טור

יחסי ציבור וסושיאל - לקראת מיזוג? על המהלך המתבקש והטבעי בעולם העכשווי

איזה פוטנציאל גדול יש בשילוב הידע של יועץ התקשורת ויועץ ניו-מדיה, שברגעי הגאות, ובעיקר בשפל, יוכלו לבשל בדיוק את המסר הנכון לקהל הנכון

המדיה החברתית הפכה לפטלפורמת חובה לכל, זאת עובדה. אפילו גופים שפעילותם בפלטפורמה זו אינה ברורה מאליה, דוגמת חברות B2B שקהל היעד הישיר שלהן אינו הצרכנים הפרטיים, כבר מפרסמים סטטוסים במרץ, מפיקים סרטונים ויוצרים האשטאגים ללא הרף מתוך הבנה שבסופו של דבר זה הכל אנשים - ואנשים פעילים בפייסבוק, ביו-טיוב, בטוויטר, באינסטגרם ובלינקד-אין.

באופן כמעט טבעי, צמחו כאן בהתאמה לא מעט חברות לשירותי מדיה חברתית (או "סוכנויות סושיאל" או "מומחים לניו מדיה" או סתם "חברות לפרסום בפייסבוק") שנועדו לענות על הצורך בנוכחות בעולם החברתי. אך האם צורך זה נבע מתוך "בור" של היצע וביקוש - שאותו מילאו במהירות מומחים וסוכנויות ייעודיות, או שמא תמיד הייתה אלטרנטיבה אחרת, הגיונית יותר, בעלת תשתית מדיה קיימת, יציבה ומתפקדת, כזו שמכירה היטב את עולם התוכן של הלקוח, שאורו הבוהק של החידוש פשוט סינוור אותנו מכדי לזהותה? ובכן, הייתה ועודנה: משרדי היח"צ.

לא, אינני סוגר את הגולל על ענף שלם שתפס לו מקום תחת השמש. לטעמי, בסופו של תהליך, אותן הסוכנויות (או לפחות הטובות שבהן) תתמזגנה לתוך אותם משרדי היח"צ במהלך שיהיה נכון לוגית ופרקטית: שילוב כוחות טבעי של תוכן, היכרות עמוקה עם הלקוח ויכולת הפצה לקהלים מובחנים.

המדיה החברתית היא עדיין תחום חדש. היא עדיין מתפתחת, מתעצבת ומשתנה. "מומחה מדיה חברתית" הוא תואר שסוגל באופן עצמאי במהירות רבה מדי בשנים האחרונות. ובכל זאת, יש טובים יותר וטובים פחות. למרבה הצער, בשוק חסר-הסטנדרטים שנוצר בעיקר עקב חוסר ההבנה של הלקוחות במדיום (רדיפה היסטרית אחרי לייקים לעומת יצירת שיח וקהילה, למשל), מהקבוצה השנייה יש הרבה יותר, כלומר, בינתיים, כי בסופו של דבר, הלקוחות יישרו קו וסטנדרט אחיד יידרש.

במצב הזה, משרדי היח"צ יהיו התשובה. לא כולם, אגב: אלו שיסגלו לעצמם יכולות מקצועיות מתאימות, יגייסו את האנשים הנכונים וילמדו להבדיל בין הודעה לעיתונות לבין פוסט בפייסבוק. וזה לא שאין להם את הפוטנציאל ללמוד, להיפך: ב-2 העשורים האחרונים הם מתעסקים בעיקר בהסתגלות, כל פעם מחדש, למהפכים תקשורתיים ולערוצים חדשים. במובן מסוים, המדיה החברתית היא השלב האבלוציוני הבא, ערוץ מדיה נוסף.

נכון, מדובר בערוץ שונה מהאחרים, כזה שמצריך ידע מקצועי נוסף, ועדיין: משרדי היח"צ כבר יודעים להתאים מסרים לערוצי מדיה, לדבר, להגיב, להצהיר וליצור דיון בשמו ובדמותו של הלקוח. הם הרי מכירים את הלקוח מלפני ולפנים, את יתרונותיו ואת חולשותיו, את הטון בו הוא מדבר. חשבו על הפוטנציאל בשילוב הידע של יועץ התקשורת ויועץ הניו-מדיה, שברגעי הגאות אך בעיקר ברגעי השפל - ידעו לבשל בדיוק את המסר הנכון, בדיוק לקהל הנכון ובאופן מסונכרן ומתואם, ללא ריבוי מסרים, סתירות ובלבולים.

עומק ההיכרות והניסיון הם אלמנטים חשובים. באופן טבעי - מפאת מחסור בזמן, חוסר מודעות, רצון לחסוך בכספים - הבנתן של סוכנויות המדיה החברתית את עולם התוכן האמיתי של הלקוח הוא מוגבל. זהו מקור לתקלות, בייחוד כאשר היום צרכן פרטי אינו מבדיל בין שירות טלפוני לצ'אט של פייסבוק. לכן, איחוד הפעילות התדמיתית-שיווקית-חברתית דרך ספק יחיד הוא טבעי. התוצרים והפונקציונאליות שמספקות הסוכנויות השונות למדיה חברתית הן חשובות, אך הן לא מספיקות כדי לעמוד בזכות עצמן. משרדי יח"צ שידעו לרתום את היכולות הללו ולהביא לסינרגיה מלאה של מסרים ומטרות - יהיו אלו שיובילו את המדיה החברתית לשלב הבא שלה.

