האם השר חכם יותר ממיליון וחצי גולשים?

הדיון שהתקיים שלשום בכנסת בנושא הצעת החוק לחסימת אתרי אינטרנט שיש בהם תכנים אסורים לילדים, שוב הוכיח כי למרות שאין ויכוח על הבעיה וסכנותיה, הדרך ליישומה מסובכת, לא מתיישבת עם הדמוקרטיה וחופש הביטוי ואין לה סיכוי מול מאות אלפי גולשים, שלחלקם יש ילדים שיעקפו כל נסיון טכנולוגי למנוע מהם לצפות בדברים שהם רואים כיום
יהודה קונפורטס |

הצעת חוק הגבלת הגישה לאינטרנט למבוגרים, שהוגשה לכנסת על ידי ח"כ אמנון כהן מש"ס ממשיכה לצבור תאוצה. הרקע לא נתון במחלוקת. כל אחד רוצה למנוע מילדיו להיות חשופים לתכנים מזיקים באינטרנט. כל הורה חרד לנפש של גוזליו. התא המשפחתי הנורמלי, אמור לדעת להתמודד עם תופעות כאלו, כאשר אמות המידה של מה הם תכנים אסורים או לא, הן ספציפיות לכל בית ובית. זה היה נכון לפני עידן האינטרנט, כאשר ה"הסרטים הכחולים" חדרו לבתים, זה היה נכון כאשר הופצו עיתונים וספרי זימה, ותמיד קמו צדיקים שניסו לשרוף את הספרים, לחסל את ספריות הוידיאו ועכשיו היעד הוא ספקי האינטרנט ובתיהם של הגולשים.

כזכור, כהן הגיש לכנסת שנועדה, לכאורה, להגן על ציפור נפשם של ילדים וצעירים, ולמנוע מהם את האפשרות לצפות בתכנים אסורים שכוללים מין, אלימות או הימורים. ח"כ כהן דורש בהצעת החוק להטיל את המשימה על ספקי האינטרנט, שיחסמו פיסית את הגישה לאתרים אלו. ח"כ כהן גם לא מהסס לקבוע כי ספק שלא יציית לחוק יישלח אל מאחורי הסורגים למשך שנה וישלם קנס של 20 אלף שקלים. עוד קובעת הצעת החוק המקורית, כי ספק אינטרנט שיורשע - ישלל ממנו רשיונו.

ההצעה הועברה לוועדת הכלכלה של הכנסת, בראשותו של ח"כ גלעד ארדן, בה חברים ח"כים כגון אבישי ברוורמן, יואל חסון, יצחק זיו, אמנון כהן עצמו, רונית תירוש ואחרים. שר התקשורת אריאל אטיאס, שנכח אתמול בדיון, הוא השר שצריך לספק את הסחורה, כלומר להעביר את החוק וגם לאכוף אותו. אבל כבר כיום ברור כי מלאכתו תהיה קשה ביותר. השר, בעזרת המומחים שלו, מבין היטב כי האמירה הפשטנית בהצעת החוק "חסימת אתרים" אינה פשוטה כל כך. הלגיטימיות שלה מוטלת בספק ובג"צ יעיף אותה כנראה מכל המדרגות.

הפתרון לבעיה שח"כ כהן מבקש לפתור הוא טכנולוגי. מבליל הדברים שנאמרו בדיון, שבסופו של דבר הסתיים בלא כלום, אפשר היה להבין כי משרד התקשורת מתכוון ברצינות להרגיז מיליון וחצי גולשים, להתחיל להתכתב איתם ולדרוש מהם תשובות וחתימות שונות. זאת למה? כי על פי הגרסה של המשרד סינון התכנים ייעשה באחת משלוש אפשרויות. א. על ידי ספק האינטרנט שישלח מכתב לגולש ויבקש ממנו לבחור אילו תכנים הוא רוצה לחסום בפני ילדיו. ב. הגולש יגיד לספק, "אל תכנס למחשב שלי, שלח לינק להורדת תוכנה שיודעת לסנן תכנים ואני כבר אסתדר". ג. הגולש התמים יסמוך על הספק ויגיד לו "סנן".

חיים גירון ממשרד התקשורת ניסה להסביר לחברי הוועדה כי עם כל הכבוד לקידמה, סינון תכנים הוא בעייתי, כי לא תמיד אותם אתרים יושבים בכתובות קבועות, אלא מסתתרים בשרתי אירוח (כמה מפתיע...), ושנית, הסינון יכול להכיל אתרים שאין שום מחלוקת לגביהם, כי הם "לבנים" ומתאימים לכל גיל. עוד לא נולדה הטכנולוגיה החכמה שיודעת לקרוא תכנים, היא בקושי יודעת להמציא אינדקס אוטומטי של כתובות שיסרקו על ידי שרתי הספק ויחסמו את אותם אתרים.

