היזמית לקחה את הזמן - ולא קיבלה היתר לתמ"א 38
חברת יוזמה אלונים תכנון ניהול וביצוע לא תוכל לקבל היתר בנייה להקמת שלושה בניינים חדשים במקום שני מבנים קיימים ברחוב חורב 1 בחיפה, מכיוון שההחלטה המאשרת את בקשת ההיתר פקעה. לדברי השופטת, "אני מודעת לכך שפסק הדין מסב נזק כבד לדיירי המקרקעין, אך לצערי
אין ביכולתי להעניק לעותרים את הסעד המבוקש על ידם, לאור אי עמידת הבקשה בהוראות הדין"
בית המשפט המחוזי בחיפה דחה עתירה של חברת יזמות שביקשה לקבל היתר בנייה לפרויקט תמ"א 38, לאחר שהתברר כי במשך כשנתיים לא פעלה לקידום ההיתר עד שפג תוקפו. השופטת תמר שרון נתנאל קבעה כי יוזמה אלונים תכנון ניהול וביצוע לא תוכל לקבל היתר בנייה להקמת שלושה בניינים חדשים במקום שני מבנים קיימים ברחוב חורב 1 בחיפה, מכיוון שההחלטה המאשרת את בקשת ההיתר פקעה. העתירה הוגשה על ידי החברה היזמית, ואליה הצטרפו שלושה מבין דיירים במתחם. הם ביקשו מבית המשפט להורות לוועדה המקומית לתכנון ובנייה חיפה להנפיק את היתר הבנייה.
היזמית התקשרה עם בעלי הזכויות במקרקעין לביצוע פרויקט תמ"א 38, שבמסגרתו תוכנן להרוס שני בניינים ולהקים במקומם שלושה בניינים חדשים. בקשה ראשונה להיתר בנייה הוגשה באוגוסט 2014 - ונדחתה. בהמשך, בעקבות ערר שהגישה היזמית, הורתה ועדת הערר להגיש בקשת היתר מתוקנת.
הוועדה המקומית קבעה: יש להפחית את שטחי הבנייה
ביוני 2016 הגישה היזמית בקשה מתוקנת, והוועדה המקומית החליטה לאשר אותה בתנאים, שאחד מהם הוא ביטול שטח בנייה של 406 מ"ר ועוד התניה של קבלת אישורים שונים. היזמית הגישה ערר על התנאים, אך ועדת הערר לא מצאה מקום להתערב בהחלטה. בהמשך הגישה היזמית עתירה מנהלית, ובמרץ 2019 קיבל השופט המנוח נאסר ג'השאן ז"ל חלק מטענותיה, אך קבע שיש להפחית את שטחי הבנייה כפי שדרשה הוועדה המקומית.
כאן החל המחדל המרכזי של היזמית: "במשך כשנתיים מיום בו ניתן פסק דין בעתירה הקודמת, לא הייתה כל פעילות בקשר לבקשת היתר הבנייה", מציינת השופטת שרון נתנאל בפסק הדין שפורסם. "ורק ביום 01/03/21 פנתה העותרת למשיבה להאריך את המועד להוצאת היתר ב-12 חודשים".
- השתלטו על 110 מ"ר מהשטח המשותף - וכעת יישאו במחיר
- היתר רביעי בתוך חודש: הכשרה התחדשות תקים 27 דירות בתל אביב
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בהמשך החלה היזמית לפעול. היא קיבלה חישוב אגרות בפברואר 2022, השיגה אישור מפקיד היערות במאי 2023, שילמה היטל השבחה באפריל 2024 ואגרה לתאגיד המים במאי 2024. ואולם כשפנתה החברה לעירייה בבקשה לקבל טופס חיוב אגרות, זו סירבה. ביוני 2024 דרשה היזמית מהוועדה המקומית להנפיק את ההיתר, אך נענתה כי ההחלטה לאשר את הבקשה אינה בתוקף.
השופטת קבעה כי בהתאם לתקנות התכנון והבנייה, ההחלטה לאשר בקשת היתר תקפה לשנה, עם אפשרות להארכה בשנה נוספת. היא הסתמכה על פסיקה קודמת של השופט המנוח אברהם אליקים ז"ל, שקבע כי "אין לסטות כלל מתקופה מעבר לשנתיים מיום ההחלטה למתן היתר בתנאים".
