למה 90% מהמשפחות העשירות מתרוששות תוך שלושה דורות

"עושר מורש הוא מכשול אמיתי לאושר. הוא מוות ודאי לשאפתנות כמו שקוקאין הוא למוסר" - כך אמר ויליאם ק. ונדרבילט, נכדו של האיש שהיה העשיר בעולם. המשפחה שבנתה אימפריית רכבות בשווי 100 מיליון דולר בשנת 1877 (שווה ערך ל-3 מיליארד דולר כיום), איבדה את כל הונה תוך פחות ממאה שנה. ב-1973, באיחוד משפחתי של 120 צאצאי ונדרבילט, לא היה אפילו מיליונר אחד.

סיפור ונדרבילט אינו חריג. מחקרים אקדמיים מהעשורים האחרונים מצביעים על תופעה גלובלית עקבית: רוב העושר המשפחתי נעלם תוך שלושה דורות.

התופעה מוכרת כל כך עד שלכל תרבות יש ביטוי משלה שממחיש את איבוד העושר: באנגלית אומרים "From Shirtsleeves to Shirtsleeves in Three Generations" (משרוולי חולצה לשרוולי חולצה), ביפן "משדות אורז לשדות אורז בשלושה דורות", בסקוטלנד "האב קונה, הבן בונה, הנכד מוכר, ובנו מקבץ נדבות", ובסין פשוט "עושר לא שורד שלושה דורות".

הדפוס הבסיסי זהה: הדור הראשון בונה את העושר מאפס דרך עבודה קשה וחיסכון. הדור השני, שצמח כעד למאמץ ההורים, עדיין מבין את ערך הכסף ולרוב שומר עליו או אף מגדיל אותו. הדור השלישי, שגדל בשפע ומנותק מהמקורות, נוטה לבזבז את הירושה.

מה מלמדים המחקרים?

המחקר המצוטט ביותר בתחום נערך על ידי חברת Williams Group במשך 20 שנה ועקב אחר 3,200 משפחות עשירות. הממצאים היו חד-משמעיים: 70% מהמשפחות העשירות איבדו את עושרן עד הדור השני, ו-90% איבדו אותו עד הדור השלישי.

הממצא המפתיע במחקר נגע לסיבות הכישלון. לפי רוי וויליאמס "הבעיות לא נבעו מכשלי מיסוי, ממשל או שימור, אלא מהתמוטטות האמון והתקשורת בתוך היחידה המשפחתית ומיורשים שלא הוכנו לאחריות פיננסית."

נתון נוסף מהמחקר מחזק את הנקודה: 85% מהסיכוי להעביר עושר משפחתי בהצלחה מיוחס לאמון, תקשורת והכנת יורשים - ולא לניהול פיננסי או אסטרטגיות השקעה.

מחקר חדש יחסית שפורסם בינואר 2025 על ידי הלשכה הלאומית למחקר כלכלי (NBER) מספק את התמונה המקיפה ביותר עד כה על גורל העושר המשפחתי בארצות הברית. החוקרים פריטי קלסי מאוניברסיטת סנט לואיס וזכרי וורד מאוניברסיטת ביילור בחנו את "תקופת הזהב" האמריקאית - התקופה בין 1850 ל-1940 שבה נצבר העושר הגדול בהיסטוריה האמריקאית, מרוקפלר ועד קרנגי. המחקר ייחודי בהיקפו: החוקרים עקבו אחר עשרות מיליוני פרטים כספיים לאורך מספר דורות, תוך שימוש ברשומות מפקד אוכלוסין, נתוני מס ומקורות היסטוריים נוספים. הם בחנו לא רק את השאלה האם עושר עובר בין דורות, אלא גם את הדינמיקה של התנועה. כלומר, מה קורה למשפחות העשירות ביותר לאורך זמן.

