"העולם שייך לאנבידיה כעת", הייתה כותרת הבוקר ב-Yahoo Finance של ה-20.6. זאת בעקבות העובדה שחברת המוליכים למחצה שמספקת, באמצעות המעבדים שלה, פתרונות גרפיקה, מיחשוב ורשת, הפכה לחברה שהערכתה הגבוהה בעולם, 3.33 טריליון דולרים, תוך שהיא מקדימה את אפל ומייקרוסופט ואכן, אין ספק שעובדי החברה הזו ובעלי מניותיה מרגישים כך כרגע.

אנבידיה הגיעה להישג זה ,בזכות השילוב המוקדם של הבינה המלאכותית לתוך המעבדים הגרפיים שלה, בדיוק כאשר הסתבר שמהפכת הטכנולוגיה התקדמה למצב שבו אפשר היה לעשות זאת. למעשה היא הפכה לכמעט מונופול למעבדים גרפיים מגובי הבינה שכ"כ חיוניים להעברת טכנולוגיה מסמארטפונים ועד צ'אטבוטים. מייסד-מנכ"ל ונשיא החברה, ג'נסן הואנג, הצליח לשחזר הצלחות קודמות דומות של ביל גייטס שמסחר את "החלונות" ושל סטיב ג'ובס ב-2008 כשיצא עם האייפון. לדעת כיצד לנצל את תהליכי השיבוש של מהפכת הטכנולוגיה ולדעת "לרכב" עליהם זה מה שמייצר ענקיות תעשייה ומה שלא פחות חשוב, עצמה כלכלית וכוח פוליטי.

אבל אנבידיה רבותיי, חשוב לזכור, רוכשת את המעגלים המודפסים הרלוונטיים ממיקור חוץ יחיד, מחברה אחת בלבד בטייוואן, מ-Taiwan Semiconductor Manufacturing Company (סימול:TSM), שהיא חברת "בתי האריזה למעגלים מודפסים" הגדולה בעולם שמייצרת, אורזת, בודקת ומוכרת מעגלים משולבים שמהווים הבסיס לתעשיית העברת הטכנולוגיה כולה. חשיבותה של TSMC לארה"ב היא עד כדי כך גדולה, שהוול סטריט ג'ורנל יצא, בסוף השבוע שעבר, בכתבה תחת הכותרת, "ארה"ב תעשה הכול כדי לאבטח את תעשיית המוליכים למחצה של טאיוואן כחשש מפני פלישת סין" כותרת המשנה הייתה: "שבבי ה-AI של Nvidia חיוניים לטכנולוגיה מסמארטפונים ועד צ'אטבוטים. הייצור שלהם תלוי במיקור חוץ לחברה אחת בלבד בטייוואן. עם החשש הגובר שסין עלולה לבצע פלישה לאי, ארה"ב דוהרת לאבטח את שרשרת האספקה",

אם בוחנים את השתלשלות מערכות היחסים בין ארה"ב לשתי ידידותיה, ישראל וטאיוואן, שנמצאות בסכנה קיומית מגיעים למסקנה שטאיוואן ידידה קרובה יותר מישראל או במילים אחרות, מבחינתן של הידידות, טאיוואן צריכה לחשוש לביטחונה פחות מישראל בגלל העובדה שטאיוואן בחוכמתה הצליחה להגיע למצב שבו חלק חשוב של תעשיית הטכנולוגיה האמריקאית תלוי בתעשיית המוליכים למחצה של טאיוואן.

• אנבידיה ו-TSMC מציגות את שבב הבלקוול הראשון שמיוצר בארה"ב
• TSMC בלב מהפיכת ה-AI: מעלה את התחזיות במעל 30%
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

יכול מאוד להיות שאם היינו ממשיכים את פרויקט הלביא גם לנו היו "מנופי לחץ על הביזנס האמריקאי" שזה השיקול החשוב ביותר של המעצמה הגדולה בעולם אבל נבהלנו וויתרנו. מאוחר יותר היה ספור הפיאסקו של "חוק הפטנטים" עם טבע שגם שם רקדנו לפי החליל של הדוד סם כך שמצבנו, מול "הגדולה בידדתינו" פחות טוב ממצבה של טאיוואן ולדעתי עדיין אפשר לשנות זאת.    

בין חשיבותה של טאיוואן לארה"ב לחשיבותה של ישראל

בשנת 1947 הצטרפו 2 מדינות חדשות למשפחת העמים, ישראל וטאיוואן, שתי מדינות שמאז הצטרפותן עברו ועוברות טלטלות רציניות ובעצם מאותה סיבה בסיסית, משפחת העמים מפקפקת בזכותן להתקיים. מצבה של ישראל בתחום הזה טוב בהרבה מזה של טאיוואן. רוב מדינות העולם מכירות בישראל ובזכותה ההיסטורית על מיקומה (עד לאחרונה) אבל טאיוואן בקושי מוכרת ע"י 14 מדינות (כולל הוותיקן) שאת רובן לא תכירו כלל כמו בליז, סט. וינסנט, גרנאדיז ו-Eswatini.

