מאקרו - אנחנו  באמת כאלה חשובים לכלכלה העולמית?

לרוע המזל ישראל מגיעה בימים אפלים אלו לכותרות הראשיות גם במדורי הכלכלה ובאתרי ההשקעות. שני חששות עיקריים גורמים לכך, שניהם, לעניות דעתי, לא משקפים תרחישים ריאליים.

החשש הראשון הוא מזינוק במחיר הנפט עקב פגיעה בייצור במזרח התיכון. להערכתנו מדובר בסיכוי קלוש, אולי אפילו לא קיים. לא ישראל ולא עזה הם מקור חשוב לנפט, וההשפעה שלהן על ייצור הנפט בסעודיה או בכווית לא באמת קיימת. גם ספקולציות שעלו בנוגע להתקפה ישראלית באירן, לה יש קצת יותר השפעה על מחירי הנפט העולמיים (למרות הסנקציות), נראות כתחזית לא סבירה בכלל בשלב זה. למרות ההסתברות הנמוכה מאד, נראה שהחזרה הלא נוסטלגית אך אופנתית בשנתיים האחרונות, לאירועי שנות השבעים של המאה הקודמת, והאינפלציה הגבוהה שנגרמה בין השאר עקב הזינוק במחירי הנפט בעקבות מלחמת יום כיפור, גורמת למשקיעים לקשר אינטואיטיבית בין "מתיחות במזרח התיכון" למחירי הזהב השחור, קישור שלא תמיד מגובה במציאות.

החשש השני הוא הסתבכות אמריקאית במלחמה אזורית. נראה שגם החשש הזה רחוק מלהתממש, וגם אם יתממש ברמה כזו או אחרת הוא לא טומן בחובו סיכון גדול מדי עבור הכלכלה האמריקאית. נראה שהשווקים מבינים את זה ולאחר התגובה הראשונית של עליה במחירי הנפט, אלו חזרו להתייצב ואף לרדת, וגם בשוק המניות הכללי לא נרשמת תגובה כלשהי ללחימה (למעט עלייה זמנית במחירי מניות החברות הביטחוניות).

מאקרו: התבטאויות בכירי הפד' מעידים על שינוי כיוון

שינוי טון משמעותי בימים האחרונים מצד דוברי הפד' לכיון היוני, בעיקר עקב עליית התשואות באגרות החוב הממשלתיות ארוכות הטווח שמהדקות את תנאי האשראי במשק. ההתבטאויות האלו הזניקו את הנאסד"ק (זמנית), הורידו את הסיכויים להעלאת ריבית בפגישה הקרובה (בנובמבר) כמעט לחלוטין, וצמצמו משמעותית גם את הסיכויים להעלאה בפגישה שלאחר מכן, בדצמבר, וכן גרמו לירידות בשער הדולר מול סל המטבעות.

בנג'מין מלמן, מנהל השקעות ראשי בקבוצת אדמונד דה רוטשילד אמר שישנו "שינוי ברור" בטון הדוברים. במידה והמגמה הזו תקבל אישור רשמי יותר בפגישת הפד' הבאה בתחילת נובמבר, הרי ששינוי המגמה יופנם בשווקים לקראת סוף שנה. יש פרשנים שכבר מסתכלים קדימה וטוענים שצעד כזה יעזור להצית את "ראלי סוף השנה" המסורתי לו מצפים רבים. 

• המבחן של בריטניה: תשואות האג"ח בבריטניה מזנקות לשיא מאז 1998
• שוק הריפו מתייבש: גיוסי החוב של האוצר האמריקאי שואבים את הנזילות מהמערכת הבנקאית; מה זה אומר?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הנה ההתבטאויות, שיפטו בעצמכם: סגן נשיא הפד' פיליפ ג'פרסון, המקורב מאד לפאוול ועל פי רוב רואה איתו עין בעין את המצב ואת המדיניות הרצויה לפד', אמר שהפד' צריך להיזהר לא להדק את התנאים הפיננסים יותר מדי או פחות מדי, ושהזינוק בתשואות "עשה את העבודה" עבורם.

