אב ביקש לסגור את התיק - אבל רק אם יבטלו את המזונות

זה התחיל כמו תיק שגרתי בבית המשפט לענייני משפחה, כזה שמלא בכאב, האשמות הדדיות וחשדנות שמזינה את עצמה. הורים שנפרדו, ילד בן שבע שניצב באמצע, והקשר עם האב - לפחות לפי מה שהוצג בתחילת הדרך - נקטע כמעט לגמרי. אבל מתחת לפני השטח, כפי שעולה מפסק הדין שניתן באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל-נצרת על ידי השופט איתי כרמי, הסיפור קיבל בהדרגה תפנית. לא תפנית דרמטית של גילוי חדש, אלא תפנית שקטה יותר, כזו שמתגלה רק למי שעוקב אחרי התנהלות הצדדים לאורך זמן.

התביעה עסקה בזמני שהות של האב עם בנו הקטין בן השבע. ברקע היה סכסוך בין ההורים שבעקבותיו נוצר נתק של שלושה חודשים בין האב לילד. האב פנה בתחילה להליך ליישוב סכסוך, ובמסגרתו החלו מפגשים במרכז קשר. בהמשך הוגשה התובענה עצמה, זו שהיתה אמורה להסדיר את הקשר ולהחזיר את השגרה ההורית למסלול. בראשית ההליך, התמונה שהוצגה לבית המשפט היתה כמעט צפויה מראש. "בראשית הדרך נראה היה, כי מדובר באם המתקשה לאפשר קשר תקין בין האב לבנו", נכתב. בדיווחים של העובדת הסוציאלית עלו טענות של חוסר שיתוף פעולה מצד האם, התנגדות לשילוב במרכז טיפולי ואף הימנעות מהבאת הקטין למפגשים בזמן. בית המשפט אף התרה בה, ובהמשך נקבעו זמני שהות במתכונת מעברים במרכז הקשר, ונקבעה סנקציה כספית הדדית של 500 שקל כדי להבטיח שיתוף פעולה הורי.

רבים מהתיקים האלה מתחילים באותו המקום: אחד ההורים טוען שהשני מסכל את הקשר, הרווחה נכנסת לתמונה, מתקבל תסקיר, והמערכת מנסה לייצר שגרה. גם כאן, כשהתיק עבר במאי 2024 לטיפולו של השופט כרמי, נראה היה שהכיוון ברור. בהחלטה מה-19 לספטמבר 2024 אימץ השופט את המלצות התסקיר המשלים למעבר ללינה בבית האב. הוא כתב אז כי לצד מסירות האם, "נראה כי מקצת חששותיה אינם אחוזים במציאות ומתחייב אצלה שינוי שיאפשר לקטין מרחב חף מלחצים לקשר עם אביו".

אלא שכאן התחיל להופיע הסדק הראשון בתמונה. כשהמעבר ללינה בבית האב כבר היה אמור לקרות, הופיעו שיבושים. האב הגיע לאסוף את הקטין ב-8 לנובמבר 2024, אך המפגש לא יצא לפועל. בעקבות זאת נערך דיון דחוף, ובית המשפט קבע מנגנון לעיצום כספי משמעותי נגד האם - 1,500 שקל לכל הפרה עתידית. נדמה היה שהמערכת שוב מכניסה כלים כדי להבטיח ביצוע. אבל השופט הבהיר כבר אז שהעיצומים אינם המטרה, אלא אמצעי. "ניתן להתרשם כי האב סבור שחיוב בהוצאות או הטלת עיצום כספי היא מטרה לצד המטרה של קיום זמני שהות. ובכן לא כך הדבר", הוא כתב בהחלטה מה-27 לנובמבר 2024. "עיצומים כספיים מהווים לכל היותר כלי למימוש זמני השהות… חשוב לגלות סבלנות ואפילו נדיבות רגשית", הוא הבהיר.

