גם למעסיק עומדת זכות חוקתית לפרטיות המוגנת מפני פגיעה שלא כדין מצד עובדיו
העובדות:
------------
שמואל ג'ובני ואח' (להלן: "העובדים") נהגי אוטובוס, שישה במספר, שהגישו תביעות נפרדות כנגד שיא סיורים (1986) בע"מ (בפירוק) ואח' (להלן:"המעסיקים") שהדיון בהם אוחד.
העובדים הגישו, כחלק ממסכת ראיותיהם, תמלילי שיחות שונות. אין מחלוקת, כי איש מהעובדים אינו צד בעצמו לשיחות המתומללות. המעסיקים טענו, כי התמלילים שצורפו לכתבי התביעה אינם קבילים כראיה. בין היתר נטען, כי המדובר בתמלולים של האזנות סתר שבוצעו בניגוד לחוק האזנת סתר, התשל"ט-1979.
המעסיקים טענו, כי ההקלטות נלקחו מהם ללא רשותם, הסכמתם וידיעתם. על כן יש לקבוע, כי הושגו תוך פגיעה בפרטיות, ואין מקום לאשר הגשתם כראיות. בנוסף נטען, כי התמלילים הוגשו בלא שצורפו להם ההקלטות המקוריות, שעל בסיסן נערכו התמלילים, ואף מטעם זה אין מקום להתיר את הגשתם. העובדים טענו שעומדות להם, לשיטתם, חלק מההגנות הקבועות בחוק הגנת הפרטיות, ועל כן אין מדובר לשיטתם בפגיעה אסורה בפרטיות.
פסק הדין:
------------
בית הדין לעבודה קבע, כי כפי שלעובד עומדת זכות חוקתית לפרטיות המוגנת מפני פגיעה שלא כדין מצד מעסיקו, כך גם למעסיק עומדת זכות חוקתית לפרטיות המוגנת מפני פגיעה שלא כדין מצד עובדיו.
מהראיות עולה, כי ההקלטות שהוגשו לבית הדין הושגו תוך פגיעה קשה בזכותם החוקתית והחוקית של המעסיקים לפרטיות. בהקשר זה חשוב להדגיש, כי הטלפון הנייד הכיל, מטבע הדברים, גם מידע רב אישי ואינטימי. העובדים טענו, כי האמינו באמת ובתמים, כי מאחר וטלפון הנייד הועבר לידיהם, הם רשאים להיכנס אליו ולחפש עליו ראיות שיוכלו לסייע להם בתביעתם נגד המעסיקים.
על כן, לשיטתם, עומדת להם ההגנה הקבועה בסעיף 18(2)(א) לחוק הגנת הפרטיות, החלה על הפוגע בתום לב בפרטיות, בנסיבות בהן הפוגע "לא ידע ולא היה עליו לדעת על אפשרות הפגיעה בפרטיות".
בית הדין דחה טענה זו.
הטלפונים הניידים של רבים מאיתנו הולכים והופכים בשנים האחרונות למחשבים ניידים של ממש, שמבצעים פונקציות דומות, לעיתים זהות ממש, לאלה שאותם ביצעו עבורנו המחשבים האישיים לפני שנים בודדות. בטלפונים הניידים החכמים שבהם עושים רבים מהציבור שימוש בימים אלה צבור מידע פרטי רב, ובין היתר תמונות, מסרונים, הודעות אימייל וכיוצא בזה.
אין בעצם מתן טלפון לאחר לשימוש משום מתן היתר משתמע לשואל לחדור אל תוך הטלפון ולחפש בתוכו מידע הנחוץ לו. מתן זכות שימוש רגילה בטלפון פרטי של אדם טומנת בחובה התחייבות מפורשת של השואל שלא לבצע ללא רשות מפורשת חדירה שכזו אל "המרחב הפרטי" של המשאיל, בעל הטלפון.
התחייבות זו נגזרת בין היתר מחובת תום הלב המוטלת על פי חוק על כל אדם השואל נכס השייך לאחר. העובדים הוסיפו וטענו, כי חלות עליהם ההגנות הקבועות בסעיפי החוק שלעיל, לפיהן הפגיעה בפרטיות אינה אסורה ככל שיוכיחו שפעלו בתום לב, והפגיעה נעשתה בנסיבות שבהן הייתה מוטלת עליהם "חובה חוקית, מוסרית חברתית או מקצועית לעשותה" או בנסיבות שבהם "הפגיעה נעשתה לשם הגנה על עניין אישי כשר שלהם".
