מכרתם דירה והתחרטתם תוך כמה ימים - האם אפשר לבטל את ההסכם? הנה התשובה של השופט רם וינוגרד
מכרתם דירה והתחרטתם. האם אפשר לבטל? לא פשוט כמובן. אם אין נסיבות ואירועים ששינו את מצב המוכרים, אין כנראה אפשרות לביטול. בני זוג בגיל 86 מכרו את דירתם והתחרטו. הם טענו שבמחשבה עמוקה מצבם הרפואי אינו מאפשר להם לפנות את הדירה.
השופט רם וינוגרד, קיבל את עמדת הרוכשים וקבע שחוזים יש לקיים. הוא הדגיש כי לא חל שינוי לרעה בחמישה הימים שעברו בין העסקה לבין הביטול, לא הוכח שמצבם הרפואי לא מאפשר פינוי של הדירה. השופט חייב את המוכרים בפיצוי של 217 אלף שקל שיופחת מסכום העסקה.
הקביעה שחוזים יש לקיים היא חזקה מאוד בבתי משפט ולא רק בתחום הנדל"ני. בית המשפט יעשה הכל כדי לקיים את החוזה, אלא אם הוא נעשה שלא בתום לב, בהפרות בוטות ואין אפשרות כבר לקיימו.
מחיר הדירה נקבע על 2.17 מיליון שקל כך שהפיצוי לרוכשים הוא 10%. הרוכשים אגב שילמו את מלוא הסכום ועוד לפני הודעת הביטול העבירו למוכרים חלק משמעותי מסכום העסקה.
- מאסק שולח מכתב נוסף בנוגע לעסקת טוויטר. מחסל סופית את הרכישה?
- הזמנתי כמה כרטיסי טיסה ואני רוצה לבטל – כמה דמי ביטול יגבו ממני?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הרוכשים מכרו את הדירות שבבעלותם כדי לרכוש את הדירה האמורה, לא היו זקוקים למשכנתא ואף ביקשו להקדים את מועד המסירה, אך הסכימו בעת חתימת החוזה שהמוכרים יקבלו זמן כדי למצוא דירה והסכימו לדחות את המסירה בשמונה חודשים.
השופט רם וינוגרד בחן את מכתבי הרופאים על מצבם הרפואי של המוכרים וקבע כי המסמך שהוגש מטעם רופא המשפחה אינו מצביע על בעיות רפואיות החורגות מהסביר בהינתן גילם של המוכרים. וינוגרד ציין כי המוכרים התחרטו אחרי חמישה ימים לחתימה על ההסכם וזה לאחר פרק זמן ממושך של משא ומתן כשבזמן הזה לא נשמעה מפיהם טענה שלא יוכלו לעמוד במכירה בשל מצבם הרפואי.
"מצוקתם של המוכרים אינה נופלת ממצוקת הרוכשים"
השופט וינוגרד קבע כי "מצוקתם של המוכרים אינה נופלת ממצוקתם של הרוכשים". הרוכשים ניהלו זמן רב במשא ומתן, חתמו על הסכם ונשאו בעלויות המתווך ועורך הדין. הם גרים בינתיים בדירה שכורה, הם נמצאים בחוסר וודאות וגם - אם יבקשו לרכוש דירה חדשה הם יידרשו לשלם מחיר גבוה יותר בשל עליית מחירי הנדל"ן.
- מי ישלם? החתימה שעלתה לאח הקטן ביוקר
- הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה בסוף?
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
לסיכום, הפרה של הסכם כזה אפשרית רק במקרה של שינוי משמעותי בנסיבות. שינוי שהמפר לא יכול היה לצפות לו. כאן, הכל ידוע וברור היה לפני ההסכם, לרבות מצבם הרפואי של המוכרים.
- 3.מוקו 23/07/2023 00:48הגב לתגובה זווהתירוץ הרפואי סתם תירוץ
- 2.רון 22/07/2023 21:37הגב לתגובה זוהמס אוכל את הכול!
- 1.יקרוני 21/07/2023 20:04הגב לתגובה זורק העיריות עשו הקלה לחניות לנכים פתאום רוב העם נעשו נכים וסגרו חניות בכבישים
הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה בסוף?
האב הוריש את המשק ונכסים נוספים לבן שטען כי היה הקרוב והמסור מבין כל ששת ילדיו, מה קבע השופט?
