אומרים שהיה פה פיצוץ: אני מתגעגע לימים שהיינו נלחמים על שורה, על לוגו

אומרים שהיה פה פיצוץ. אני מתגעגע לימים שהיינו נלחמים: על שורה, על מילה, על לוגו. על אמירה. על רזולוציה. תקטין לי, תגדיל לי. תמצוץ לי! . לימים של קרבות קשים: האם זה טוב? האם זה חרא? תמכור, תעוף, תתאהב. תתאבד על זה. תמותי! לימים שהיינו מתפוצצים מקנאה בגלל אריה או שלט. לימים שהיינו תוקפים את האסטרטגיה, רק בגלל שורה מכוערת. ואו, אלו היו ימים! לימים שהיינו רצים לחדר עריכה, כדי להתגונן מהלקוחה. עם עורך מוכשר אש, עם בימאי מבסוט טילים, עם קופי בינוני שמשחק פה עם מילים. לימים שהיינו נופלים בשטחים פתוחים, כי לא באמת הייתה ברירה: "אין מצב שהלקוח זורם עם תמונה של ציצי עכשיו. בכול זאת, רכב יוקרה וזה". ועכשיו הוא במבצע! לימים של הודעת טקסט: "הלקוח מת על המודעה!!! (:" אבל בקטע טוב. לא בקטע רע. לימים שמפיקה הייתה מתקשרת, דווקא כשהייתי משתין. אבל הצלצול היה ממשיך. וממשיך. וממשיך...כמו אזעקת שווא. ואני בשלי. שם זין! לימים שהשומר בחניון, היה שומר בחניון. לימים שהיינו מסתערים על בריפים לא פתורים. מסתערים, מקטרים, בוכים - אבל לפחות נשארים בחיים. לימים ולילות של פיצות עלובות, שהפכו בית חם לבדלים ואכזבות. לימים שהארט היה תותח. לימים של כתיבה קולחת, לימים שהאישה הייתה מתקשרת וצורחת, וצורחת. לימים של טקסטים בלי חרוזים, לימים של פוסט בלי תפילה. לימים של אגו מניאק, לימים של חופש מחלה! מתגעגע לימים. ימים של מלחמה. מוגש כחומר נפץ למחשבה