נשיא סין שי גינגפינג
צילום: Palacio do Planalto

משבר הילודה בסין והאיום שהוא מהווה על הצמיחה הכלכלית

כשהאדם מנסה לשחק בטבע יש לדבר השלכות לא צפויות, כך גילתה המפלגה הקומוניסטית בסין כשפתאום נגמרות לה הידיים העובדות בעקבות מדיניות הילד האחד; שינוי המדיניות לא מספיק בינתיים, והדבר מהווה איום על המשך הצמיחה הסינית כשהפוקוס עובר לצריכה מקומית
גיא טל | (5)

מעולם בתולדות האנושות לא נעשה ניסיון כה רחב היקף לשלוט באופן מלאכותי על הדמוגרפיה כמו מדיניות הילד האחד הסינית. כמו פעמים רבות בהן האדם מנסה לשלוט בטבע ישנן תוצאות לוואי אותן הוא לא צפה. אם כי במקרה זה אולי לא היה כל כך קשה לצפות את המתרחש עם קצת מחשבה קדימה. 

בשנות ה-70 של המאה הקודמת חששה סין מהתפוצצות אוכלוסין עקב הגדילה העצומה במספר האזרחים, והחלה במדיניות חינוכית להקטנת מספר הילדים במשפחה. למרות הצלחת המדיניות החינוכית שהקטינה בחצי את שיעור הילודה, המפלגה הקומוניסטית חשה שזה לא מספיק, ובשנת 1979 הוציאה איסור גורף, חסר תקדים, שאסר על משפחות להביא יותר מילד אחד לעולם במה שמהווה ככל הנראה את הניסוי החברתי הגדול ביותר בהיסטוריה האנושית. המדיניות לוותה בקנסות ואף בהפרות קשות של זכויות אדם כמו הפלות כפויות ועיקור נשים כמיטב המסורת של המפלגה הקומוניסטית בסין. 

המדיניות הצליחה והגדילה המואצת נעצרה. יש הסוברים שאף סייעה בצמיחה הסינית המואצת בעשורים האחרונים, כאשר הכסף שנחסך על ידי המשפחות הקטנות הופנה לחסכונות וצריכה שסייעו ל"בום" הכלכלי שחוותה סין.  

והנה, בחלוף שלושה עשורים מתחילת הניסוי מגלה סין להפתעתה שאם אין ילדים גם אין מבוגרים ואין מי שיעבוד. האוכלוסייה מתבגרת ואין מספיק ידיים עובדות שיתפסו את מקומם של העובדים המזדקנים. כתוצאה מכך בשנת 2015 שונתה המגבלה והחל מה-1 לינואר 2016 הותרו שני ילדים למשפחה. ב-2021 התרחש השינוי השני כאשר המפלגה הקומוניסטית השלטת התירה כבר שלושה ילדים למשפחה. 

סין לא הסתפקה באישור להרחבת המשפחה אלא אף החלה ביוזמות לעידוד הילודה. זמן חופשת הלידה הוארך, ישנן הטבות במיסים, הלוואות וסובסידיות לדברים הנצרכים לגידול ילדים ונבנים מתקנים למעונות לפעוטות.

גם עסקים מעורבים במאמץ הלאומי. לדוגמה, חברת הטכנולוגיה החקלאית "דה בי לונג" מציעה שנת חופש ומענק של כ-16 אלף דולר במזומן לעובדותיה לאחר לידה. ההטבות גדלות במקרה של ילד שני או שלישי. סין עושה הכל כדי שאזרחיה יתחילו להביא ילדים לעולם. 

אך, לפחות לעת עתה, היוזמות לא נושאות את פרי הבטן המיוחל. ונראה שסין קצת אחרה את הרכבת. אולי במקביל להידרדרות שיעור הילודה בעולם כולו, הזוגות הסינים לא ממהרים לקפוץ על המציאה ומתעכבים אפילו בהבאת הילד הראשון, ושיעורי הילודה נשארים עדיין נמוכים באופן מסוכן הן לשוק העבודה והן לצמיחה העתידית של המעצמה הגדולה. בסקר שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הסינית נמצא שהשאיפות של נשות סין הן ללדת 1.8 ילדים בלבד - רחוק מ-2.1 הילדים שנדרשים לשימור גודל האוכלוסייה. תוצאות הסקר הביאו לקריאה לביטול גמור של הגבלות הילודה בסין שנראה שאיבדו ממשמעותם, קריאה שלא נענתה בינתיים. 

קיראו עוד ב"גלובל"

מ-14.7 מיליון לידות בשנת 2019 צנח המספר ב-18% ל-12 מיליון בלבד בשנת 2020. שיעור התינוקות ל-1000 איש היה 8.5 - לראשונה בהיסטוריה פחות מ-10. שנת 2022 צפויה להיות הראשונה בהיסטוריה בה אוכלוסיית סין תתכווץ. 

