ששה חודשים של שקט יחסי בין ארצות הברית לסין הסתיימו השבוע בציוץ שהפיל את המדדים. סין הפרה את ההפוגה והכריזה על פיקוח מחמיר על ייצוא חומרי גלם נדירים. טראמפ הגיב במכס של 100% על סחורות סיניות החל מנובמבר. סין השיבה בהודעה ואמרה: "העמדה של סין לגבי מלחמות מכסים עקבית: אנחנו לא רוצים להילחם, אבל גם לא מפחדים." הפעם, בניגוד לסבב הקודם, נראה שסין החליטה שהיא לא מוותרת בכזו קלות.

במאי האחרון, אחרי שטראמפ הכריז על "יום השחרור" והטיל מכסים של 145% על סין, בייג'ין נסוגה. הם הסכימו להפוגה של 90 יום. הרימו את המגבלות על ייצוא מגנטים ומינרלים נדירים שהתעשייה האמריקאית תלויה בהם. חיכו בסבלנות. אבל התמונה התחילה להשתנות כבר במהלך ההפוגה הזאת. אחרי שחתמו על ההפוגה, ארצות הברית המשיכה להדק את החבל סביב הצוואר של התעשייה הסינית. בספטמבר, האמריקאים הקשיחו את הפיקוח על ייצוא שבבים ומעבדים לסין. הם העלו את האגרות על ספינות סיניות שמגיעות לנמלים אמריקאיים. והם הוסיפו עוד חברות סיניות לרשימה השחורה של הסחר. כל זה בזמן שאמור היה להיות שקט מבחינה מסחרית.

הפרה של ההסכם

הסינים ראו במהלכים של טראמפ הפרה של ההסכם. פנג צ'וצ'נג, שותף מייסד בחברת המחקר הוטונג בבייג'ין, הסביר שמנקודת המבט של שי ג'ינפינג, המהלכים האמריקאיים האלה היו לא רק הסלמה מהותית, אלא גם אישור נוסף לכך שאי אפשר לסמוך על ממשל טראמפ. אחרי הפגישה במדריד בחודש שעבר, שתי המדינות היו אמורות להימנע מהסלמה לקראת הפגישה של טראמפ ושי בסוף אוקטובר. אבל זה לא קרה.

ביום רביעי בלילה, משרד המסחר הסיני השיק מערכת פיקוח חדשה ורחבה על ייצוא של חומרי גלם נדירים וחומרים קריטיים אחרים שמפעלי הטכנולוגיה והביטחון האמריקאים תלויים בהם לחלוטין. החדשות האלה יצרו זעזוע בקרב התעשיות הספציפיות שנפגעו, אבל השווקים עדיין לא הגיבו אז. ביום שישי, טראמפ פרסם פוסט של כמעט 500 מילים ב-Truth Social שבו איים על "עלייה מסיבית" במכסים על סחורות מסין. המהלך הזה שלח את המדדים האמריקאיים לנפילה חופשית. כמה שעות מאוחר יותר, טראמפ הבהיר: מכס נוסף של 100% על סין החל מה-1 בנובמבר. הוא גם הודיע על תוכניות לפיקוח על ייצוא תוכנות אמריקאיות שקריטיות לסין.

• אסטרהזנקה מוזילה מחירים בארה"ב - והמניה דווקא עולה
• פוחדים אבל פחות: האנרגיה הגרעינית חוזרת לאופנה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

המכסים האלה, יחד עם הקיימים, מאיימים להביא את שתי המדינות למה ששני הצדדים הזהירו ממנו מוקדם יותר השנה: ניתוק כלכלי מוחלט. זה מקום שאף אחד לא רצה להגיע אליו. אבל הנה, הם שוב שם. הסינים הבינו שטראמפ עובד לפי נוסחה: מכסים גבוהים, איומים דרמטיים ברשתות החברתיות, ואז הסכם אישי מהיר שהוא יכול להציג כניצחון אישי. זה עבד בסבב הראשון של הנשיאות שלו, כשסין חתמה על הסכם "שלב ראשון" שכלל ויתורים משמעותיים מהצד הסיני. אבל הימים ההם נגמרו.