בשלושת המקרים הסיכוי שמשרד התקשורת יצליח לרדוף אחר הגולשים הסוררים - במיוחד בני התשחורת מגיל 15 ומטה, שהם ללא ספק קצת יותר חכמים משר אחד, חבר כנסת אחד ואפילו רב חכם בא בימים - נמוך.

שכן, אם נלך על האפשרות הראשונה, המצחיקה, משרד התקשורת מצפה שמיליון וחצי איש יקבלו בקרוב מכתב הביתה שבו יסבירו להם אילו אתרים מסוכנים ומה הם רוצים לעשות. אם הם ישיבו (סיכוי קלוש ביותר) אז הספק ינהג בהתאם לרצונם, כלומר - יסנן מה שהם יבחרו. במידה ולא, תוך פרק זמן של כמה חודשים, הספק יחליט איזה אתרים לחסום ויחשיך להם את המסכים.

חברי הכנסת הנאורים בוועדה הבינו מהר מאוד כי במדינת ישראל, האזרחים לא עונים למכתבים שבאים מהרגולוטור. הם לא עושים זאת בדברים חמורים יותר, כגון רענון ערכות מגן או הסדרת מסגרות אשראי בבנקים. דינם של מכתבים כאלו ממשרד התקשורת להיזרק לפח, והפעם בצדק.

האפשרות השניה, שבה הגולש יבקש את תוכנת הסינון להורדה, גם היא בעייתית. איך ידע השר אם האבא של הגולש הצעיר אכן התקין אותה, ואם כן, כמה זמן יעבור בדיוק עד שהגאוון הצעיר יתגבר עליה? ח"כ ישראל חסון אמר שלבן שלו בן ה-13 זה יקח חצי שעה בדיוק, והוא עושה זאת בעיניים עצומות. האפשרות השלישית הבלתי ריאלית, היא שהספקים יחליטו לבד עבור הגולשים.

הנה דוגמה למחשבה לכאורה נכונה, מניעת תכנים מסוכנים מילדים, שעלולה לגרום לצרות צרורות שאיש לא יידע לצאת מהן. כמה ח"כים בוועדה חזרו ואמרו כי האחריות לחינוך הילדים היא בראש וראשונה של ההורים ואל לה לממשלה לקחת את האחריות הזו על עצמה. האמירה הזו נכונה כפליים דווקא בגלל הצהרתו של השר בוועדה כי בישראל יש שכבות חלשות, אנשים קשיי יום שלא מבינים כלום באינטרנט, ולכן אין להם שום יכולת להשפיע על ילדיהם בקשר לתכנים המסוכנים. על אוכלוסיה זו מבקש השר להגן. איך? על ידי זה שישלח להם מכתבים מפולפלים שנוסחו על ידי עורכי דין ועסקנים למיניהם שאפילו בוגרי תואר שני מתקשים להבין אותם? על מה בונה השר? על הבורות שלהם שתביא אותם לחתום על מסמכים שאיש לא יטרח להסביר להם מה משמעותם? התשובה היא, למרבה הצער, כן.

במדינת לא אכפת לי, שהכל חפיף, והפופוליזם מקדש כל מטרה, הצעת החוק הזו תפגע בחלשים, בחסרי האונים באלו שאין להם כוח להיאבק במוסדות של השלטון ואפילו לא נגד הספקיות. "הנאורים", העשירים, בעלי היכולת, יסתדרו לבד, איתם גם הספקים לא יעזו להתחיל.

ראוי שוב ושוב להבהיר: איש אינו חולק על כך שקיימת בעיה של תכנים לא מוסריים באינטרנט. הדרך לפתרון היא רחוקה ממה שאנשי ש"ס רוצים ומסוגלים לחשוב. הדרך היא הסברה, חינוך, שכנוע, תמריצי עידוד לספקים וגם לגולשים שיטמיעו שיטות סינון. כל אלו אינם דורשים חוק, אינם דורשים רגולציה, אבל הם דורשים מעט הבנה בעולם המודרני שבו אנו חיים. אם לשפוט על פי הדיון אתמול בכנסת, ההבנה הזו היא מעבר לבינתם של חברי הכנסת, שאמורים להחליט בשבילנו במה נצפה ובמה לא.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
שי בייליס (רשתות)שי בייליס (רשתות)

תלוש פיקטיבי - המנכ"ל שהוציא תלוש לאשתו ומה העונש?

