הפר את זמני השהות 373 פעמים - וישלם ביוקר
אם לתאומים בני 6 טענה כי האב לא הגיע למפגשים שנקבעו עמם, ובכך פגע בקשר שלו עם הילדים וביציבותם הרגשית. היא הציגה תיעוד מפורט של המפגשים שבוטלו, כולל תאריכים ומספר המפגשים שהוחמצו. האב הודה כי לא קיים את כל המפגשים, אך טען כי הסיבה לכך היא ההתנגדות של הילדים להיפגש עמו. הוא ציין כי הילדים הביעו חוסר רצון להגיע למפגשים, ולעתים אף סירבו בתוקף
במקרה יוצא דופן שהובא באחרונה בפני בית המשפט לענייני משפחה באשדוד, נדונה תביעה של אם לתאומים נגד אביהם, בגין הפרת הסכם גירושים שבו התחייב האב לקיים זמני שהות עם ילדיו. ההסכם כלל סנקציה כספית על כל הפרה, והאם תבעה לאכוף את ההסכם. בית המשפט פסק לטובת האשה סכום של 93,250 שקל.
האב והאם התגרשו ב-2019, לאחר נישואים קצרים, שבמהלכם הביאו לעולם תאומים, כיום בני 6. במסגרת הסכם הגירושים, שנחתם ואושר בבית המשפט, נקבעו זמני שהות מוסדרים של האב עם ילדיו. כדי להבטיח את קיום המפגשים, הוסכם על סנקציה כספית של 250 שקל עבור כל מפגש שלא יתקיים. מטרת הסנקציה היתה להבטיח את טובת הילדים, שזקוקים לקשר רציף ויציב עם שני ההורים.
האב הפר את ההסכם באופן שיטתי
האם טענה כי האב
לא הגיע למפגשים שנקבעו, ובכך פגע בקשר שלו עם הילדים וביציבותם הרגשית. היא הציגה תיעוד מפורט של המפגשים שבוטלו, כולל תאריכים ומספר המפגשים שהוחמצו - 373 שכאלה. לטענתה, האב הפר את ההסכם באופן שיטתי, מה שגרם לילדים לתחושת אכזבה ופגיעה רגשית. היא הדגישה את החשיבות
של קיום המפגשים עבור הילדים ואת ההשפעה השלילית של ההפרות שלהם.
האב הודה כי לא קיים את כל המפגשים, אך טען כי הסיבה לכך היא ההתנגדות של הילדים להיפגש עמו. הוא ציין כי הילדים הביעו חוסר רצון להגיע למפגשים, ולעתים אף סירבו בתוקף. האב טען כי ניסה לשמור על קשר עם הילדים בדרכים אחרות, כמו שיחות טלפון והודעות, אך נענה בסירוב מצדם. הוא הדגיש כי לא היתה לו שום כוונה לפגוע בילדים, וכי פעל בהתאם לרצונם.
- הציגה הקלטות של הגרוש - בית המשפט דחה אותן
- משרד המשפטים מקדם חקיקה שתחייב ייצוג משפטי בהליכים להוצאת ילדים מהבית
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
האם פנתה כאמור לבית המשפט בתביעה לאכיפת ההסכם ולחיוב האב בתשלום הסנקציות הכספיות שנקבעו. היא הציגה ראיות להפרות החוזרות ונשנות של האב, כולל תיעוד של המפגשים שבוטלו וההשפעה על הילדים. האב, מצדו, ניסה להצדיק את ההפרות בטענות שונות, אך בית המשפט לא קיבל את טענותיו.
האב לא הציג ראיות מספקות
השופטת עפרה גיא דנה לעומק בטענות הצדדים ובחנה את הראיות שהוצגו. היא הדגישה את החשיבות של קיום ההסכמים, בייחוד כשמדובר בטובת הילדים. השופטת ציינה כי האב לא הציג ראיות מספקות לכך שהילדים סירבו להיפגש עמו, וכי היה עליו לפעול לחיזוק הקשר עמם. היא הדגישה את האחריות ההורית של האב ואת הצורך בקיום המפגשים למען טובת הילדים.
