לאחר 22 שנה מהתחזית המקורית של גולדמן זקס, מדינות ה-BRICS (ברזיל, רוסיה, הודו, סין ודרום אפריקה) הגיעו למשקל של 26% מהכלכלה העולמית. לכאורה בהחלט מרשים, אך זה קרה כמעט אך ורק בגלל סין. כל היתר תרמו באופן מאד שולי, חלקן בכלל לא. הסיכוי שתהפוכנה עד 2050 להיות מעל 50% מהכלכלה העולמית, כפי שצופה התחזית - הוא אפסי. למעשה סיכוי גבוה בהרבה שהמשקל המקסימלי של ה-BRICS בכלכלה העולמית ב-2050 יהיה רק 30%. מעניין לציין שבתקופה שחלפה מאז התחזית, משקלה של ארה"ב בכלכלה העולמית ירד ב-19%, מדינות מערב אירופה בכ-30% ויפן ב-70% (מישהו היה צריך לפנות מקום ל-BRIC).

הרבה תחזיות כלכליות מתבררות במהלך השנים כשוות פחות מדפי הנייר עליהן נכתבו. זה בסדר וזה טבעי. אסור לשכוח את האמרה המשעשעת ש"קשה לחזות מדויק ובעיקר את העתיד". אך כשגופי השקעה מהמכובדים והידועים גלובלית, בונים סדרה של מחקרים ועל בסיסם נותנים תחזית כה חזקה שה-BRICS תכבוש את העולם, מזה כבר קשה להתעלם.

ב-2001 הגה מי שהיה אז הכלכלן הראשי של גולדמן סאקס - ג'ים אוניל, את הכינוי מדינות ה-BRIC לארבע המדינות המתפתחות הגדולות ביותר – ברזיל, רוסיה, הודו וסין (כלומר, ללא דרום אפריקה בתקופה ההיא), שבאותה תקופה נחשבו למועמדות המבטיחות ביותר להוביל את הצמיחה הגלובלית בעשורים שלאחר מכן. הוא חזה שישלטו ביחד בכלכלה העולמית עד 2050 ויהוו מעל 50% ממנה. בעשור הראשון של המאה בנקי השקעות מהגדולים בעולם המליצו ואף הסיטו מאות מיליארדי דולרים להשקעות במשקים אלו וההייפ הגיע לשיאו.

קרוב למחצית מזמן התחזית חלף עבר לו. בהחלט מספיק בכדי לערוך סיכום ביניים. מה קרה מאז? במאמר מוסגר כדאי לציין שהכי טוב לתת תחזית מאד ארוכת טווח, כי ככל שחולפות השנים כמעט כולם שוכחים ממנה, תהא אשר תהא. זה בעיקר מצוין כאשר טועים בגדול. תחזית ל-50 שנה היא בכלל נפלאה, בתום התקופה רוב מי שנכח בעת הכרזתה כבר שכח, יהיה סנילי או בכלל לא בחיים. אלא מה? תחזית ה-BRIC כה התפרסמה שאיש לא שכח וזה הפך למונח שגור.

• טראמפ מאיים על ה-BRICS ועולם המטבעות כמרקחה
• איראן מצטרפת לבריקס, ארגנטינה סירבה - המלחמה בדולר מתגברת
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

עד שנת 2010 לערך, עמדו מדינות ה-BRIC בתחזיות המוקדמות, אם כי רק אצל סין נרשמה צמיחה דו-ספרתית, בעוד שאר המדינות צמחו בשיעורים יפים, אך נמוכים יותר. ב-2010 גולדמן זקס הוסיפו את דרום אפריקה לרשימה, כבעלת פוטנציאל גדול ושמה של הרשימה הפך ל-BRICS. הוספת דרום אפריקה התבררה בהמשך כטעות הקשה ביותר בתחזית, כנ"ל הכללתה במקור של ברזיל.

סין היא זו שהביאה לקפיצה, יתר מדינות ה-BRICS כמעט לא עזרו

נקדים ונאמר שאם נוציא את סין מהמשוואה, אזי משקלן של כל יתר מדינות ה-BRICS עלה מ-4.9% מהכלכלה העולמית ב-2001 ל-7.9%. נחמד, אבל לא בדיוק כיבוש העולם. כמעט הכל עשתה סין לבדה. ואם כך, מה הטעם בכל הקונספט של ה-BRICS?

היקף הכלכלה העולמית כיום הוא כ-105 טריליון דולר. להלן טבלה המסכמת את השינוי במשקלן של כל אחת מ-10 הכלכלות הגדולות ביותר כיום לעומת 2001 (ובנוסף דרום אפריקה):

• ריביאן חושפת שבב חדש ומערכת נהיגה אוטונומית בתשלום
• תרופת ההרזיה החדשה של אלי לילי: ירידה של 30% במשקל, אך שיעור הנשירה גבוה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• אילון מאסק = 2 מיליון ישראלים = 1 מיליון אמריקאים

הנתון שקופץ לעין הוא ירידת משקלה של ארה"ב מכמעט שליש מהתוצר העולמי לקצת מעל רבע ממנו. המפסידה הגדולה היא יפן שירדה כמעט ב-70% ביחס למשקלה ב-2001. זאת בעיקר כתוצאה מקריסת הדמוגרפיה הפנימית ששיחקה לרעתה. יתר המדינות הגדולות שאינן חלק מה-BRICS משקלן נשחק גם כן, צרפת ב-31%, בריטניה ב-36% גרמניה ב-28%. רק קנדה שמרה (בקושי) על חלקה.

