ילדים
צילום: FREEPIK

הפר את זמני השהות 373 פעמים - וישלם ביוקר

אם לתאומים בני 6 טענה כי האב לא הגיע למפגשים שנקבעו עמם, ובכך פגע בקשר שלו עם הילדים וביציבותם הרגשית. היא הציגה תיעוד מפורט של המפגשים שבוטלו, כולל תאריכים ומספר המפגשים שהוחמצו. האב הודה כי לא קיים את כל המפגשים, אך טען כי הסיבה לכך היא ההתנגדות של הילדים להיפגש עמו. הוא ציין כי הילדים הביעו חוסר רצון להגיע למפגשים, ולעתים אף סירבו בתוקף

עוזי גרסטמן |

במקרה יוצא דופן שהובא באחרונה בפני בית המשפט לענייני משפחה באשדוד, נדונה תביעה של אם לתאומים נגד אביהם, בגין הפרת הסכם גירושים שבו התחייב האב לקיים זמני שהות עם ילדיו. ההסכם כלל סנקציה כספית על כל הפרה, והאם תבעה לאכוף את ההסכם. בית המשפט פסק לטובת האשה סכום של 93,250 שקל.


האב והאם התגרשו ב-2019, לאחר נישואים קצרים, שבמהלכם הביאו לעולם תאומים, כיום בני 6. במסגרת הסכם הגירושים, שנחתם ואושר בבית המשפט, נקבעו זמני שהות מוסדרים של האב עם ילדיו. כדי להבטיח את קיום המפגשים, הוסכם על סנקציה כספית של 250 שקל עבור כל מפגש שלא יתקיים. מטרת הסנקציה היתה להבטיח את טובת הילדים, שזקוקים לקשר רציף ויציב עם שני ההורים.


האב הפר את ההסכם באופן שיטתי


האם טענה כי האב לא הגיע למפגשים שנקבעו, ובכך פגע בקשר שלו עם הילדים וביציבותם הרגשית. היא הציגה תיעוד מפורט של המפגשים שבוטלו, כולל תאריכים ומספר המפגשים שהוחמצו - 373 שכאלה. לטענתה, האב הפר את ההסכם באופן שיטתי, מה שגרם לילדים לתחושת אכזבה ופגיעה רגשית. היא הדגישה את החשיבות של קיום המפגשים עבור הילדים ואת ההשפעה השלילית של ההפרות שלהם.


האב הודה כי לא קיים את כל המפגשים, אך טען כי הסיבה לכך היא ההתנגדות של הילדים להיפגש עמו. הוא ציין כי הילדים הביעו חוסר רצון להגיע למפגשים, ולעתים אף סירבו בתוקף. האב טען כי ניסה לשמור על קשר עם הילדים בדרכים אחרות, כמו שיחות טלפון והודעות, אך נענה בסירוב מצדם. הוא הדגיש כי לא היתה לו שום כוונה לפגוע בילדים, וכי פעל בהתאם לרצונם.


האם פנתה כאמור לבית המשפט בתביעה לאכיפת ההסכם ולחיוב האב בתשלום הסנקציות הכספיות שנקבעו. היא הציגה ראיות להפרות החוזרות ונשנות של האב, כולל תיעוד של המפגשים שבוטלו וההשפעה על הילדים. האב, מצדו, ניסה להצדיק את ההפרות בטענות שונות, אך בית המשפט לא קיבל את טענותיו.


האב לא הציג ראיות מספקות


משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

השופטת עפרה גיא דנה לעומק בטענות הצדדים ובחנה את הראיות שהוצגו. היא הדגישה את החשיבות של קיום ההסכמים, בייחוד כשמדובר בטובת הילדים. השופטת ציינה כי האב לא הציג ראיות מספקות לכך שהילדים סירבו להיפגש עמו, וכי היה עליו לפעול לחיזוק הקשר עמם. היא הדגישה את האחריות ההורית של האב ואת הצורך בקיום המפגשים למען טובת הילדים.


בית המשפט קיבל את תביעת האם במלואה. הוא קבע כי האב הפר את ההסכם באופן שיטתי, ופגע בטובת הילדים. בהתאם להסכם, חויב האב בתשלום הסנקציות הכספיות שנקבעו, בסכום כולל של 93,250 שקל. בית המשפט הדגיש את החשיבות של קיום ההסכמים שנועדו להבטיח את טובת הילדים, וציין כי סנקציות כספיות הן כלי חשוב להבטחת קיום ההסכמים.