גם לורי לוגן, אחת מחברי וועידת השוק הפתוח (הקובעת את הריבית) שבדרך כלל נוטה לצד הניצי אמרה שייתכן שיש פחות צורך להעלאת ריבית נוספת במידה ושיעורי הריבית לטווח הארוך יישארו גבוהים, ושעל הפד' לקחת בחשבון את התנאים הפיננסים ה"הדוקים יותר" בחודשים האחרונים. אליהם מצטרף רפאל בוסטיק, נשיא שלוחת הפד' באטלנטה שאמר מפורשות: "אני לא חושב שאנחנו צריכים להעלות את הריבית יותר" על מנת להשיג את יעד ה-2% אינפלציה. 

דוח התעסוקה – האותיות הקטנות

אל העלייה בתשואות שמהדקות את התנאים הפיננסים בשוק (קשה יותר לגייס אשראי - פחות כסף בשוק) מצטרפים כמה גורמים נוספים שתומכים בשינוי הכיוון. 

דוחות התעסוקה שפורסמו בשבוע שעבר הראו כביכול על שוק עבודה חזק בהרבה מהרצוי, עם קצב שיא של יצירת משרות חדשות ונתוני אבטלה שממשיכים להיות נמוכים מאד. שוק העבודה הוסיף 336 אלף משרות לעומת צפי ל-170 אלף בלבד והכה בתדהמה את הכלכלנים. גם הנתונים לספטמבר ואוקטובר עודכנו כלפי מעלה בצורה משמעותית והראו על יצירת 119 אלף משרות יותר ממה שחשבו קודם לכן.

• אורקל קופצת 30%, אנבידיה מטפסת 4.5% - הנאסד"ק בשיא חדש
• מי הגופים הישראלים שהרוויחו באורקל?
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• המניה הזאת מזנקת היום ב-2,900% - מה הסיבה?

התגובה המיידית בשוק הייתה ירידות שערים וזינוק בסיכוי להעלאת ריבית, אולם בהמשך החששות האלו נרגעו והמגמה התהפכה, בעיקר בגלל נתון נוסף שהתפרסם בדו"ח - קצב עליית השכר, שדווקא העידו על התקררות רצויה בשוק העבודה.

השכר לשעה עלה ב-0.2% בלבד על בסיס חודשי לעומת צפי האנליסטים לעלייה של 0.3%, וב-4.2% בשנה כשהאנליסטים ציפו ל-4.3%, ובכך הוא ממשיך את מגמת הירידה בקצב עליית השכר בחודשים האחרונים. היעד עליו מצביעים הכלכלנים ככזה שיאפשר לאינפלציה לחזור לטווח ה-2% הוא עליית שכר שנתית של 3.5%. אם מודדים את שלושת החודשים האחרונים קצב העלייה השנתי בתוך היעד הזה – 3.4% בלבד. כלומר למרות ביקוש חזק מאד לעובדים, רובם בשכר נמוך, אין יותר לחצים חזקים להעלות את השכר. גם החששות שהוזכרו לאחרונה על יצירת ספירלת שכר-מחיר נמוגים לנוכח הנתונים האלה. זה הספיק לשינוי מגמה בוול סטריט. 

 

ה"בעיה" עם שוק העבודה חזק מדי הוא לא רק שאם יותר אנשים עובדים נוצרת אינפלציה מצד הביקוש (כלומר לאנשים שעובדים יש יותר כסף לבזבז, מה שגורם להעלאת מחירים) אלא גם, ואולי בעיקר, עליית השכר מעודדת עליית מחירים גם מצד ההיצע (החברות צריכות לשלם יותר כסף לעובדים ולכן מעלות את מחירי המוצרים\שירותים). אם שוק העבודה החזק לא גורם לכך, הרי שהבעיה נפתרה כמעט מעצמה.

 

שני נתונים נוספים מעידים על החלשות הכלכלה ומסייעים להשערה שראינו את העלאת הריבית האחרונה לסבב הזה. ראשית, מספר המקרים של חדלות פרעון מתחיל לטפס לאורך כל שוק האשראי הצרכני – כרטיסי אשראי, הלוואות רכב, משכנתאות, והלוואות סטודנטים. העלייה היא עדיין לא כזו שמעידה על שוק אשראי בהתפרקות, רחוק מכך, אבל בהחלט מעידה על החלשות הכלכלה.

