עובדות וטענות:

חברת ביטוח (להלן: המבטחת) מוציאה פוליסת ביטוח חובה לבעל רכב (להלן: המבוטח). במסגרת הפוליסה, מוגדרים בני האדם הרשאים לנהוג ברכב, ואלה כוללים במקרה זה את בעל הפוליסה, בני אדם ששמותיהם נקובים בתעודת הביטוח או בפוליסה, וכן כל אדם הנוהג לפי פקודת בעל הפוליסה או ברשותו. הפוליסה כוללת גם רשימה של הגבלות לגבי שימושים ברכב, וזאת על דרך הבאת רשימה מפורטת של שימושים מותרים, תוך ציון כי הכיסוי הביטוחי חל אך ורק עליהם. בין השימושים המותרים נכלל שימוש למטרות עסקו או מקצועו של בעל הפוליסה. בעל הפוליסה מעמיד את רכבו לרשות אחר באורח אקראי (להלן: המורשה), העושה בו שימוש למטרות עסקו שלו. מתרחשת תאונת דרכים, והמורשה מקפח את חייו. שאיריו של המנוח ועזבונו תובעים את המבטחת בתביעת תלויים ובתביעה עצמאית. האם תעודת הביטוח מכסה את השימוש שעשה המורשה ברכב עובר לתאונה שאירעה? מהי משמעותה המשפטית של התנייה בפוליסה הקובעת, כי הכיסוי הביטוחי יחול על שימוש ברכב למטרות עסקו או מקצועו של בעל הפוליסה בהקשר לתביעת שאיריו של המורשה, אשר השתמש ברכב לצרכי עסקו שלו?

בית המשפט המחוזי קבע, כי אף על-פי הלשון הכתובה של הפוליסה, אין היא מכסה את השימוש, שעשה המנוח כמורשה בנהיגה במכונית לצורכי עסקו שלו עובר לתאונה, תוצאה זו נוגדת את תקנת הציבור, ולפיכך היא בטלה. על כך הערעור דנן.

דיון משפטי:

כב' הש' א' פרוקצ'יה:

ביטול תניה חוזית על יסוד היותה נוגדת לתקנת הציבור הוא צעד שיפוטי חריג ונדיר. לפני שבית המשפט יידרש להתמודד עם השאלה הקשה האם תקנת הציבור מצדיקה ביטול תנייה חוזית, עליו למצות את בחינת תוקפה של אותה תנייה מכוח כללי החוזים ועקרונות הפרשנות המקובלים. רק אם יתברר כי אמצעים אלה אינם נותנים מענה ראוי בנסיבות הענין, תקום השאלה האם יש לפגוע בתוקפה של תנייה חוזית מטעמים של תקנת הציבור.

פוליסת ביטוח משקפת חוזה בין מבטח ומבוטח. חוזה מתפרש על-פי אומד דעת הצדדים, הנלמד מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו. לצורך קביעת המשמעות המשפטית של הטקסט החוזי יש לבחון את הלשון, ואת התכלית הנקבעת על-פי כוונתם המשותפת של הצדדים (התכלית הסובייקטיבית) ועל-פי הכוונה שניתן לייחס להם כאנשים סבירים (התכלית האובייקטיבית). כמו כן, חוזה ביטוח הוא חוזה מיוחד אשר מעבר לכללי פרשנות החוזה הכלליים, חלים עליו גם כללי פרשנות ייחודים לאור אופיו ותכליותיו המיוחדות. כללים אלה משפיעים על פרשנותה של התנייה החוזית בענייננו, בהשלכתה על היקף הכיסוי הביטוחי החל על נהיגה ברכב בידי מורשה לצורכי עסקו.