הסינים כבר לא משחקים לפי החוקים של טראמפ

וונדי קאטלר, שניהלה משא ומתן מסחרי עבור הממשל האמריקאי במשך עשרות שנים במשרד הנציג למסחר האמריקאי, כתבה בלינקדין משהו שכדאי לשים לב אליו: "אמריקה מתמודדת עכשיו עם בייג'ין אסרטיבית יותר, מוכנה יותר, פחות תלויה בארצות הברית וביטחונית יותר בעצמה מאשר בתקופת טראמפ 1.0. 24 השעות האחרונות לא משאירות ספק שהימים ההם נגמרו."הסינים כבר לא משחקים לפי החוקים של טראמפ. במקום לחכות בפסיביות לפגישה המתוכננת עם שי ג'ינפינג בדרום קוריאה ולהגיע ממקום חלש, הם החליטו על אסטרטגיה אחרת. כמו שפנג מחברת הוטונג מסביר: בייג'ין הפעילה מחדש את אותו תסריט שהשתמשה בו אחרי המכסים הראשונים של טראמפ באפריל. להסלים קודם כדי לאלץ איפוס של המשא ומתן, במקום לחכות בפסיביות לשיחות הבאות.

והם לא הסתפקו רק בפיקוח על חומרי גלם. סין פתחה בחקירת הגבלים עסקיים נגד קוואלקום, יצרנית השבבים הענקית האמריקאית. הם הטילו אגרות על ספינות בבעלות אמריקאית שמגיעות לנמלים סיניים. והם הרחיבו את הפיקוח על ייצוא של ציוד וחומרים לייצור סוללות. כל זה בתוך 48 שעות.

• עונת הדוחות נפתחת: המשקיעים נערכים לתנודות חדות בשוק
• דירקטור בפלאנט לאבס מכר מניות ב-6 מיליון דולר - בוול-סטריט ממשיכים להאמין בחברה
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• 5,900% בשנה מ-80 סנט ל-46 דולר, שווי של 15 מיליארד, מי אמר...

המניות האמריקאיות צללו ביום שישי לירידה החדה ביותר מזה חצי שנה. מדד הפחד של וול סטריט קפץ לרמה שלא נראתה מאז אפריל. אנבידיה, החברה הציבורית הכי שווה בעולם שתקועה בדיוק באמצע מלחמת פיקוח הייצוא של שתי המדינות, צנחה בכמעט 5%. והכול קרה בגלל פוסט אחד של טראמפ ברשת החברתית שלו.

הבעיה היא האסטרטגיה

הבעיה עם האסטרטגיה של טראמפ לעסקאות דו-צדדיות היא שהיא עובדת רק כשמולך יושב מישהו חלש ממך. כשמדובר במדינות קטנות שתלויות בשוק האמריקאי, הסכמים כאלה עובדים מצוין. ארצות הברית יכולה ללחוץ עליהן בקלות ולהכתיב תנאים. אבל כשמולך יושבת סין, כמו שקאטלר מסבירה, צריך גישה אחרת לחלוטין. במקום שארצות הברית תתמודד לבדה מול סין, עדיף שתתאגד עם בעלות ברית כמו אירופה, יפן, קוריאה הדרומית  הן ילחצו על סין ביחד. כשמדינות רבות מתאחדות נגד סין, למשל בעניין גניבת קניין רוחני או סובסידיות בלתי הוגנות, לסין הרבה יותר קשה להתנגד. אבל טראמפ מעדיף לפעול לבד.

ג'ון הילמן, חוקר בכיר בגיאו-כלכלה במועצה ליחסי חוץ, אמר: "הסינים ראו את התגובה והמינוף שיש להם עם פיקוח על הייצוא מוקדם יותר השנה, אז זה לא מפתיע שהם נכנסים לשיחות האלה כשהם מנסים לסדר את הקלפים לטובתם. כל הסכם תמיד יהיה בסיכון אם סין תחליט להשתמש במינוף הזה שוב." והם השתמשו. ובגדול.

נזאק ניחאכטר, שעבדה כפקידה בכירה במשרד המסחר בתקופת הנשיאות הראשונה של טראמפ והיום שותפה במשרד עורכי הדין ווילי ריין שמייצג לקוחות בתעשיות האלה, מתארת את המצב: "בתקשורת הסינית יש הכרה ברורה שסין מחזיקה במנופים ומשתמשת בהם כדי להחליש את המגזר היצרני האמריקאי. הם פוגעים בתעשיות השבבים, הבינה המלאכתית והביטחון שלנו. אבל הבעיה האמיתית היא בגישה של טראמפ. כשאתה רודף אחרי עסקאות מהירות שמבוססות על לחיצת יד ואמון אישי, אתה נכנס למשחק פשוט מתורת משחקים: הצד השני בודק מה קורה כשהוא מפר את ההסכם. הוא מודד את התגובה שלך. ואם הוא רואה שאתה לא באמת עומד מאחורי האיומים שלך, שאתה מוכן להתפשר מהר בשביל עסקה חדשה, אז אין לו שום סיבה לשמור על ההסכמות."

