השותפים הסתכסכו - ואז נחשפה התמונה האמיתית

הפרשה שהתבררה באחרונה בבית המשפט המחוזי בחיפה נשמעת במבט ראשון כמו עוד סכסוך עסקי רגיל בין שותפים ותיקים. אלא שבמהלך הדיון התברר כי מאחורי הקלעים התנהלה חברת הקידוחים שבמרכז הפרשה באופן רחוק מאוד מהסטנדרטים המצופים מגוף עסקי, ובסופו של דבר דווקא מי שניסה לדרוש חשבון מדויק על פעילות העבר, הוא זה שנותר ללא סעד.

מדובר בשותפות בין שני גברים שניהלו יחד חברה לביצוע קידוחים ותשתיות במשך שנים. מערכת היחסים ביניהם, שתוארה בפסק הדין כ"שותפות עסקית ואישית שהתנהלה באווירה בלתי פורמלית ובלתי מוסדרת", הסתיימה במשבר חריף. אחד השותפים, שביקש לערוך התחשבנות מלאה על הרווחים וההוצאות של החברה, טען כי שותפו נהג שלא כדין בכספי החברה, משך כספים לצרכיו האישיים וגרם לו נזקים כספיים כבדים. מנגד טען השותף השני כי מדובר בהתחשבנות מלאכותית, שכן שניהם נהגו לאורך השנים לערב בין כספי החברה להוצאות פרטיות, וכל אחד מהם נהנה מן המצב כל עוד היחסים ביניהם התנהלו על מי מנוחות.

במהלך הדיון נחשפו שורה של ממצאים מטרידים. לפי הראיות, החברה לא ניהלה ספרים תקינים, לא הקפידה על הפרדה בין כספי השותפות לחשבונות האישיים של השותפים, חלק מהחשבוניות לא שיקפו הוצאות אמתיות, והכנסות רבות כלל לא דווחו לרשויות המס. על רקע זה קבעה השופטת כי הניסיון של אחד השותפים "להעמיד את הדברים על מכונם בדיעבד ולדרוש דין וחשבון מדויק" אינו מתיישב עם ההתנהלות ארוכת השנים של הצדדים עצמם.

"השותפות התנהלה למעשה כעסק משפחתי"

בית המשפט קבע כי מדובר במקרה שבו, "השותפות התנהלה למעשה כעסק משפחתי, שבו כל צד ראה בכספי החברה חלק ממאגר משותף לשימוש לפי הצורך, מבלי להבחין בין הוצאות עסקיות להוצאות פרטיות". בפסק הדין נכתב כי, "הנתונים שהוצגו בפניי מלמדים כי לא ניתן לבודד בדיעבד את חלקו של כל שותף, שעה שהשניים פעלו במשך שנים ללא הבחנה וללא פיקוח חשבונאי או מיסוי תקין". השופטת ציינה בהכרעתה כי כל עוד שני השותפים הסכימו על אופן ההתנהלות - גם אם היה זה מנוגד לדין - אין מקום להעניק לאחד מהם יתרון רטרואקטיבי כשהיחסים עלו על שרטון.

• אחת קיבלה הכל, השנייה את החשבון: כך תם ריב בין אחיות
• שתי האחיות נאבקו: הוכרע מאבק משפחתי על אפוטרופסות
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

עוד נכתב כי במהלך השנים נרשמו הוצאות מנופחות, ולעתים "הוצגו תשלומים פיקטיביים שנועדו להפחית את חבות המס". בנוסף, חלק מהנכסים שנרכשו על שם החברה שימשו בפועל לצרכים פרטיים של מי מהשותפים. השופטת קבעה כי מדובר ב"התנהלות פסולה, החותרת תחת יסודות דיני החברות והשותפויות, ומנוגדת לעקרונות של תום לב ונאמנות עסקית". ואולם היא הוסיפה כי "אין בידי בית המשפט לתקן בדיעבד מערכת יחסים שהצדדים עצמם עיוותו במשך שנים". בפסק הדין הובהר כי מי שבוחר לנהל עסק מבלי לשמור על גבולות ברורים בין כספי החברה לכספיו האישיים, נוטל על עצמו את הסיכון שלא יוכל בעתיד להוכיח את חלקו האמיתי. כדברי השופטת בהכרעת הדין, "לא ניתן להפריד עתה בין עיסה אחת שנילושה בידי שניהם, תוך עירוב מוחלט של הכנסות, הוצאות ונכסים. הצדדים לא הקפידו על כללי מנהל תקין, ומשכך אין הם רשאים עתה להיבנות מאותו בלבול שיצרו במו ידיהם".

