כור גרעיני באיראן (רשתות)
כור גרעיני באיראן (רשתות)

איראן מסרבת לביקורות גרעין - לא תקיים שיחות חדשות עם סבא"א; האם השלב הבא הוא חזרה למלחמה?

איראן לא מוכנה לדבר עם הפיקוח הבינלאומי, אף אחד לא יודע מה עלה בגורל האורניום ועד כמה התרחקה איראן מפצצה; לאן הולכים מכאן?

משה כסיף | (3)
נושאים בכתבה כור גרעיני איראן

איראן הטילה אולטימטום - אין ביקורות, אין פיקוח, אין שיתוף פעולה, עד שהמערב יציג הצעה ראויה על השולחן. שר החוץ עבאס ערקצ'י הבהיר אתמול כי ארצו לא תאפשר לפקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) גישה למתקני הגרעין שלה במהלך ביקור מתוכנן של בכיר הארגון בטהרן. "עד שלא נגיע למסגרת הסכם חדשה - שום שיתוף פעולה לא יתחיל", הצהיר ערקצ'י בנחרצות שמסמנת הקשחה דרמטית בעמדה האיראנית.

הצהרת הסירוב מגיעה בתזמון רגיש במיוחד: סגן מנכ"ל סבא"א צפוי להגיע לטהרן בימים הקרובים במה שאמור היה להיות ניסיון לפרוץ את הקיפאון הדיפלומטי. אלא שערקצ'י כבר מנמיך ציפיות, המפגש יתקיים, אך דלתות המתקנים יישארו סגורות. המסר של איראן הוא שהיא לא מתקפלת,  והיא תהפוך את שאלת הפיקוח לקלף מיקוח מרכזי מול אירופה וארה"ב. ככה לא מתנהגת מדינה שהפסידה במלחמה. כל יום שעובר מחזק את איראן, שמחפשת ובודקת איך לנקום בישראל, וכל יום שעובר כשאנחנו לא תוקפים ומחלישים את השלטון האיראני, אלא דווקא מחזקים אותו בשמירה על המצב הקיים, מלמד שהישגי המלחמה מצטמצמים או זמניים.

 

משחק פוקר גרעיני בשיאו

העמדה האיראנית החדשה מסמנת נקודת מפנה במשבר הגרעין שנמשך כבר שש שנים. מאז נסיגת טראמפ מהסכם הגרעין ב-2018 והחזרת הסנקציות, איראן פועלת בשיטת "צעד תמורת צעד", כל הפרה של ההסכם מצידה באה כתגובה למה שהיא רואה כהפרות מערביות. התוצאה: העשרת אורניום ברמות שיא, צנטריפוגות מתקדמות בפעולה, ופקחי סבא"א שמקבלים גישה מוגבלת בלבד.

רק לפני חודש סיפק ערקצ'י רמז לגמישות אפשרית כשציין שאיראן המשיכה בשיתוף פעולה מסוים עם סבא"א, גם לאחר 12 ימי תקיפות אוויריות ישראליות ואמריקאיות ביוני, מתקפה שאילצה את טהרן להפסיק זמנית את העשרת האורניום. אבל כעת המטוטלת נעה בכיוון ההפוך: איראן מסמנת שסבלנותה אזלה ושהיא מוכנה להעלות את ההימור.

המחיר עולה, הזמן אוזל

מאחורי ההצהרות הנוקשות מסתתר חישוב אסטרטגי מורכב. איראן יודעת שהמערב חושש מהתקדמותה הגרעינית, מומחים מעריכים שהיא אומנם ספגה מכה מהתקיפות של ישראל וארה"ב, אבל לא מכה אנושה. להערכת מומחים איראן  נמצאת  קרוב ליכולת לייצר חומר בקיע לנשק גרעיני. 