הממצאים חדים: 85% מבעלי העושר ב-0.1% העליון נשרו מהקטגוריה תוך עשור בלבד, עוד בתוך חייהם. מה-1% העליון, 72% נפלו מהדרגה תוך עשר שנים. כשבחנו את המעבר הבין-דורי, התמונה הייתה עקבית: 93% מנכדי סבים שהיו ב-1% העליון לא הצליחו להגיע לרמה זו בעצמם. אפילו כשלנכד היו סבים עשירים משני צדי המשפחה, 86% עדיין לא הצליחו להישאר באליטה הכלכלית.

עם זאת, המחקר חשף גם קשר לא-ליניארי מעניין: ככל שהסב היה עשיר יותר, הסיכוי של הנכד להגיע לעושר עלה באופן אקספוננציאלי. בעוד רק 4% מנכדי עשירי האחוזון ה-98 הגיעו ל-1% העליון, שיעור ההצלחה עלה ל-13.5% עבור נכדים של סבים שהיו ב-0.1% העליון. המשמעות: עושר קיצוני כן מעניק יתרון משמעותי, גם אם הוא לא מבטיח הישארות באליטה. הסיבה היא הקיצוניות - עושר קיצוני מאפשר לנכדים להפסיד, לבזבז הרבה ועדיין הם יהיו עשירים גדולים.

"ממצאינו מערערים על התפיסה של אליטה עשירה קבועה ומושרשת", סיכמו החוקרים, "ובמקום זאת מציעים תמונה דינמית יותר. עושר יוצא דופן נובע מיכולת יזמית חריגה, או ממזל, שלא בהכרח עוברים בין דורות."

המחקר השוודי: ירושות מסבירות רק מחצית

מחקר שפורסם ב-2018 בכתב העת The Economic Journal עקב אחר משפחות שוודיות לאורך ארבעה דורות, תוך שימוש בנתונים ייחודיים שנאספו ידנית מרשומות מס ירושה. החוקרים מצאו מתאם של 0.3-0.4 בעושר בין הורים לילדים, ומתאם נמוך יותר של 0.1-0.2 בין סבים לנכדים. ממצא מרכזי: ירושות ומתנות ישירות מסבירות רק כמחצית מהמתאם בעושר בין הורים לילדים. הכנסות והשכלה מסבירות רק רבע. המשמעות: גם כשמעבירים כסף ישירות, זה לא מספיק כדי לשמר עושר לאורך דורות.

למה עושר נעלם: הגורמים המרכזיים

המחקרים מצביעים על מספר גורמים חוזרים: ראשית, פער בהכנה. משפחות משקיעות משאבים אדירים בתכנון מס והעברת נכסים, אך מזניחות את הכנת היורשים לניהול העושר. סקר של U.S. Trust מצא ש-78% מבעלי ההון מאמינים שהדור הבא אינו אחראי מספיק מבחינה פיננסית לטפל בירושה.

שנית, היעדר תקשורת. 64% מבעלי ההון הגבוה מודים שחשפו מעט עד כלום מעושרם לילדיהם. ללא שיחות פתוחות על כסף, ערכים ואחריות, היורשים מגיעים לא מוכנים.

שלישית, ניתוק מהמקורות. הדור השלישי גדל ללא קשר למאמץ שנדרש לבניית העושר. בעוד הדור השני צפה בהוריו עובדים קשה, הדור השלישי מכיר רק את התוצאה - לא את התהליך.

הנתונים מלמדים שבניית עושר היא רק חצי מהמשוואה. שימורו לאורך דורות דורש השקעה בהון האנושי של המשפחה: חינוך פיננסי, תקשורת פתוחה, והכנה הדרגתית של היורשים לאחריות. אבל יש משהו שאי אפשר ללמד - הערך של הכסף נשחק ככל שיש יותר ממנו. העני יהיה עם מוטיבציה הרבה יותר גדולה לחנך את הילדים שלו להצליח ולהתעשר. אצל העשיר המוטיבציה הזו נעלמת.