סקר TGI לסיכום 2009 - אין חדש: ידיעות ממשיך לרדת, ישראל היום ממשיך לעלות

העיתון המוזסי הוא היורד הגדול בין היומונים, אך עדיין המלך הבלתי מעורער של סופי השבוע; העיתון האדלסוני קרוב מתמיד לנ"ל בימי החול, אך רצף עליותיו נבלם בחציון השני של השנה; מעריב שמר על יציבות-מה בימי החול, אך היה היורד הגדול של סופי השבוע; החינמון ישראל פוסט מתחיל לזוז, קרוב מאוד להארץ; תחנות הרדיו האזורי בירידה

ידיעות אחרונות לא היה צריך את סקר TGI המתפרסם היום בכדי לדעת שמצבו קשה עד כדי מבצעי מכירות ופיטורים, כפי שנחשף אתמול באייס. העיתון המוביל במדינה הוא גם בעל הירידה השנתית הגבוהה ביותר בשיעורי החשיפה שלו בימי החול. חציונית לא חל שינוי משמעותי בנתוניו.

עיתון החינם ישראל היום מתקדם בצעדי ענק לקראת כיבוש ענף העיתונות בארץ, והוא היומון בעל העלייה השנתית הגבוהה ביותר בשיעורי החשיפה (אחרי ?ישראל פוסט?, להלן). עם תום שנת 2009 נמצא העיתון כפסע של כשבעה אחוזים בלבד מידיעות.

מאידך, אם מיומו הראשון של העיתון לבית אדלסון עלו שיעוריו בהתמדה ובדילוגים משמעותיים, הרי שבחציון השני לשנת 2009 נבלם לראשונה רצף העליות והעיתון ירד בשיעוריו - אם כי במעט יותר מאחוז אחד בלבד.

הפתעת הסקר באה מכיוונו של החינמון הנוסף, ישראל פוסט, שבתוך כשנתיים וחצי מאז החלה הפצתו הצליח לתפוס נתח של 6.8 אחוזי חשיפה, לא מעט בזכות הרחבה מסיבית של תפוצתו בשנה האחרונה, כפי שפורסם באייס במארס 2009.

שיעוריו חד-ספרתיים, אולם עלייתו בכ-70 אחוז בתוך שנה מחזקת - יחד עם ישראל היום - את מגמת המעבר לחינמונים על פני עיתונים בתשלום, דבר היכול להסביר את מבצעי המכירות בחינם-שקל-שניים של העיתונים מרחובות מוזס וקרליבך.

לשם השוואה, שיעור החשיפה של ישראל פוסט קרוב מאוד לזה של עיתון הארץ. זה, מצידו, ירד בשיעור הנמוך ביותר בשנה האחרונה, אך בבחינת החציון השני של השנה היה היורד הגדול מכולם.

בקטגוריית עיתוני סוף השבוע, מאידך, לא חל שינוי משמעותי בשיעורי החשיפה של ידיעות אחרונות והוא המשיך להיות המלך הבלתי-מעורער בקטגוריה ? ובפער עצום מסגנו מעריב, שהיה היורד הגדול של סופי השבוע. עתה יש להמתין לסקר החציוני הבא, ביולי 2010, כדי לראות האם תצליח מהדורת סוף השבוע של ישראל היום לנגוס בנ"ל.

מאידך, עלייה מרשימה נצפתה לגלובס של סוף השבוע (המופץ בימי חמישי בלילה) ולמקור ראשון-הצופה. זה האחרון, מאידך, היה היורד הגדול בקטגוריה בהשוואה בין החציונים.

בסך הכל, במבט כללי על ענף העיתונות היומית נרשמה בשנה החולפת יציבות, לאחר שנים שבהן אופיינה מגמת ירידה. שיעור החשיפה הכולל עמד על 60.5 אחוז בימי החול, ועל 64.5 אחוז בסופי השבוע.

בקטגוריות השבועונים והירחונים המשיך ידיעות אחרונות להוביל. לאישה ופנאי פלוס ירדו, 'בלייזר' המוביל בקטגוריית הירחונים עלה, וכמוהו גם סגנו 'מנטה'. נחמה מסוימת למעריב, עם 'נשיונל ג'יאוגרפיק' (לא כולל הגירסה לדתיים) המדורג שלישי בשיעורי החשיפה מבין הירחונים, אך עם ירידה של כמעט 20 אחוז בשנה האחרונה.

העלייה בחשיפה של תחנות הרדיו האזורי בשנה שעברה נבלמה, ובשנה האחרונה הן היו היחידות שירדו בשיעוריהן מול קול ישראל לתחנות גלי צה"ל.