בהמשך התייחסה השופטת גם להיבט המוסרי של הפרשה. היא כתבה כי, "ניסיון לבצע התחשבנות לאחר שנים של הפרת דיני המס והנורמות החשבונאיות הוא ניסיון חסר תום לב, אשר דינו להידחות". לדבריה, מערכת היחסים בין הצדדים התבססה על אמון הדדי ועל "עצימת עיניים הדדית" בכל הנוגע לניהול העסק. "לא ניתן להכשיר בדיעבד מערכת כלכלית שהתנהלה מחוץ לגבולות החוק, רק משום שאחד הצדדים חש עתה מקופח", היא הדגישה. השופטת ציינה עוד כי לא הוצגו ראיות אמינות שמהן ניתן היה לגזור את חלקו של כל אחד מהשותפים ברווחים או בהפסדים. "אין בידי בית המשפט כלים לבצע התחשבנות אמיתית, מקום שבו המסמכים חסרים, הרישומים לקויים, וההבחנה בין העסקי לפרטי היטשטשה לחלוטין", נכתב בפסק הדין שפורסם. משכך נדחתה תביעת ההתחשבנות, ונקבע כי כל אחד מהשותפים יישא בנזקי מעשיו.

החברה שימשה כלי למימון הוצאות פרטיות

עם זאת, השופטת הוסיפה כי פסק הדין אינו מהווה הכשרה של ההתנהלות הבלתי תקינה. לדבריה, "אין לראות בהחלטה זו משום מתן לגיטימציה לשימוש פסול בכספי חברה או לאי-דיווח לרשויות. כל צד אחראי למעשיו ולמחדליו, וגורמי האכיפה רשאים לפעול בהתאם לחוק". בית המשפט הדגיש כי תפקידו אינו לשמש ערכאה מפקחת על עסק שהתנהל במשך שנים תוך הפרת כללי יסוד, אלא רק להכריע במחלוקת האזרחית שבין השותפים. פסק הדין כולל תיאור מפורט של אופן ניהול החברה, העסקות שבוצעו והחשבונות שהוצגו. מהעדויות עלה כי החברה שימשה לא אחת כלי נוח למימון הוצאות פרטיות - החל מרכישת כלי רכב ומשיכת מזומנים, ועד לתשלומים עבור נסיעות משפחתיות. בית המשפט קבע כי, "הגבול בין כיסי החברה לכיסי השותפים נעלם כליל, והמערכת הפכה למערכת אמון אישית שאין לה ביטוי משפטי או עסקי תקין".

• יבואנית תקבל 315 אלף שקל מתוך תביעה של 2.2 מיליון
• דרש לבטל הסכם גירושים בטענה שלא הבין עברית - ונדחה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• מכר דירה, ביקש לבטל את העסקה - ונדחה בבית המשפט

במקום אחר בפסק הדין נכתב כי, "כאשר כללי המשחק אינם נשמרים במשך שנים, אין מקום להיענות לדרישת צד אחד לבירור חשבונות על פי כללים שלא התקיימו בפועל". השופטת הזכירה את ההלכה שלפיה בית המשפט אינו מעניק סעד למי שידיו אינן נקיות, וציינה כי "הן התובע הן הנתבע פעלו לאורך זמן בניגוד לדין. שניהם אחראים למצב שאליו הגיע העסק, ושניהם יישאו בתוצאותיו". עוד נקבע כי אין מקום למינוי של רואה חשבון או מומחה שיערוך התחשבנות רטרואקטיבית, משום שאין נתונים אמינים שעל בסיסם ניתן לערוך חישוב כזה. השופטת הדגישה בהחלטתה כי, "אין זה מתפקידו של בית המשפט לנהל עסק שהצדדים עצמם חדלו לנהלו זה מכבר, ובוודאי לא לשמש להם רואה חשבון מאוחר".

