רישום כעובדת עצמאית בעסק עם הבעל, רטרואקטיבית שנים רבות

באוגוסט 2012 קיבל בית הדין האזורי לעבודה (ב"ל 1875-09) את תביעתה של מלכה כתב (להלן: "המבוטחת"), והכיר בה כעובדת עצמאית בעסק של בעלה אף שלא דווח כך מעולם. פסק הדין מעלה שוב את סוגיית הביטוח הלאומי בעסקים משפחתיים והפסד זכויות לזכאים, והפעם בעניין קצבת קצבה. הוראות חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 ● צבירה של 144 חודשי ביטוח (רצופים או שאינם רצופים) בין גיל 18 לגיל פרישה, היא תנאי מספיק לזכאות לקצבת זקנה בסכום מינימלי (כיום 1,481 ש"ח לחודש). ● צבירת תקופות ביטוח נוספות מעל עשר שנות ביטוח (לפני היום שבו הגיעה למבוטח קצבת זקנה לראשונה) מגדילה את קצבת הזקנה ב-2% לכל שנת ביטוח, ובלבד שהתוספת אינה עולה על 50% (להלן: "תוספת ותק"). רקע עובדתי ● המבוטחת עבדה כשכירה בשנים 1992-1961 וצברה תקופת אכשרה של 143 חודשים. ● לטענתה, בשנים 2008-1980 היא עבדה עם בעלה בעסק, אך הדיווח למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") בנדון נעשה על שם הבעל בלבד. ● ב-2009 ביקשה לדווח על היותה עובדת עצמאית בעסק המשותף רטרואקטיבית. ● המל"ל דחה את בקשתה בשל היעדר ראיות חד משמעיות על עבודה בפועל ובשל הזמן הרב שחלף (29 שנים) מיום תחילת העבודה ועד ליום ההצהרה למל"ל, וטען כי ייתכן שפעילותה בעסק המשותף הייתה בגדר עזרה משפחתית מקובלת של אישה לבעלה בלבד ולא כעובדת עצמאית. ● תביעתה לקצבת זקנה נדחתה.

דיון והחלטה על פי תיאורי המבוטחת ועדים מטעמה שנתמכו בעדות רואה חשבון ונתקבלו כמהימנים על ידי בית הדין: ● מדובר בעסק המספק שירותי הסעות של תלמידים לבתי ספר באמצעות ארבעה אוטובוסים, ונותן שירותי הסעות כקבלן משנה לחברות הסעות אחרות. ● בשנת 1992 חדלה המבוטחת לעבוד כשכירה, והגדילה את היקף העבודה בעסק המשפחתי. ● המבוטחת ניהלה את העסק באופן שוטף (בעלה היה נהג) ועסקה בין היתר בקבלת הזמנות עבודה ובניהול יומן עבודה, וכן הייתה סדרנית עבודה, עסקה בניהול ספרי החשבונות, בהנפקת חשבוניות, בגביית כספים ועוד. בתחילת פעילות העסק המבוטחת אף שימשה כנהגת הסעות פעילה. בסיכום נקבע כי למרות הזמן הרב שחלף מאז תחילת עבודתה בעסק, קיבל בית הדין את הצהרתה והכיר בה כעובדת עצמאית בעסק המשפחתי לפחות מהיום שבו הפסיקה לעבוד כשכירה במקומות נוספים, וקבע כי המל"ל יביא בחשבון תקופות עבודה אלו לעניין תקופות האכשרה לזכאות לקצבת הזקנה. סוגיות נוספות העולות מסיווג אישה כעובדת עצמאית בעסק משותף א. ככלל, חלוקת הכנסה בין בני זוג כברירת מחדל היא 2/3 לבעל ו-1/3 לאישה (כשהבעל אינו שכיר במקום אחר). ב. הכרה במבוטחת כעובדת עצמאית מקטינה את הכנסות הבעל ומעבירה הכנסות אלה לאישה. ג. לכל אחד מבני הזוג: מחד גיסא - תקרת הכנסה מרבית נפרדת, ומאידך גיסא - זכאות לשיעור דמי ביטוח מופחתים (אם האישה אינה עובדת כשכירה במקום אחר בו זמנית). ד. אם קיבל הבעל גמלה מחליפת הכנסה כגון דמי פגיעה בעבודה וקצבאות נכות מעבודה, אזי זכויותיו עלולות להיפגע. ה. סיווג האישה כעובדת עצמאית הופכת את מעמדה למבוטחת חובה החייבת בדמי ביטוח גם על הכנסות פסיביות אשר קודם לכן היו פטורות. נציין כפי שנמסר לנו מהמל"ל כי מעבר להכרה רטרואקטיבית לעניין עובד עצמאי המתאפשרת לשנה השוטפת ולשנה שקדמה לה בלבד, הרי בעניין תביעה לקצבת זקנה של אישה שעבדה בעסק עם בעלה, אמנם תוכר גם תקופה מוקדמת יותר (כפוף להמצאת ראיות), אך רק עד כדי השלמה לתקופת האכשרה המינימלית הנדרשת לקבלת קצבת זקנה.

הכותבים - ממיזם הביטוח הלאומי של משרד ארצי את חיבה פתרונות מיסוי עם רו"ח אורנה צח (גלרט) www.artzi-hiba.co.il