נס רוכשת את Delta E.S הסלובקית ב-7.75 מיליון דולר
חברת ה-IT הישראלית, נס, ממשיכה במדיניות הרכש שלה במדינות מזרח אירופה. מה שהחל עם רכישה בצ'כיה המשיך ברכישה נוספת ברומניה, מגיע היום גם לשוק הסלובקי. היום הודיעה החברה על רכישת Delta E.S בתמורה לסכום של כ-7.75 מיליון דולר.
מדובר בעסקת מזומנים, כאשר יתכן ונסף תשלם לבעלי המניות של החברה הסלובקית סכום של כ-3.25 מיליון דולר נוספים, זאת בכפוף ליעדים בהם צריכה החברה הנרכשת לעמוד לאורך 3 הרהעונים הבאים.
Delta E.S היא חברה סלובקית בבעלות פרטית, המתמחה במתן שירותים ופתרונות בתחום טכנולוגיית המידע. בשנת 2004 הסתכמו הכנסותיה של Delta E.S. בלמעלה מ-18 מיליון דולר והחברה הייתה רווחית.
כאמור, רכישת Delta E.S, מרחיבה את נוכחותה של נס במרכז ומזרח אירופה ומתווספת לרכישות הנוספות של החברה הרומנית Radix Company SA באפריל 2005 והחברה הצ'כית Efcon s.a. ביוני 2005.
עם השלמת הרכישה תשנה Delta E.S. את שמה לנס סלובקיה (Ness Slovakia). וצלאב קליין, מנכ"ל Delta E.S., יכהן כמנכ"ל נס סלובקיה וידווח לאיוואן הרושקה, נשיא נס אירופה.
נשיא ומנכ"ל נס טכנולוגיות, רביב צולר, ציין כי רכישתה של Delta E.S היא ציון דרך חשוב נוסף בהגשמת אסטרטגיית הצמיחה של נס ועומדת בקריטריונים העיקריים של נס ברכישות מסוג זה. "המטרה שלנו היא לזהות עסקים רווחיים וצומחים שיגדילו את הרווח למניה של נס תוך חיזוק מעמדה של החברה בשווקי היעד, המעסיקים כוח אדם מקומי מיומן ומקצועי שמובל על ידי מנהלים מוכשרים" אמר צולר.
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