פורמולה וונצ'רס רשמה שכר של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של שי בייליס, בעל השליטה, למרות מעולם לא עבדה בחברה; ובכך העבירה החברה כסף לקרובו של בעל השליטה וגם הפחיתה את חבות המס בחברה

צלי אהרון |

הדרכים להפחתת המס מרובות. חלק מהן במסגרת תכנון מס לגיטימי, חלק אחר אפור, אבל אפשרי וחלק אחר כבר חוצה את הקו האדום. בהתחלה מנסים לתכנן בהתאם לחוק, ואז במקרים לא מעטים גולשים ועוברים את הגבול. לפעמים זו מעידה קלה ורשות המס מוותרת על הליך פלילי, אבל קובעת כופר. הנה מקרה של הגדלת הוצאות באופן פיקטיבי שמבטא גם העברת כספים גדולה של 1 מיליון שקל לבעל השליטה מבלי שהוא צריך לשלם על זה מס. 


המקרה של פורמולה וונצ'רס ויו"ר ומנכ"ל החברה שי בייליס - על פי פרסום רשמי של רשות המסים, בין השנים 2017 ל-2022 רשמה החברה בספריה תשלומי שכר בסך כולל של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של בעל השליטה - מינה בייליס. על אף שמעולם לא עבדה בפועל בחברה. כלומר, הכסף שולם ללא כל תרומה עסקית מצידה. המהלך הזה סיפק לחברה 'תועלת כפולה' - אך לא חוקית: העברת כסף למקורב, במקרה זה, לאשתו של בעל השליטה, מבלי שנדרשה לבצע עבודה בפועל. ובכך היא ביצעה הפחתה של חבות המס, הרי ששכר עבודה נחשב כהוצאה מוכרת לצורכי מס. כשהחברה רושמת הוצאה כזו, היא מקטינה את ההכנסה החייבת שלה, וכך משלמת פחות מס לקופת המדינה. אלא שהמשמעות בפועל היא פגיעה כפולה: מצד אחד, המדינה, כלומר הציבור - מקבל פחות הכנסות ממסים. אבל מצד שני, והחמור יותר - משקיעי החברה רואים חלק מהכסף שלהם מנותב למטרות שאין להן ערך עסקי אמיתי. ולא נועדו כדי להצמיח את החברה אלא כדי להונות את המשקיעים באופן של תרמית מתוחכמת כביכול, והפעם במקרה שלנו - היא יצאה מזה עם קנס של פחות מ-300 אלף שקל.

במקום לנהל הליך פלילי שיכול להיגרר שנים, לרשות המסים יש אפשרות להציע לנישום הסדר כופר - תשלום קנס מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. זה לא 'פיצוי' בלבד, אלא סוג של עסקת טיעון אזרחית-מנהלית: הנישום לא מודה באשמה בבית משפט, אבל משלם סכום שנקבע, ומנקה את התיק הפלילי הספציפי הזה. במקרה של פורמולה וונצ'רס, ההסדר הזה הסתיים בתשלום כופר של 275 אלף שקל לרשות המסים. מבחינת המדינה, זה חוסך זמן, משאבים ודיונים משפטיים; מבחינת החברה, זה סוגר את הפרשה בלי להגיע לכתב אישום - אך כמובן לא מונע את הצורך לשלם את חבות המס האמיתית, שכוללת גם ריבית וקנסות. רשות המסים לא מסתפקת בקריאת דוחות שנתיים. היא משווה נתוני שכר מול ביטוח לאומי, בודקת היתכנות מקצועית (האם ה''עובד' מדווח במקביל על משרה אחרת, האם יש לו כתובת דואר אלקטרוני פעילה בחברה, האם הוא נוכח בפגישות), ולעיתים מקבלת מידע פנימי מעובדים או שותפים לשעבר.