כך עולה מסקר TGI לשנת 2009 שנערך ע"י חברת 'מחקרי סינגל סורס' מקבוצת 'TNS טלגאל', בקרב מדגם מייצג של כ-10 אלף מרואיינים במגזר היהודי בגילאי 18 ומעלה, המשקפים אוכלוסייה בשיעור של כ-3.84 מיליון נפש (השינויים בדיווח שלהלן הינם בהשוואה יחסית לשיעורי שנת 2008, ולא במספר האחוזים נומינלית שנוספו או פחתו).

עיתונים יומיים:

העיתון המוביל ידיעות אחרונות הוגדר ע"י 34 אחוז מהמרואיינים כעיתון שהם קוראים, נתון המצביע על ירידה של כשישה אחוזים לעומת שנת 2008. עם זאת, בהשוואה בין החציון הראשון לשנת 2009 לבין החציון השני חלה ירידה קלה של כמעט אחוז אחד, וכיום עומד העיתון על 33.9 אחוזי חשיפה.

העיתון השני בחשיפה הוא ישראל היום. אומנם חציונית הוא ירד בכאחוז אחד לכדי 26.6 אחוזי חשיפה, אולם שנתית רשם העיתון עלייה מרשימה של כ-24.5 אחוז לכדי 26.8 אחוזי חשיפה.

מעריב ירד בכחמישה אחוזים וחצי חציונית לכדי 13.6 אחוז, אך ברמה השנתית היתה הירידה מתונה יותר בכשלושה אחוזים וחצי ל-14 אחוזי חשיפה.

העיתון הרביעי בשיעוריו הוא הארץ, ששנתית היה בעל הירידה הנמוכה ביותר מבין היומונים. 7.1 אחוזיו שיקפו ירידה של למעלה משני אחוזים וחצי בלבד. ברם, חציונית היה העיתון בעל הירידה הגבוהה ביותר, מ-7.5 ל-6.6 אחוזים המשקפים ירידה של 12 אחוז.

זה שדורג חמישי בסדר העיתונים הנחשפים ביותר היה בשנה אחרונה החינמון ישראל פוסט. הלה רשם עלייה שנתית פנטסטית מבחינתו והגבוהה ביותר מבין היומונים - כ-62 אחוז, שהם היחס בין 4.2 האחוזים שהיו לו ב-2008 לבין 6.8 האחוזים שהיו לו ב-2009. גם חציונית רשם החינמון עלייה יפה, של כ-21 אחוז, ובסוף 2009 עמדו שיעוריו על 7.5 אחוזים.

כלכליסט מבית ידיעות אחרונות, שהחל לצאת בראשית 2008, נכנס לראשונה לטבלה ודורג שישי מבין היומונים עם 4 אחוזי חשיפה. זאת, בזכות עלייה נאה של כ-16 אחוזים מחציון לחציון, כשכיום עומדים שיעוריו על 4.3 אחוזים.

גלובס של ימי ראשון-רביעי (זה של ימי חמישי נספר בין עיתוני סוף השבוע) היה היחיד בין היומונים הוותיקים שעלה. לאחר עלייה של שלושה אחוזים ביחס ל-2008, עמדו שיעוריו ב-2009 על 3.4 אחוזים קבועים לאורך כל השנה ובכך השתווה לשיעוריו משנת 2007.

עיתוני סוף השבוע:

גם כאן ירדו שיעורי ידיעות אחרונות, אם כי בשיעור זניח של פחות מאחוז אחד, והעיתון נשאר המוביל הנצחי מבין העיתונים עם 46.7 אחוזי חשיפה שנתית רחוקים מאוד משאר העיתונים. עם זאת, בחציון השני של 2009 היו שיעוריו 47.5 אחוז, ואלו שיקפו עלייה של שלושה וחצי אחוזים וחצי ביחס לקודמו.

מעריב השני בדירוג בקטגוריה זו, עם 17.7 אחוז שנתית, היה העיתון שירד בשיעור הגבוה ביותר - למעלה מתשעה אחוזים ביחס ל-2008. חציונית היתה הירידה נמוכה יותר, חמישה אחוזים וחצי לכדי 17.2 אחוז בחציון השני של 2009.

העיתון השלישי בחשיפה בסופי השבוע הוא הארץ, עם 8.5 אחוזים המשקפים ירידה של כמעט שני אחוזים וחצי. חציונית הוא עמד בסוף 2009 על 8.4 אחוזים.