במלים חריפות סיכמה השופטת את מסקנתה, וכתבה כי, "השותפות הזו פעלה שנים רבות תוך טשטוש מוחלט בין פרטי לעסקי, תוך התעלמות מדיני המס ומהוראות החוק. אין בידי להושיט יד למי שכעת מבקש להפוך את הבלתי חוקי למוסדר רק משום שהיחסים האישיים התערערו".

למה בעצם בית המשפט לא הסכים לערוך התחשבנות בין השותפים?

מכיוון שהשופטת קבעה שהם ניהלו את החברה שלהם בצורה כל כך מבולגנת, שלא ניתן לדעת מי השקיע וכמה, מי הרוויח ומה באמת שייך לכל אחד. כשהכל היה מעורבב במשך שנים - כספי חברה, כספים פרטיים, רכישות והוצאות, אין דרך “להחזיר את הגלגל אחורה” ולחשב הכל מחדש בצורה הוגנת.

אבל אם אחד מהם באמת נפגע? למה שלא יקבל את חלקו?

השופטת אמרה שאם שניהם פעלו באותה דרך לא תקינה, אי־אפשר להעניש רק אחד מהם או להיטיב עם השני. מי שבוחר לעבוד בלי גבולות ברורים, בלי רישום מסודר ובלי לשלם מס כחוק - לא יכול אחר כך לדרוש צדק לפי הכללים שהוא עצמו לא שמר עליהם.

האם בית המשפט בעצם "סלח" להם על ההתנהלות הזו?

ממש לא. בפסק הדין הודגש במפורש שאין בכך שום לגיטימציה למה שעשו. להפך - השופטת כתבה שמדובר בהתנהלות פסולה, ואפילו ציינה שרשויות המס רשאיות לבדוק את מעשיהם. היא רק הסבירה שזה לא תפקידה לתקן מערכת עסקית שהושחתה כל כך לאורך השנים.

למה היא אמרה שזה נראה כמו עסק משפחתי ולא כמו חברה?

מפני שהם ניהלו את החברה שלהם כאילו זו קופה משותפת של המשפחה - כל אחד מושך מתי שנוח לו, משתמש בכסף לצרכים פרטיים, משלם הוצאות אישיות מחשבון החברה. לא היה הפרדה אמיתית בין הפרטי לעסקי.

זה אומר שאם ניהלתי עסק קטן בלי סדר מוחלט אני לא יכול לתבוע שותף?

לא בדיוק. אם יש רישומים בסיסיים, חשבונות מסודרים, הסכמות כתובות או הוכחות שמראות מי עשה מה, אפשר בהחלט לפנות לבית משפט. אבל כששום דבר לא מתועד, כשאין הפרדה בין כספים פרטיים לעסקיים, וכששני הצדדים נהגו באותה דרך - יהיה כמעט בלתי אפשרי להוכיח את הצדק שלך.

האם בית המשפט היה יכול למנות רואה חשבון שיבדוק את הכל?

על פניו כן, אבל כאן השופטת קבעה שאין שום בסיס לעשות זאת. כי כשאין מסמכים אמינים, אין ספרים, אין קבלות אמיתיות - אין גם נתונים שרואה חשבון יכול להסתמך עליהם. היא אמרה שאין טעם "לנסות לשחזר" עסק שכבר שנים לא מתנהל כמו שצריך.

מה זה אומר "ניפוח הוצאות" שצוין בפסק הדין?

הכוונה היא שהם רשמו הוצאות שלכאורה נראו עסקיות, אבל בעצם היו פרטיות או לא אמיתיות. כך למשל, תשלום על נסיעה פרטית או רכישה שלא קשורה לעסק, שנרשמה כהוצאה מוכרת. כך הם הפחיתו את חבות המס של החברה, כאילו הרווחים היו קטנים יותר.

האם בית המשפט קבע שמישהו מהם שיקר או רימה?

לא במפורש. השופטת לא הכריזה על אחד מהם כשקרן או רמאי, אלא הדגישה ששניהם אחראים למצב. הם שניהם נהנו במשך שנים מהשיטה הזו, ורק כשהיחסים התקלקלו הם התחילו להתחשבן. לכן היא ראתה בהם שותפים שווים באחריות ובאשמה.