2 בדצמבר 2001 - ענקית האנרגיה אנרון פושטת רגל

ב-2 בדצמבר 2001 הגישה חברת אנרון לבית המשפט בקשה להגנה מפני פשיטת רגל לפי צ׳פטר 11. זה היה אחד מאירועי הקריסה התאגידית הגדולים בהיסטוריה של שוק ההון האמריקאי. בשיאה, שנה קודם לכן, הציגה אנרון הכנסות של כ-111 מיליארד דולר, והייתה מדורגת במקום השביעי בדירוג Fortune 500. היא נחשבה לסמל של חדשנות בשוקי האנרגיה, עם פעילות חובקת עולם בתחומי גז טבעי, חשמל, סחורות פיננסיות ופרויקטים תשתיתיים.

הקריסה נולדה משילוב של הונאה חשבונאית מתוחכמת, מינוף יתר, ומעורבות של חברות קש שהוסתרו מהמאזן. ג'פרי סקילינג, מנכ"ל אנרון, וקנת' ליי, יו"ר הדירקטוריון, אישרו מבנים פיננסיים שכללו שימוש בחברות חוץ מאזניות במטרה להסתיר חובות ולנפח רווחים. השותף הבולט של החברה בתחום הביקורת היה משרד ראיית החשבון ארתור אנדרסן, שנחשף ככושל בפיקוח, ואף השמיד מסמכים עם פתיחת החקירה.

המניה של אנרון, שנסחרה בשיא בכ-90 דולר באוגוסט 2000, צנחה בפחות משנה לפחות מדולר אחד למניה. בעת הגשת הבקשה עמדו נכסי החברה על שווי מוצהר של כ-63 מיליארד דולר, אך בפועל רבים מהם התבררו כבלתי נזילים או חסרי ערך. היקף החובות של החברה חצה את רף 30 מיליארד הדולר, מה שהפך את פשיטת הרגל לאחת מהגדולות בתולדות ארה"ב באותה עת.

יותר מ-21,000 עובדים איבדו את מקומות עבודתם, ואלפי חוסכים ניזוקו קשות, במיוחד עובדי החברה שהחזיקו את כספי הפנסיה שלהם במניות אנרון. התסבוכת הובילה להעמדה לדין של בכירים: סקילינג נידון ל-24 שנות מאסר, ליי מת מהתקף לב לפני גזר דינו, ושורת בכירים הורשעו בהונאה ובקשירת קשר.

• היום שבו הדאו ג'ונס נפל ביותר מ-22% וההחלטה על תחרות שירים שתאחד את אירופה
• שיתוף פעולה שעשוי ליצור מעצמת אנרגיה חדשה ומפתיעה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

האירוע הוביל לשינויים מבניים בשוק: חוק סרביינס-אוקסלי שנחקק ב-2002 החמיר את דרישות הדיווח והפיקוח על חברות ציבוריות, הגדיר מחדש אחריות דירקטורים, וקבע רגולציה חדשה על משרדי רואי חשבון. 

2 בדצמבר 1959 - פידל קסטרו מכריז שקובה היא מדינה קומוניסטית

ב-2 בדצמבר 1959 הכריז פידל קסטרו בנאום רשמי כי קובה מאמצת אידאולוגיה מרקסיסטית-לניניסטית ותפעל מעתה כמדינה קומוניסטית. ההכרזה סימנה מעבר חד ממבנה כלכלי פרטי ומבוזר לכלכלה ריכוזית ומולאמת, תחת שליטה ממשלתית מלאה.

• המס שבוטל בעקבות מחאה מסיבית וחברת התעופה שקרסה וסגרה את שעריה
• היום לפני...ההתבטאות של יו"ר הבנק המרכזי מפילה את השווקים ומה קרה היום לפני 36 שנה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• הסיום הצורם של פרשת קריסת חברת הבנייה הישראלית ומה קרה היום...

באותה תקופה התבססה כלכלת קובה על יצוא סוכר, שהיווה כ-70% מהכנסות היצוא. מעל 60% מהסוכר נמכר לארה"ב. חברות אמריקאיות שלטו בענפי מפתח: החזיקו ב־40% מייצור הסוכר, ב־90% ממפעלי הנפט והזיקוק, וב־50% מתשתיות התקשורת והחשמל. תוך חודשים מההכרזה החל גל הלאמות רחב: אלפי חוות, בתי עסק, מפעלים, בנקים ורשתות קמעונאיות הועברו לבעלות המדינה, לרוב ללא פיצוי מלא.

המהלך גרם לפגיעה חדה ביחסים עם ארה"ב, שהטילה חרם כלכלי שהלך והחמיר עם הזמן, עד שהפך לאמברגו כמעט מלא. קובה העבירה את עיקר הסחר שלה לברית המועצות, שחתמה עימה על הסכמים לרכישת סוכר במחיר מועדף והעניקה למדינה תמיכה בנפט, ציוד תעשייתי ואשראי.

השינויים הכלכליים היו דרמטיים: התקציב נבנה סביב השקעה ממשלתית, הרווח הפרטי בוטל, השכר הפך לקבוע והוקצו מכסות ייצור. בתוך שנה בלבד הפכה קובה לכלכלה מתוכננת כמעט לחלוטין, עם תלות גוברת בתמיכה הסובייטית. התוצר הלאומי של קובה ירד בתחילת הדרך, אך התקציב הצבאי עלה, והמשק נוהל באופן מרכזי, תוך ביטול כמעט מוחלט של פעילות שוק חופשי.

2 בדצמבר 1930 - נאום מצב האומה של הנשיא הובר בעיצומו של השפל הגדול

ב-2 בדצמבר 1930 נשא נשיא ארה"ב הרברט הובר את נאום מצב האומה בפני הקונגרס, בתקופה שבה הכלכלה האמריקאית הידרדרה לעומק השפל הגדול. הובר הציג תוכנית פדרלית להרחבת עבודות ציבוריות בהיקף של כ-150 מיליון דולר, סכום משמעותי ביחס לתקציב הפדרלי של אותה תקופה.

הנאום בא על רקע שנה של קריסות פיננסיות: מאז נפילת וול סטריט באוקטובר 1929 ירדו המדדים המרכזיים בעשרות אחוזים. מאות בנקים קרסו, צריכה פרטית התכווצה, מפעלים נסגרו ושיעור האבטלה עלה מ-3% ב-1929 לכ-9% בסוף 1930. כפרים חקלאיים התקשו להתמודד עם ירידת מחירים, והמערכת הבנקאית כולה הייתה על סף קריסה.

הובר ביקש לעודד השקעה בתשתיות: כבישים, גשרים, סכרים ומבני ציבור, כדי לייצר משרות, להזרים הכנסות ולהפחית את ההידרדרות. הוא קרא לבנקים להרחיב אשראי, ולתעשיינים לא לקצץ שכר, אך סירב להפעיל סיוע ישיר למובטלים מחשש לעידוד תלות.

למרות כוונתו, המדיניות לא הצליחה לבלום את ההתדרדרות. שיעור האבטלה המשיך לעלות והגיע ל-15% ב-1931, ולמעלה מ-20% ב-1932. התוצר התעשייתי המשיך להצטמצם, וביקורת גברה על חוסר המעש הממשלתי. רק עם כניסת פרנקלין דלאנו רוזוולט לבית הלבן ב-1933 ננקטו צעדים רחבי היקף יותר במסגרת ה"ניו דיל".