בית המשפט קיבל את תביעת האם במלואה. הוא קבע כי האב הפר את ההסכם באופן שיטתי, ופגע בטובת הילדים. בהתאם להסכם, חויב האב בתשלום הסנקציות הכספיות שנקבעו, בסכום כולל של 93,250 שקל. בית המשפט הדגיש את החשיבות של קיום ההסכמים שנועדו להבטיח את טובת הילדים, וציין כי סנקציות כספיות הן כלי חשוב להבטחת קיום ההסכמים.
- העליון דחה את תביעת בעלי היחידות במלון מלכת שבא
- הגג חזר לדיירים: מה מותר בבניינים משותפים?
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- בית המשפט חייב דוד להשיב לאחיינית 220 אלף שקל
מדוע נחתם מלכתחילה הסכם הכולל סנקציות כספיות על אי-הופעה?
ההסכם נחתם כדי להבטיח את טובת הילדים, ולמנוע מצבים שבהם אחד ההורים מתחמק מקיום זמני שהות שנקבעו. ההנחה היא שכשמוטלת סנקציה כספית, הדבר יהווה גורם מרתיע ויביא לכך שהורה לא יפר את חובותיו כלפי ילדיו.
מהי האחריות ההורית של האב במקרה זה?
בית המשפט הבהיר כי חובת ההורה היא לשמור על קשר קבוע ויציב עם ילדיו. גם אם יש קושי בקשר, עליו לנקוט אמצעים מתאימים כמו ייעוץ משפחתי, תיאום הורי או גישור, כדי לשפר את המצב ולא לוותר על מפגשים באופן חד-צדדי.
מהי המשמעות הרחבה של פסק הדין עבור הורים גרושים אחרים?
פסק הדין משדר מסר חד-משמעי שלפיו הורים אינם יכולים להתחמק מהתחייבויותיהם כלפי ילדיהם, וכי בתי המשפט יפעלו לאכיפת ההסכמים - גם באמצעות סנקציות כספיות משמעותיות.
במקרה אחר שהוכרע באחרונה, בית המשפט לענייני משפחה בצפת דן בבקשתה של אם לשניים למתן צו הגנה נגד האב, בטענה שהוא מסית את ילדיהם המשותפים נגדה ופוגע ברווחתם הרגשית. במרכז הפרשה נמצאים בני זוג לשעבר, הורים לשני ילדים בני 9 ו-11, שמתמודדים עם סכסוכים משפטיים רבים מאז שהתגרשו ב-2018. "למרבה הצער, הצדדים מנהלים בפני עשרות רבות של הליכים משפטיים, שהחלו בשנת 2017", ציינה השופטת בפסק הדין שלה. במהלך השנים האחרונות ניהלו ההורים מאבקים בנוגע למשמורת ולזמני השהות של הילדים עם האב. בפסקי דין קודמים נקבעו זמני שהות מוגבלים לאב בשל התנהגותו, אך במקביל קבע בית המשפט כי יש לאפשר לילדים לשמור על קשר עמו. בתחילת פברואר השנה פנתה האם לבית המשפט בבקשה להוציא צו הגנה נגד האב, בטענה כי הוא גורם נזק נפשי חמור לילדים. היא טענה כי "האב מסית את הילדים כנגדה, מכפיש אותה בפניהם ויוצר אצלם פחדים ותחושות שליליות כלפיה". לצורך חיזוק טענותיה, צירפה האם הקלטות של שיחות שלכאורה נערכו בין האב לילדים. אחת האמירות שיוחסו לאב היתה: "אז מה היא מנסה עכשיו לעשות? להגיד שאני חולה נפש? אני משלם לה מזונות, נותן לה כסף, והיא רוצה מלחמה…". בהזדמנות אחרת הוא אמר לכאורה לילדים כי, "ברגע שאתם אצלי בבית… משטרה לא תבוא ותגיד לכם לחזור לאמא שלכם".