קיראו עוד ב"משפט"


מדוע נחתם מלכתחילה הסכם הכולל סנקציות כספיות על אי-הופעה?

ההסכם נחתם כדי להבטיח את טובת הילדים, ולמנוע מצבים שבהם אחד ההורים מתחמק מקיום זמני שהות שנקבעו. ההנחה היא שכשמוטלת סנקציה כספית, הדבר יהווה גורם מרתיע ויביא לכך שהורה לא יפר את חובותיו כלפי ילדיו.


מהי האחריות ההורית של האב במקרה זה?

בית המשפט הבהיר כי חובת ההורה היא לשמור על קשר קבוע ויציב עם ילדיו. גם אם יש קושי בקשר, עליו לנקוט אמצעים מתאימים כמו ייעוץ משפחתי, תיאום הורי או גישור, כדי לשפר את המצב ולא לוותר על מפגשים באופן חד-צדדי.


מהי המשמעות הרחבה של פסק הדין עבור הורים גרושים אחרים?

פסק הדין משדר מסר חד-משמעי שלפיו הורים אינם יכולים להתחמק מהתחייבויותיהם כלפי ילדיהם, וכי בתי המשפט יפעלו לאכיפת ההסכמים - גם באמצעות סנקציות כספיות משמעותיות.


במקרה אחר שהוכרע באחרונה, בית המשפט לענייני משפחה בצפת דן בבקשתה של אם לשניים למתן צו הגנה נגד האב, בטענה שהוא מסית את ילדיהם המשותפים נגדה ופוגע ברווחתם הרגשית. במרכז הפרשה נמצאים בני זוג לשעבר, הורים לשני ילדים בני 9 ו-11, שמתמודדים עם סכסוכים משפטיים רבים מאז שהתגרשו ב-2018. "למרבה הצער, הצדדים מנהלים בפני עשרות רבות של הליכים משפטיים, שהחלו בשנת 2017", ציינה השופטת בפסק הדין שלה. במהלך השנים האחרונות ניהלו ההורים מאבקים בנוגע למשמורת ולזמני השהות של הילדים עם האב. בפסקי דין קודמים נקבעו זמני שהות מוגבלים לאב בשל התנהגותו, אך במקביל קבע בית המשפט כי יש לאפשר לילדים לשמור על קשר עמו. בתחילת פברואר השנה פנתה האם לבית המשפט בבקשה להוציא צו הגנה נגד האב, בטענה כי הוא גורם נזק נפשי חמור לילדים. היא טענה כי "האב מסית את הילדים כנגדה, מכפיש אותה בפניהם ויוצר אצלם פחדים ותחושות שליליות כלפיה". לצורך חיזוק טענותיה, צירפה האם הקלטות של שיחות שלכאורה נערכו בין האב לילדים. אחת האמירות שיוחסו לאב היתה: "אז מה היא מנסה עכשיו לעשות? להגיד שאני חולה נפש? אני משלם לה מזונות, נותן לה כסף, והיא רוצה מלחמה…". בהזדמנות אחרת הוא אמר לכאורה לילדים כי, "ברגע שאתם אצלי בבית… משטרה לא תבוא ותגיד לכם לחזור לאמא שלכם".

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
משכנתא
צילום: envato

אחרי ארבעה עשורים: עסקת המכר מ-1987 הושלמה

יורשי הקבלן טענו כי לא בטוח שהדירה אכן שולמה ולכן אין להכיר בהעברת הזכויות לקונה המקורי, שהעביר אותה לבתו וזו מכרה אותה לתובעים. השופט קבע כי הראיות מצביעות על כך שהעסקה הושלמה בשנות ה-80, וכי טענות היורשים הן ספקולציות בלבד. בפסק הדין פורטו משמעותה של החזקה שנמסרה כבר אז, הראיות למס שבח ומס רכישה, והתנהלות היורשים לאורך השנים. הדירה תירשם על שם התובעים