מכיוון שפסק הדין בעתירה הקודמת ניתן במרץ 2019, ההחלטה המאשרת היתה תקפה עד מרץ 2020. במשך כשנתיים לא הגישה היזמית תוכניות מתוקנות ואישורים נדרשים, לא שילמה היטל השבחה ולא קיבלה הארכה מהוועדה המקומית.
- דרש להפסיק לשלם מזונות עקב ניכור הורי - ונדחה
- נמחקה על הסף תביעת סלקט נגד פרטנר
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
השופטת מתחה ביקורת על התנהלות הוועדה המקומית, שלא הודיעה ליזמית על פקיעת תוקף ההחלטה והמשיכה לטפל בבקשה כאילו היא תקפה. עם זאת, היא ציטטה מפסיקה קודמת שלפיה "אין מתקנים עוול בעוול", ואף הוסיפה כי בהכרעתה כי, "רשות איננה יכולה, בהתנהגותה או בדבריה, להרחיב את תחומי סמכותה הקבועים בחוק".
העותרים הפרטיים: אי מתן היתר מונע הנגשה לצרכים של דיירים מבוגרים
בסיום פסק הדין, הביעה השופטת שרון נתנאל הבנה לקושי שנגרם לדיירים וכתבה כי, "אני מודעת לכך כי פסק דין זה אכן מסב נזק כבד לדיירי המקרקעין [...] אך לצערי אין ביכולתי להעניק לעותרים את הסעד המבוקש על ידם, לאור אי עמידת הבקשה בהוראות הדין". היא הוסיפה כי היא מקווה, "שהצדדים יפעלו להגשת בקשת בנייה ואישורה בהקדם האפשרי ובשים לב כי תמ"א 38 בעיר חיפה תפוג ביום 18/05/26, זאת על מנת להביא קץ לסבלם של העותרים הפרטיים ושאר דיירי המקרקעין".
העותרים הפרטיים טענו בפני בית המשפט כי מצב המקרקעין אינו טוב, וכי אי מתן היתר הבנייה מונע את הנגשת הבניינים לצרכים של דיירים מבוגרים ובעלי מוגבלות פיזית, כמו גם התקנת ממ"דים. העתירה נדחתה ללא חיוב בהוצאות משפט.
למה נועדה ההגבלה על תוקף היתרי בנייה?
בית המשפט העליון הסביר בפסיקה מ-1991 (בג"ץ יצחקי נגד הוועדה המקומית לתכנון ובנייה) כי התנאים להוצאת היתר בנייה משתנים עם הזמן. בפסק הדין נכתב כי, "עם שינוי העתים משתנים הצרכים ועמם גם התנאים המיועדים לספקם. תנאים שהספיקו להוצאת היתר במועד פלוני עשויים לא להספיק להוצאתו במועד מאוחר יותר". לכן, הסביר בית המשפט, "אין זה מתקבל על הדעת, שבעל היתר ישקוט על שמריו במשך תקופה ארוכה".
האם ניתן להאריך את תוקף ההחלטה מעבר לשנתיים?
בפסק דין ג'ובראן מ-2020, קבע השופט המנוח אליקים ז"ל כי לא ניתן לחרוג מהתקופה המקסימלית של שנתיים. "הפתרון היחידי הוא פתיחת הליך מחדש שייתכן ויהיה קצר, הכול תלוי בשינוי הנסיבות ממועד הגשת הבקשה הראשונה ועד לדיון בבקשה החדשה", קבע השופט בפסק הדין שפורספ אז.
מה קורה כשהוועדה המקומית מאריכה את התוקף בניגוד לחוק?
במקרה שנדון בפסק דין ג'ובראן, הוועדה המקומית האריכה באופן עצמאי את
תוקף ההחלטה המאשרת מעבר לשנתיים. מתנגד לבנייה עתר לבית המשפט, שקיבל את העתירה וקבע כי ההארכה בטלה.