• 28 אלף בחודש: מזונות חריגים למשפחה בתנאי יוקרה
• מכתב אחד, טעות אחת - ופיצוי חלקי בערעור
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בית המשפט נדרש שוב ושוב לדון בבקשות שונות כדי לייצר שגרה

כך, בתהליך אטי ותחת פיקוח שיפוטי, החלו זמני השהות להתקיים. השופט מתאר שבית המשפט נדרש שוב ושוב לדון בבקשות שונות כדי לייצר שגרה, ובמקביל "לא חסך שבטו מהאם היכן שנדרש". אלא שככל שהזמן חלף, התמונה המוכרת של אם שמונעת קשר התחלפה והלכה. השופט ציין במפורש שהאם "החלה להפנים את השינוי, לאפשר מצדה את המפגשים וניכר היה כי השתדלה". מנגד, האב החל להפגין חוסר עקביות ונוקשות שהתרכזה באם ובהתנהלותה, במקום בילד ובצרכיו.

כלומר המסלול שהמערכת ניסתה לבנות - בהדרגה, בזהירות, עם תיווך, מרכז קשר, ביקורי בית ותסקירים - התחיל להיתקל לא רק בהתנגדות מהצד השני, אלא גם בעייפות ואולי אף בוויתור מצד מי שהגיש את ההליך. בהחלטה מה-23 למרץ 2025, כתב השופט כי האב "נאחז באופן דווקני בלשון ההחלטות, כאילו התכלית מצויה בהן, בעוד שהן רק אמצעי ואילו התכלית היא ביסוס קשר בריא, יציב ועקבי בין האב לבנו". הסימנים המשיכו להצטבר. האם טענה באחד השלבים שהאב לא הגיע לאסוף את הילד ושבשיחה שנערכה עם אחיה, ששימש גורם מקשר בין ההורים, נשמע האב תחת השפעת אלכוהול. האב טען כי היה שרוי באבל על מותה של בת משפחתו והדבר גרם לו בלבול. השופט כתב כי ראה בכך "אינדיקציה נוספת לקושי של האב לפעול מתוך ראיית טובתו של הקטין וצרכיו", ולהתנהל באחריות גם במצבים חריגים.

בשלב הזה, בית המשפט כבר לא ראה בעיה נקודתית של “מי מחבל במפגש”, אלא דפוס. בהחלטה מה-5 ליוני 2025 נקבע כי האב "ממשיך בהתנהלות דיונית לקויה המעמיקה את הסכסוך ומעמיסה על התיק בקשות סרק", והוטלו עליו הוצאות משפט לטובת קופת המדינה בסכום כל 2,000 שקל. השופט קיווה שזה יביא לשינוי בגישה, אך כתב בפסק הדין שפורסם כי "הדבר לא פעל את פעולתו והאב המשיך בדרכו".

• חייב מס של 34 מיליון על עסקה שלא היתה - האם ישלם?
• קנו דירה, וגילו בית חכם מפורק וריח ביוב: מה הפיצוי?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• דירות בכיכר המדינה, פנטהאוז בראשון, מרצדס, יהלומים, ומזומנים...

ואז הגיע הרגע שנהפך להיות לב לבו של פסק הדין. האב החל לקשור בין הקשר עם הילד לבין סוגיית המזונות. לא בצורה מרומזת או משתמעת, אלא ישירה. פעם אחר פעם. באחד המסמכים נכתב כי האב מבקש פטור ממזונות משום שהקטין אינו מגיע לביתו. בהמשך, לפי מה שהובא בתגובת האב, הוא אף הבהיר בצורה חדה כי "אין לו בעיה לסגור את התיק כל עוד תינתן החלטה על ביטול מזונות לקטין… כל עוד לא יהיה ביטול מזונות לקטין, אזי האב מתכוון להמשיך בתיק דנא".

אם לא מבטלים את המזונות - לא ממשיכים

מכאן העובדות קיבלו משמעות משפטית ומוסרית קשה יותר. מדובר בילד בן שבע, בתיק שנועד להסדיר זמני שהות ולהחזיר קשר. ולתוך התיק הזה נכנסה דרישה: אם לא מבטלים את המזונות - לא ממשיכים. האב עצמו אף טען למעשה כי הוא "מסכים שלא ניפגש בכפוף לביטול המזונות". זה בדיוק הרגע שבו ההליך כבר לא נראה כמו מאבק על הורות, אלא כמו שימוש בהורות כדי לנהל משא ומתן כלכלי.