התכלית הסובייקטיבית: מטעמו של המבוטח הובאו ראיות, כי בהתקשרו עם המבטחות בחוזה ביטוח החובה הניח, כי הביטוח מכסה לא רק את שימושיו הרגילים שלו אלא גם את השימושים הרגילים של כל אלה שהוא רשאי להתיר להם לנהוג ברכבו, ובכלל זה שמושים לצרכי עבודתם ועיסוקם. לדבריו, מהצעת הביטוח ומתעודת הביטוח לא עולה כל הגבלת כיסוי לשימוש נהג מורשה לצרכי עבודתו, ולא נאמר לו מעולם בעל-פה כי קיימת הגבלה כזו, אף שמנויות הגבלות מפורשות אחרות לשימוש ברכב הן בתעודת הביטוח והן בהצעת הביטוח. מכאן, שאומד דעתו של המבוטח בעת ההתקשרות החוזית בביטוח החובה היה, כי הכיסוי הביטוחי מתפרש על שימוש ברכב על-ידי מורשה לצורכי עסקו. מנגד, חברת הביטוח לא הביאה כל ראיות מטעמה ביחס לדרך ניהול המשא ומתן עם המבוטח, ובאשר לאומד דעתה היא בניסוח התנייה החוזית האמורה. היא נשענת על אופן ניסוח התנייה בתעודת הביטוח בלבד.

על יסוד האמור, אומד דעת הצדדים אינו מתיישב עם טענת המבטחות, כי משמעות התנייה החוזית מבחינת הצדדים הינה הגבלת הכיסוי הביטוחי למורשה הנוהג למטרות עבודתו. הוא מתיישב יותר עם ציפייתו הטבעית של בעל הפוליסה להחלת הכיסוי הביטוחי לא רק על שימוש לצורכי עסקו שלו, אלא גם על שימוש דומה בידי מי שמורשה על-ידו לנהוג.

התכלית האובייקטיבית: בגדר הערכים והמטרות שחוזה הביטוח נועד להגשים, יש לבחון את תכליתו על-פי מספר קווים עיקריים:

מיקומה של תעודת ביטוח חובה בתוך התשתית הנורמטיבית של חוק הפיצויים וביטוח החובה לנזקי גוף שהוטל במסגרתה: התשתית הנורמטיבית שבתחומה "שוכנת" פוליסת ביטוח החובה בענייננו, מצביעה על קיום תכלית מובנית, הנובעת מעצם טיבה של השיטה הנוהגת, לפרוש את הכיסוי הביטוחי על המורשה, גם בנסיעתו לצורכי עיסוקו. למצער, כך הוא, כאשר לא צויין במפורש בפוליסה כי אין כיסוי ביטוחי לנהיגה עסקית כזו של המורשה, ובהינתן התוצאות להיעדר כיסוי כזה - עבירה פלילית של המבוטח שלא הבין כי הוא נושא ביטוח חסר, והתוצאה הקשה המשתמעת מכך גם במישור האזרחי - חובתו לשפות את קרנית אם תפצה את המורשה הנפגע. גישה זו משתלבת עם תפיסת ההגנה שמקנה השיטה לנפגעים מתאונות דרכים, המתיישבת עם תפיסת מקומו של המבטח כגוף הפועל להשגת מטרות ציבוריות, והנתון לפיקוח וביקורת ציבוריים, ומתמזגת עם החתירה לכיסוי ביטוחי מלא על נזק גוף וקידום התכלית הסוציאלית של דאגה לניזוק, אשר נפגע בתאונות דרכים.

חובות מיוחדות של מבטח להבטיח יחסי הוגנות ואחריות כלפי המבוטח: חוזה ביטוח הוא חוזה מיוחד, שבו נדרשים שני הצדדים לנהוג במידה מירבית של הגינות ותום לב. חובות אלה חלות על המבטחים ועל המבוטחים, כאחד. דרישת תום הלב מצד המבוטח מתאפיינת בעיקר בדרישת הגילוי. בצידה, קיימות חובות אמון ותום לב מוגברות על המבטח. חובות אלה נובעות ממקורות שונים, ובהם, מאפייניו המיוחדים של תחום הביטוח, מעמדם המעין-ציבורי של המבטחים, פערי הכוחות בין המבטח למבוטח, והסטנדרטיזציה של חוזה הביטוח. הדין מגן על המבוטח מפני כוחו העדיף של המבטח. פער כוחות זה בא לידי ביטוי במיוחד לאחר אירוע מקרה הביטוח. אולם, מקור החובה העיקרי על המבטח בביטוח רכב מנועי מפני נזקי גוף בתאונות דרכים נובע ממעמדו ביחס להסדרי האחריות המוחלטת וביטוח החובה הן מפני נזקי צד שלישי והן ביחס לתאונות האישיות. חשיפתו של נהג רכב לאפשרות כי הוא יניח בתום לב שיש לו כיסוי ביטוחי מלא לפגיעה בתאונה, וימצא עצמו לאחר תאונה במצב שבו הביטוח אינו מכסה את הפגיעה, בעוד ציפייתו הטבעית לקיומו של כיסוי ביטוחי תתבדה, עלולה להיות הרת-אסון עבורו. הדבר עלול להותירו בלא פיצוי כלל - בין מהמבטח ובין מקרנית; הדבר עלול להביאו לכדי עבירה פלילית של נהיגה בלא ביטוח תקין. מציאות זו מחייבת את חברות הביטוח בחובות גילוי מיוחדות.

