IBM פתחה מרכז עולמי לתעשיית חשמל גרעינית בצרפת
ענקית המחשבים העולמית IBM הודיעה היום (ג') על פתיחת מרכז עולמי לתעשיית החשמל הגרעינית כדי לסייע לחברות המייצרות חשמל בתחנות כוח גרעיניות.
המרכז החדש שיהיה בלה-גוד בדרום צרפת, ירחיב את שיתוף הפעולה עם יצרני חשמל בעזרת אנרגיה גרעינית במטרה להבטיח יצור בטוח, אמין ויעיל של חשמל ותפעול תחנות הכח הגרעיניות, בעזרת מערכות תוכנה וחומרה של יבמ ושרותי הייעוץ שלה.
פעילות זו כוללות עיצוב מערכות מידע ייעודיות לתעשיית החשמל, מערכות מיחשוב רבות עוצמה, מערכות סימולציה ופתרונות ניהול שונים שיאפשרו לשפר את הפעילות בתחנות קיימות וכן לייעל הקמת תחנות כח גרעיניות חדשות.
מהחברה נמסר כי ל-IBM יש ניסיון רב בייעוץ ועיצוב מערכות מידע לתעשיית החשמל בתחנת כח גרעיניות בצרפת שם 80% מהחשמל מיוצר בתחנות גרעיניות.
המעורבות של יבמ בתעשיית החשמל בתחנות כח גרעיניות גברה בעקבות רכישת שתי חברות התוכנה MRO ו-FileNet שלהן יישומים לתחומים אלה והן פועלות עם ארגונים ולקוחות רבים בתחום.
כיום יש יותר מ-30 מדינות בעולם המייצרות חשמל בתחנות כח גרעיניות והביקוש לייעוץ, סיוע ופתרונות מיוחדים לתעשייה זו בתחום הניהול, מערכות מידע יצור והגנת הסביבה, הולך וגדל .
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
