אדמה הולדינג מממשת: מכרה 24 דונמים באיסטנבול לפי שווי של 89 מיליון ש'
אדמה הולדינג מכרה שטח של כ-24 דונם באיסטנבול לפי שווי של כ-89 מיליון שקלים, כך מדווחת היום (יום א') החברה. הרווח הגולמי, לפני מס, הצפוי מהמכירה הינו כ-49 מיליון שקלים, כאשר חלק החברה בעסקה הוא 33%.
חברת הנדל"ן אדמה הולדינג חתמה, יחד עם שותפיה, על הסכם למכירת 23.75 דונם הממוקמים ב- KAGHITANE, איסטנבול, טורקיה, לפי שווי של כ-89 מיליון שקלים (כ-23.5 מיליון דולר).
הרווח הגולמי, לפני מס, הצפוי מהמכירה הינו 48.6 מיליון שקלים (כ-8.7 מיליון אירו). השטח מוצג בספרי החברה, נכון ליום ה-30 בספטמבר 2009 לפי השווי ההוגן ב-40.8 מיליון שקלים, כאשר חלקה של החברה בתמורה יסתכם בכ-33%. כתוצאה מעסקה זו, צפויה החברה לקבל מהשותפות החזר הלוואות בעלים מיידי בסך של כ-28 מיליון שקלים.
"המכירה הנוכחית מצטרפת למכירה של שמונה נכסים מניבים שמכרנו בטורקיה במהלך המחצית הראשונה של השנה וזאת כחלק ממדיניות החברה להגביר את נזילותה", מסר דוויד פלוסברג, נשיא החברה. "היכולת שלנו לממש קרקעות במחירים הגבוהים משוויים בספרים, כפי שעשינו בעסקה הנוכחית, מעידה על איכותם. החברה ממשיכה לבחון מימושים של קרקעות נוספות שבבעלותה בטורקיה בצורה שקולה ותוך שמירה על רמת מחירים גבוהה".
חברת אדמה הולדינג שמרכזה בבוקרשט, פועלת ברומניה, אוקראינה, טורקיה, מולדובה וקרואטיה. החברה נקטה מסוף 2008 ובמהלך 2009 בצעדי צמצום לאור משבר האשראי העולמי שפגע במדינות בהן היא פעילה. החברה צמצמה וממשיכה לצמצם את ההוצאות השוטפות על-ידי קיטון משמעותי בכוח האדם וכן הקטינה את כמות הפרויקטים המבוצעים ברומניה, המדינה היחידה בה יש לחברה פרויקטים בבניה. במקביל נוקטת החברה במדיניות של מימוש נכסים בטורקיה וקרואטיה כחלק מהגברת הנזילות הכספית שלה.
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