'בשבע' הפונה למגזר הדתי הוא העיתון הרביעי בחשיפה השנתית, עם עלייה של כחמישה אחוזים ל-6.4 אחוזים. בסוף 2009 הוא עומד על 6.5 אחוזים.

במקום החמישי בדירוג נמצא עיתון הפונה לחתך קהל דומה, 'מקור ראשון-הצופה'. חציונית הוא ירד אומנם בשיעור הגבוה ביותר של כ-14 אחוז לכדי 3.6 אחוזי חשיפה בסוף 2009, אך בהשוואה שנתית הוא עלה באותו שיעור לכדי 3.9 אחוזים.

גלובס של ימי חמישי, האחרון בסקר, רשם את העלייה השנתית הגבוהה ביותר בקטגוריה, כמעט 15 אחוז לכדי 3.1 אחוזי חשיפה. בסוף 2009 הוא עמד על 3.2 אחוזים, לאחר עלייה של כעשרה אחוזים מחציון לחציון.

שבועונים ודו-שבועונים:

כל השלושה הנמדדים בקטגוריה זו ירדו, גם שנתית גם חציונית. שנתית הם ירדו בשיעור דומה של למעלה מעשרה אחוזים. 'לאישה' הוא המוביל עם 10.1 אחוזים שנתית, ואחריו 'פנאי פלוס' עם 7.3 אחוזים ו'רייטינג' עם 4.3 אחוזים.

בבחינה חציונית התמונה שונה. בעוד שלאישה רשם 10 אחוזים לאחר ירידה של שני אחוזים בחציון השני, רשמו שני שבועוני הבידור המתחרים ירידה משמעותית יותר. בסוף 2009 עמד המגזין מבית ידיעות אחרונות על 6.9 אחוז לאחר שירד בכ-12 אחוז; ואילו המגזין מבית מעריב צנח ב-24 אחוז ועמד בחציון השני על 3.7 אחוזים בלבד.

לאחר שרשם בשנת 2008 עלייה, שב מגזין 'את' מבית מעריב וירד שנתית בכ-19 אחוז לכדי 3 אחוזים בלבד. עם זאת, רשם המגזין עלייה יפה של 22 אחוז בחציון השני ושיעוריו עמדו בסופו על 3.3 אחוזי חשיפה.

ירחונים:

מרבית הירחונים ירדו בשיעוריהם בשנה האחרונה. בראשם 'מסע עולמי' שעמד על אחוז אחד לאחר שירד בכשליש משיעוריו לפני שנה. היחידים שעלו הם (לפי גודל העלייה) 'עולם האישה', 'מנטה', 'ליידי גלובס' ו'בלייזר'.

בלייזר הוא המוביל בקטגוריה עם 4.6 אחוזי חשיפה, המשקפים עלייה של ארבעה אחוזים וחצי. אחריו מנטה (שניהם מבית ידיעות אחרונות) שעלה בכ-12אחוז לסיכם שנה עם 3.7 אחוזי חשיפה.

השלישי בשיעוריו הוא נשיונל ג'יאוגרפיק הישראלי. המגזין עמד בשנה האחרונה על 3.5 אחוזי חשיפה, אך אלו שיקפו בעבורו ירידה של כ-18 אחוז. הרביעי בדירוג הוא מגזין TheMarker, שאיבד בשנה האחרונה כ-22 אחוז ביחס לקודמתה, וסיכם 3.1 אחוזי חשיפה.

רדיו:

תחנות גלי צה"ל המשיכו גם ב-2009 להוביל על פני אלו של קול ישראל ותחנות הרדיו האזורי, ושתי הראשונות שמרו על יציבות בשיעוריהן.

44.8 אחוז מהנשאלים השיבו כי הם מאזינים לתחנות גל"צ בשנה האחרונה, בעוד ש-42.3 אחוז השיבו כך לגבי קול ישראל. כמעט ארבעה אחוזים פחות ביחס ל-2008 השיבו כי הם האזינו בשנה החולפת גם לתחנות האזוריות, ושיעורם הסתכם ב-33.5 אחוז.

תמונה הפוכה עולה מניתוח חציוני. החציון השני של 2009 הראה עלייה של כחמישה אחוזים לתחנות האזוריות, לכדי 34.3 אחוז, בעוד שהמתחרות ירדו בשיעוריהן בהשוואה בין החציונים.

זו הצבאית ירדה בשלושה אחוזים וחצי ל-44 אחוז, זו שמנוהלת מירושלים ירדה בכחמישה אחוזים ל-41.2 אחוזי חשיפה.