עוזי גרסטמן |

הסיפור הבא החל בשלהי שנות השמונים, בבניין מגורים ברחוב גרוסברג 7א’ בירושלים. הדירה המדוברת, בת ארבעה חדרים שפונה לעורף בקומה השלישית, נמסרה אז לרוכש בשם דוד מילר, שקנה אותה מהמנוח ירחמיאל יוניוב, הקבלן שבנה את הבניין. עשרות שנים עברו מאז, הרוכשים המקוריים הלכו לעולמם, וגם הקבלן עצמו איננו עוד, והדירה החליפה ידיים בתוך המשפחה עד שנמכרה לתובעים, ירחמיאל טוקר ונחמה גליקר טוקר. אלא שבדרכם להסדיר את רישום הזכויות, ציפתה להם הפתעה: יורשי הקבלן התנגדו וטענו כי אין כל הוכחה שהתשלום עבור הדירה אכן שולם ב-1987.

המחלוקת הזו, שהתמקדה בשאלה טכנית לכאורה: האם התמורה שולמה או לא, נהפכה למכשול שמנע מהתובעים לרשום על שמם דירה שהם מתגוררים בה בפועל. ההליך המשפטי שניהלו הוביל להכרעה מפורטת של השופט אוהד גורדון בבית המשפט המחוזי בירושלים, שקבע כי העסקה ההיסטורית הושלמה וכי יש לרשום את הדירה על שם התובעים. לאורך פסק הדין חזר השופט והדגיש כי טענות היורשים נותרו בגדר ספקולציה בלבד, בעוד ראיות התובעים היו מוצקות בהרבה, גם אם חלקן מבוססות על מסמכים מלפני 40 שנה.

כבר בפתח פסק הדין מתאר השופט את התמונה העובדתית הכוללת. המנוח, שהיה קבלן שבנה את הבניין במסגרת הסדר עם משפחת גרינפלד, קיבל לידיו כמה דירות ומכר אותן לרוכשים שונים. ברישום הזכויות בבניין הופיע המנוח כבעלים של חלק יחסי של 4/79, המייצג את הדירה שבמרכז ההליך. לא היתה מחלוקת על כך שרישום זה משקף את הזכויות בדירה. ב-1987 נחתם ההסכם שבמסגרתו מכר המנוח את זכויותיו בדירה לדוד מילר, שקיבל לידיו גם את החזקה. בהמשך, העביר דוד את הזכויות ללא תמורה לבתו נעמי, וזו מכרה אותן ב-2018 לתובעים.

הטענות התבססו על אפשרות תיאורטית בלבד

כל אלה לעומת טענת היורשים, יגאל ובתיה יוניוב, שהצהירו כי אין לדעת אם דוד אכן שילם את מלוא התמורה למנוח, וכי ייתכן שהמנוח “נהג לאפשר שימוש בדירות” גם לפני שהועברו תשלומים מלאים. הטענות האלה לא באו מתוך ידיעה, אלא מתוך אפשרות תיאורטית בלבד, כפי שהבהירו השניים בעצמם בדיון. השופט מצטט את תשובת הנתבע יגאל יוניוב, שנשאל האם אביו סיפר לו על חוב כלשהו בגין הדירה: “אין לי מושג לבוא ולהגיד בוודאות ששולם או לא […] אין לי ידיעה מאבי".

לצד זאת, השופט מזכיר כי מדובר בעסקה עתיקה מאוד - ארבעה עשורים חלפו מאז, וכל הצדדים המקוריים הלכו לעולמם. אף על פי כן, התובעים הצליחו להציג ראיות משמעותיות המאששות את הטענה שהעסקה הושלמה. הראיות האלה נגעו בראש ובראשונה למסירת החזקה, שהיתה לפי ההסכם מותנית בעמידה מלאה של הרוכש בהתחייבויותיו, כולל תשלום התמורה. כפי שמציין השופט בפסק הדין שפורסם, “מסירת החזקה הותנתה, בהסכם המכר, בעמידה של דוד בכל התחייבויותיו לפי ההסכם […] מכאן שבעצם מסירת החזקה לדוד יש משום תמיכה ניכרת בכך שהתמורה בגין הדירה שולמה על ידו”.

