שיעור האבטלה שובר השיאים של הצעירים בסין מושך תשומת לב משמעותית באופן מובן. שיעור האבטלה של סינים בני 16-24 עלה ל-20.4% באפריל, כך הודיעו גורמים רשמיים. זה אומר ש-1 מכל 5 מתוך 170 מיליון סינים צעירים שמנסים להתחיל את הקריירה שלהם פשוט לא מצליח למצוא עבודה. לשם השוואה, שיעור האבטלה לגילאים אלו באירופה עמד על 14.3% במרץ, בעוד שארה"ב עמד על 6.5% באפריל.

דאגות רבות יש בסין - מהממשלה, לאוניברסיטאות ועד למשפחות, שלרובן יש רק סיבה אחת, וייתכן שהחשש הזה לא מתורגם לפתרונות מועילים, אמרו מומחים. מדיניות הממשלה מצומצמת מדי או שאינה פונה לכיוון הנכון, וכתוצאה מכך האוניברסיטאות מסתגלות לאט מדי. אפילו הדגש ארוך השנים של סין על השכלה גבוהה עשוי למעשה לגרום למצב הפוך: שפע של תארים מתקדמים בסין כרסם בערכם. ואם מישהו חשב שזה לא יכול להיות יותר גרוע - אז בחודש הבא, 11.6 מיליון סטודנטים יסיימו את לימודיהם ויזנקו לתוך המערכה המטורפת הזו.

הסיבות לשוק העגום הזה הן מורכבות ורבות. הסגרים הדרקוניים של סין במהלך הקורונה לא רק שיבשו זמנית את הפעילות הכלכלית - לחברות קטנות ופרטיות רבות, המעסיקות באופן לא פרופורציונלי עובדים צעירים, לא היו האמצעים הכלכליים לשרוד חודשים של השבתתת הפעילות. רוב הכלכלנים גם חזו שההתאוששות של סין לאחר הקורונה תהיה חזקה יותר ממה שהציגה עד עכשיו. אבל בעוד שצמיחה של 4.5% בתמ"ג של המדינה ברבעון הראשון עשויה להיות לא מרשימה בסטנדרטים של סין, זה גם לא כזה נורא. גם לא שיעור האבטלה הכולל של 5.2%.

ההשלכות של התופעה הזו משיפעות על ההתאוששות הכלכלית התנודתית של סין, שהסתמכה יותר ויותר על צריכה מאחר שתפוקת המפעלים, מנוע הצמיחה המסורתי של סין, נעצרה. התפוקה התעשייתית גדלה רק ב-5.6% באפריל לעומת שנה קודם לכן, בעוד שהמכירות הקמעונאיות - מדד הצריכה - זינקו ב-18.4%, כך עולה מנתונים שפורסמו בשבוע שעבר. אף מספר לא עמד בציפיות. אבל סין בקושי יכולה להרשות לעצמה שחלק מההוצאות המקומיות הגדולות ביותר שלה יהיו על מובטלים לתקופות ממושכות אם היא מקווה להתאושש. בהקשר זה יש לציין כי חברות טכולוגיה ענקיות כמו אפל APPLE למשל מוציאות בהדרגה את קווי היצור שלהן מסין ומחפשים חלופות דוגמת הודו.

• שוק העבודה מתייצב: ירידה באבטלה, עלייה במשרות הפנויות, אך לא בכל התחומים
• מצב עובדי ההייטק בישראל: יותר דורשי עבודה, פחות משרות ומה עם השכר?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

אשמים נוספים לאבטלת הצעירים הם המתקפות של סין נגד מגזרי הטכנולוגיה והחינוך בשנים האחרונות - תחומים המהווים מקומות גיוס מסורתיים לכישרונות צעירים. קשה להשיג נתונים על נזקי התעסוקה מהקמפיינים הרגולטוריים הללו, אבל חברות טכנולוגיה גדולות הפסידו מיליארדי דולרים, וחברות חינוך פרטיות - למשל חברות חינוך שלאחר בית ספר - קיבלו הוראה להפוך למוסדות ללא מטרות רווח או להיסגר.

מה שמקבל פחות תשומת לב הוא שבני נוער בעלי השכלה גבוהה נאבקים יותר מבני גילם בעלי השכלה נמוכה יותר במציאת עבודה. שיעור האבטלה של בוגרי מכללות גבוה פי 1.4 משיעור הצעירים הכולל, כך לפי מרכז המחקר לפיתוח במועצת המדינה של סין. חוקרים מצאו כי לבוגרים, אפילו אחד עם תארים יוקרתיים, פשוט אין את הכישורים התואמים את ההפתחויות הנוכחיות. אז או שחברות לא רוצות אותם או שהמועמדים לא רוצים את התפקידים. לכן, כאשר בוגרים משכילים אכן מקבלים תפקידים, זו לעתים קרובות עבודה "שגויה". חוקר אחד אמר שזה לא כל כך שחברות לא מגייסות עובדים, במקום זאת, אוניברסיטאות סיניות אינן מכינות את הסטודנטים כראוי לשוק העבודה הקיים. אחת התוצאות היא שהבוגרים מסתפקים בתפקידים שהם "מוסמכים מדי" עבורם, כשרבים מהם עם תארים מתקדמים. החוקרים מעריכים כי 24% מהבוגרים נכנסים לקטגוריה זו, אותה הם מכנים "אי התאמה אנכית". הדוגמאות לכך נפוצות בסין: לואי יאנג בן ה-30 עובד במכירות בחנות אפל בעיר צ'נגדו. יש לו תואר שני במדעי המחשב מאוניברסיטה מובילה באוסטרליה, וזו ההצעה היחידה שקיבל.

החוקרים מצאו שלשליש נוסף מהסינים הצעירים יש "אי התאמה אופקית" - הם מקבלים משרה, לעתים קרובות מכורח המציאות, שיש לה קשר מועט למה שהם למדו. איילין ג'ואו היא דוגמה לשני סוגי אי ההתאמה: היא סיימה את התואר השני שלה בחשבונאות מבריטניה לפני שלוש שנים וכעת היא עובדת בחנות בגדים בקניון שנחאי. לאחר שחיפשה ללא הצלחה תפקידים בתחומה, היא נאלצה לקחת את ההצעה והיא לא מתכננת להמשיך לחפש תפקידים בתחום בו למדה.

• כיצד ארצות הברית הפכה להיות תלויה בחברה פרטית אחת בתחום החלל
• קצב הפיתוח של בינה מלאכותית מאט - למה זה עשוי להיות טוב לעסקים
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• לקראת דוחות אנבידיה - האנליסטים מעלים מחירי יעד

"הסינים למדו באגרסיביות כה רבה להשכלה גבוהה בשנים האחרונות עד שהתארים המתקדמים איבדו מערכם", אמר וו שיאוגאנג, פרופסור לסוציולוגיה ב-NYU שנגחאי. סוג זה של "אינפלציה" החל לפני עשרות שנים במערב. שפע של תארים יוקרתיים ומתקדמים הביאו למצב של משרות עם משכורות שלא הצדיקו את ההשקעה בלימודים.