מבין כל התחנות, זו שעליה השיבו המרואיינים כי הם מאזינים לה היתה רשת ב?. זו עלתה בשנה האחרונה בשני אחוזים וחצי ל-28.5 אחוז. אחריה בשיעורי החשיפה גלגלצ עם 27.9 אחוז שנתית, לאחר עלייה של כשני אחוזים.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
חיילי צהל חרבות ברזל
צילום: דובר צהל

בנק ישראל פרסם תכנית כוללת להקלות כלכליות לחיילי חובה

האמנה החדשה, שנקראת "אמנת זמינות פיננסית לסיוע לחיילים וחיילות בשירות חובה", תעודד את הבנקים להעניק פתרונות יצירתיים, להקפיא הליכים משפטיים ולשפר את הנגישות הפיננסית של חיילים לאורך השירות ובסיומו

רן קידר |
נושאים בכתבה בנק ישראל חיילים

הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל השיק מהלך ראשון מסוגו, שמטרתו להעניק סיוע פיננסי ייעודי לחיילי וחיילות חובה. האמנה החדשה, שאומצה באופן וולונטרי על ידי כלל המערכת הבנקאית, מתיימרת להתמודד עם תופעה שהפכה בשנים האחרונות לנפוצה במיוחד: חיילים בשירות סדיר שמוצאים את עצמם תחת עומס כלכלי מהותי, לעיתים כבר במהלך השירות, ונושאים איתם את נטל החובות גם לאחר השחרור. 

היוזמה, הקרויה "אמנת זמינות פיננסית", נבנתה בשיתוף פעולה של שורת גופים ובהם הבנקים, חברות כרטיסי האשראי, איגוד הבנקים, משרד המשפטים (הסיוע המשפטי), רשות האכיפה והגבייה, ועמותת "נדן". לפי הפיקוח, מטרת האמנה אינה רק הקלה מידית על חיילים הנמצאים בקשיים, אלא גם מניעה, באמצעות כלים לשיפור הידע הפיננסי והנגישות לשירותים. 

מרכיב מרכזי באמנה הוא הטיפול בחוב. על פי המתווה, בנקים שיעמדו בהוראות יקפיאו הליכים משפטיים למשך שנה לחוב של עד 15 אלף שקל, וינסו לגבש עם החייל החייב הסדר תשלומים מקל, בהתאם ליכולותיו. ההקפאה תוארך בעוד חודש אם החייל ריצה עונש מאסר של 30 יום ומעלה. מדובר במהלך שיש בו היבט חברתי מובהק, אם כי המבחן המשמעותי יהיה מידת השימוש בו בפועל, ובעיקר מידת שיתוף הפעולה מצד הבנקים עצמם, שיכולים אמנם להעניק הקלות נוספות, אך אינם מחויבים לכך. 

כחלק מהשינוי, ימנו הבנקים אנשי קשר ייעודיים לחיילים, שיקבלו הכשרה ממוקדת בהובלת הגופים הרלוונטיים, כולל מפגש עם נציגי צה"ל והסיוע המשפטי, ויוכלו להציע פתרונות בהתאמה אישית. כל חייל יוכל לפנות לאיש הקשר בבנק שבו מתנהל חשבונו, ללא תלות במקום השירות או הסניף. במקביל, תוענק גמישות תפעולית, תעודת חוגר תוכר כאמצעי זיהוי רשמי לפעולות בסיסיות בבנק, חיילים יוכלו לפעול בכל סניף הקרוב אליהם ולא רק בסניף האם, ויונפקו כרטיסי חיוב דיגיטליים זמינים עבור חיילים המשרתים הרחק מהבית. 

באשר לאשראי, תצא המלצה להציע מסגרות מותאמות ליכולת הכלכלית של החיילים, תוך הפחתת סיכון להיכנסות למינוס או לחריגות לא מבוקרות. מעניין לראות שהאמנה אינה עוסקת רק בהיבט המיידי אלא גם בתקופות חריגות, כמו מלחמה. ההתייחסות למבצעים כמו "חרבות ברזל" ו-"עם כלביא" מעידה על לקח ברור שלמד הפיקוח: בתקופות לחימה נדרשת רמה גבוהה של גמישות ונכונות מצד המערכת הבנקאית לפעול ברגישות מול חיילים שנפגעו, נפצעו, או נמצאים בזמינות מבצעית אפסית. 