בית הדין קבע, כי ככל שסברו העובדים, שבנסיבות העניין הם זכאים לחדור לטלפון הנייד, לבצע בו חיפוש ולהעתיק ממנו קבצים הנחוצים להם כראיות לצורך הוכחת עוול שנעשה להם לטענתם, הם היו רשאים לפנות בזמן אמת לבית הדין, ולבקש צו שיפוטי מסוג אנטון פילר לחיפוש ההקלטות ותפיסתן ולא לעשות דין לעצמם כפי שעשו.
עוד הוסיף בית הדין את העובדה שההקלטות המקוריות לא הוגשו לו ואין לו כל דרך לוודא שהאמור בתמלילים אכן משקף את השיחות המקוריות במלואן.

תלוש פיקטיבי - המנכ"ל שהוציא תלוש לאשתו ומה העונש?
פורמולה וונצ'רס רשמה שכר של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של שי בייליס, בעל השליטה, למרות מעולם לא עבדה בחברה; ובכך העבירה החברה כסף לקרובו של בעל השליטה וגם הפחיתה את חבות המס בחברה
הדרכים להפחתת המס מרובות. חלק מהן במסגרת תכנון מס לגיטימי, חלק אחר אפור, אבל אפשרי וחלק אחר כבר חוצה את הקו האדום. בהתחלה מנסים לתכנן בהתאם לחוק, ואז במקרים לא מעטים גולשים ועוברים את הגבול. לפעמים זו מעידה קלה ורשות המס מוותרת על הליך פלילי, אבל קובעת כופר. הנה מקרה של הגדלת הוצאות באופן פיקטיבי שמבטא גם העברת כספים גדולה של 1 מיליון שקל לבעל השליטה מבלי שהוא צריך לשלם על זה מס.
המקרה של פורמולה וונצ'רס ויו"ר ומנכ"ל החברה שי בייליס - על פי פרסום רשמי של רשות המסים, בין השנים 2017 ל-2022 רשמה החברה בספריה תשלומי שכר בסך כולל של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של בעל השליטה - מינה בייליס. על אף שמעולם לא עבדה בפועל בחברה. כלומר, הכסף שולם ללא כל תרומה עסקית מצידה. המהלך הזה סיפק לחברה 'תועלת כפולה' - אך לא חוקית: העברת כסף למקורב, במקרה זה, לאשתו של בעל השליטה, מבלי שנדרשה לבצע עבודה בפועל. ובכך היא ביצעה הפחתה של חבות המס, הרי ששכר עבודה נחשב כהוצאה מוכרת לצורכי מס. כשהחברה רושמת הוצאה כזו, היא מקטינה את ההכנסה החייבת שלה, וכך משלמת פחות מס לקופת המדינה. אלא שהמשמעות בפועל היא פגיעה כפולה: מצד אחד, המדינה, כלומר הציבור - מקבל פחות הכנסות ממסים. אבל מצד שני, והחמור יותר - משקיעי החברה רואים חלק מהכסף שלהם מנותב למטרות שאין להן ערך עסקי אמיתי. ולא נועדו כדי להצמיח את החברה אלא כדי להונות את המשקיעים באופן של תרמית מתוחכמת כביכול, והפעם במקרה שלנו - היא יצאה מזה עם קנס של פחות מ-300 אלף שקל.
במקום לנהל הליך פלילי שיכול להיגרר שנים, לרשות המסים יש אפשרות להציע לנישום הסדר כופר - תשלום קנס מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. זה לא 'פיצוי' בלבד, אלא סוג של עסקת טיעון אזרחית-מנהלית: הנישום לא מודה באשמה בבית משפט, אבל משלם סכום שנקבע, ומנקה את התיק הפלילי הספציפי הזה. במקרה של פורמולה וונצ'רס, ההסדר הזה הסתיים בתשלום כופר של 275 אלף שקל לרשות המסים. מבחינת המדינה, זה חוסך זמן, משאבים ודיונים משפטיים; מבחינת החברה, זה סוגר את הפרשה בלי להגיע לכתב אישום - אך כמובן לא מונע את הצורך לשלם את חבות המס האמיתית, שכוללת גם ריבית וקנסות. רשות המסים לא מסתפקת בקריאת דוחות שנתיים. היא משווה נתוני שכר מול ביטוח לאומי, בודקת היתכנות מקצועית (האם ה''עובד' מדווח במקביל על משרה אחרת, האם יש לו כתובת דואר אלקטרוני פעילה בחברה, האם הוא נוכח בפגישות), ולעיתים מקבלת מידע פנימי מעובדים או שותפים לשעבר.