במגקרה אחר, בפסק הדין עת"מ 45761-10-21 (סונול ישראל נגד הוועדה המקומית הוד השרון), נדונה בקשה להיתר בנייה של תחנת דלק. בית המשפט אימץ את הפרשנות המחמירה של תקנה 20(א) וקבע כי לא ניתן להאריך את תוקף ההחלטה מעבר לשנתיים. במקרה נוסף, בעת"מ 27147-05-22 (נ. נעמאן חורי בע"מ נגד הוועדה המקומית חיפה), דחה בית המשפט עתירה של יזם שביקש לקבל היתר בנייה אף שחלפו יותר משנתיים מרגע ההחלטה המאשרת. ואילו בעת"מ 18530-01-22 (ש. דורפברגר בע"מ נגד ועדה לתכנון ובנייה חיפה), קבע בית המשפט כי גם אם היזם שילם אגרות והיטלים, לא ניתן להוציא היתר בנייה מכוח החלטה שפג תוקפה.
מנגד, היו גם פסקי דין שנקטו גישה מקלה יותר. כך למשל, בעת"מ 24337-01-17 (גיל ורגון נגד ועדה מקומית רמת גן) ובעת"מ 62795-01-18 (פלד נגד ועדת הערר תל אביב), אימצו בתי המשפט פרשנות ליברלית יותר של החוק, שאיפשרה הארכת מועדים מעבר לשנתיים בנסיבות מסוימות.
- 2.אנונימי 26/02/2025 08:43הגב לתגובה זואחכ לא מבינים למה יזמים לא רוצים לעבוד בערים מסויימות ולמה תכנית התמא לא הצליחה. מערימים קשיים בכל שלב בהליך הרישוי
- 1.אנונימי 24/02/2025 17:02הגב לתגובה זוומושחתים
דרש להפסיק לשלם מזונות עקב ניכור הורי - ונדחה
בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע קבע כי אף שהבת בת ה-16 מסרבת זה זמן לקשר עם אביה, לא מדובר במקרה של ניכור הורי שמצדיק ביטול מוחלט של מזונותיה, אלא מה שנקרא "ילד מרדן". השופט אריאל ממן קבע כי האב יישא במזונות מופחתים של 1,200 שקל לחודש, וכי קצבת הנכות של הבן תופקד בחשבון ייעודי ותשמש למימון הוצאותיו בלבד, תוך פיקוח של האב על הפעולות שמבצעת האם
ההליך שהתנהל באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע חשף מערכת יחסים משפחתית טעונה ורגישה, שהתמקדה בשאלות קשות הנוגעות לאחריות הורית, ניכור בין ילדים להורים, וחלוקת הנטל הכלכלי בגידול ילדים לאחר גירושים. השופט אריאל ממן נדרש להכריע בתביעת מזונות שהגישה אם לשני ילדיה - בת ובן המאובחנים על הרצף האוטיסטי - כנגד אביהם, זאת לאחר שהצדדים התגרשו ב-2022 וניהלו במקביל גם הליכים רכושיים ממושכים. כבר בפתח פסק דינו הדגיש השופט את המורכבות שבמקרה: מצד אחד, מדובר בילדים בעלי צרכים מיוחדים, והבן אף מקבל קצבת נכות בשיעור של 188% מהמוסד לביטוח לאומי; מצד שני, בין האב לבתו נוצר נתק כמעט מוחלט, והאב טען כי אין זה צודק לחייבו להמשיך ולשלם מזונות לילדה המתנכרת לו תוך תמיכת האם בהתנהגות הזו.
האם והאב נישאו ב-2008 ונולדו להם שני ילדים משותפים - ש’, כיום בת 16, ונ’, בן 14. שניהם אובחנו על הספקטרום האוטיסטי, כשהבן, נ’, זכה להכרה בביטוח הלאומי כנכה בדרגת חומרה גבוהה במיוחד. לאחר הפרידה של הצדדים בדצמבר 2021 נותרו הילדים להתגורר עם האם בבית המשותף, בעוד שהאב עבר לגור בתחילה בבית אמו, ובהמשך שכר דירה. האם דרשה במסגרת תביעתה דמי מזונות בסכום כולל של 4,000 שקל עבור כל ילד, בנוסף למימון מלא של ההוצאות החינוכיות והרפואיות. בנוסף היא עתרה למזונות אשה, אך הבקשה הזו נדחתה בתחילה. בהמשך קיבל בית המשפט המחוזי חלקית את ערעורה ופסק לה מזונות אשה זמניים בסכום של 5,000 שקל לחודש לתקופה של שנתיים - סכום שקוזז מאיזון המשאבים בין בני הזוג. בהחלטה זמנית נקבע כי האב ישלם 3,200 שקל לחודש לשני הילדים יחד, עד שיינתן פסק דין סופי. השופט ממן הבהיר כי הסכום הזמני נקבע תוך התחשבות בקצבת הנכות הגבוהה שמקבלת האם עבור הבן, ובכך שאין הוכחה כי צורכי הילדים עולים על הצרכים המינימליים המקובלים.
