מכרתם דירה והתחרטתם תוך כמה ימים - האם אפשר לבטל את ההסכם? הנה התשובה של השופט רם וינוגרד
מכרתם דירה והתחרטתם. האם אפשר לבטל? לא פשוט כמובן. אם אין נסיבות ואירועים ששינו את מצב המוכרים, אין כנראה אפשרות לביטול. בני זוג בגיל 86 מכרו את דירתם והתחרטו. הם טענו שבמחשבה עמוקה מצבם הרפואי אינו מאפשר להם לפנות את הדירה.
השופט רם וינוגרד, קיבל את עמדת הרוכשים וקבע שחוזים יש לקיים. הוא הדגיש כי לא חל שינוי לרעה בחמישה הימים שעברו בין העסקה לבין הביטול, לא הוכח שמצבם הרפואי לא מאפשר פינוי של הדירה. השופט חייב את המוכרים בפיצוי של 217 אלף שקל שיופחת מסכום העסקה.
הקביעה שחוזים יש לקיים היא חזקה מאוד בבתי משפט ולא רק בתחום הנדל"ני. בית המשפט יעשה הכל כדי לקיים את החוזה, אלא אם הוא נעשה שלא בתום לב, בהפרות בוטות ואין אפשרות כבר לקיימו.
מחיר הדירה נקבע על 2.17 מיליון שקל כך שהפיצוי לרוכשים הוא 10%. הרוכשים אגב שילמו את מלוא הסכום ועוד לפני הודעת הביטול העבירו למוכרים חלק משמעותי מסכום העסקה.
- מאסק שולח מכתב נוסף בנוגע לעסקת טוויטר. מחסל סופית את הרכישה?
- הזמנתי כמה כרטיסי טיסה ואני רוצה לבטל – כמה דמי ביטול יגבו ממני?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הרוכשים מכרו את הדירות שבבעלותם כדי לרכוש את הדירה האמורה, לא היו זקוקים למשכנתא ואף ביקשו להקדים את מועד המסירה, אך הסכימו בעת חתימת החוזה שהמוכרים יקבלו זמן כדי למצוא דירה והסכימו לדחות את המסירה בשמונה חודשים.
השופט רם וינוגרד בחן את מכתבי הרופאים על מצבם הרפואי של המוכרים וקבע כי המסמך שהוגש מטעם רופא המשפחה אינו מצביע על בעיות רפואיות החורגות מהסביר בהינתן גילם של המוכרים. וינוגרד ציין כי המוכרים התחרטו אחרי חמישה ימים לחתימה על ההסכם וזה לאחר פרק זמן ממושך של משא ומתן כשבזמן הזה לא נשמעה מפיהם טענה שלא יוכלו לעמוד במכירה בשל מצבם הרפואי.
"מצוקתם של המוכרים אינה נופלת ממצוקת הרוכשים"
השופט וינוגרד קבע כי "מצוקתם של המוכרים אינה נופלת ממצוקתם של הרוכשים". הרוכשים ניהלו זמן רב במשא ומתן, חתמו על הסכם ונשאו בעלויות המתווך ועורך הדין. הם גרים בינתיים בדירה שכורה, הם נמצאים בחוסר וודאות וגם - אם יבקשו לרכוש דירה חדשה הם יידרשו לשלם מחיר גבוה יותר בשל עליית מחירי הנדל"ן.
- חברה תשלם לסמנכ"ל לשעבר פדיון חופשה של 234 אלף ש'
- מכירת מניות בבניין מושכר לא מזכה בהטבות מס לפי החוק
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- בזמן שפדתה פנסיה לצמצום המשכנתה, הוא היה עם אחרת
לסיכום, הפרה של הסכם כזה אפשרית רק במקרה של שינוי משמעותי בנסיבות. שינוי שהמפר לא יכול היה לצפות לו. כאן, הכל ידוע וברור היה לפני ההסכם, לרבות מצבם הרפואי של המוכרים.
- 3.מוקו 23/07/2023 00:48הגב לתגובה זווהתירוץ הרפואי סתם תירוץ
- 2.רון 22/07/2023 21:37הגב לתגובה זוהמס אוכל את הכול!