ההגינות הבסיסית ביחסי מבטח ומבוטח מחייבת, כי יהיה גילוי מלא וברור של אותן תניות פטור המגבילות את הכיסוי הביטוחי. הגבלות כאלה אינן יכולות להסתתר מאחורי ניסוחים המשתמעים לשתי פנים, המתארים על דרך החיוב את אשר הם מתכוונים להשיג על דרך השלילה. מקום שחובת גילוי זו לא באה על ביטוייה, יש לתקן את הדבר על-ידי פירוש חוזה הביטוח ברוח התואמת את הבנתו וציפייתו הטבעית של המבוטח. על המבטח לחשוף בפני המבוטח את הסייגים לאחריות הביטוחית כבר בשלב הצעת הביטוח, ולפרט בה את ההחרגות והתנאים המקדמיים לחבותו. חובה זו חלה ביתר שאת בעת הוצאת הפוליסה. בענייננו, ככל שהתכוונו המבטחות להגביל את הכיסוי הביטוחי באופן שלא יחול על נהיגת מורשה לצרכי עסקו, לא רק שהדבר לא הובלט באופן שיהיה ברור לכל כי אין כיסוי לשימוש כזה, אלא הדבר לא נאמר כלל. יש לכך משקל רב בפרשנות התכלית של התנייה החוזית.

לחובת הגילוי החלה על המבטח מכוח עקרונות כלליים מצטרפת חובה סטטוטורית מיוחדת להבליט מגבלות וסייגים לחבות המבטח (סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח). על חברת הביטוח מוטלת אחריות אקטיבית לוודא שהמבוטח מבין את פשר הגבלות הכיסוי. עליה להסב תשומת לבו של מבוטח לתנאי הפוליסה בדרך שתהא מובנת לו, ולוודא, כי הוא ער לכך שתוקפה חל רק בהתקיים אותם תנאים. הפרת חובה זו עלולה לחסום את זכותו של המבטח לטעון לקיומם של סייגים בשלב מאוחר יותר. חובה זו חלה, ביתר שאת, כאשר המשמעות מהגבלת הכיסוי הביטוחי עלולה לכרוך היעדר פיצוי לנפגע שסבל נזק גוף, או הטלת חובת שיפוי על בעל הפוליסה לקרנית, ששילמה פיצוי לנפגע, וכן נשיאה באחריות פלילית בגין היעדר כיסוי ביטוחי מלא.

האמור משתלב גם עם הוראות חוק הפיקוח על עסקי ביטוח, האוסר בסעיף 55 על מבטח לתאר תיאור מטעה עסקת ביטוח המוצגת בפני לקוח. תיאור מטעה מתייחס לענין מהותי הקשור בעסקה, ובין היתר, בענין היקף הכיסוי הביטוחי הניתן, הסייגים לו, והתנאים המוקדמים לקיומו. היעדר כיסוי ביטוחי למורשה המשתמש ברכב למטרת עסקו, כפי שנטען בענייננו, שאינו מובלט באורח ברור וחד-משמעי בפוליסה, עלול להגיע כדי תיאור מטעה של הכיסוי הביטוחי, במיוחד כאשר מדובר בביטוח חובה לנזק גוף בתאונה, בין היתר לענין מורשה הנוהג ברכב לצרכי עיסוקו.

