לאחרונה יצאו העיתונים בכותרות גדולות שמהן עולה כי יצאה מידי בית המשפט העליון החלטה תקדימית ולפיה עובד שהמציא פטנט במהלך עבודתו זכאי לגמול כספי גם אם בהסכם בין הצדדים נשללה זכותו לגמול כזה. פרסומים אלו זכו לתשומת לב רבה בקרב חברות הייטק בארץ בשל החשש מגל של תביעות עובדים, אך קריאה קפדנית של פסק הדין מגלה שהחשש מוקדם והתמונה האמיתית שונה למדי.

ההחלטה המדוברת ניתנה ביום 1.8.2012 בעניין ערעור שהגיש ד"ר נמרוד בייר כנגד חברת פלוראיטי בע"מ, שנמצאת בהליכי פירוק (רע"א 3564/12). בניגוד לכותרות העיתונים, בית המשפט העליון לא דן בפסק הדין לגופו של עניין - האם יש לעובד זכאות לתמורה עבור המצאה, אם נשללה בהסכם מפורש. בית המשפט העליון דן בשאלה טכנית בעיקרה והיא למי סמכות הדיון בשאלה והאם יש לוועדת הפיצויים והתמלוגים לפי חוק הפטנטים התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק הפטנטים") או לבית המשפט המחוזי סמכות דיון בשאלה, גם כאשר יש הסכם בין העובד למעביד בסוגיית התמורה עבור ההמצאה, או ויתור על התמורה. על שאלה זו ועליה בלבד ענה בית המשפט העליון בחיוב.

לגופו של עניין, סביר כי דיון מעמיק בסוגיית התמורה עבור המצאת עובד יביא למסקנה הפוכה מזו שהגיעו אליה כותרות העיתונים וכי הסכם מפורש בין עובד למעבידו על פי סעיף 134 לחוק הפטנטים השולל מעובד תמורה עבור ההמצאה יכובד על ידי ועדת הפיצויים והתמלוגים לפי חוק הפטנטים ועל ידי בתי המשפט.

סעיף 134 לחוק הפטנטים שונה מחוקי עבודה העוסקים בזכויות יסוד של העובד כמו הזכות לשכר מינימום, לפיצויי פיטורים, לדמי מחלה ולשעות נוספות ואשר לגביהם לא איפשר המחוקק קיומו של הסכם אחר בין העובד ובין המעביד השולל את הזכות או מפחית ממנה, או התנה חוזה כזה באישור שר העבודה (כמו בחוק פיצויי פיטורים). בסעיף 134 אין דבר השולל קיומו של הסכם בין העובד למעביד בסוגיית הזכאות לתמורה עבור פטנט ובשלילתה. להפך, הסעיף מאפשר הסכם אחר.

כמו כל הסכם שיש לגביו ויכוח, גם הסכם השולל מעובד תמורה עבור המצאה יכול וצריך להגיע לדיון בפני גוף שיפוטי שידון בו, בנסיבות חתימתו ובהיקפו. אבל מכאן ועד לשלילת תקפותו והענקת זכות קוגנטית לתמורה בעד פטנט גם מקום שנשללה הזכות בהסכם מפורש לפי החוק הפטנטים, יש עדיין מרחק רב שטרם נחצה, ואם תישמע דעתנו גם לא יחצה.

לדעתנו, לא בכדי מנוסח סעיף 134 לחוק הפטנטים באופן שונה מחוקי העבודה שנועדו להגן על זכויות בסיסיות של העובד. עובד המוותר על זכותו לגמול על המצאה מקבל לרוב תמורה המביאה בחשבון את האפשרות שימציא המצאה. זאת ועוד, יכולתו של עובד (בדרך כלל מהנדס או מדען) להמציא המצאה נובעת בין היתר מכך שמשכורתו החודשית (שבדרך כלל היא גבוהה בהרבה מממוצע השכר במשק) מובטחת בין אם המציא את ההמצאה ובין אם לאו.

המעביד משקיע כסף רב בהעסקת "הממציא בפוטנציה" גם כאשר כלל לא מובטח שהמצאה כלשהי תצא תחת ידיו של אותו עובד. ישנן תעשיות, כמו תעשיית התרופות, שמחזיקות צוותים שלמים של עובדים במחקרים שונים במשך שנים מתוך תקווה שאולי תצא בעתיד תחת ידיהם המצאה כלשהי.

מעבר להשקעה הנדרשת בהעסקת הממציאים בפוטנציה, כדי שעובד ימציא המצאה צריך בדרך כלל להשקיע בתשתיות, במעבדות, ובגיוס כוח אדם תומך שיאפשרו לאותו עובד להגיע להמצאה. לפיכך, במרבית המקרים המצאות נובעות מעבודת צוות.

ההשקעות בתעשיות הון סיכון שמהן צומחות המצאות הן השקעות של מיליוני דולרים, והנכונות של בעלי ההון לסכן את כספם ולהשקיע בתעשיות מסוג זה היא על בסיס ההנחה שבבוא העת אם תומצא המצאה הכנסותיה יגיעו במלואה לידיהם. אם בסיכומו של דבר מצב הדברים יהיה כזה שתהיה אי ודאות לגבי הצורך של בעלי ההון שהשקיעו במשך שנים להתחלק בזכויות בהמצאה עם מי שלא לקח על עצמו כל סיכון כלכלי, קיים חשש חמור כי מספר ההשקעות בתעשיות עתירות סיכון יקטן באופן דרמטי.

מנגד, קיפוחו של העובד ושלילת כל תמורה ראויה בעד רעיונותיו והמצאותיו העתידיות, תביא לידי כך שיבצעם מחוץ לחברה, אצל מעביד אחר, או שייקח בעצמו את הסיכון ויקים חברה משל עצמו.

כוחות השוק יצרו איזון נכון, בעוד שבדרך כלל נשללת זכותו של עובד לתמורה ספציפית בעד המצאתו, תמורה שמקשה על ניצול יעיל של ההמצאה מכירתה חלוקת רישיונות וכד'. במרבית חברות ההייטק עובדים אלו נהנים משותפות בחברה באמצעות אופציות או מניות המוענקות להם כדי להבטיח כי המצאותיהם יומצאו במסגרת החברה ולא מחוצה לה. שלילת האפשרות לוויתור בחוזה על זכותו של עובד בהמצאה תפר את האיזון הטבעי שנוצר בשוק ואשר איפשר את ההתפתחות האדירה של תעשיית ההייטק בישראל ולכן היא גם מסוכנת. היא אולי תניב הכנסות מכובדות לאינדיבידואל אחד או שניים אך תקפח את פרנסתם של רבים אחרים ותפגע אנושות בכלכלת ישראל.

הכותבת - מנהלת מחלקת דיני עבודה ושותפה במשרד פרל כהן צדק לצר