- 1.יקרוני 21/07/2023 20:04הגב לתגובה זורק העיריות עשו הקלה לחניות לנכים פתאום רוב העם נעשו נכים וסגרו חניות בכבישים
הודעה בסמארטפון צילום: ביזפורטלבית המשפט דחה בקשה להשיב סמארטפון שנלקח בחקירה
בקשתו של עלאא עוויסאת לקבל בחזרה את הטלפון הנייד שנתפס בחקירתו נדחתה, לאחר שסירב למסור את הסיסמה. אף שהחקירה הסתיימה והוגש כתב אישום, קבע בית המשפט כי פוטנציאל ראייתי ממשי עדיין קיים, וכי ייתכן שבעתיד ניתן יהיה לפרוץ את המכשיר. בפסק הדין הובהר שסירוב
החשוד למסור את הקוד משליך על מאזן השיקולים, וכי אין מדובר במקרה שבו "ייצא חוטא נשכר"
ברגעים שאחרי סיום החקירה, כשכתב האישום כבר הוגש וההמתנה למשפט החליפה את החשש של ימי המעצר, עלאא עוויסאת ביקש להשיב לעצמו לפחות דבר אחד: את הטלפון הנייד שלו. זה אותו מכשיר שנלקח ממנו עם מעצרו, ושלטענתו אין עוד צורך חקירתי. בעיני המבקש, הדלת שנסגרה עם סיום החקירה היתה אמורה להחזיר אליו את קניינו, אבל בית משפט השלום בירושלים סבר אחרת, ובפסק דין מפורט קבע כי בשלב זה לא יוחזר המכשיר.
הסיפור המשפטי הזה נוגע למפגש הטעון שבין זכותו הקניינית של אדם לבין כוחן של רשויות החקירה להחזיק בחפציו לצורכי ראיות. במקרה הזה, אותו טלפון נייד, שהוא חפץ יומיומי לכאורה, נהפך למוקד סכסוך בעל חשיבות משפטית ועקרונית. עוויסאת, שנעצר בחשד להסעת מספר רב של תושבים זרים ללא אישורי כניסה לישראל (שוהים בלתי חוקיים) - חלק מפרשה רחבה יותר, כך לפי המדינה - מצא את עצמו מבקש לשים סוף לחלק שבו המכשיר שלו מוחזק על ידי המשטרה. אלא שהסיסמה, שלא נמסרה, נהפכה לגורם מכריע בהחלטה שלא להחזירו.
בית המשפט מתאר כבר בפתח החלטתו את נקודת המחלוקת המרכזית: "המשיבה לא הצליחה לחדור לטלפון של המבקש, מאחר שהוא סירב למסור את סיסמת הכניסה למכשיר". עוויסאת טען כי החקירה בעניינו הסתיימה, כתב אישום כבר הוגש ולא קיים עוד צורך בחומר המצוי במכשיר. בנוסף, הוא ציין כי המדינה לא ביקשה לחלט את הטלפון וגם לא ביקשה להאריך את ההחזקה שבו מעבר לתקופת 30 הימים שמותרת לפי סעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי. לטענתו, לאחר שנכשלו כל ניסיונות הפריצה, זכותו הקניינית גוברת.
פוטנציאל ראייתי ממשי במידע שבטלפון
אלא שהמדינה הציגה תמונה שונה. בתגובתה לבית המשפט היא טענה כי מדובר בפרשה רחבה שבה מעורבים גורמים נוספים שעדיין לא נתפסו, וכי ישנו פוטנציאל ראייתי ממשי במידע המצוי בטלפון. אלא שהגישה אליו נחסמה בשל סירובו של עוויסאת לחשוף את הקוד. המדינה לא התכחשה לכך שהסירוב מקשה על החיפוש במכשיר, אך הודתה כי ההתפתחות הטכנולוגית המהירה עשויה לאפשר בעתיד את הפריצה. בית המשפט ציין כי "ייתכן שבעוד זמן מה תחול התפתחות טכנולוגית שתאפשר זאת".
- ישראל מהדקת פיקוח על מידע אישי: מה המשמעות לעסקים?
- צילם גבר עירום בחוף והפיץ ברשת - האם זו פגיעה בפרטיות?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
כאן נכנס השופט אופיר טישלר לבחינה מדוקדקת של כלל השיקולים. מצד אחד, זכותו של עוויסאת לקבל את רכושו בחזרה, והעובדה שמכשיר טלפון נייד נהפך בשנים האחרונות לחפץ אישי מרכזי, שאובדן השליטה בו פוגע באופן ממשי בחיי היומיום. מצד אחר, האפשרות ששמירתו בידי המדינה תוביל בעתיד לחשיפת ראיות משמעותיות הנוגעות הן לעוויסאת והן לאחרים. בית המשפט הדגיש כי "במידע האצור בטלפון הנייד, המוחזק בידי המשטרה, טמון פוטנציאל ראייתי ממשי". עוד הוא הוסיף בהכרעתו כי מסירת המכשיר לידי המבקש "עלולה להביא להעלמת ראיות".
