הבנק של הבנקים: הסיפור של ה-BIS משווייץ

כשאנשים חושבים על המערכת הפיננסית העולמית, הם בדרך כלל חושבים על קרן המטבע הבינלאומית (IMF), על הבנק העולמי או על הבורסות הגדולות. אבל בתוך התמונה הזו יש שחקן אחר, שקט, כמעט נסתר מהעין הציבורית - ובכל זאת נחשב אחד החשובים ביותר: הבנק להסדרי סליקה בינלאומיים, או בקיצור BIS. זה לא מוסד שמוכר לציבור הרחב, ואין לו תפקיד יומיומי בחיים של אזרחים כמו לבנק מסחרי או אפילו כמו לבנק מרכזי. ה-BIS גם לא נועד להיות עוד גוף בינלאומי שמוציא הצהרות פוליטיות. להפך: הסיפור שלו הוא סיפור של מוסד שנבנה מראש כדי לעבוד מאחורי הקלעים, להיות מקום מקצועי ושקט שבו מקבלי ההחלטות החשובים ביותר בעולם הכסף נפגשים, מחליפים מידע, ובונים הבנות משותפות, לפעמים לפני שהציבור בכלל יודע שמשהו עומד להשתנות. ה-BIS יושב בבאזל שבשווייץ, והוא נחשב המוסד הפיננסי הבינלאומי הוותיק ביותר בעולם: הוא הוקם כבר ב-1930. לפי התיאור הרשמי, זה מוסד פיננסי בינלאומי בבעלות בנקים מרכזיים, שמטרתו לקדם שיתוף פעולה מוניטרי ופיננסי בין מדינות, והוא משמש בפועל כבנק של הבנקים המרכזיים.

ההיסטוריה של ה-BIS מתחילה לא מתוך חזון כלכלי טהור, אלא מתוך צורך קונקרטי מאוד. אחרי מלחמת העולם הראשונה הוטלו על גרמניה תשלומי פיצויים כבדים. אחת המטרות המרכזיות של הקמת הבנק היתה לנהל את הצד הטכני של אותם תשלומים, ולתת מסגרת מסודרת להסדרים הכספיים שנולדו מתוך אותם הסכמים. זהו למעשה מוסד שנוצר כדי להחזיק את המערכת בתקופה שבה העולם חיפש דרך לייצב את היחסים הכלכליים אחרי זעזוע עצום. אבל מהר מאוד, גם בגלל המיקום בשווייץ וגם בגלל אופי הפעילות שלו, ה-BIS נהפך למשהו אחר לגמרי: נקודת מפגש בינלאומית לבנקים מרכזיים.

כאן חשוב להבין את השינוי: התפקיד המקורי היה טכני וממוקד מאוד. אבל עם השנים, כשהעולם נכנס לשנים סוערות של משברים, מלחמות, שינויי משטר ושינויים במבנה הכלכלה העולמית, נוצר צורך גובר והולך בגוף שמאפשר לבנקים המרכזיים לדבר זה עם זה באופן ישיר, מקצועי וללא רעש פוליטי. ה-BIS נכנס לתוך המשבצת הזו, וזה מה שהוא עושה עד היום.

למה קוראים לו הבנק של הבנקים המרכזיים?

הכינוי הזה נשמע דרמטי, אבל הוא למעשה מדויק מאוד. ה-BIS לא מתחרה בבנקים מסחריים ולא פועל מול הציבור. הוא בנוי כדי לעבוד מול לקוחות מסוג אחד בלבד: בנקים מרכזיים וגופים רשמיים במערכת הפיננסית. כלומר אם בנק מסחרי הוא המקום שבו אנשים מנהלים חשבון וקונים דירה עם משכנתה, ה-BIS הוא המקום שבו הבנקים המרכזיים עצמם מנהלים חלק מהפעילות הבינלאומית שלהם, ומנהלים ביניהם שיחות על מדיניות כסף, רגולציה ויציבות פיננסית.

ה-BIS מספק שירותים בנקאיים לבנקים מרכזיים ומהווה פורום לדיון במדיניות מוניטרית וברגולציה פיננסית, והוא נמצא בבעלות של עשרות בנקים מרכזיים בעולם. באתר הרשמי של ה-BIS הניסוח אפילו יותר ממוקד: מדובר בפורום שבו בנקים מרכזיים ורשויות פיקוח פיננסיות יכולים להיפגש, להחליף מידע באופן פתוח, לגבש הבנה משותפת, ולעתים גם להחליט על פעולות מתואמות, כשהמטרה העליונה היא שמירה על היציבות המוניטרית והפיננסית הגלובלית.

