ביידן ארהב סין גינגפינג
צילום: Palacio do Planalto, Michael Stokes

ארה"ב וסין הגיעו לשגרה חדשה - אלו הסיכונים

על פי הדו"ח החדש שפורסם, יהיה על ממשלת ארה"ב לנקוט צעדים רבים על מנת לשבש לסין את התוכניות להפוך לעצמאית. הדו"ח מהווה אינדיקציה נוספת לכך שפגישת הנשיאים מחר לא צפויה לשנות את המסלול
אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה ארצות הברית סין

על פי הוועדה המייעצת לקונגרס בנוגע לסיכונים הקשורים לסין, יחסי ארה"ב - סין הגיעו לשגרה חדשה של "תחרות אסטרטגית ומערכתית ארוכת טווח" תוך כדי שהיא ממליצה על דרכים בהן ארה"ב צריכה לפעול. 

הדו"ח השנתי של הוועדה לבחינת הכלכלה והביטחון ביחסי ארה"ב - סין, מדגיש את ההשקפה ההולכת וגוברת כי היחסים בין שתי המדינות השתנו מהותית. זוהי אינדיקציה נוספת לכך שפגישתם הצפויה מחר (רביעי) של נשיא סין שי ג'ינפינג ונשיא ארה"ב ג'ו ביידן לא צפויה לשנות את המסלול. 

המצב בסין

בחזית מדיניות החוץ, הוועדה מציינת כי בייג'ין ממשיכה בנתיב אגרסיבי, בו היא מספקת סיוע צבאי לא קטלני למוסקבה ומבצעת סיורים משותפים באזור הארקטי, כמו גם מפזרת כסף על "התגבשות צבאית חסרת תקדים". סין מעוניינת למצב את עצמה כשותפה ביטחונית חלופית לארה"ב. לדוגמה, סין משתתפת בפעולות רבות של שמירה על השלום במדינות אפריקאיות, לאחר שהשקיעה בהן רבות באנרגיה ומחצבים קריטיים. 

מבחינה כלכלית, בסין נאבקים על רקע צניחה בנכסים שיוצרת, לפי הוועדה, אי יציבות רחבה במערכת הפיננסית. במקביל, המפלגה הקומוניסטית פתחה את המגזר הפיננסי להשקעות זרות. דבר שמגדיל את הסיכונים עבור אלו המשקיעים בסין דרך מוצרי פנסיה ומוצרי ניהול עושר. 

למרות שחברות אמריקאיות רבות עדיין רואות בגישה לשוק הסיני כקריטית לצמיחה, הוועדה מצאה כי יותר חברות מנסות להגביל את החשיפה שלהן לסין ולמצוא אסטרטגיות חלופיות. ואכן מספר ההשקעות הזרות בסין ברבעון השלישי ירד משמעותית. חברות החלו לעבור לספקים במקומות אחרים באסיה בניסיון לפזר סיכונים, אך רבים מהספקים הללו נמצאים בבעלות סינית, מה שעדיין מותיר חברות אמריקאיות פגיעות. 

הצעות הוועדה

הוועדה, שהוקמה בשנת 2000 על מנת להעריך את ההשלכות הביטחוניות הלאומית של היחסים הכלכליים עם סין, הציגה לקונגרס 30 הצעות. רבות מהן מתמקדות בהגברת החשיפה על מנת לחשוף נקודות תורפה אפשריות. לדוגמה, הוועדה המליצה לקונגרס לשקול חקיקה לחשיפת נתונים על פועלם של תאגידים אמריקאים מול סין. לרבות אחוז מסך הנכסים בסין, מיזמים משותפים עם חברות סיניות, אופי המחקר והפיתוח בסין וההשפעה בחברה של כל עובד עם קשרים למפלגה הקומוניסטית. בנוסף, הוועדה קראה לקונגרס להקים צוות שתפקידו יהיה להעריך את איומי הביטחון הלאומי הנשקפים ממוצרי אלקטרוניקה המיובאים מסין וציינה כי על הקונגרס להשתמש בכל הכלים שברשותו על מנת לחסל את האיומים הללו, כולל מכסים נוספים.