השופט כתב בהחלטה מה-13 לאוגוסט 2025 דברים חריפים במיוחד על התנהלות האב. "האב יזם את ההליך כאן", הוא ציין בהחלטתו, והוסיף כי טענותיו לניכור מצד האם או לאי בירור התיק "נבחנו ואין להם כל בסיס עובדתי או משפטי". הוא הבהיר שאין לקשור בין קיום זמני שהות לבין תשלום מזונות, ואם האב סבור שיש לו עילה משפטית בנושא, עליו לפתוח הליך מתאים ולא "להפוך את ההליך כאן למה שאינו". עוד כתב השופט אז בהכרעת הדין כי "לפי שורת הדין היה עלי כבר עתה להורות על מחיקת ההליך", אך מתוך זכויות הקטין לקשר יציב, אפשר לאב להסיר את מחדלו מול הרווחה.

אלא שגם האזהרות האלה לא עצרו את מה שהשופט מתאר כסדרת צעדים עקבית של חוסר שיתוף פעולה, הפסקה חד־צדדית של זמני שהות והמשך התעקשות על הקשר בין מפגשים לבין מזונות. בהחלטה מה-29 לאוגוסט 2025 כתב השופט שהאב "מפסיק על דעת עצמו לקיים את זמני השהות ולמעשה פועל בניגוד להחלטות בית המשפט בצורה אקטיבית וקושר באופן חוזר ונשנה… בין זמני השהות לבין תשלום דמי מזונות". הוא אף התרה בו שאם לא יהיה שינוי משמעותי, לא יהיה מנוס ממחיקת ההליך.

האב ביקש "מזור ולהמשיך בחייו"

בדיון שנערך בדצמבר 2025, האב ובא כוחו כבר דיברו אחרת לגמרי מהאבא שפתח את ההליך. בפרוטוקול נאמר ש"התסקיר האחרון הבהיר בצורה ברורה שהקטין לא מעוניין בקשר עם האבא… אנחנו מבקשים במסגרת פסק דין שיהיו לכך השלכות בדמות של הפסקת דמי המזונות". במקום להתעקש על קשר, האב ביקש "מזור ולהמשיך בחייו". והאב עצמו אמר כי, "אם היא לא רוצה שאני אראה אותו, אין שום בעיה… מצדי… שיגדל אצלה. והמזונות כמובן, שלפחות יורידו חצי ל-1,400 שקל".

השופט כרמי עצר כאן ושם מול התיק מראה גדולה יותר. הוא הסביר שפסקי דין בענייני זמני שהות אינם רק תוצאה של מי צודק, אלא תהליך. הוא הגדיר את ההליך כ"שיפוט תהליכי" ולא "שיפוט תוצאתי", והסביר כי בהכרעות בענייני הורות "ההצלחה אינה נמדדת בהתאמה פורמלית לנוסח ההחלטה, אלא ביכולתו של התהליך השיפוטי לייצר יציבות ורציפות בשגרת הקטין". כלומר זה לא תיק שמסתיים בפסק דין וגמרנו, אלא תיק שמנסה לבנות מציאות. ומה קורה כשההורה שפתח את ההליך כבר לא רוצה לבנות? כשהוא רוצה לצאת ממנו, אבל להשאיר אחריו תוצאה שתשרת אותו במקום את הילד? כאן מגיעה הכרעת השופט.

השופט קבע שהוא לא יעניק תוקף של פסק דין להמלצות התסקיר, אף שבדרך כלל כשהצדדים מסכימים לתוצאה, זה מה שעושים. אבל כאן, לדבריו, "אחטא לקטין אם אתן תוקף של פסק דין להמלצות התסקיר". הוא הסביר שההמלצות של התסקיר הן המשך ישיר של זמני שהות שאינם מתקיימים כבר חודשים בגלל האב, ולכן אין טעם להותיר אותן על כנן בלי תהליך שיבטיח יישום אמיתי.