ידידתה הגדולה והיחידה של טאיוואן, ארה"ב, אינה מכירה בטאיוואן וזאת בעקבות החלטת האו"ם 2758, מ-1971, שקובעת את העיקרון של סין אחת בלבד (הקומוניסטית). החלטה זו קובעת שלטאיוואן אין כל עילה, סיבה או זכות להצטרף לאו"ם או לכל ארגון בינלאומי אחר שחברותו מוגבלת למדינות ריבוניות. ההחלטה זכתה להכרה ברחבי העולם. אפילו מצבה הבטחוני של טאיוואן מסוכן יותר, לדעתי, מאשר זה של ישראל. אני משוכנע שישראל, בנושא זה, לא הייתה מוכנה להתחלף עם האי. נכון, ישראל מוקפת באויבים שמעוניינים בהשמדתה אבל לטאיוואן יש "רק" אויב אמיתי אחד, סין, שטוענת שהאי שייך לה ומאימת, מאז 1947, בפלישה צבאית לכיבושה. אישית אני מעדיף את אירן וגרורותיה כאויב על סין כאויב.

• השוורים חוזרים: אסיה והחוזים בוול סטריט בעליות
• החוזים על וול סטריט עולים עד 1.2% - מתקרבים לסיום השביתה הגדולה במגזר הציבורי
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• הונאה של 2 מיליארד דולר - עונש של 11 אלף שנות מאסר - ומוות...

לטענת סין על בעלות על טאיוואן יש טיפה של אחיזה במציאות (להבדיל מטענת איראן נגד ישראל). האי טאיוואן נכבש למעשה ע"י הצבא הרפובליקאי הסיני תחת הנהגת הגנרל צ'אן קי צ'ק וזאת לאחר התבוסה מול הקומוניסטים בהנהגת מאו צה טונג והרוב המוחלט של תושבי טאיוואן היום הם למעשה צאצאי הסינים שנלחמו נגד הקומוניסטים. יותר מכך, הטאיוונים אפילו לא טוענים שהאי הוא "מולדתם ההיסטורית". הם טוענים שהם עדיין השליטים החוקיים של סין כולה, שגורשו (זמנית) ע"י הקומוניסטים וקוראים לאי  The Republic of China. המשטר שם דמוקרטי (מאז 1996). הנשיא הוא גם המפקד העליון וממנה את הממשלה ואת השופט העליון (כמו בארה"ב), יש פרלמנט, בית משפט עליון וחוקה.

ישראל דומה לטאיוואן בשני דברים: הראשון, כלכלת שתי המדינות מתבססת על תעשיית הטכנולוגיה והשני, שתי המדינות נשענות על מערכת יחסים ייחודית עם המעצמה הגדולה בעולם, ארה"ב עם הבדל "קטן" אחד, השפעת ארה"ב על קבלת החלטות בישראל גדולה מהשפעתה על קבלת החלטות בטאיוואן.

מהו מקור הכוח של טאיוואן (מול סין)? יש לה 4 נכסים שבגללם נמנעת סין הקומוניסטית מלתקוף (בינתיים). הראשון הוא האינטרס הבטחוני והכלכלי של ארה"ב. עם התקדמות מהפכת הטכנולוגיה הפך האינטרס הכלכלי למנוף כוח של ממש עבור טאיוואן. השני והחשוב: השליטה של טאיוואן בתעשיית המוליכים למחצה הגלובלית, שליטה שקשה מאוד להפר. השלישי: הצבא הטאיווני, ציודו והטופוגרפיה של האי (פלישה, ימית ואווירית של הצבא הסיני תהיה יקרה מאוד לסינים) ורביעי: החשש של בייג'ין שפלישה לטאיוואן תגרום לירידת מעמדה של סין בעולם, מעמד שחשוב מאוד לבייג'ין.

איך יצרה טאיוואן את העצמה הכלכלית?

בשנת 1986 הזמין ראש ממשלת טאיוואן דאז את ד"ר מוריס צ'אנג, שחשוב לקרוא אודותיו בויקיפדיה, סיני במקור שעזב לארה"ב בגלל עליית הקומוניזם, עשה דוקטורט בסטנפורד והתמחה במוליכים למחצה בחברת טקסס אינסטרומנטס (סימול:TXN) שם ניהל את חטיבת המוליכים למחצה. צ'אנג שיכנע את ראש הממשלה ברעיון הקמת תעשיית מעגלים מודפסים בטאיוואן כפרויקט לאומי ומשתי סיבות. הכלכלית תחילה והבטחונית לאחריה.

