קובה היא מדינת אי בים הקריבי, המתנהלת בכלכלה מתוכננת שבה המדינה שולטת ברוב אמצעי הייצור. מקורות ההכנסה המרכזיים שלה הם תיירות, יצוא סיגרים, סוכר וניקל, שירותי רפואה הנשלחים לחו"ל והעברות כספים ממהגרים. במשך עשורים נתונה קובה למשטר סנקציות מצד ארצות
הברית, שהגביל סחר, השקעות ותנועת הון והשפיע עמוקות על רמת החיים ועל התשתיות. תקופות של הפשרה ביחסים הביאו לגידול בזרם התיירים ולפתיחת סקטור פרטי מצומצם של עסקים זעירים, אך שינויי מדיניות הובילו לנסיגה מחלק מהצעדים. מחסור במוצרי יסוד, משבר אנרגיה
ופיחות במטבע המקומי מלווים את הכלכלה, בדומה למגמות שנרשמו בונצואלה, שותפתה הקרובה בענף הנפט.
ההספק הסולארי במדינה זינק לכ־1,000 מגה־ואט וכבר מספק כ־10% מצורכי החשמל, כשסין הפכה לספקית המרכזית של הציוד. אלא שמחסור בדלק, רשת חשמל מיושנת והיעדר מספיק סוללות אגירה משאירים את קובה עם הפסקות חשמל כמעט יומיומיות