ניתן לראות שבשנת 2001 משקל ה-BRICS בכלכלה העולמית היה 8.6% וכיום עומד על 26.4%. קפיצה אדירה של פי 3. אלא מה, סין אחראית על כמעט כל הקפיצה הזו, כשמשקלה עלה מ-3.9% ל-18.5%. הודו מעט יותר מהכפילה את חלקה וכנ"ל רוסיה, אך משקלן בתוצר העולמי נותר נמוך. ברזיל כמעט ולא גדלה. משקלה של דרום אפריקה בכלל ירד.

בסיכומו של דבר חלקן היחסי של ה-BRICS עלה בקרוב ל-18 נקודות אחוז והן שולטות כיום בכ-26% מהכלכלה העולמית, אך סין אחראית ל-82% מהקפיצה הזו. בהכללת מדינות כמו ברזיל ודרום אפריקה לתחזית,  גולדמן זקס התבררו כטועים. ברזיל לא צמחה כמעט מעל הצמיחה העולמית. דרום אפריקה היא מדינה כושלת. משקל התוצר שלה ב-2001 היה 0.4% מהתוצר העולמי, ב-2010 כאשר נוספה ל-BRIC, עמד משקל תוצרה על 0.6% ואילו כיום ירד חזרה ועומד שוב על 0.4%. (רק לידיעה: משקלה של ישראל בכלכלה העולמית עלה בתקופה זו מ-0.39% ל-0.52%, עלייה של 28%).

עתיד ה-BRICS?

מה הסיכוי שמשקלן של מדינות ה-BRICS העומד כיום על 26%, בכ"ז יעבור את ה-50% מהכלכלה העולמית? כנראה שהסיכוי אפסי. צריך לקחת בחשבון שיש מדינות עולם שלישי אחרות שצומחות בקצב מהיר ומשקלן הוא זה שעולה בהתמדה בכלכלה העולמית, החל מווייטנאם, דרך אינדונזיה, מלזיה, הפיליפינים, תאילנד, ניגריה ועוד.

למעשה, כלכלות ה-BRICS כולן יחד צריכות ב-27 השנים הקרובות (עד שנת 2050) לצמוח בשיעור שנתי של כ-2.5% יותר מאשר יתר העולם, כל שנה. והעולם צפוי בממוצע לצמוח בכ-4% בשנה. ז"א, לא מספיק לצמוח בצורה נאה, אלא צריך לצמוח בשיעורים שנתיים גבוהים של 6.5% בממוצע וזאת במשך 27 השנים הקרובות.

משקלה של סין בכלכלה העולמית צמח ב-5 השנים האחרונות ב-2.5 נקודות אחוז. ע"פ התחזיות המעודכנות, בחמש השנים הקרובות משקלה בכלכלה העולמית צפוי לגדול במקסימום בעוד 1 נקודות אחוז בלבד ומעבר לכך משקלה ייוותר יציב, במקרה הטוב. מדוע? בסין פירמידה גילאית הפוכה וילודה שאינה מצליחה להתרומם וגורמת לה להיות המדינה שתזדקן הכי מהר בעולם. נוסיף לכך בועת נדל"ן מפלצתית, משבר אשראי קשה ביותר וחרם שמונע ממנה שבבים מתקדמים והגענו לקושי רב להמשיך בצמיחה הנאה שחוותה לאורך השנים. תחזיות הצמיחה הנוכחיות הן שהיא תצמח בסביבות 4% בשנה, במקסימום, משמע כמו שיתר העולם צפוי לצמוח ולכן היא תישאר במקום באופן יחסי.

קיימת הסכמה כמעט גורפת שהמשק ההודי הוא בעל הפוטנציאל הגדול ביותר לצמיחה מואצת בעשרות השנים הקרובות, אך לא מדובר באחוזים דו-ספרתיים כל שנה כפי שעשתה סין אלא יותר כמו ממוצע של 6% לשנה. מכיוון ששיעור זה גבוה רק בכ-2% מהצמיחה הצפויה של יתר העולם, משקלה של הודו יעלה מ-3.5% כיום לכ-5.5% ב-2050.

רוסיה, בעקבות המלחמה והזדקנות מואצת של אוכלוסייתה, צפויה לצמוח בשיעורים נמוכים ביותר, אם בכלל ומשקלה בכלכלה העולמית צפוי לפיכך להתחיל לרדת. לברזיל אין כיום מה להציע מלבד עוד יצוא של קומודיטיס והמבנה הדמוגרפי שלה גם הוא כולל הזדקנות מואצת ולכן ביצועיה השנתיים מוערכים בכ-3%. דרום אפריקה מתבררת כמדינה כושלת עם משבר מים חמור ביותר אך נהיה אופטימיים וניתן גם לה 3% בשנה. שתי מדינות אלו ככה"נ תאבדנה ממשקלן בכלכלה העולמית עד 2050.

לאור תחזיות צמיחה אלו סביר שמשקל ה-BRICS בכלכלה העולמית, יגיע כנראה במקסימום לכדי סביבות ה-30% ב-2050 אך וודאי לא מעל 50% כפי שחזו גולדמן זקס וגופים נוספים שהצטרפו בזמנו לתחזית הזו.

***

ד"ר אדם רויטר הוא יו"ר חיסונים פיננסים, יו"ר הדג'וויז, מחבר משותף של הספר "ישראל סיפור הצלחה".