פערים חריגים בין שכר לבין תרומה ממשית לחברה הם בדרך כלל הדגל האדום שמפעיל חקירה. העסקת עובדים פיקטיביים או רישום הוצאות שכר כוזבות אינה תופעה חדשה. בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 זה היה כלי נפוץ בחברות קטנות ובינוניות, ולעיתים אף בחברות ציבוריות, להעברת כספים לבעלי עניין. החקיקה והאכיפה התקדמו מאז, אך המקרים ממשיכים לצוץ, לעיתים בסכומים גבוהים מאוד. ההשלכות הן לא רק פליליות. ברגע שחברה נחשדת או נתפסת בעבירות כאלה, היא מסתכנת בנזק תדמיתי קשה, בפגיעה ביחסים עם משקיעים ובבעיות מול גופים מממנים. החוק מטיל אחריות ישירה גם על מנהלים ודירקטורים, ולא רק על החברה. בעצם מדובר על 'הרמת מסך' שבה חברה אשר כביכול היא 'חברה בע"מ' ובעלי המניות בה חסינים. עד למקרה כזה של תרמית ופגיעה ישירה במשקיעים וברשות המסים.  המשמעות היא שגם אם העבירה בוצעה ב'דרג נמוך', מנהלים בכירים שלא פיקחו או שלא מנעו את ההפרה יכולים להיחשב אחראים לה. המקרה של שי בייליס ופורמולה וונצ'רס ממחיש עד כמה רישום משכורות פיקטיביות הוא לא 'טריק חשבונאי' אלא עבירה שיכולה להגיע גם למאסר בפועל. מדובר במעשה שפוגע בציבור, בחברה עצמה ובשוק ההון כולו.


מסלול של 'הסדר כופר'

על פי פקודת מס הכנסה, רישום כוזב של הוצאות - ובכלל זה שכר לעובד פיקטיבי, מוגדר כ'עבירה פלילית חמורה', כאשר סעיפים מוגדרים בפקודה קובעים כי במקרים של כוונה להתחמק ממס מדובר בעבירה שעונשה עד שבע שנות מאסר, לצד קנסות כבדים. במקרים מסוימים בתי המשפט אף שלחו נאשמים למאסר בפועל, במיוחד כשנמצא דפוס פעולה שיטתי והיקפים כספיים גבוהים. במקביל, רשות המסים יכולה לבחור במסלול של 'הסדר כופר' - תשלום מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. פתרון שחוסך זמן ומשאבים לשני הצדדים, אך מונע הכרעת דין פומבית ואינו מרתיע כמו הרשעה.

פרופ אמיר ירון
צילום: דוברות בנק ישראל

הריבית ללא שינוי - מה יהיה בהמשך?

בנק ישראל הלך "על בטוח"; איך החלטת הריבית הבאה קשורה למה שיקבע הפד' בארה"ב; ומה הגורמים שמשפיעים על הריבית? 

רן קידר |

בנק ישראל הותיר את הריבית על 4.5%. הוועדה המוניטרית של בנק ישראל, בראשות הנגיד פרופ' אמיר ירון, הלכה על בטוח והחליטה על רקע אי הוודאות הביטחונית לא להוריד את הריבית. 


על פי תחזית חטיבת המחקר של בנק ישראל מלפני חודש-חודשיים, יבצע בנק ישראל שלוש הורדות דירוג והריבית הממוצעת ברבעון השני של 2026 תהיה 3.75%. עם זאת, תחילת סבב הורדות הריבית הזה נדחה על רקע חששות של בנק ישראל מאי הוודאות בנוגע למצב הגיאופוליטי. יש כלכלנים שמעריכים שהריבית תרד ל-3.25%-3.5% בעוד שנה מהיום.  

ההודעה הבאה צפויה להיות ב-29 בספטמבר, אחרי שיו"ר הפד' ידווח על הריבית בארה"ב שצפויה לרדת. יש סיכוים סבירים כעת שתהיה הורדה אצלנו, אבל בבנק ישראל מציינים שזה יהיה בהתאם לאירועים השוטפים ועל פי ההתפתחויות.



נשיא לשכת רואי החשבון, רו"ח חן שרייבר, בתגובה על החלטת בנק ישראל להשאיר את הריבית על כנה: "אנחנו מאד מאוכזבים מההחלטה והססנות הייתר שמגלה בנק ישראל בכל הנוגע לקביעת אחוז הריבית במשק מזה זמן רב. ציפינו שבשלב הזה הנגיד יוריד את הריבית, אפילו ברבע אחוז, רק בשביל לאותת למשק שתקופה ארוכה כבר מצפה להורדת הריבית. כמי שמחוברים לעסקים ולמצב בשטח, על פי הערכות שלנו בלשכת רואי החשבון כ-70% מהעסקים הקטנים שנפתחו בשנתיים האחרונות, מצויים בסכנת קריסה. לכך יש להוסיף כמובן את כלל בעלי העסקים ונוטלי המשכנתאות, שמתקשים מאד להתנהל בסביבת ריבית כל כך גבוהה. גם ההצמדות למה שיעשה נגיד הפד איננה ברורה בכלל , ישראל וארה״ב זה לא אותו גודל, לא אותם השווקים ולא אותם הפרמטרים הכלכליים. לנו רק שוב נותר לקוות שהפעם זו באמת הפעם האחרונה שהריבית במשק אינה יורדת בתקופה הקרובה".