במושב שקט במרכז הארץ, בין חלקות חקלאיות ושבילים מוכרים היטב למי שחי בהם עשרות שנים, נחתמה לפני יותר מעשור צוואה שנראתה אז טבעית למדי. אב בן 86, אלמן, חתם בפני נוטריון על צוואה קצרה וברורה: כל רכושו - משק חקלאי וכספים - יועבר לאחר מותו לבן אחד בלבד, מתוך שישה. אותו בן התגורר בסמוך אליו, טיפל בו בשנותיו האחרונות, שמר שבת כמוהו, והיה בעיניו האדם היחיד שניתן לסמוך עליו שימשיך לשמור על המשק ולא ימכור אותו. אלא שכעבור שנים, לאחר פטירת האב, נהפכה אותה צוואה למוקד של מאבק משפטי ממושך, שבסופו קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב, ברוב דעות, כי הצוואה בטלה, משום שהאב לא היה כשיר להבין את טיבה במועד החתימה.
פסק הדין, שניתן באחרונה על ידי הרכב השופטים גרשון גונטובניק, עינת רביד ונפתלי שילה, עוסק בשאלה אחת מרכזית אך טעונה במיוחד: האם רצונו של אדם, כפי שהוא נתפש בעיני בני משפחתו וביטויו לאורך השנים, יכול לגבור על דרישת החוק לכשירות מלאה וברורה במועד החתימה על צוואה. במקרה הזה, התשובה שניתנה היתה שלילית.
האב, תושב מושב ותיק, נפטר ב-2019. עוד ב-2014, חמש שנים לפני מותו, הוא חתם על צוואה נוטריונית שבה נישל את כל ילדיו האחרים והוריש את מלוא עיזבונו לבן אחד בלבד. העיזבון כלל משק חקלאי במושב וכספים. לאחר מותו, ביקש אותו בן לקיים את הצוואה, ואילו אחיו ואחיותיו הגישו התנגדות. הם טענו כי כבר במועד עריכת הצוואה האב סבל מירידה קוגניטיבית משמעותית, עד כדי חוסר כשירות להבין את משמעות הציווי. עוד נטען להשפעה בלתי הוגנת ולמעורבות של הבן בעריכת הצוואה, אך הטענות האלה נדחו לבסוף ולא היוו את הבסיס להכרעה.
בית המשפט לענייני משפחה, שדן בתיק בתחילה, דחה את ההתנגדות וקבע כי הצוואה תקפה. השופטת סיגלית אופק קיבלה את עמדת הבן, תוך שהיא סוטה מחוות דעת של מומחה רפואי שמונה על ידי בית המשפט עצמו. אלא שהאחים לא השלימו עם ההכרעה, והגישו ערעור לבית המשפט המחוזי, שכאמור התקבל בסופו של דבר ברוב דעות. במרכז הדיון עמדה שאלת הכשירות. סעיף 26 לחוק הירושה קובע כי צוואה שנעשתה בזמן שהמצווה "לא ידע להבחין בטיבה של צוואה", בטלה. הפסיקה פירשה זאת כדרישה לכך שהמצווה יהיה מודע לכך שהוא עורך צוואה, יבין את היקף רכושו, יכיר את יורשיו, ויהיה מודע להשלכות של החלטותיו על מי שהוא מדיר ומי שהוא מיטיב עמו.
- הבת הממשיכה ניצחה - אבל האחות תישאר בבית
- צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הבדיקה הגריאטרית העלתה תמונה קשה
במקרה הנדון, מינה בית המשפט לענייני משפחה מומחה מטעמו, פרופ' שמואל פניג, פסיכיאטר, כדי שיחווה דעתו בדיעבד על מצבו הקוגניטיבי של האב במועד עריכת הצוואה. המומחה בחן מסמכים רפואיים שנערכו חודשים ספורים לאחר החתימה, ובהם בדיקה גריאטרית והערכת תלות של המוסד לביטוח לאומי. מסקנתו היתה זהירה אך ברורה: "יש סבירות רבה יותר שהמנוח היה בלתי כשיר לעריכת הצוואה". בהמשך הבהיר כי מדובר בסבירות של 55%-65% - מדרג נמוך יחסית, אך כזה שעולה על מאזן ההסתברויות הנדרש בהליך אזרחי. הבדיקה הגריאטרית, שנערכה בפברואר 2015, תיארה תמונה קשה: ירידה ניכרת בזיכרון, פגיעה בשיפוט, חוסר תובנה למצב, בעיות התמצאות ואף אבחנה של אלצהיימר. בהערכת התלות שנערכה חודש לאחר מכן צוין כי האב "לא מתמצא בבית", "לא תמיד מזהה את בנו", "יוזם יציאה מהבית" ואף הלך לאיבוד במושב. הבודקת ציינה כי הוא "סובל מאלצהיימר עם שטיון, חוסר שיפוט ותובנה" ונזקק להשגחה מתמדת.