כמו כן, עקרון פרשנות תכליתית הנוהג בתחום דיני הביטוח מורה, כי יש לפרש הגבלות על כיסוי ביטוחי בפוליסת ביטוח באורח מצמצם. כלל זה משתלב עם עקרון הפרשנות נגד המנסח, המקבל חיזוק מקום שמדובר בתניות פטור שמטרתן לשלול אחריות לנזקים שאחרת היו מכוסים על-ידי הפוליסה וכן עם חובת המבטח להבליט את התנאים והסייגים לחבות המבטח, ולהגדירם בצורה המפורטת והמדויקת ביותר, כדי שיהא ברור לכולי-עלמא דבר היעדרו של כיסוי ביטוחי. כללים אלה תומכים בפירוש התנייה החוזית בענייננו, על-פי החלופה המרחיבה את הכיסוי הביטוחי לשימוש ברכב בידי מורשה למטרת עסקו. בנוסף, היותו של חוזה ביטוח החובה בעל מאפיינים של חוזה אחיד תורם אף הוא למימד התכליתי של פרשנות התנייה החוזית העומדת לדיון בפנינו, ובאימוץ האופציה המקיימת את הכיסוי הביטוחי לגבי המורשה, והעדפתה על-פני האופציה השוללת כיסוי זה.

בגדר ההתחקות אחר התכלית האובייקטיבית של החוזה, יש ליתן משמעות אף להיקף הסיכון הביטוחי הכרוך בתנייה החוזית העומדת לדיון. תנייה המגבילה כיסוי ביטוחי במקום שאין לכך משמעות ממשית על היקף הסיכון הביטוחי שהמבטח לוקח על עצמו, עשויה להתפרש בצמצום כנגד המבטח כדי למנוע את קיפוח המבוטח. בענייננו, לא הוכח כי המבטחות ייחסו משקל לעיסוקיהם של המבוטחים או של מורשים פוטנציאליים על ידם, לענין הערכת היקף הסיכון הביטוחי. לא נכללו שאלות בענין זה במהלך ההתקשרות בחוזה הביטוח, לא צויין דבר בהקשר זה בתעודת הביטוח עצמה, ואף לא ניתנה אופציה ביטוחית מיוחדת למקרה של נהיגת מורשה לצרכי עסקו. נתונים אלה מצביעים, לכאורה, על כך שנסיעות למטרת עבודה, ככל שהן נוגעות למכוניות פרטיות, בין של בעל הפוליסה ובין של מורשה מטעמו, לא שימשו נתון בר משקל בהערכת היקף הסיכון הביטוחי של חברות הביטוח.

השלכות מעשיות של שלילת כיסוי ביטוחי מהמורשה הנוהג למטרות עסקו: פרשנות המביאה לשלילת כיסוי ביטוחי של מורשה, שניזוק בתאונה אגב נהיגה למטרות עסקו, אינה מתיישבת עם ציפייתם הסבירה של ציבור הנהגים המבוטחים, וגם איננה סבירה מבחינת מרחב הסיכון שחברות הביטוח לוקחות על עצמן בבטחן ביטוח חובה. הגבלת זכותם של נהגים מבוטחים להשאיל את רכבם באופן אקראי למורשים גם לצורך שימוש לצרכי עסקם, פוגעת פגיעה בלתי ראויה בציבור הרחב, ובמיוחד במבוטח, המשאיל את רכבו בתום לב, ועלול למצוא עצמו במצב, שמבלי משים, הוא עובר עבירה פלילית בשל היעדר כיסוי ביטוחי מלא, וחייב בשיפויה של קרנית על סכומי הפיצוי שתפצה בהם את הנהג המורשה הנפגע. הגבלה כזו של הכיסוי הביטוחי אינה מתיישבת עם הצרכים הטבעיים והמהלך הרגיל של שימוש יומיומי ברכב. היא אינה מתחייבת באופן אמיתי מבחינת היקף הסיכון הביטוחי החל על חברות הביטוח.