חוזה מכירת דירה CHATGPTביהמ"ש החזיר את הגג לדיירים, ושינה את כללי המשחק בבניינים משותפים
החלטה חשובה קובעת כי הצמדת גג, חצר או קומת עמודים לדירה אחת ללא הסכמה מלאה של כל בעלי הדירות - אינה תקפה. בית המשפט המחוזי הבהיר מחדש את גבולות השימוש ברכוש המשותף, והחזיר את הכוח לידי דיירי הבניין. פסק הדין עשוי להשפיע על אלפי בתים משותפים ברחבי הארץ. על פי ההכרעה, ייתכן שעברו שנים רבות שבהן המצב הוא כזה, אך עדיין ניתן להשיב את הרכוש המשוף לידי כלל הדיירים
דיירים מבניין משותף בירושלים, שכבר חשבו כי הגג והאזורים המיוחדים שבניין שייכים בדיעבד לבעל דירה אחת בלבד, מצאו את עצמם מתכנסים שוב יום אחד, לא כדי לחלק דירות, אלא כדי לברר מי שולט בגג, במרחבים שלא נראים מבחוץ, וייתכן שגם בעתיד לבנות עליו. מה שהחל כוויכוח בין שכנים, נהפך לערעור בבית-המשפט, והסתיים בפסק-דין עקרוני שעשוי להשפיע על רבים מבעלי דירות בבניינים משותפים ברחבי הארץ.
פסק הדין עוסק בחלקה שזוהתה בעבר כמחסן, שלה הוצמדו, לפי צו רישום הבית המשותף ותכנוני הרשמה, גם הגג, קומת העמודים, חלק מהמגרש, שטחים בקומה, או בקיצור אזורים שהחברה הקבלנית קיוותה כי יהיו פריבילגיה של הבעלים של אותה יחידה בלבד. כשעלו טענות מצד דיירי הבניין על כך ש"לא ידעו על כך", נדרש בית המשפט להכריע: האם אפשר לרשום חלק מהרכוש המשותף כך שהצמידות תאפשר לבעל הדירה לפעול - לבנות, למכור, להפריד - ללא הסכמת שאר הדיירים?
הבניין המדובר נבנה על ידי ירלון חברה לבניין, שהציעה לבעלי הדירות - בחוזים מוקדמים - כי כל החלקים שאינם דירות, בין אם חדר מדרגות, חצר, מקלט, מקומות אחסון וכו′, יהיו חלק מהרכוש המשותף. כך נרשם הבניין כבית משותף. עם זאת, החברה שמרה לעצמה זכויות על הגג ועל קומת העמודים, וזאת לפי סעיפי חוזה, ולפיהם החברה תהיה רשאית לבנות על הגג או על קומת העמודים, בתנאי שהמבנה ישמש למגורים, ובלבד שלא תהיה לכך השפעה או צורך בהסכמת יתר דיירי הבניין.
על פי ההסכם: בעלי היחידה לא זקוקים להסכמת יתר בעלי הדירות
בצו רישום הבית המשותף נכתב כי חלקה 17/1 משמשת מחסן בשטח קרקע של כ-2 מ"ר, והוצמדו אליה 250/581 (לאחר תיקון: 242/587) חלקים מהרכוש המשותף, כולל הגג, המגרש, שטחים בקומה עליונה. בהסכם מיוחד, שנחתם בין החברה לבין הבעלים של חלקה 17/1, נקבע כי בעלי החלקה רשאים "לבנות ולהקים מבנים כראות עיניהם על הגג … על כל חלק הימנו … ובלבד שמבנים אלה יהיו מיועדים למטרת מגורים בלבד". עוד נקבע כי הם רשאים לעשות כן מבלי להיזקק להסכמת יתר בעלי היחידות בבניין.
- איציק תשובה ישלם 225 אלף שקל לשותפו לשעבר
- מוכר הדירה נסוג ברגע האחרון - ויפצה בכ-400 אלף שקל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
על סמך אותו הסכם ,כך טענה החברה, ניתן לראות בגג, בחצר, בקומת העמודים, שטח ששייך באופן בלעדי לחלקה 17/1. בעלי הדירות האחרים למדו על כך רק שנים לאחר מכן, והם ביקשו לצאת מנקודת הנחה: לא ייתכן ששטחים משמעותיים בבניין יהיו בשליטה פרטית של דייר אחד בלבד, מבלי שהותר להם אי פעם להביע את דעתם.
