הצעת חוק הגבלת הגישה לאינטרנט למבוגרים, שהוגשה לכנסת על ידי ח"כ אמנון כהן מש"ס ממשיכה לצבור תאוצה. הרקע לא נתון במחלוקת. כל אחד רוצה למנוע מילדיו להיות חשופים לתכנים מזיקים באינטרנט. כל הורה חרד לנפש של גוזליו. התא המשפחתי הנורמלי, אמור לדעת להתמודד עם תופעות כאלו, כאשר אמות המידה של מה הם תכנים אסורים או לא, הן ספציפיות לכל בית ובית. זה היה נכון לפני עידן האינטרנט, כאשר ה"הסרטים הכחולים" חדרו לבתים, זה היה נכון כאשר הופצו עיתונים וספרי זימה, ותמיד קמו צדיקים שניסו לשרוף את הספרים, לחסל את ספריות הוידיאו ועכשיו היעד הוא ספקי האינטרנט ובתיהם של הגולשים.

כזכור, כהן הגיש לכנסת שנועדה, לכאורה, להגן על ציפור נפשם של ילדים וצעירים, ולמנוע מהם את האפשרות לצפות בתכנים אסורים שכוללים מין, אלימות או הימורים. ח"כ כהן דורש בהצעת החוק להטיל את המשימה על ספקי האינטרנט, שיחסמו פיסית את הגישה לאתרים אלו. ח"כ כהן גם לא מהסס לקבוע כי ספק שלא יציית לחוק יישלח אל מאחורי הסורגים למשך שנה וישלם קנס של 20 אלף שקלים. עוד קובעת הצעת החוק המקורית, כי ספק אינטרנט שיורשע - ישלל ממנו רשיונו.

ההצעה הועברה לוועדת הכלכלה של הכנסת, בראשותו של ח"כ גלעד ארדן, בה חברים ח"כים כגון אבישי ברוורמן, יואל חסון, יצחק זיו, אמנון כהן עצמו, רונית תירוש ואחרים. שר התקשורת אריאל אטיאס, שנכח אתמול בדיון, הוא השר שצריך לספק את הסחורה, כלומר להעביר את החוק וגם לאכוף אותו. אבל כבר כיום ברור כי מלאכתו תהיה קשה ביותר. השר, בעזרת המומחים שלו, מבין היטב כי האמירה הפשטנית בהצעת החוק "חסימת אתרים" אינה פשוטה כל כך. הלגיטימיות שלה מוטלת בספק ובג"צ יעיף אותה כנראה מכל המדרגות.

הפתרון לבעיה שח"כ כהן מבקש לפתור הוא טכנולוגי. מבליל הדברים שנאמרו בדיון, שבסופו של דבר הסתיים בלא כלום, אפשר היה להבין כי משרד התקשורת מתכוון ברצינות להרגיז מיליון וחצי גולשים, להתחיל להתכתב איתם ולדרוש מהם תשובות וחתימות שונות. זאת למה? כי על פי הגרסה של המשרד סינון התכנים ייעשה באחת משלוש אפשרויות. א. על ידי ספק האינטרנט שישלח מכתב לגולש ויבקש ממנו לבחור אילו תכנים הוא רוצה לחסום בפני ילדיו. ב. הגולש יגיד לספק, "אל תכנס למחשב שלי, שלח לינק להורדת תוכנה שיודעת לסנן תכנים ואני כבר אסתדר". ג. הגולש התמים יסמוך על הספק ויגיד לו "סנן".

חיים גירון ממשרד התקשורת ניסה להסביר לחברי הוועדה כי עם כל הכבוד לקידמה, סינון תכנים הוא בעייתי, כי לא תמיד אותם אתרים יושבים בכתובות קבועות, אלא מסתתרים בשרתי אירוח (כמה מפתיע...), ושנית, הסינון יכול להכיל אתרים שאין שום מחלוקת לגביהם, כי הם "לבנים" ומתאימים לכל גיל. עוד לא נולדה הטכנולוגיה החכמה שיודעת לקרוא תכנים, היא בקושי יודעת להמציא אינדקס אוטומטי של כתובות שיסרקו על ידי שרתי הספק ויחסמו את אותם אתרים.