למה בכלל אב יכול לבקש זמני שהות בבית משפט, אם הילד לא רוצה?
מכיוון שבית המשפט לא מסתפק רק בשאלה מה הילד אומר עכשיו, אלא בודק למה הוא אומר את זה, מה עבר עליו, ואיך אפשר אולי לבנות מחדש קשר בצורה נכונה. לפעמים ילד לא רוצה קשר בגלל פחדים, לחץ מההורים, או תקופה לא טובה, ובית המשפט מנסה להבין אם יש דרך הדרגתית ובריאה לחבר ביניהם.

מה זה בעצם מרכז הקשר ולמה משתמשים בו?
מרכז קשר זה מקום מפוקח שבו אבא ואמא יכולים לקיים מפגשים עם הילד בצורה מסודרת ובטוחה, כשיש מישהו מקצועי שמלווה את זה. משתמשים בזה בעיקר כשההורים לא מסתדרים, כשהילד חושש, או כשיש חשש שהמפגש יהיה טעון מדי בלי תיווך.

אם אב לא מגיע לאסוף את הילד, זה נחשב הפרת החלטה?
כן. כי ברגע שנקבעו זמני שהות, זה לא "אם בא לי אני מגיע". זה חלק משגרה שהמערכת מנסה לבנות לילד. כשאבא לא מגיע, הילד נפגע מזה מאוד, וגם זה יכול לגרום לבית המשפט להבין שאולי הבעיה היא לא רק בצד השני.

למה השופט בכלל דיבר על נדיבות רגשית בהליך כזה?
משום שבתיקים שבהם מעורבים ילדים, בייחוד אחרי נתק, אי אפשר להתנהל כמו סכסוך עסקי עם חוקים יבשים. צריך סבלנות, להבין שילד לא מתאפס ביום אחד, ולפעמים גם לספוג קשיים בלי ישר לרוץ לבית משפט. השופט בעצם אמר שהמטרה היא קשר, לא ניצחון.

מה הכוונה כששופט אומר שזה לא שיפוט רגיל אלא שיפוט תהליכי?
זה אומר שבית המשפט לא רק נותן פסק דין וגמרנו, אלא מנהל תהליך לאורך זמן, כדי לראות אם החלטות באמת עובדות. הוא בודק אם הילד מסתגל, אם ההורים משתפים פעולה, ואם צריך לשנות החלטות תוך כדי. זה סוג של ניהול משבר משפחתי, לא רק משפט.

למה השופט סירב לתת תוקף של פסק דין להמלצות של התסקיר, אף שזה נשמע הגיוני?
מפני שהשופט הבין שיש כאן בעיה: המלצות על הנייר זה יפה, אבל אם בפועל האב כבר חודשים לא מקיים את המפגשים והוא משתמש בהליך ככלי לחץ, אז פסק דין מסודר לא באמת יעזור לילד. השופט רצה למנוע מצב שבו תהיה החלטה רשמית שאף אחד לא באמת עומד בה.

האם באמת אפשר לסגור תיק של זמני שהות וזהו?
אפשר לסגור את התיק הספציפי, כן. אבל זה לא אומר שהנושא נסגר לתמיד. אם בעתיד האב ירצה לחדש קשר, הוא יוכל לפתוח הליך חדש. אבל השופט כבר כתב באופן מפורש שהתנהלות העבר שלו תילקח בחשבון, כלומר זה לא מתחיל מאפס.

ומה לגבי המזונות - האם בית המשפט יכול פשוט לבטל אותם בגלל שאין קשר עם הילד?
לא ככה. מזונות זה לא פרס על הורות ולא קנס על נתק. הילד צריך להתקיים בכל מקרה. אם אב חושב שיש לו טענה משפטית להפחתה או שינוי, הוא צריך לעשות את זה בהליך מתאים, אבל לא להפוך את הילד לכלי מיקוח בתוך תיק של זמני שהות.