פרופ צבי אקשטיין  (אורן שלו)פרופ צבי אקשטיין (אורן שלו)

"כיבוש עזה אינו רק אתגר ביטחוני אלא איום כלכלי חמור על ישראל"

פרופ' צבי אקשטיין, ראש מכון אהרון למדיניות כלכלית: "הסדרה בשילוב רפורמות כלכליות יכולה להחזיר את המשק למסלול של יציבות וצמיחה"

רן קידר |

מכון אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן מפרסם ניתוח הבוחן את ההשלכות הכלכליות של שלושה תרחישים ביטחוניים־מדיניים אפשריים הנוגעים לחזית עם עזה: סיום הלחימה והסדרה בינלאומית לניהול אזרחי של רצועת עזה; סיום הלחימה בעזה, ללא הסדרה. כיבוש מלא של רצועת עזה הכולל ניהול אזרחי מתמשך בידי ישראל

הניתוח שנבנה בשיתוף מומחי ביטחון מצביע כי כיבוש עזה כרוך בהוצאות ביטחוניות גבוהות, צפוי לגרור סנקציות כלכליות, ימנע יישום רפורמות תומכות צמיחה ויוביל לפגיעה ברמת החיים של האזרחים וביציבות הפיננסית של המשק. תרחיש כזה יוביל ל"עשור אבוד" – שנים רבות של צמיחה איטית - כפי שקרה לאחר מלחמת יום כיפור.  לעומת זאת, בתרחיש הסדרה והעברת הניהול האזרחי של רצועת עזה החל מ-2026 לאחריות בינלאומית תתאפשר חזרת המשק למסלול של צמיחה כלכלית כפי שקרה לאחר האינתיפאדה השנייה.

מכון אהרן מפריד בניתוח הכלכלי בין הטווח הקצר (2027-2025) לטווח הארוך (2035-2028). בכל אחד מהתרחישים הוערכו היקפי המילואים הנדרשים, היקף העובדים שיעדר ממקום העבודה, העלויות הביטחוניות והשפעותיהם על הגרעון, הצמיחה ויחס החוב לתוצר. 

כיבוש מלא של רצועת עזה

בתרחיש זה צה"ל נוקט בפעילות צבאית עצימה מאוד ברבעון האחרון של 2025 וכן ב-2026, לרבות גיוס מילואים רחב של כ-100 אלף אנשי מילואים. ישראל, מתוקף החוק הבינלאומי, מחויבת בחלוקת מזון ובשירותים אזרחיים בסיסיים לתושבי עזה. הפעילות הצבאית, יחד עם  ההוצאות בגין ניהולה האזרחי של עזה, לרבות חלוקת המזון, מגדילות את ההוצאות הצבאיות ב-2025 וב-2026 אל מעל ל-9% תוצר בשנה, ואת הגרעון בשנים אלו ל-7.6% ו-7.9% בהתאמה. החוקרים מדגישים שבכל התרחישים שנבחנו מתקיימת התאמה תקציבית של 2% תוצר (הפחתת הוצאות או העלאות מיסים) בשנים 2027-2026.  צמיחת התוצר בתרחיש זה תיפגע באופן משמעותית:  0.7% ב-2025 ו-1.1% ב-2026. ותוביל לצמיחה שלילית של התוצר לנפש (ירידה של 1.1% ב-2025,  ושל 0.7% ב-2026). תוצאות אלו הן סכנה של ממש ליציבות הפיננסית של ישראל – יחס החוב לתוצר צפוי לעלות ל-75.9% בסוף 2026 ול-78.8% ב-2027. רמות אלו של יחס חוב לתוצר צפויות להוביל להפחתה משמעותית של דירוג החוב של ישראל, לזינוק בפרמיית הסיכון ולעלייה בעלויות מימון ומחזור החוב של הממשלה. החוקרים מניחים כי תחת תרחיש כיבוש עזה לא יהיה ניתן ליישם רפורמות תומכות צמיחה כלכלית כגון השקעה בהון האנושי, בתעסוקה, בתשתיות ובעיקר תשתיות תחבורה ותשתיות דיגיטציה של המשק.

תרחיש זה טומן בחובו סיכונים גדולים לכלכלה הישראלים וליציבות המשק: ראשית, תנאים אלו לא יאפשרו מימון מלא של דרישות מערכת הביטחון  צפויה פגיעה משמעותית בשירותי האזרחיים, בעיקר בריאות, חינוך והשקעות בתחבורה. בנוסף, תרחיש כזה יחריף את מצבה המתדרדר של ישראל בזירה הבינלאומית הצפויה להטיל סנקציות כלכליות שיפגעו בחברות יצוא, בעיקר יצוא הייטק, ובייצור מקומי בשל קושי ביבוא מוצרי גלם וביניים.