המניה הופחתה מ"החזק" ל"מכור" על רקע הערכות בשוק שהיא צפויה להתקל בתחרות קשה מכיוון המתחרות ובעיקר מכיוונה של מוטורולה.
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
