עבדה אצל אביה, הקימה תחום חדש - ולא תקבל דמי אבטלה
ד"ר לחינוך פיתחה מאפס את תחום הסדנאות בחברה של אביה, שעסקה עד אז בייצור מערכות הגנה מפני גניבות, עבדה שם כשלוש שנים, ולאחר הפסקת ההתקשרות תבעה דמי אבטלה. בית הדין לעבודה בחיפה קבע כי העסקתה לא עמדה בתנאי החוק, ודחה את התביעה
ד"ר תמר אדיר נזרי, בעלת תואר דוקטור בחינוך ותעודת מטפלת CBT, עבדה כ-20 שנה במכללת עמק יזרעאל לפני שבאוקטובר 2021 עברה לעבוד בחברה של אביה, א. הרתעה, שעסקה עד אותו רגע בייצור מערכות הגנה מפני גניבות, בבעלות מסעדות ובהפעלת סניף דואר. לא בחינוך. הצטרפותה של התובעת שבמקרה הבא לחברה היתה נקודת המפנה: היא זאת שהגישה בעצמה הצעה למכרז של גפ"ן (מאגר ספקי תוכניות למערכת החינוך), וביקבות זכייתה במכרז החלה החברה לעסוק בתחום ההוראה. במשך כשלוש שנים העבירה ד"ר אדיר נזרי סדנאות ללמידה אסטרטגית בבתי ספר שונים, בימים א' עד ה', בין 8:00 ל-14:30. כשהביקוש לגפ"ן ירד בגלל הקיצוצים התקציביים בעקבות מלחמת חרבות ברזל, הסתיימה גם עבודתה של אדיר נזרי בחברה. היא פנתה למוסד לביטוח לאומי וביקשה דמי אבטלה, וסורבה. הביטוח הלאומי קבע כי לא התקיימו יחסי עבודה, ותמר עתרה לבית הדין לעבודה בחיפה.
פסק הדין שניתן ב-18 בינואר 2026 על ידי השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין הוא מעניין. בית הדין לא קבע שד"ר אדיר נזרי לא עבדה, להפך. השופטת כתבה באופן מפורש כי "התרשמנו כי התובעת ביצעה עבודה בפועל וכי הסדר העבודה עם החברה היה אמיתי ולא פיקציה ולא נועד לנצל לרעה את ביטוח האבטלה". ועדיין, התביעה נדחתה.
הסיבה לכך טמונה בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי, שקובע תנאים ספציפיים להכרה בבן משפחה של בעל עסק כעובד לצורך זכאות לדמי אבטלה. אחד התנאים המרכזיים הוא שאלמלא בן המשפחה, היה המעסיק שוכר עובד אחר לאותה העבודה. כאן טמון הפגם. בית הדין הגיע למסקנה חד-משמעית שלפיה, "הסיבה היחידה שבגללה החברה החליטה להיכנס לתחום החינוך היתה בגלל הקרבה המשפחתית בין התובעת למנהל החברה, אביה". עוד נטען בפסק הדין שפורסם כי, "שוכנענו, כי אילולא הקרבה בין התובעת למנהל החברה, הרי שהחברה לא היתה נכנסת מלכתחילה לתחום החינוך". ואכן, ד"ר אדיר נזרי עצמה סיפרה לחוקר מטעם הביטוח הלאומי שנושא החינוך "היה הנישה שלה, כאשר אביה לא הבין בתחום זה בכלל והיא בנתה יש מאין את נישת החינוך בחברה". כלומר היא עצמה אישרה שהתחום נולד בגללה, ורק בגללה.
כשאת מפוטרת, החברה מפסיקה לחלוטין
הסיפור הסתיים באופן שמחזק את עמדת בית הדין: לאחר שהפסיקה ד"ר אדיר נזרי לעבוד בחברה, לא גויס עובד אחר בתחום החינוך, ולא הוגשה הצעה למכרז נוסף. החברה פשוט חדלה מלעסוק בתחום. השופטת ציינה בפסק הדין כי, "כאשר התברר שהפעילות של התובעת כבר לא רווחית, אזי הסתיים הקשר בין התובעת לבין החברה, כאשר החברה לא המשיכה לעסוק כלל בתחום החינוך".
- איפה נגמרת הדרך לעבודה ומתחיל הבית של העבוד?
- התגמול שנעלם: כך נוצרו חובות למילואימניקים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בית הדין גם ייחס חשיבות לאופן שבו נקבע שכרה. בתחילה, השכר השתנה מחודש לחודש בהתאם להכנסות מבתי הספר. ממרץ 2023 הוא עבר לשכר קבוע של 16 אלף שקל ברוטו, שנקבע, כדבריה שלה בפני חוקר המל"ל, "לפי הערכה לפי ההזמנות שקיבלתי ואז עשינו חלוקה כמה ארוויח מתוך התמחור". גם הדרך שבה הסתיימה עבודתה בחברה העידה ד"ר אדיר נזרי על כך: "ביחד זה היה אני, אבא שלי ומנהל החשבונות שראינו שאין הרבה ברירות... אני יכולה לומר לך שהיה סוג של שימוע".
הטיעון המרכזי של עורכת הדין שייצגה את ד"ר אדיר נזרי היה שאלמלא עשתה היא את העבודה, החברה היתה מחויבת חוזית לשכור מדריך אחר. "לו היתה התובעת מתפטרת בשיא הפעילות, החברה היתה חייבת להעסיק עובד אחר, בעל הכישורים הנדרשים בתחום החינוך, במקומה". אך בית הדין דחה את הטיעון. השאלה הנכונה, הוא קבע, היא לא האם בשיא הפעילות היה מגויס מחליף, אלא האם החברה היתה נכנסת לתחום מלכתחילה אלמלא הקרבה המשפחתית. "התפקיד של התובעת לא היה תפקיד נדרש לחברה", נכתב בהכרעת הדין. "ואילולא התובעת הייתה קרובת משפחה של מנהל החברה, הרי שהחברה לא הייתה נכנסת כלל לפעילות בתחום החינוך".
בסופו של דבר בית הדין דחה את התביעה בלי לקבוע צו להוצאות משפט. הוא ציין במפורש כי הוא לא ראה בהתנהלות פיקציה שנועדה לנצל את המערכת, אך הדין הוא הדין, ותנאיו לא התמלאו.