ב-BIS חברים כיום 63 בנקים מרכזיים ממדינות שונות, וצוות העובדים שלו כולל בערך 1,300 עובדים. הנתונים האלה נותנים פרופורציה: זה לא מוסד ענק במונחים של תאגידי בנקאות בינלאומיים, אבל מדובר במוסד עם משקל עצום, משום שהחברים שלו הם הגופים ששולטים בריבית, בכסף, בנזילות ובהשפעה על האינפלציה בכלכלה של כל מדינה. הייחוד של ה-BIS הוא פחות במספר העובדים ויותר במי שנכנס דרך הדלת: נגידי בנקים מרכזיים, בכירים ברגולציה, אנשי מדיניות מוניטרית, ומי שאחראים על תשתיות הליבה של המערכת הפיננסית העולמית.

הוא לא פועל כמו ממשלה עולמית. לא מחוקק חוקים למדינות, לא מחייב אותן באופן ישיר ולא יכול להעניש מדינה שמחליטה ללכת בדרך אחרת. ובכל זאת, התפקיד שלו נהפך עם השנים למשמעותי הרבה יותר מעוד מקום שבו אנשים נפגשים לכנסים. ההסבר הרשמי של ה-BIS מדגיש שהוא תומך בפעילות של גופי תקינה גלובליים (global standard setters) שמעצבים את עמודי התווך של המערכת הפיננסית המודרנית, דרך דיאלוג מקצועי ושיתוף פעולה קבוע. בפועל, המשמעות היא שכשמדינות מדברות על “סטנדרטים בינלאומיים” למערכת הבנקאית, על כללים לניהול סיכונים או על יציבות של מוסדות פיננסיים, הרבה מהשיחות והעבודה הטכנית יושבות סביב העולם של ה-BIS והגופים שפועלים תחת המטרייה שלו.

מצד אחד מועדון מקצועי של נגידים, ומצד שני בנק אמיתי שמתעסק בכסף

כדי להבין את ה-BIS באמת, צריך לדמיין בראש שתי תמונות במקביל: מצד אחד מועדון לשיחות מקצועיות של נגידים, ומצד שני בנק אמיתי שמתעסק בכסף. ה-BIS מתאר בעצמו פעילות של BIS Banking שמספקת לבנקים מרכזיים מגוון שירותים: קבלת פיקדונות, מסחר בזהב ובמטבע חוץ, ניהול מוצרים פיננסיים מאוגדים (pooled fixed income products) וגם ניהול תיקי השקעות ייעודיים לפי מנדטים. במקביל, הארגון גם מנהל את הכספים של עצמו ומפעיל פעילויות שיתוף ידע סביב ניהול יתרות מט”ח וניהול נכסים רשמיים. הבנקים המרכזיים מחזיקים יתרות עצומות של מטבע חוץ, אג”ח ונכסים אחרים, וה-BIS יכול לשמש עבורם תשתית נוחה לביצוע פעולות מורכבות, ולעתים גם כגוף שמרכז מומחיות מקצועית בתחומים שרלוונטיים לכל הבנקים המרכזיים.

יש ל-BIS עוד זרוע, שמוכרת בעיקר לכלכלנים ולאנשי מחקר: גוף שעוסק בנתונים ובסטטיסטיקה. דרך פורטל הנתונים שלו, הוא מפרסם סטטיסטיקות שמיועדות לתמוך בניתוח של יציבות פיננסית ומוניטרית, להבין תנועות של נזילות עולמית והשפעות בין מדינות. כאן נמצאת אחת הסיבות המרכזיות לכך שה-BIS משפיע גם בלי להחליט החלטות: כשמדינות, בנקים מרכזיים וגופים פיננסיים מסתכלים על הנתונים שה-BIS מרכז בשיתוף פעולה עם רשויות שונות, הם מקבלים תמונת מצב רחבה שמסייעת להבין מגמות עולמיות. בעולם גלובלי שבו הכל מחובר, והחלטה בארה”ב יכולה להשפיע על שווקים באירופה או באסיה, תמונת מצב שכזו היא לא מותרות, אלא בסיס למדיניות.

לא במקרה ה-BIS יושב בשווייץ. כבר בהקמה שלו, הבחירה היתה במדינה שנתפשה כנייטרלית יחסית, עם יציבות ומיקום שמאפשר גישה נוחה למדינות אירופה. לאורך השנים, באזל נהפכה לשם כמעט נרדף לשיח בינלאומי על יציבות בנקאית. ל-BIS נשיש לו מעמד מיוחד בשטח השווייצרי, כולל היבטים של סמכות שיפוט חוץ-טריטוריאלית (במובן של מעמד מיוחד). כך למשל, המשטרה השווייצרית לא רשאית להיכנס לבניין המטה של הארגון ללא אישור מראש.

ישראל הצטרפה כחברה ב-2003

אחד החיבורים הישירים של הציבור הישראלי לשם BIS הגיע סביב ההצטרפות של בנק ישראל למסגרת הזו. ישראל צורפה כחברה ב-BIS ב-2003, וההודעה על ההחלטה נמסרה לנגיד בנק ישראל דאז, ד”ר דוד קליין, בזמן שהשתתף באסיפה הכללית השנתית בבאזל. הצטרפות חייבה גם אישור של ממשלת ישראל. ההצטרפות היא לא סמלית. חברות ב-BIS היא כרטיס כניסה למועדון שבו מתקיימות פגישות מקצועיות קבועות, חיבורים עם בנקים מרכזיים מובילים, וגישה למערך של ידע, נתונים ועבודה משותפת.