נתון נוסף, מקביל אולי, הוא התייבשות "מאגרי החסכון" שנוצרו בתקופת הקורונה. רוב התמריצים הממשלתיים הרחבים בתקופת הקורונה לא באמת הוצאו על צריכה ויצרו עודף לא טבעי בחסכונות הציבור, מה שאיפשר צריכה עודפת לאחר מכן, שתרמה בתורה לאינפלציה. המצב הלא טבעי הזה מגיע כעת לסיומו. החסכון העודף של 40% ממשקי הבית העניים יותר כבר נמצאים ברמה של 90% לעומת מצבו לפני הקורונה (כלומר גרוע יותר), של 40% הבאים ירדו כעת אל מתחת לרמתם מלפני הקורונה ואלו של ה-20% העליונים מתקרבים לשם. באופן כללי, ממוצע החסכון שבידי הציבור כבר השתווה לרמתו מלפני תקופת הקורונה. במילים אחרות -  החסכונות נגמרו, ולכן צפויה הקשחת תנאי האשראי ובהמשך גם פגיעה בהוצאות הצרכנים.

ההכרעה הסופית תיפול כנראה עם פירסום נתוני האינפלציה הצפויים ביום חמישי השבוע (מדד המחירים ליצרן יפורסם יום קודם לכן, ולא יום לאחר מכן כמקובל). קונצנזוס הציפיות עומד על עליה חודשית של 0.3% בליבת האינפלציה (בדומה לחודש שעבר) ושנתית של 4.1% לעומת 4.3% בנתוני אוגוסט. מדד המחירים צפוי לעלות ב-0.3% על בסיס חודשי לעומת 0.6% בחודש הקודם. האינפלציה השנתית בארצות הברית צפויה להיות על פי התחזית 3.6%, ירידה מתונה מ-3.7% בחודש הקודם. נתונים ברמה הזו ככל הנראה יאשררו את הצפי לסיום העלאות הריבית בסבב הנוכחי.

מיקרו – הגיע הזמן להיכנס לשוק האג"ח הקונצרני?

המשפט הבא היה יכול להיכתב (ונכתב במקומות שנים כולל בטור זה בצורה כזו או אחרת) בכל יום בחצי שנה או השנה האחרונה – ולהיות שגוי כל פעם מחדש. המשפט הוא: "עם הגעת תשואות אגרות החוב לשיא אולי כדאי להתחיל לשקול להשקיע בהן, לנוכח התשואה הגלומה הגבוהה והפוטנציאל לשינוי מגמה". המשפט התברר כשגוי למפרע על פי רוב, כי למרות שהתשואות הפכו גבוהות יותר ויותר הן המשיכו לעלות, ובכך גרמו להפסדי הון נוספים, במיוחד באגרות ארוכות הטווח.

אבל בכל זאת נחזור על המשפט הזה שוב, עבור אותם משקיעים שחושבים שהתשואות הגיעו לשיא, או שהן קרובות לשם: "עם הגעת תשואות אגרות החוב לשיא, אולי כדאי להתחיל לשקול להשקיע בהן לנוכח התשואה הגלומה הגבוהה והפוטנציאל לשינוי מגמה!" 

מי שמעוניין להגדיל את פוטנציאל הרווח תמורת סיכון גבוה יותר ישקול להשקיע באגרות חוב קונצרניות. מדרגה נוספת של פוטנציאל סיכון\סיכוי תהיה השקעה באגרות חוב קונצרניות בדירוג נמוך יותר. נציין, עם זאת, שהחלשות הכלכלה והקשחת תנאי האשראי עלולים להוביל ליותר פשיטות רגל מבעבר ולגרום להפסדים. כדי להפחית את הסיכון עדיף במקרה זה לא להשקיע באגרת בודדת אלא במגוון אגרות, והפתרון, כמו תמיד, הוא תעודות סל. הנה שתי אפשרויות:

iShares BBB Rated Corporate Bond ETF (LGDB) מציעה תמורת דמי ניהול נמוכים יחסית של 0.15% בשנה וחשיפה ל-770 אגרות חוב קונצרניות המדורגות בדירוג של עד BBB. התשואה הגלומה היא 6.35% והזמן הממוצע לפידיון האגרות הוא 9.84 שנים. התעודה מחזיקה באגרות חוב של חברות מובילות כמו ווריזון, אורקל ו-AT&T וגם של חברות פחות מוכרות. התעודה ירדה בכאחוז מתחילת השנה.