צ'אנג הסביר לנשיא שארה"ב מעדיפה להתמקד בקצה הצרכני של תעשיית השבבים ופחות  בשלב הראשוני, המעגלים המודפסים ("בתי היציקה") ומחפשת אפשרויות למיקור חוץ. צ'אנג האמין שאם הפרויקט הלאומי יצליח תוכל טאיוואן למנף זאת לצמיחה כלכלית גדולה בגלל החשיבות של "בתי יציקה מתמחים" (כמו טאואר) שתלך ותגדל. הסיבה השנייה, אליבא צ'אנג, הכוח הפוליטי שתקבל טאיוואן כתוצאה מהתלות הגלובלית בתעשייה הטאיוונית.

הנשיא הסכים ובשנת 1987 הקים צ'אנג את טאיוואן סמי-קונדוקטורס (סימול:TSM) באמצעות ידע שרכש מפיליפס (שקבלה בתמורה 27.6% מהחברה), ממשלת טאיוואן מימנה את החברה בתמורה ל-48.3% מהמניות ואילו צ'אנג והעובדים קיבלו 24.1% ובלעדיות בניהול. לזה אני קורא, "סביבה ידידותית לפיתוח". צ'אנג, שהוביל את TSM עד 2018, צדק,  TSM הפכה במהירות לקבלן המשנה הגדול בעולם למיקור חוץ של מעגלים מודפסים. ההתקדמות הטכנולוגית, שהגדילה את החשיבות של בתי היציקה (בעיקר בגלל ההתמחות שנדרשה לטכנולוגיות חדשניות) העלתה את חשיבותה של TSM ותעשיית המוליכים שהתפתחה סביבה שרכשה מומחיות והתייעלה כול הזמן.

טאיוואן שולטת היום ב-63.8% מייצור המוליכים למחצה בעולם כאשר ייצור המוליכים למחצה המתקדמים (מתחת ל-7 ננומטר) שלה מחזיק בנתח שוק עולמי של יותר מ-70%. טכנולוגיית תהליך ה-2 ננומטר של טאיוואן היא המתקדמת ביותר בעולם והמדינה נותרה המובילה העולמית הן במונחים של טכנולוגיה והן בפרודוקטיביות.

כמעט כול  יצרניות המוליכים למחצה רוכשות את המעגלים מ-TSM, מאנבידיה דרך AMD, קוולקום, בודקום, מרוול ואחרות. גם החברות שיש להן בתי יציקה כמו אינטל, STM, טקסס אינסטרומנטס וכמותן משתמשות בשירותי TSM שלאורך השנים  גם טפסה במעלה הוורטיקלי של תעשיית השבבים. "יהיה קשה מאוד לשחזר את מה ש-TSMC בנתה בטייוואן", אמר מארק ליו, יו"ר TSMC (שהחליף את צ'אנג בן ה-92 ב-2018) לניו יורק טיימס, "פיתוח וייצור השבבים החדישים ביותר של החברה בקצב מהיר דורש מאמץ עצום, לא פחות מ-3,000 מדענים מחקריים עבור דור אחד של הטכנולוגיה".

זה כוחה של טאיוואן וארה"ב לא תאפשר לסין או כול אחד אחר, לנסות להשתלט, זו ידידות אמיתית, American style. עדיין לא מאוחר לישראל לשחזר סיטואציה כזו של "ידידות שכרוכה באינטרס עסקי": אני מניח שאם דוב פרוהמן, שהביא את אינטל לישראל 12 שנה לפני שחזר צ'אנג לטאיוואן, היה מקבל מממשלתנו עסקה ידידותית כמו שקיבל צ'אנג יכולה הייתה ישראל להיות במצבה של טאיוואן פלוס (שהרי אין לטאיוואן אייפק ואין לה את האוונגליסטים) וזה גם יכול היה לקרות גם אם ראסל אלוונגר היה מקבל הצעה ידידותית כזו כשהגיע לטאואר ב-2001. אבל העובדות בשטח מראות שמה שאפשרי בטאיוואן לא יעבור בקלות בישראל הרי מקרי הלביא וחוק הפטנטים מוכיחים זאת. מלבד זאת הרי חלק גדול מכול חדשנויות הטכנולוגיה קרם עור וגידים בישראל ורק "חוסר בסביבה ידידותית לביזנס" מנע מישראל הקמה של חברות כמו SAP או HP (בתחום ההדפסה הדיגיטלית) אפילו TSM (בשלב המעבדים).

אבל לא מאוחר לנסות שוב. הבינה המלאכותית נמצאת בתחילת ההטמעה לתעשייה וישראל על המפה בנושא זה. צריך למצוא אדם מהסוג של אלוונגר או ברק עילם ולהציע להם "עסקה ידידותית", מהסוג שהוצעה לצ'אנג, להקמת חברה בתחום הבינה (בנישת האבטחה למשל) שתוכל לשחזר מה שעשה צ'אנג בתחום המוליכים ושארה"ב תכיר בה "כחשובה לביזנס" אחרת נמשיך להחליט לפי החליל בוושינגטון.