בשלושת המקרים הסיכוי שמשרד התקשורת יצליח לרדוף אחר הגולשים הסוררים - במיוחד בני התשחורת מגיל 15 ומטה, שהם ללא ספק קצת יותר חכמים משר אחד, חבר כנסת אחד ואפילו רב חכם בא בימים - נמוך.

שכן, אם נלך על האפשרות הראשונה, המצחיקה, משרד התקשורת מצפה שמיליון וחצי איש יקבלו בקרוב מכתב הביתה שבו יסבירו להם אילו אתרים מסוכנים ומה הם רוצים לעשות. אם הם ישיבו (סיכוי קלוש ביותר) אז הספק ינהג בהתאם לרצונם, כלומר - יסנן מה שהם יבחרו. במידה ולא, תוך פרק זמן של כמה חודשים, הספק יחליט איזה אתרים לחסום ויחשיך להם את המסכים.

חברי הכנסת הנאורים בוועדה הבינו מהר מאוד כי במדינת ישראל, האזרחים לא עונים למכתבים שבאים מהרגולוטור. הם לא עושים זאת בדברים חמורים יותר, כגון רענון ערכות מגן או הסדרת מסגרות אשראי בבנקים. דינם של מכתבים כאלו ממשרד התקשורת להיזרק לפח, והפעם בצדק.

האפשרות השניה, שבה הגולש יבקש את תוכנת הסינון להורדה, גם היא בעייתית. איך ידע השר אם האבא של הגולש הצעיר אכן התקין אותה, ואם כן, כמה זמן יעבור בדיוק עד שהגאוון הצעיר יתגבר עליה? ח"כ ישראל חסון אמר שלבן שלו בן ה-13 זה יקח חצי שעה בדיוק, והוא עושה זאת בעיניים עצומות. האפשרות השלישית הבלתי ריאלית, היא שהספקים יחליטו לבד עבור הגולשים.

הנה דוגמה למחשבה לכאורה נכונה, מניעת תכנים מסוכנים מילדים, שעלולה לגרום לצרות צרורות שאיש לא יידע לצאת מהן. כמה ח"כים בוועדה חזרו ואמרו כי האחריות לחינוך הילדים היא בראש וראשונה של ההורים ואל לה לממשלה לקחת את האחריות הזו על עצמה. האמירה הזו נכונה כפליים דווקא בגלל הצהרתו של השר בוועדה כי בישראל יש שכבות חלשות, אנשים קשיי יום שלא מבינים כלום באינטרנט, ולכן אין להם שום יכולת להשפיע על ילדיהם בקשר לתכנים המסוכנים. על אוכלוסיה זו מבקש השר להגן. איך? על ידי זה שישלח להם מכתבים מפולפלים שנוסחו על ידי עורכי דין ועסקנים למיניהם שאפילו בוגרי תואר שני מתקשים להבין אותם? על מה בונה השר? על הבורות שלהם שתביא אותם לחתום על מסמכים שאיש לא יטרח להסביר להם מה משמעותם? התשובה היא, למרבה הצער, כן.

במדינת לא אכפת לי, שהכל חפיף, והפופוליזם מקדש כל מטרה, הצעת החוק הזו תפגע בחלשים, בחסרי האונים באלו שאין להם כוח להיאבק במוסדות של השלטון ואפילו לא נגד הספקיות. "הנאורים", העשירים, בעלי היכולת, יסתדרו לבד, איתם גם הספקים לא יעזו להתחיל.

ראוי שוב ושוב להבהיר: איש אינו חולק על כך שקיימת בעיה של תכנים לא מוסריים באינטרנט. הדרך לפתרון היא רחוקה ממה שאנשי ש"ס רוצים ומסוגלים לחשוב. הדרך היא הסברה, חינוך, שכנוע, תמריצי עידוד לספקים וגם לגולשים שיטמיעו שיטות סינון. כל אלו אינם דורשים חוק, אינם דורשים רגולציה, אבל הם דורשים מעט הבנה בעולם המודרני שבו אנו חיים. אם לשפוט על פי הדיון אתמול בכנסת, ההבנה הזו היא מעבר לבינתם של חברי הכנסת, שאמורים להחליט בשבילנו במה נצפה ובמה לא.