חוסר התקשורת מול נציגי סבא"א, משאיר אי וודאות גדולה לגבי ההתקדמות האיראנית בתחום הגרעין. גם כשנציגי סבא"א יכלו להיכנס למתקני הגרעין, הרי שהאירנים לא באמת סיפקו להם מידע מלא. אלא תמונה חלקית בלבד, ולא אפשרו גישה לכל המקומות כשיש גם מקומות שלא היו ידועים לסבא"א. ועדיין התקשורת הזו חשובה להבין חלק משמעותי מתוכנית הגרעין האיראנית. בלי תמונת מצב כזו, עולה שאלה מה בעצם הושג במלמה? ניצחנו והוכחנו עליות צבאית, אלא שזה לא מתגבש להישג חשוב והשאלה אם אנחנו קרובים לחידוש החזית מול איראן - ראש המוסד לשעבר: "המטרה במלחמה עם איראן היתה להגיע למו"מ, אני לא רואה מו"מ"

 

המדינות האירופיות, שניסו לשמש כגשר בין וושינגטון נמצאות במלכוד. מצד אחד, הן חוששות מאיראן גרעינית. מצד שני, הן יודעות שסנקציות נוספות או פעולה צבאית עלולות להוביל לפיצוץ אזורי. הביקור הקרוב של נציג סבא"א אמור היה לבחון אפשרויות לפריצת דרך, אך נראה שאיראן כבר החליטה: בלי עסקה חדשה שתכלול הקלות משמעותיות בסנקציות, היא לא תיתן למערב את מה שהוא רוצה.השאלה הגדולה כעת היא האם למערב יש תוכנית חלופית.  איראן מהמרת שהזמן פועל לטובתה, יכול להיות שהיא צודקת. קשה לראות את המערב וגם את ארה"ב תוקפות כעת את איראן שלא מוכנה לדבר על פקחי הגרעין. 

קיראו עוד ב"בארץ"

תגובות לכתבה(3):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    מריה 12/08/2025 19:24
    הגב לתגובה זו
    נקווה שהפעם כל האברכים הפרזיטים החרדים יסכימו להתגייס לצבא.
  • סבטלנה 13/08/2025 01:45
    הגב לתגובה זו
    העמלקים עם הכיפות יעדיפו לבזוז את הקופה הציבורית
  • 1.
    יהודי מודאג 12/08/2025 12:26
    הגב לתגובה זו
    אולי זה יעזור לנו הפעם
עובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוקעובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוק
פרשנות

שכר המינימום מתעדכן, המציאות לא

שכר במינימום, יוקר במקסימום: הנוסחה הקיימת מעלה את השכר הנומינלי, אבל מתעלמת מהמחירים ומהכנסה פנויה וגם - בכמה יעלה יעלה שכר המינימום באפריל על פי המנגנון החדש?

אדם בלומנברג |
נושאים בכתבה שכר מינימום

היום, ה-4 בינואר 2026, שוק העבודה הישראלי חווה רגע נדיר של נחת. מנגנון העדכון האוטומטי של חוק שכר מינימום נכנס לתוקפו, ובהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - השכר יזנק החל ממשכורת אפריל הקרוב בכ-3.3% לרמת שיא של 6,443.85 ש"ח. על הנייר, זוהי בשורה פנטסטית: בזמן שיוקר המחיה משתולל, העובדים ברמות השכר הנמוכות מקבלים תוספת של כ-196 ש"ח בחודש. במציאות שבה כ-23.3% מהשכירים בישראל משתכרים "שכר נמוך" (עד שני שלישים מהשכר החציוני), מדובר באוויר לנשימה.

הפרדוקס הישראלי: שכר גבוה, ארנק ריק

כדי להבין את ייחודיות המצב בישראל, כדאי להרים את הראש אל מעבר לים. האיחוד האירופי אימץ לאחרונה את דירקטיבת "שכר המינימום ההולם" (Adequate Minimum Wages), המהווה שינוי תפיסתי דרמטי: לא עוד מספר שרירותי, אלא יעד כפול - שכר מינימום שיהווה לפחות 60% מהשכר החציוני ו-50% מהשכר הממוצע.

כאן נחשף הפרדוקס: במונחים יחסיים, ישראל היא "מעצמת שוויון". שכר המינימום שלנו (כ-61% מהשכר החציוני) הוא מהגבוהים ב-OECD ביחס לשכר הכללי במשק. אולם, כשבודקים את יכולת ההשתכרות במונחי כוח קנייה (PPP), הבלון מתפוצץ. בגלל יוקר המחיה הקיצוני - מהדיור ועד מחירי המזון - השכר הישראלי קונה הרבה פחות משכר מקביל בגרמניה או בהולנד. בעוד אירופה מתמקדת ב"הלימות" ובקיום בכבוד, ישראל נצמדת לנוסחה מתמטית עיוורת (47.5% מהשכר הממוצע). נוסחה זו נגזרת מעליות השכר בענף ההייטק, אך מתעלמת לחלוטין ממחירי העגבנייה והשכירות. התוצאה? השכר הממוצע עולה נומינלית, אך ההכנסה הפנויה של משקי הבית נותרת מאחור.