התיאוריה הכלכלית הפשוטה אומרת שככל שהאוכלוסייה מתבגרת מספר העובדים יורד, בסיס משלמי המיסים יורד אף הוא ויחד איתו נפגעת גם יכולת המדינה לעודד צמיחה. פחות עובדים גורם גם לפחות יכולת יצור. גם הצריכה נפגעת כשיש פחות אנשים לקנות. ההשלכות של כל זה על המשך הצמיחה הסינית קריטיות.

אחד הכלכלנים הבכירים בסין, רן זפינג, פרסם ברשת וויבו הסינית (המקבילה לטוויטר) ציוץ שעורר גלים ברחבי המדינה, בו קרה לבנק המרכזי להדפיס 2 טריליון יואן כדי לעודד את הילודה כך שיהיו 50 מיליון תינוקות נוספים בעשר שנים הקרובות. החשבון הושעה לאחר מכן, וחזר עבור יומיים ללא הציוץ מעורר המחלוקת.

בציוץ קודם שלו, זפינג פרסם סקר בו שאל את עוקביו מהן לדעתם הסיבות המרכזיות לצניחה בילודה הסינית. התשובה המרכזית הייתה המחירים: מחירי החינוך, הבתים, מעונות וההשפעה שלהם על איכות החיים של ההורים. נדמה שסקר דומה בכל מדינה מערבית היה מביא לתוצאות דומות, כך שההתמערבות של סין פוגעת במאמצי המדינה להיאבק בילודה המדשדשת. 

דו"ח התוצר הסיני האחרון ממחיש אולי את חוסר האיזון של הצמיחה הסינית. הדו"ח היה טוב בכללו. אמנם הצמיחה בשנת 2021 הייתה נמוכה מציפיות האנליסטים והגיעה ל-8.1% לעומת צפי ל-8.4%, אך הפספוסים התרחשו ברבעונים הקודמים. ברבעון האחרון הצמיחה דווקא הביסה את התחזיות עם עליה של 4% לעומת צפי של 3.6%. יחד עם זאת, כשנכנסים לפרטי הדו"ח רואים שהיצור הפתיע לטובה כמו גם ההשקעות בבתים ובמפעלים, כאשר ההשקעה במכונות ייחודיות זינקה ב-24.3%, מה שמצביע על ציפיות המפעלים להמשך צמיחה בייצור, אך המכירות הקמעונאיות היו מתחת לציפיות ועמדו על 1.7% בלבד בחודש דצמבר ביחס לשנה קודם לכן, כאשר הכלכלנים ציפו ל-3.7%. המשמעות היא: הצמיחה הסינית עדיין תלויה מאד בייצוא ולא בצריכה מקומית. 

הנתון הזה הוא חשוב. צמיחתה המהירה של סין הייתה במשך שנים תוצאה של הפיכתה ל"מפעל של העולם" עם ייצור זול שהסתמך על כוח אדם עצום שחי בתנאי עוני ומסתפק במשכורות נמוכות. עם התפתחותה של סין וצמיחתה המואצת העושר התחיל לחלחל לעוד ועוד שכבות באוכלוסייה ויחד אתו באו עליות השכר והזינוק באיכות החיים. הציפיות הן שמנועי הצמיחה העתידיים של סין לא יהיו רק בתחום הייצור והיצוא, אלא יעברו גם לצריכה הפרטית של הסינים עצמם שייהנו מפרות עמלם של הדורות הקודמים. פגיעה משמעותית במנוע הצמיחה הזה עקב הירידה בכמות האוכלוסייה עלולה להיות מכשול רציני ביותר בדרך להמשך צמיחה עתידית.

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הסינית מסרה בהקשר לנתונים שפרסמה ביחס לרבעון האחרון: "אנו חייבים להיות מודעים שהסביבה החיצונית יותר מסובכת וסובלת מאי וודאות, והכלכלה המקומית נמצאת תחת לחץ משולש של צמצום הביקוש, בעיות אספקה וציפיות נמוכות". בעוד למגפת הקורונה ומדיניות ה"אפס קורונה" המחמירה וודאי היו חלק משמעותי בצמצום הצריכה, מה שצפוי להשתפר בשנה הבאה, כמו גם משבר הנדל"ן עקב שינוי מדיניות ממשלתי, מכל מקום בטווח הבינוני ארוך הצטמצמות האוכלוסייה הסינית, או לכל הפחות חוסר יכולתה לגדול תהווה מכה אנושה יותר לציפיות הצמיחה מאשר מכשול זמני כזה או אחר. 

יחד עם זאת לא הכל שחור בדמוגרפיה הסינית. לפי ההערכות המומחים הדור החדש של העובדים יהיה בעל יכולות גבוהות יותר מהדור המזדקן היוצא משוק העבודה. תהליכי האורבניזציה שעוברים על סין במהירות העבירו אוכלוסייה עצומה מהכפרים בהם החינוך היה ברמה נמוכה מאד, אם בכלל, אל הערים עם מערכת חינוך מסודרת. בכלל רמת החינוך בסין השתפרה פלאים בעשורים האחרונים, מרמת היסודי ועד האוניברסיטאות, כך שהעובדים החדשים צפויים להיות בעלי כישורים המתאימים לעולם המודרני. 