גירושים פרידה מריבה הסכם ממון
צילום: Istock

בזמן שפדתה פנסיה לצמצום המשכנתה, הוא כבר היה עם אחרת - וזה המחיר

פסק דין חדש של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב חושף מערכת יחסים שהידרדרה על רקע מחלתה הקשה של האשה, השקעותיה הכספיות הגדולות בדירת המגורים והפירוד שהתרחש בזמן שטיפלה בעצמה ובבית. האשה טענה כי בעוד שפדתה חסכונות ופנסיה כדי להקטין את המשכנתה, בעלה ניהל קשר עם אחרת. אף שחלקו בדירה נרשם כ-25%, קבעה השופטת כי ינוכו ממנו עוד 119 אלף שקל

עוזי גרסטמן |

באוקטובר 2022 התעוררה אשה למציאות חדשה. בן זוגה מזה יותר מעשור הודיע לה שהוא עוזב את הבית. לא היה מדובר בפרידה שמגיעה בהפתעה מוחלטת, אך הזמן שבו התרחש הכל הדגיש, לדברי האשה, פער שנפער בין הצדדים כבר חודשים רבים. בעוד שהיא מתמודדת עם מחלה אוטואימונית נדירה וקשה, לאחר שנאלצה לעבור ניתוחים וטיפולים כימותרפיים, ובעודה מנסה לשמור על הבית ועל התשלומים, הוא החל לבנות לעצמו חיים חדשים - ולפי הראיות שהוצגו לבית המשפט, הוא כבר התגורר אצל אשה אחרת.

פסק הדין, שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו על ידי השופטת אסתר ז'יטניצקי רקובר, עוסק בשורת תביעות הדדיות בין שני בני זוג לשעבר: תביעה לפירוק שיתוף בדירה, תביעה לדמי שימוש ותביעה לאיזון רכושי. אלא שמעבר לגבולות המשפטיים הצרים, הוא מציג מערכת יחסים שנשחקה עד דק, הרבה בשל נסיבות החיים המורכבות, ובעיקר מחלתה הקשה של האשה, שהשפיעה על כל תחומי חייה.

הצדדים נישאו ב-2012, לאחר שהכירו במלון שבו עבדה האשה כסגנית מנהל מזון ומשקאות. היא היתה בת 34, והוא בן 22 בלבד, אך ההבדל בגיל לא מנע מהם לקיים זוגיות ארוכה. במשך שנים ניסו השניים להביא ילדים לעולם, עברו טיפולי פוריות רבים ואף שקלו תרומת ביצית, אך ללא הצלחה. ב-2019 פרצה מחלתה של האשה במלוא העוצמה. היא אושפזה ונותחה, ובהמשך נאלצה לקבל טיפולים כימותרפיים שבועיים וטיפול ביולוגי חודשי. בשל כך היא איבדה את יכולתה לעבוד, ובסופו של דבר פוטרה וקיבלה גמלת נכות מהביטוח הלאומי.

רוב סכום הרכישה של הדירה הגיע מהאשה

בתוך כל זה, באוגוסט 2019 רכשו בני הזוג דירה בסכום של 2.975 מיליון שקל. רוב סכום הרכישה הגיע מכספי הירושה של האשה - כ-2.15 מיליון שקל - והיא גם מכרה חלקת קבר של אביה המנוח כדי להשלים את הסכום. לצורך מימון היתרה לקחו בני הזוג משכנתה של 850 אלף שקל, שנועדה לכסות כחמישית ממחיר הדירה. בהסכמה ביניהם נרשמה הדירה 75% על שם האשה ו-25% על שם האיש.

ואולם למרות ההסכמה הרשמית, חיי הזוגיות לא התנהלו עוד בשותפות אמיתית. לפי פסק הדין, במאי ויוני 2020 פדתה האשה כספים ניכרים מחסכונותיה הפנסיוניים כדי להקטין את המשכנתה. "האשה פדתה את הכספים שקיבלה עם סיום עבודתה, בסך כולל של כ-238,150 שקל, לצורך הקטנת סכום המשכנתא", נכתב בפסק הדין שפורסם. הסכומים המדויקים פורטו בפסק הדין, ובסך הכל הופחתה המשכנתה ב-291,275 שקל. האשה טענה כי עשתה זאת לאחר שהאיש שכנע אותה לעשות זאת, בכך שאמר לה כי כך יוכלו לצמצם את התשלומים החודשיים ולהקל על המצב הכלכלי שלהם. לאחר פדיון הכספים, היא נותרה כמעט ללא זכויות פנסיוניות.