מי ישלם? החתימה שעלתה לאח הקטן ביוקר
צעיר בתחילת דרכו בעולם מצא את עצמו שקוע בחובות של עסק שנוהל בפועל בידי אחיו אך נרשם על שמו. בית המשפט נדרש לשאלה מתי רשלנות נהפכת לחוסר תום לב, וקבע כי בלי כוונה רעה, אין מקום לבטל את הליך חדלות הפירעון, גם כשנעשו טעויות קשות בדרך
כשהיה בן 22 בלבד, זמן קצר אחרי שהחל את חייו הבוגרים, חתם אורי כהן על מסמכים שעתידים היו ללוות אותו שנים קדימה. העסק שנרשם על שמו לא היה פרי יוזמה שלו, והוא גם לא היה זה שקיבל את ההחלטות המרכזיות שנגעו להפעלתו, אך שמו הופיע כבעלים. שנים לאחר מכן, כשהעסק קרס והותיר אחריו שובל של חובות, מצא עצמו כהן בלב הליך חדלות פירעון, כשהשאלה שמונחת לפתחו של בית המשפט אינה רק מי ניהל את העסק בפועל, אלא האם עצם הסכמתו לשמש בעלים על הנייר מצדיקה את ביטול ההליך כולו.
ההחלטה שניתנה בדצמבר 2025 בבית משפט השלום בבאר שבע, על ידי השופט עידו כפכפי, עוסקת בדיוק במתח הזה שבין אחריות אישית, רשלנות חמורה והצורך להבחין בין טעות קשה לבין התנהלות שנעשתה מתוך כוונה לנצל לרעה את דיני חדלות הפירעון. במרכזה עומד צעיר יליד 1994, שנקלע להליך חדלות פירעון לאחר שצבר חובות בהיקף ניכר, בעקבות עסק בתחום אביזרי הסלולר שנרשם על שמו אך נוהל בפועל, לטענתו ולטענת גורמים נוספים, על ידי אחיו הבכור.
צו פתיחת ההליכים בעניינו של כהן ניתן כבר ביולי 2022, אז נקבע לו צו תשלומים חודשי בסכום של 1,300 שקל. במהלך ההליך הוא נישא ואף נהפך לאב, אך שאלת נסיבות הסתבכותו הכלכלית המשיכה להעסיק את בעלי התפקיד. העסק שבמוקד, שהחל לפעול ב-2016 כעוסק מורשה ונהפך בהמשך לחברה בע"מ בשם אנדרו אביזרי סלולר, פעל במשך כחמש שנים, עד לקריסתו ולפתיחת הליך חדלות פירעון נפרד בעניינו של התאגיד, שהסתיים בצו חיסול.
במסגרת בדיקות שערך הנאמן שמונה להליך של כהן, עלו חשדות חמורים ביחס לאופן ניהול החברה. הנאמן אף העלה אפשרות של הברחת נכסים ויצירת חובות במרמה, אך כפי שצוין בהחלטה, העניינים האלה לא נבחנו לעומק במסגרת תיק פירוק החברה, שנסגר מבלי שנערך בירור ממצה של הטענות. בדו"ח הבדיקה פירט הנאמן את גרסתו של כהן, שלפיה אחיו, נדב, ביקש ממנו לרשום את העסק על שמו, משום שהוא עצמו היה מצוי באותה העת בהליך של פשיטת רגל ולא יכול היה להחזיק עסק רשום.
- עסק של נכה קרס - האם הנושים יקבלו את הכסף שהוא חייב להם?
- דיירת רחוב לשעבר תקבל מחיקת ריביות עבור חובותיה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
החייב עצמו עבד בעסק כשכיר
לטענת כהן, האח נדב הוא שניהל את העסק בפועל, קיבל את ההחלטות, הוביל את ההתרחבות ופתח סניפים נוספים, בעוד הוא עצמו עבד בעסק כשכיר, אחראי על תחום ההזמנות, והשתכר שכר חודשי קבוע לאורך שנות פעילותו. מנגד, הנאמן התרשם כי התמונה מורכבת יותר, וכי כהן לא היה רק דמות פורמלית, אלא היה מעורב בניהול במידה כזו או אחרת, עד כדי עצימת עיניים ביחס להתנהלות העסקית.
