"ואני יודע, ממקור מוסמך, שהרסו בלילה את בית ההסתדרות" כך אמר מגיבוריו של אפרים קישון ז"ל, בהתרגשות רבה לחברו. נדהם החבר לשמע הידיעה המרעישה, פתח את חלון ביתו שממוקם מול בניין ההסתדרות ולהפתעתו ראה שהבניין עומד כפי שתמיד עמד, בשלמות. כמובן שמראה העיניים של החבר לא עזר לשכנע את ארבינקה שהמידע שנמסר לו אינו מדויק, בגלל האמון הרב שהיה לארבינקה באותו "מקור מוסמך". הדברים הללו נכתבו בשנות ה-60 של המאה שעברה וכולנו התגלגלנו בצחוק למשמע הדיאלוגים שכתב קישון. אז, כמובן, לא היה IT, לא היה אינטרנט והמדיה עדיין לא הבינה את עוצמתה. הייתה זו עדיין תקופה של תמימות. אבל במאה ה-21 החלה המדיה להבין עד כמה כוחה גדול ולא רק בגלל העובדה שכולנו ניזונים מהמסכים אלא יותר בשל העובדה שאנחנו, הציבור, מחוסר אלטרנטיבות, גם מאמינים לקרינים ובמיוחד לאלו שהמדיה הכתירה אותם כ"מהימנים". לציבור המשקיעים יש שתי אלטרנטיבות. האחת להאמין למה שהוא שומע בתקשורת והשנייה להתעלם מהתקשורת או לקחת את מה שהתקשורת מעבירה לו עם "גרגר של מלח". מה שקרה לאחרונה בבחירות בניו המפשייר מוכיח שכנראה רב הציבור מקשיב לטרטור האין סופי של הפרשנות אבל הוא מספיק אינטליגנטי לעשות כרוחו. המצב בתחום הכלכלי קשה, לציבור המשקיעים, הרבה יותר כיוון שבתחום ההשקעות בדיקת העובדות היחידה שהציבור יכול לבצע נעשית זמן רב לאחר האירועים שהרי הציבור, על מנת לדעת את האמת, חייב להמתין לפרסום דוחות רשמיים וגם אז זה לא תמיד מבטיח שהדוחות הרשמיים אכן נכונים ומדויקים. האם הכלכלה האמריקאית הולכת למיתון? מטוטלת הפרשנים נוטה, בשבוע האחרון, לכיוון של מיתון. "הרי לכם", אומרים מעצבי דעת המשקיעים, "הבורסות נופלות, הן מאותתות על מיתון". האם הנפילה של הימים האחרונים בניו יורק מצביעה על כניסה אמיתית למיתון או שמה, הנפילות הללו, הן שוב תוצאה של הרהורי לבה, הלא לגמרי מבוססים, של התקשורת הפיננסית? תסתכלו בבקשה על מה שקרה למדד ה-S&P 500 במהלך שנת 2007 ועד היום וכדאי שנסתכל על העובדות. המדד הזה, שמייצג את שומנה וסולתה של כלכלת ארה"ב, הגיע לשיא של כל הזמנים, 1577 נקודות, באמצע אוקטובר 2007. מאז, בתנועות זיג-זג, הוא עולה ויורד ועם כניסת השבוע השלישי של 2008 הוא שוב נמצא בשפל. הירידות של השבוע האחרון נובעות, אליבא המומחים, בעיקר, מהמשך המשבר בתחום הפיננסי, משבר שמקורותיו נעוצים בכסף הזול שהציף את ארה"ב עד לפני כשנתיים. אבל האמת היא שהמשבר הזה, בשמות שונים, אינו יכול להיות הסיבה האמיתית לירידת המדדים בשבוע שעבר שהרי עוצמתו ידועה הייתה כאמור ממכבר, הרבה לפני שהמדד שבר את שיא כל הזמנים. הרי הנפילות הגדולות של סלבריטאים כמו מריל לינץ', קאונטרי-וייד, סיטיגרופ, בר סטרנס לא התגלו בשבוע שעבר. כלומר, העובדה שהמדד הגיע לשיא של כל הזמנים באמצע אוקטובר אומרת משהו, לא? האם מישהו רוצה לטעון שהציבור עד כדי כך מטומטם שהתעלם, באוקטובר, מכל הסכנות הברורות והידועות (אותן הסכנות שמדברים בהן היום) והביא את המדד לשיא של כל הזמנים? לא, הציבור אינו מטומטם, הוא ראה את תוצאות המאקרו-כלכלה של הרבעון השלישי, שהסתיים בספטמבר וחשב, אז, שהמשבר הפיננסי קטן מכפי שהפרשנים אומרים. אנחנו לא טוענים שהמצב הכלכלי בארה"ב טוב, ההפך, הוא רע אבל אם הצבור ירגיש שנעשות הפעולות הנכונות לתיקון המצב אז סאב-פריים או לא המדדים ימשיכו לעלות. נכון, יש הרבה מאוד בעיות קשות למשק האמריקאי, גדולות בהרבה ממשבר האשראי, עלויות האנרגיה והגירעונות למשל, אבל צריך להבין שמול כלכלה דינאמית של 14 – 15 טריליון דולרים ההשפעה הנגטיבית של משבר מהסוג של הסאב-פריים מתקזזת כנגד ההשפעה החיובית של הייצוא והתיירות הנכנסת וכדי לקבוע שהאבטלה שם בעלייה כדאי להמתין חודש-חודשיים. תוצאות הרבעון השלישי של 2007, שהתפרסמו באוקטובר ובנובמבר, הפתיעו את הפרשנים לא פחות מתוצאות הבחירות בניו המפשייר. כעת מבטיחים לנו, אותם פרשנים, שהרבעון האחרון של 2007 היה "קשה מאוד", כדאי, לדעתנו, להמתין ולהיווכח בעובדות וחשוב יותר, כדאי לנצל הירידות על מנת לרכוש מניות של חברות שגם במיתון מרוויחות יפה ועל כאלו נדבר במהלך הימים הקרובים. אגב, למי שמאמין בעובדות אז, נכון להיום, קונסנסוס התחזיות שכולל גם את הבנק העולמי ואת קרן המטבע, מדבר על כלכלה אמריקאית שנחלשת לקצב עליית תוצר של 1.5 – 2 אחוזים במחצית הראשונה של 2008 והולכת ומתחזקת במחצית השנייה של 2008 ולא על מיתון אבל אצל הפרשנים המיתון כבר מובטח, לפחות כמו מינויו של אובמה לנשיא עד לפני כשבוע. * מאת: שלמה גרינברג, כלכלן, שבמשך 30 השנים האחרונות עבד כבנקאי השקעות, מנהל השקעות וברוקר בארה"ב ובישראל. כעת משמש כיועץ פרטי לפתוח עסקי והשקעות. מחזיק בתואר שני בכלכלה מאוניברסיטת רטגרס בארה"ב ובוגר ביה"ס הגבוה לבנקאות שליד אוניברסיטת ניו יורק. * אין בסקירה זו משום המלצה לקנות את הנייר או למוכרו והעושה זאת פועל על סמך שיקול דעתו בלבד.