זאת ועוד: העובד הישראלי נדרש לעבוד 42 שעות שבועיות כדי להגיע לשכר המינימום, לעומת ממוצע של 37 שעות ב-OECD. המשמעות היא שעלינו לעבוד 14% יותר ממקבילינו בעולם כדי להגיע לאותו רף בסיסי.

שני צדדים למטבע הכלכלי

מול הנימוקים המוסריים והחברתיים של תומכי ההעלאה, ניצבים המתנגדים - המגזר העסקי וחלק מהאקדמיה הכלכלית. לשיטתם, התערבות אגרסיבית במחיר העבודה בעת משבר עלולה לפגוע במרקם העסקי ובתעסוקה. גם החשש מ"סחרור אינפלציוני" עולה בכל פעם שהשכר מתעדכן, וזאת למרות שהוכח כי משקלה של עליית שכר המינימום באינפלציה של השנים האחרונות היה זניח.

בית משפט (גרוק)בית משפט (גרוק)

ניצחון לביטוח הלאומי בבג״צ - עתירת חברות הסיעוד בדרך למחיקה

ההליך ביקש להגביל את שיקול הדעת של הביטוח הלאומי במקרים שבהם זכאי סיעוד לא מקבלים שירות בפועל. בית המשפט מאותת להשאיר את הסמכות בידי הביטוח הלאומי, על רקע מחסור בשירותים, כ-390 אלף זכאים לקצבה, ומאבק מתמשך סביב מכרזי הסיעוד

ליאור דנקנר |

בג״צ ממליץ לחברות הסיעוד למשוך את העתירה שהגישו נגד המדינה והביטוח הלאומי, סביב האפשרות להעביר גמלת סיעוד בכסף לזכאים שלא מקבלים שירות בפועל מחברות הסיעוד. לפי הדברים שנאמרים בדיון, השופטים מצביעים על כך שההסדר נשען על שיקול דעת מנהלי, ובנסיבות שבהן השירות לא מסופק בשטח, הביטוח הלאומי פועל בתוך המסגרת החוקית.

המחלוקת נוגעת לשאלה פרקטית שמתרגמת מהר לכסף ולשירות. כאשר זכאי סיעוד מאושר לשעות טיפול, אבל בפועל לא מקבל את המענה שאושר לו, הביטוח הלאומי מעביר את שווי הגמלה בכסף כדי לא להשאיר אותו בלי פתרון. חברות הסיעוד ביקשו למנוע את המנגנון הזה, ולטענתן אין לאפשר העברת זכאות במזומן בהיעדר שירותים זמינים.

ברקע עומד גם המהלך המתמשך של הביטוח הלאומי לקדם מכרז סיעוד שמבקש, בין היתר, להטיל סנקציות על חברות במקרים שבהם לא ניתנים שירותים לאזרחים ותיקים סיעודיים. לאורך השנים, וכחלק מההתאמה למציאות בשטח, הביטוח הלאומי מעביר את כספי הגמלה בכסף במצבים שבהם קשישים לא קיבלו שירות, כדי להבטיח שהזכאות שלהם לא תישאר תאורטית.


המחסור בשירות והפער בין זכאות על הנייר למציאות בשטח

לתוך הדיון נכנס נתון שמחדד את הפער בענף. יש כ-390 אלף זכאים לקצבת סיעוד, וכ-50% מהם מטופלים על ידי בני משפחה. הנתון הזה משמש אינדיקציה לכך שחלק גדול מהטיפול בפועל לא נשען על מערך שירות זמין ורציף, אלא על הבית, והוא מצביע על מחסור במטפלות סיעודיות מוכשרות, במיוחד באזורים שבהם קשה יותר לגייס כוח אדם.

לדיון מגיעים סגן יו״ר הכנסת אליהו רביבו, נציגי עמותות ׳נכה לא חצי בנאדם׳ ועמותת ׳מטה מאבק הסיעודיים׳. הנוכחות שלהם באולם מדגישה שהאירוע לא נשאר בתוך מסגרת משפטית בלבד, אלא נוגע לשאלת ההגנה על זכויות ולדרך שבה המדינה מתמודדת עם מצב שבו השירות המובטח לא תמיד ניתן בפועל.