ה-BIS לא נבנה כדי להיות כותרת ראשית, אלא כדי להיות תשתית. הוא לא מחפש להיות בקדמת הבמה, והוא לא מוכר לציבור כפי שמוכרים פוליטיקאים או אפילו נגידי בנקים מרכזיים. אבל בעולם שבו כסף זז בלחיצה, ומשבר מקומי יכול ליהפך לגל הדף גלובלי, התפקיד של גוף שמאפשר תיאום, שיח מקצועי ויצירת שפה משותפת בין מקבלי ההחלטות, נהפך לקריטי.

האם ה-BIS הוא בעצם הבנק המרכזי של העולם?
לא בדיוק. אין בעולם בנק מרכזי אחד שמנהל את כולם, וה-BIS לא מקבל סמכות כזו מאף מדינה. אבל בפועל, הוא כן מקום שבו הבנקים המרכזיים הכי גדולים יושבים יחד, מדברים ומשווים גישות ורעיונות, ולכן אנשים מרגישים שהוא סוג של מרכז עצבים של המערכת.

למה בכלל צריך גוף כמו ה-BIS אם כבר יש בנקים מרכזיים בכל מדינה?
מכיוון שכסף כיום לא נשאר בתוך גבולות המדינה. אם מדינה גדולה משנה ריבית או קורה משבר בבנק ענק, זה משפיע בתוך דקות על השווקים בכל העולם. ה-BIS נותן מסגרת קבועה שבה אפשר לדבר על הסיכונים האלה ולהיות מתואמים יותר, במקום שכל אחד יפעל לבד.

האם ה-BIS יכול להציל מדינה שנכנסת למשבר כלכלי?
לא בצורה של חילוץ כמו שאנשים חושבים על קרן המטבע. ה-BIS לא נועד להיות ארגון שמרים מדינות על הרגליים כשהן קורסות. התפקיד שלו יותר למנוע מראש בלגן גדול, דרך שיתוף פעולה וכללים משותפים, ולא לבוא אחרי זה עם כסף ולהציל.

למה הציבור כמעט לא שומע על מה שקורה שם?
משום שרוב מה שהם עושים הוא מקצועי, טכני ולא חדשותי. אין שם דרמה של פוליטיקה, אלא הרבה דיונים של מומחים, ניתוחים, נתונים וקבלת החלטות פנימית. זה פחות מתאים לטלוויזיה, אבל לא פחות חשוב.

האם יש ל-BIS קשר לקריפטו וביטקוין?
כן, לפחות ברמה של דיון ומדיניות. הבנקים המרכזיים לא יכולים להתעלם מזה שמטבעות דיגיטליים נהפכו לחלק מהשיח הכלכלי, ולכן ה-BIS עוסק בשאלות כמו איך זה משפיע על יציבות פיננסית, על פיקוח ועל מערכות תשלום. זה לא אומר שהוא בעד או נגד, אבל ברור שזה על השולחן.

מה הסיפור עם מטבעות דיגיטליים של בנקים מרכזיים (CBDC), והאם ה-BIS קשור לזה?
זה אחד הנושאים הכי חמים בעולם הבנקאות המרכזית. הרעיון הוא כסף דיגיטלי שמונפק רשמית על ידי בנק מרכזי, בניגוד לקריפטו פרטי. ה-BIS נחשב לאחד המקומות המרכזיים שבהם מדינות מחליפות ידע ומתקדמות עם הרעיונות האלה, כי זה יכול לשנות לגמרי את הצורה שבה כסף עובר בעולם.

האם ל-BIS יש כוח להחליט על הריבית בישראל או בארה”ב?
ממש לא. כל מדינה מחליטה בעצמה, ובנק ישראל מחליט לפי התנאים בישראל, כמו אינפלציה, מצב המשק ושער החליפין. אבל ה-BIS כן יכול להשפיע בצורה עקיפה: דרך שיתוף מידע, השוואת מדיניות, והלחץ הלא רשמי שיש לפעמים כשכולם עושים משהו מסוים ורק מדינה אחת הולכת אחרת.

אם ה-BIS עובד עם בנקים מרכזיים, האם הוא בכלל משפיע על אנשים רגילים?
כן, ועוד איך. זה אולי לא מורגש ביום-יום, אבל החלטות שמתקבלות סביב יציבות בנקים, חוקים לניהול סיכונים, והבנה איך למנוע משברים - בסוף משפיעות על דברים כמו משכנתאות, ריביות על הלוואות, מצב החסכונות, ואפילו הסיכוי שבנק גדול יקרוס. גם אם אף אחד לא אומר שזה בגלל ה-BIS, הרבה פעמים יש שם עבודה שקטה שמחלחלת לכלכלה האמיתית.