בדו"ח הוצע גם להקים קבוצה לאומית לבניית מסד נתונים שיסייע לחברות, אוניברסיטאות ואחרות לבצע בדיקת נאותות לגבי שותפים סיניים פוטנציאליים. בנוסף, הוועדה המליצה לקונגרס לאפשר לוועדה להשקעות זרות בארה"ב לבחון השקעות בחברות אמריקאיות שעלולות לעזור לסין לרכוש יכולות טכנולוגיות שיקדמו את מטרותיה להיות עצמאית, במיוחד באזורים שביג'ין מעדיפה באמצעות מדיניות תעשייתית.  

קיראו עוד ב"גלובל"

הדו"ח עודד את הקונגרס להנחות את הממשל להכין תוכניות יחד עם בעלות הברית להטלת סנקציות על סין במקרה של עימות עם טייוואן או כל מקרה משמעותי אחר. החשש בקרב המשקיעים מלבד התאוששות הכלכלה הסינית הוא מהשפעות המהלכים בהם תנקוט ארה"ב נגד סין על ההשקעות בחברות סיניות או בחברות עם חשיפה גדולה לסין. הדו"ח האחרון מהווה את האישור לכך שהחשש הזה לא יעלם בקרוב. 

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיותמוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות

"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"

מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”

רן קידר |

הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי". 

לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית. 

הדיון מסתכל אחורה 

הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב". 

שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה. 

תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות” 

יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.” 

המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית 

הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות. 

בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”. 

אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)

שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה

בעלי המניות של טסלה אישרו למאסק חבילת תמריצים חדשה בהיקף עצום של 400 מיליון מניות, שמחזירה את חלקו בחברה ל־25%. מאחורי המספרים הבלתי נתפסים מסתתרת אסטרטגיית משא ומתן מבריקה וגם לא מעט אגו

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה אילון מאסק טסלה

לאחרונה החליטו בעלי המניות של טסלה Tesla -3.68%  להעניק לאילון מאסק חבילת תמריצים חדשה הכוללת 400 מיליון מניות נוספות. זה מצטרף ל־380 מיליון מניות שכבר ברשותו. המספרים כמעט בלתי נתפסים, אבל מאחוריהם מסתתר שיעור מעניין על ניהול משא ומתן וגם על הגבול הדק שבין ביטחון עצמי לחוצפה.


מאסק ביקש דבר אחד: להחזיר את חלקו בחברה ל־25%. הוא לא נימק מדוע, לא הציג טיעונים ולא ניסה לשכנע. הוא פשוט אמר שזה מה שהוא רוצה וקיבל את מבוקשו. החבילה הקודמת שלו, מ־2018, הייתה שווה אז כמה מיליארדי דולרים והיום מוערכת בכ־120 מיליארד. לכך מתווספת חבילת התמריצים מ־2012, ששווייה כיום כ־34 מיליארד דולר. במילים אחרות, עוד לפני העסקה החדשה, מאסק נהנה משכר ממוצע של כ־12 מיליארד דולר בשנה. לא בדיוק “עבודה בחינם”.


הפעם, החוזה כולל תנאי שאפתני במיוחד: מאסק צריך להוביל את טסלה לרווח תפעולי של 400 מיליארד דולר במהלך שנה אחת. לשם השוואה, טסלה צפויה להרוויח השנה כ־13 מיליארד דולר. כדי לעמוד ביעד, הוא צריך להגדיל את הרווחים פי שלושים.


האסטרטגיה היא לב הסיפור

הסכומים הם לא לב הסיפור, אלא האסטרטגיה. ג’ו־אלן פוזנר, פרופסורית לניהול באוניברסיטת סנטה קלרה, הסבירה שמאסק השתמש בעקרון “העיגון”. טכניקה שבה המספר הראשון שמועלה במשא ומתן קובע את המסגרת לכל המספרים הבאים. אם ההצעה הראשונה גבוהה מדי, שאר ההצעות יסתובבו סביבה. מאסק לא התחיל נמוך ולא בנה את הדרישות בהדרגה, הוא פתח בגדול, בטריליון דולר, מה שגרם לכל סכום אחר להיראות סביר בהשוואה.


פוזנר הסבירה שזו בדיוק הסיבה שכדאי להיות הראשון שמגיש הצעה במשא ומתן. אם מועמד לעבודה מצהיר שהוא שווה חצי מיליון דולר בשנה, גם אם המעסיק חשב להציע 150 אלף, השכר הסופי יהיה קרוב בהרבה להצעה הגבוהה.