לא מתנה: החתן ישיב להורי גרושתו 150 אלף שקל
השופט הבכיר רמזי חדיד חייב את הגרוש לשעבר להשיב להורי אשתו לשעבר את הכספים שהעניקו לבני הזוג לצורך רכישת דירה, לאחר שהחתן חתם על כתב התחייבות מפורש בפני נוטריון. פסק הדין קובע כי טענותיו לקיזוז במסגרת הסכם הגירושים, למתנה או להסכמות בעל-פה, נסתרו על
ידי לשון ההסכמים והראיות שהוצגו, וכי התנאי להשבת הכסף התקיים במלואו עם הגירושים
זה התחיל כמעשה של רצון טוב בין הורים לבת זוג צעירה שזה עתה נישאה. ס' ו-י' ח', הוריה של ל' ח', הציעו לעזור לבתם ולבעלה הטרי באותה תקופה, א' ג', להגשים חלום משפחתי קטן: רכישת דירת מגורים ראשונה. בני הזוג התגוררו במשך כמה שנים בדירה שהעמידו להם ההורים, וכשביקשו להתקדם ולרכוש דירה משלהם, ההורים הסכימו לסייע בסכום משמעותי של 150 אלף שקל. אלא שהסיוע הזה לא ניתן כמתנה מוחלטת. עוד לפני שנחתמה העסקה, ולפני שהסכומים עברו בפועל, דרשו ההורים מהחתן לחתום על כתב התחייבות הכולל תנאי ברור: אם בני הזוג ייפרדו, הכסף ישוב לידיהם בתוספת ריבית והצמדה.
א' ג' הסכים, וב-7 בפברואר 2016 הוא חתם בפני נוטריון על מסמך מפורט שבו נכתב במפורש כי קיבל מהורי אשתו סכום של 150 אלף שקל לצורך רכישת הדירה, וכי הוא "מתחייב להחזיר את הסכום הנ"ל למשפחת XXX במקרה גירושין עם אשתי – ל' ח' ג'... תוך 30 יום מיום הגירושין בתוספת ריבית והצמדה". יום לאחר מכן חתמו הוא ו-ל' על הסכם רכישת הדירה ברחוב XXX, והחיים המשותפים נמשכו עוד כמה שנים.
אלא שעם הזמן היחסים עלו על שרטון. באפריל 2023 חתמו בני הזוג על הסכם גירושים שקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה, ובהמשך אף השלים הנתבע את מתן הגט. במסגרת ההסכמות ביניהם, נקבע כי ל' תרכוש את חלקו של א' בדירה תמורת 350 אלף שקל. הסכום הזה שולם לו במלואו, כשבפועל היו אלה ההורים, התובעים בהליך, שהעבירו את הכסף. לאחר העברת התמורה ביקשו ההורים לקזז מהסכום את אותם 150 אלף שקל שהתחייב להשיבם במקרה של פרידה, אך א' סירב וטען כי הכספים "הוטמעו" כבר במסגרת הסדר הרכוש המוסכם עם ל' בגירושים.
האם הכסף ניתן כמתנה ללא תנאי?
כך הגיע הסכסוך לבית משפט השלום בחיפה, שם נדונה תביעה כספית על סכום של 182,453 שקל - סכום הקרן כשהוא משוערך למועד הגשת התביעה, בהתאם לריבית והצמדה כפי שהתחייב הנאשם מול הנוטריון. מהרגע הראשון עמדו בפני השופט שתי שאלות מרכזיות: האם הכסף ניתן כמתנה ללא תנאי, כפי שטען הנתבע, והאם ניתן לראות בהסדרי הגירושים משום קיזוז של אותו חוב.
- מוכר הדירה נסוג ברגע האחרון - ויפצה בכ-400 אלף שקל
- שוכרים קיזזו ליקויים שגילו לטענתם - ואולצו להתפנות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופט חדיד ציין כבר בראשית הכרעתו כי העובדות הבסיסיות אינן שנויות במחלוקת: הנתבע אכן חתם על כתב התחייבות, בני הזוג אכן התגרשו, וכספי התמורה בגין חלקו בדירה הועברו אליו במלואם מהתובעים. לנוכח זאת, הוא קבע בפסק הדין שפורסם כי עצם החתימה על כתב ההתחייבות שוללת את האפשרות לראות בסכום כמתנה שאין להשיבה. הוא הפנה לסעיף 4 לחוק המתנה, המאפשר לתת מתנה "על תנאי", וציין כי "כך היה במקרה דנן".