אחד הנושאים המרכזיים שעמדו בלב פסק הדין היה מצבה של הבת ש’, נערה נבונה ודעתנית, שסירבה לאורך זמן לפגוש את אביה. לפי חוות דעת של הפסיכולוגית הקלינית ד"ר ליזה שמעי, שמונתה על ידי בית המשפט, התנהגותה של ש’ תואמת דפוסי ניכור הורי. היא תיארה כיצד הבת "לא אומרת לו שלום, אינה עונה לשאלותיו, ומנהלת את השיח במפגשים תוך התעלמות מוחלטת מנוכחותו". ד"ר שמעי ציינה כי האם מזדהה עם עמדות הבת ואינה נוקטת צעדים ממשיים לשינוי המצב, אף שהיא פועלת לכאורה לפי ההנחיות. למרות האבחנה הברורה של הפסיכולוגית, קבע השופט ממן כי לא ניתן לראות במקרה זה "ניכור הורי" במובנו המשפטי המלא, בין היתר משום שלדעתו לא כל הנתק נובע ממניפולציה מצד האם, וכן בשל גילה של הבת. עם זאת, הוא הדגיש כי יש "אחריות הורית של האם שלא שמרה על האינטרס המובהק של הבת להיות רחוקה ככל הניתן מהסכסוך, תוך שמירת קשר עם שני ההורים".
האב ניסה בכל דרך לחדש את הקשר עם בתו
האב טען כי יש לראות בבת "ילדה מרדנית" כמשמעות המונח בדין העברי, ולפטור אותו מתשלום מזונותיה לחלוטין. הוא הסביר כי ניסה בכל דרך לחדש את הקשר עמה, אך נענה בסירוב מוחלט, ובנסיבות האלה אין זה הוגן להמשיך ולחייבו בתשלום חודשי. השופט בחן את טענתו על רקע הפסיקה ההלכתית והאזרחית, וציטט את דברי השופט צבי וייצמן על מושג הבן המרדן והשלכותיו על חיוב מזונות. לדבריו, "שימוש בכלי של שלילת או הפחתת מזונות לא יכול להיות הקו הראשון של ההתמודדות עם ילדים המסרבים לקשר עם הוריהם", אך במקרים קיצוניים של סירוב מתמשך וקשר עוין, ניתן לשקול צמצום המזונות תוך שמירה על צרכים בסיסיים.
- ביקש לבטל מזונות בשל ניכור הורי - מה קבע ביהמ"ש?
- מנעה באופן שיטתי קשר בין בנה הקטין לבין אביו – ותפצה ב-250 אלף שקל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופט ממן קבע כי זהו מקרה כזה בדיוק. לדבריו, "כשאב עשה כל שלאל ידו, לא חסך במאמצים, בממון ובזמן על מנת לקיים קשר תקין, עקבי ומשמעותי עם הקטינה, אך זו עומדת בסירובה ואף נוקטת נגדו ביחס עוין שאינו מבוסס על פעולה קונקרטית שביצע האב... לא ניתן לצמצם את תפקידו של האב בחיי הקטינה ל’כספומט’ גרידא". בהתאם לכך, קבע השופט כי האב ישלם לבת מזונות מופחתים בלבד - 1,200 שקל לחודש, הכוללים גם את חלקה היחסי במדור. לדבריו, מדובר בפתרון "מידתי, המתיישב עם חובתם ההדדית של הצדדים לזון את הקטינה ועם חובתו של הורה משמורן לקחת אחריות על קיום הקשר עם ההורה השני". השופט הוסיף כי אם בעתיד תשוב הבת לנהל קשר תקין עם אביה, תחול על האב שוב החובה לשאת במלוא מזונותיה בהתאם לחלוקת הזמנים וההכנסות.