בדרך להאטה כלכלית?

החברות הצליחו לנווט את המכסים עד עכשיו באמצעות צבירת מלאים ענקיים לפני שהמכסים נכנסו לתוקף, והן הסכימו לוותר על חלק מהרווחים שלהן כדי לא להעלות מחירים לצרכנים. זה עזר לשמור על הביקוש יציב ולמנוע מהכלכלה להיכנס למיתון. אבל קארן דיינן, פרופסור לכלכלה באוניברסיטת הרווארד וחוקרת בכירה במכון פיטרסון לכלכלה בינלאומית, אמרה בשהתרגיל הזה לא יכול להמשיך: "החוסן הזה היה מבורך, אבל אני לא חושבת שהוא בר-קיימא. המלאים נגמרים, שוליי הרווח כבר קטנים ברמה מסוכנת, והחברות לא יכולות להמשיך לספוג הפסדים. אנחנו הולכים לראות האטה של הכלכלה העולמית."

ארגון הסחר העולמי אמר ב-7 באוקטובר שהצמיחה בסחר העולמי של סחורות צפויה להאט משמעותית בשנה הבאה, בעקבות השפעה של המכסים של טראמפ. נפחי הסחר בסחורות צפויים לעלות רק ב-0.5% ב-2026, לעומת 2.4% השנה. זו ירידה משמעותית. אבל זה עדיין לא הסוף. בכלכלה, להשפעות כאלה לוקח זמן להתממש במלואן. בסיטיגרופ, מזהירים שיש עוד מכה בדרך. המכסים מתחילים לנגוס באמת בחברות ובצרכנים, והצריכה האמריקאית והביקוש ליבוא ימשיכו לרדת. האנליסטים צופים שהצמיחה העולמית תאט למתחת ל-2% במחצית השנייה של השנה, ואז תקפוץ חזרה ל-2.5% בשנה הבאה. סטיבן ג'ן, מנכ"ל Eurizon SLJ Capital, אומר שייקח שישה עד שמונה רבעונים עד שההלם של המכסים יפגע בצריכה ויביא את הצמיחה הכלכלית האמריקאית לכיוון אפס. הוא מבסס את זה על ניתוח של זעזועים קודמים במחירי היבוא. ההסבר שלו פשוט: במקום שהמכסים יכו בבת אחת עם 13%, הם מתפזרים לאורך זמן. החברות מעלות מחירים בהדרגה עם 2% פה, 2% שם עד שזה מצטבר לסכום גדול. התהליך הזה איטי, אבל התוצאה בסוף בלתי נמנעת.

הסינים יודעים את זה. הם לא ממהרים. הם יכולים לחכות. סין כבר לא תלויה בשוק האמריקאי כמו פעם. הסחר שלה עם ארצות הברית הולך וקטן, בעוד הסחר עם מדינות מתפתחות באסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית הולך וגדל. חלק גדול מהמדינות האלה משתתף ביוזמה הסינית "חגורה ודרך" - פרויקט תשתיות ענק שבו סין בונה נמלים, כבישים ומסילות ברחבי העולם ויוצרת תלות כלכלית שלהן בה. המשמעות היא שלסין יש יותר אפשרויות ופחות לחץ להיכנע לאמריקה.

בעוד לארצות הברית יש מינוף בסחר, ושתי המדינות חשופות לפיקוח על הייצוא של האחרת, היד של סין על העליונה, כשמדובר במגזר הפרטי. יש הרבה יותר חברות אמריקאיות שמייצרות בסין מאשר להיפך, וחלק מהן, כמו אפל וטסלה,הן מהחברות המרכזיות והחזקות ביותר בכלכלה האמריקאית. הסיכון האמיתי הוא לא המכסים עצמם. הסיכון האמיתי הוא לא המכסים עצמם. הסיכון הוא שטראמפ בנה את כל האסטרטגיה המסחרית שלו על עסקאות דו-צדדיות שמתפרקות בקלות. טראמפ מכריז על עסקה או על דחייה של מכסים עם סין, עם רוסיה, עם הודו והשווקים מגיבים בהתלהבות. המשקיעים קונים מניות, המטבעות מתחזקים, והכול נראה טוב. אבל אז, כשטראמפ או המדינה השנייה מפרים את ההבנות, השווקים מתרסקים באותה עוצמה. זה קורה שוב ושוב. העסקאות האלה לא יציבות כי הן תלויות באמון אישי ובהסכמות לא מחייבות. כשהצד השני מחליט לא לשחק לפי הכללים והסינים החליטו לעשות בדיוק את זה, כל המערכת קורסת.