מלון מלכת שבא באילת צילום: Dr. Avishai Teicherהעליון דחה את תביעת בעלי היחידות במלון מלכת שבא אילת
המאבק בין בעלי יחידות הנופש לבין הנהלת מלכת שבא מגיע שוב לבית המשפט, והעליון קובע: החוזה הוא סגור, ואין מקום להוסיף לו הבנות או מצגים חיצוניים. בעלי הזכויות ביקשו לכפות מינוי חברת ניהול בינלאומית ולשמר את דמי הניהול הישנים; ההנהלה טענה כי ההסכמות חוזיות
בלבד. פסק הדין מספק הצצה לעולם החוזים המסחריים, למחירם של מצגים חוץ־חוזיים - ולגבולות תום הלב
בשעות הבוקר המאוחרות באולם בית המשפט העליון בירושלים, כשהצדדים שוטחים את הטענות האחרונות שלהם ורחש קל ממלא את החלל, נדמה היה כי הסכסוך רב־השנים סביב ניהול מלון מלכת שבא באילת עומד לקבל הכרעה סופית. מאחורי הדרמה המשפטית הסתתר סיפור מורכב על הבטחות, על הבנות שנולדו מחוץ להסכמים חתומים, ועל שורה של בעלי יחידות נופש שהרגישו כי ההנהלה חייבת להם יותר ממה שנכתב על הנייר. הם ביקשו שבית המשפט ייתן תוקף להבנות שלא נכנסו לחוזה, אך העליון קבע בפשטות כי החוזה הוא חוזה סגור, ואין להוסיף עליו דבר.
המערערים, קבוצת בעלי זכויות ביחידות הדיור שבמלון, טענו כי בעת שרכשו את היחידות הוצגו בפניהם מצגים ברורים וחד־משמעיים, שלפיהם המלון ינוהל תמיד בידי חברת ניהול בינלאומית כמו הילטון, ושדמי הניהול שעליהם לשלם יישארו קבועים - 3 דולרים למ"ר לחודש. לטענתם, מעבר ללשון הכתובה, הם הסתמכו על רוח הדברים, על דפוסי ההתנהלות בין הצדדים ועל תחושה שלפיה תנאים אלו מהווים חלק בלתי נפרד מן העסקה.
ההנהלה, מצדה, טענה כי הכל מצוי במסמכים: שלושה הסכמים מפורטים שפורטו עד דק, המהווים מערכת חוזית סגורה, שאינה פתוחה לשינויים אלא בהסכמה בכתב. לטענתה, לאחר שהסתיימה התקשרותה עם הילטון לאחר 20 שנה, פג תוקפו של מנגנון דמי הניהול הישן, ויש להחיל את עקרון המשק הסגור: כל בעל יחידה נושא בחלקו היחסי בהוצאות הניהול בפועל, בהתאם לשטח היחידה. השופטים אלכס שטיין, נעם סולברג ויעל וילנר, שישבו בהרכב, הכריעו באופן חד וברור. אך כדי להבין את משמעות הכרעתם, חיוני להעמיק רגע במערכת היחסים המורכבת שהצדדים כרתו לפני שנים.
"מערכת חוזית מפורטת עד-דק"
העליון הדגיש כי במקרה זה קיימת מערכת חוזית סגורה, ברורה, מפורטת וממצה. השופט שטיין כתב כי המערערים, "חתמו על מערכת חוזים עסקית שפורטה לפרטי-פרטים", וכי לא יישמעו טענות בדבר מצגים חיצוניים או הבנות שלא קיבלו ביטוי מפורש בהסכמים עצמם. הוא ציין במפורש כי, "אלה הן מושכלות היסוד" של דיני החוזים, ושכל ניסיון לסטות מהן פוגע ביציבות העסקית ובוודאות המשפטית.
- כולם בחו"ל? לא בדיוק. יותר אנשים בנופש במלונות מאשר לפני הקורונה
- בוקינג: הכתה את תחזיות האנליסטים בשורה העליונה והתחתונה; עולה 4%
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
ההסכמים - הסכם הרכישה, הסכם הניהול והסכם ההצטרפות למאגר - כולם כללו סעיפים ברורים המצהירים כי האמור במסמכים ממצה את כלל ההבנות בין הצדדים, וכי כל שינוי או תוספת מחייבים חתימה בכתב. כפי שמדגיש פסק הדין, בהסכם הרכישה נקבע כי הרוכש "אין הוא מושפע […] מכל פרסום, הצהרה, הבטחה, מצג או אמירה בע״פ או בכתב ואשר לא נכללו בהסכם זה". באותו קו נכתב גם כי כל שינוי בהסכמים "לא יעשו ולא יכנסו לתוקף אלא בכתב ובחתימת הצדדים".