מסלול של 'הסדר כופר'
על פי פקודת מס הכנסה, רישום כוזב של הוצאות - ובכלל זה שכר לעובד פיקטיבי, מוגדר כ'עבירה פלילית חמורה', כאשר סעיפים מוגדרים בפקודה קובעים כי במקרים של כוונה להתחמק ממס מדובר בעבירה שעונשה עד שבע שנות מאסר, לצד קנסות כבדים. במקרים מסוימים בתי המשפט אף שלחו נאשמים למאסר בפועל, במיוחד כשנמצא דפוס פעולה שיטתי והיקפים כספיים גבוהים. במקביל, רשות המסים יכולה לבחור במסלול של 'הסדר כופר' - תשלום מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. פתרון שחוסך זמן ומשאבים לשני הצדדים, אך מונע הכרעת דין פומבית ואינו מרתיע כמו הרשעה.

הריבית ללא שינוי - מה יהיה בהמשך?
בנק ישראל הלך "על בטוח"; איך החלטת הריבית הבאה קשורה למה שיקבע הפד' בארה"ב; ומה הגורמים שמשפיעים על הריבית?
בנק ישראל הותיר את הריבית על 4.5%. הוועדה המוניטרית של בנק ישראל, בראשות הנגיד פרופ' אמיר ירון, הלכה על בטוח והחליטה על רקע אי הוודאות הביטחונית לא להוריד את הריבית.
על פי תחזית חטיבת המחקר של בנק ישראל מלפני חודש-חודשיים, יבצע בנק ישראל שלוש הורדות דירוג והריבית הממוצעת ברבעון השני של 2026 תהיה 3.75%. עם זאת, תחילת סבב הורדות הריבית הזה נדחה על רקע חששות של בנק ישראל מאי הוודאות בנוגע למצב הגיאופוליטי. יש כלכלנים שמעריכים שהריבית תרד ל-3.25%-3.5% בעוד שנה מהיום.
ההודעה הבאה צפויה להיות ב-29 בספטמבר, אחרי שיו"ר הפד' ידווח על הריבית בארה"ב שצפויה לרדת. יש סיכוים סבירים כעת שתהיה הורדה אצלנו, אבל בבנק ישראל מציינים שזה יהיה בהתאם לאירועים השוטפים ועל פי ההתפתחויות.
- מתי הריבית תתחיל לרדת?
- הורדת הריבית מתרחקת: המציאות הבטחונית מכתיבה את הקצב
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
נשיא לשכת רואי החשבון, רו"ח חן שרייבר, בתגובה על החלטת בנק ישראל להשאיר את הריבית על כנה: "אנחנו מאד מאוכזבים מההחלטה והססנות הייתר שמגלה בנק ישראל בכל הנוגע לקביעת אחוז הריבית במשק מזה זמן רב. ציפינו שבשלב הזה הנגיד יוריד את הריבית, אפילו ברבע
אחוז, רק בשביל לאותת למשק שתקופה ארוכה כבר מצפה להורדת הריבית. כמי שמחוברים לעסקים ולמצב בשטח, על פי הערכות שלנו בלשכת רואי החשבון כ-70% מהעסקים הקטנים שנפתחו בשנתיים האחרונות, מצויים בסכנת קריסה. לכך יש להוסיף כמובן את כלל בעלי העסקים ונוטלי המשכנתאות, שמתקשים
מאד להתנהל בסביבת ריבית כל כך גבוהה. גם ההצמדות למה שיעשה נגיד הפד איננה ברורה בכלל , ישראל וארה״ב זה לא אותו גודל, לא אותם השווקים ולא אותם הפרמטרים הכלכליים. לנו רק שוב נותר לקוות שהפעם זו באמת הפעם האחרונה שהריבית במשק אינה יורדת בתקופה הקרובה".