קשה להסיק מסקנות מהניסוי הסיני היחודי שקרוב לוודאי שלא יחזור על עצמו בעתיד הקרוב או בכלל. השלטון הייחודי והאופי הסיני המיוחד איפשר הפרה בוטה של זכויות אדם ויד ברזל באכיפה לאורך תקופה ארוכה. ההתמודדות עם התוצאות תלווה את סין עוד עשורים קדימה ואין לדעת האם בסופו של דבר תצליח מדינת הענק להתגבר על הקשיים שהיא יצרה במו ידיה.

תגובות לכתבה(5):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 5.
    השוק לפני קריסה 18/01/2022 09:26
    הגב לתגובה זו
    לברוח מנדלן ובורסה !!!!
  • 4.
    לילי 18/01/2022 08:35
    הגב לתגובה זו
    הסינים מייבאים כלות מרחבי מזרח אסיה .
  • 3.
    שון 17/01/2022 23:50
    הגב לתגובה זו
    בזכות זה הם הגיעו מחינה כלכלית לאן שהגיעו! אלוואי שגם בישראל תהיה כזאת מדיניות. הבעיה מספר אחת בישראל זה גידול הקטסטרופאלי בילודה!!!
  • 2.
    ומהם אתם רוצים ללמוד איך להלחם בקורונה (ל"ת)
    ריקרדו 17/01/2022 21:34
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    לא מבין 17/01/2022 21:07
    הגב לתגובה זו
    יענש בחומרה ויכלא במחנה לחינוך מחדש עד שיבצע את המלאכה כמה קשה זה יכול להיות לפתור בעיה כזו פשוטה ?
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיותמוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות

"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"

מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”

רן קידר |

הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי". 

לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית. 

הדיון מסתכל אחורה 

הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב". 

שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה. 

תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות” 

יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.” 

המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית 

הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות. 

בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”. 

אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)

שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה

בעלי המניות של טסלה אישרו למאסק חבילת תמריצים חדשה בהיקף עצום של 400 מיליון מניות, שמחזירה את חלקו בחברה ל־25%. מאחורי המספרים הבלתי נתפסים מסתתרת אסטרטגיית משא ומתן מבריקה וגם לא מעט אגו

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה אילון מאסק טסלה

לאחרונה החליטו בעלי המניות של טסלה Tesla -3.68%  להעניק לאילון מאסק חבילת תמריצים חדשה הכוללת 400 מיליון מניות נוספות. זה מצטרף ל־380 מיליון מניות שכבר ברשותו. המספרים כמעט בלתי נתפסים, אבל מאחוריהם מסתתר שיעור מעניין על ניהול משא ומתן וגם על הגבול הדק שבין ביטחון עצמי לחוצפה.


מאסק ביקש דבר אחד: להחזיר את חלקו בחברה ל־25%. הוא לא נימק מדוע, לא הציג טיעונים ולא ניסה לשכנע. הוא פשוט אמר שזה מה שהוא רוצה וקיבל את מבוקשו. החבילה הקודמת שלו, מ־2018, הייתה שווה אז כמה מיליארדי דולרים והיום מוערכת בכ־120 מיליארד. לכך מתווספת חבילת התמריצים מ־2012, ששווייה כיום כ־34 מיליארד דולר. במילים אחרות, עוד לפני העסקה החדשה, מאסק נהנה משכר ממוצע של כ־12 מיליארד דולר בשנה. לא בדיוק “עבודה בחינם”.


הפעם, החוזה כולל תנאי שאפתני במיוחד: מאסק צריך להוביל את טסלה לרווח תפעולי של 400 מיליארד דולר במהלך שנה אחת. לשם השוואה, טסלה צפויה להרוויח השנה כ־13 מיליארד דולר. כדי לעמוד ביעד, הוא צריך להגדיל את הרווחים פי שלושים.


האסטרטגיה היא לב הסיפור

הסכומים הם לא לב הסיפור, אלא האסטרטגיה. ג’ו־אלן פוזנר, פרופסורית לניהול באוניברסיטת סנטה קלרה, הסבירה שמאסק השתמש בעקרון “העיגון”. טכניקה שבה המספר הראשון שמועלה במשא ומתן קובע את המסגרת לכל המספרים הבאים. אם ההצעה הראשונה גבוהה מדי, שאר ההצעות יסתובבו סביבה. מאסק לא התחיל נמוך ולא בנה את הדרישות בהדרגה, הוא פתח בגדול, בטריליון דולר, מה שגרם לכל סכום אחר להיראות סביר בהשוואה.


פוזנר הסבירה שזו בדיוק הסיבה שכדאי להיות הראשון שמגיש הצעה במשא ומתן. אם מועמד לעבודה מצהיר שהוא שווה חצי מיליון דולר בשנה, גם אם המעסיק חשב להציע 150 אלף, השכר הסופי יהיה קרוב בהרבה להצעה הגבוהה.