אביעד יצחק-שדה הוא ראש מחלקת הניו מדיה במשרד יחסי הציבור

תגובות לכתבה(2):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    ל-1 15/12/2013 14:34
    הגב לתגובה זו
    אתה אחד מאלה ש"עושים פייסבוק" הא? יש הגיון באיחוד של העולמות, אם אנשי מקצוע מעולם הסושיאל - אמיתיים, לא חאפרים כמוך - ישתלבו במשרדי היח"צ
  • 1.
    חיים 08/12/2013 15:41
    הגב לתגובה זו
    התפיסה ההפעלתית של המדיה החברתית והגישה של Inbound Marketing שמלווה אותה, שונה מהותית מהעבודה של היח"צ. מדובר בתחומי עיסוק שונים לחלוטין שחוץ מהעובדה שיש תוכן - אין קשר בין הדברים. ההסתכלות של משרדי היח"צ היא מוגבלת לתחומם בלבד ולמה שמעניין אותם. בישראל יש כמות מטורפת של חאפרים בתחום הסושיאל וזה גורם לכל יחצ"ן עם שאיפות לרצות להכנס לתחום גם כן. אנשי מקצוע אמיתיים יודעים לעשות עבודה מותאמת לכלי הסושיאל שהם חלק מסל שירותים שלם.
תקליטים ודיסקים מפוזרים AIתקליטים ודיסקים מפוזרים AI

הזמרים שהפכו למכונות כסף אחרי מותם

עבור אמנים מסוימים, הפטירה מעוררת עניין מחודש ביצירותיהם, אז הם מתחילים להכניס הכי הרבה כסף, זה מעלה את ערכם המסחרי ומניבה הכנסות שמגיעות לסכומים אסטרונומיים. האלבומים נמכרים שוב, השירים מושמעים יותר, וחברות קונות את הזכויות בסכומים גדולים. יש אמנים שהעיזבונות שלהם מרוויחים מיליונים כל שנה

בן פלמון |
נושאים בכתבה אמנים במוזיקה

לפעמים המוות זה לא סוף הקריירה אלא ההתחלה של העסק הכי גדול. כשזמר מת, השירים שלו חוזרים לכל מקום - סטרימינג, פרסומות, סרטים. המשפחה או החברות שמנהלות את הזכויות מגלות שיש להם נכס זהב שממשיך להכניס כסף בלי שהאמן צריך לעשות כלום. השירים עושים את העבודה בשבילם, ולפעמים הם מרוויחים יותר כמתים מאשר כשהיו חיים. אז מי הם האמנים שהפכו את מותם לעסק הכי משתלם?


אריתה פרנקלין - השירים שלה עדיין עובדים

אריתה פרנקלין מתה ב-2018 בגיל 76 אחרי שהייתה הזמרת הכי חשובה בסול במשך חמישים שנה. אבל המוות שלה לא הפסיק את השירים. דווקא אז הם התחילו לעבוד עוד יותר קשה בשבילה.

כשמתה, העיזבון שלה נאמד על 80 מיליון דולר. זה הרבה כסף, אבל הכסף האמיתי הוא בזה שקורה אחר כך. כל פעם שמישהו רוצה להשתמש באחד מהשירים שלה - בסרט, בפרסומת, במחזה זמר - המשפחה מקבלת כסף. וזה קורה הרבה. השירים שלה הפכו להיות סמלים. "Respect" זה לא רק על יחסים בין גבר לאישה, זה על זכויות אזרח, על כוח נשי, על כבוד בכלל. 

השירים שלה הם חלק מהתרבות האמריקנית.המורשת שלה היא לא רק מוזיקלית - היא כלכלית, וזה עובד לטווח ארוך.

ויטני יוסטון - הקול שהפך למכונת כסף

ויטני יוסטון מתה ב-2012 ומיד אחר כך התחיל התקופה הכי רווחית בקריירה שלה. תוך תשעה חודשים העיזבון כבר הכניס 40 מיליון דולר, וב-2024 הוא עדיין מכניס 13 מיליון דולר בשנה. זה יותר ממה שרוב הזמרים החיים מרוויחים. "I Will Always Love You" הוא המנוע הגדול של הכסף הזה. השיר מושמע בכל חתונה, בכל סרט רומנטי.

כל השמעה בספוטיפיי, כל שימוש בסרט - הכסף זורם ישר לעיזבון. אבל גם השירים האחרים כמו "I Wanna Dance with Somebody" ממשיכים לעבוד במיוחד בפרסומות ברחבי העולם.