במסגרת ערעור שהוגש על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, שהחליט לזכות את חברת זיכיון אופנת רנואר בע"מ ומנהלה, קבע בית הדין הארצי לעבודה כי יש לקבל את ערעור המדינה וכי החלטת בית הדין האזורי לעבודה מחטיאה את תכלית החקיקה. לפיכך, קבע בית הדין הארצי לעבודה - בפסק דין תקדימי כנגד 'רנואר' - כי עובד 'לא יהודי' חייב לבחור את יום המנוחה השבועי ולא יהא רשאי להחליף בין ימי מנוחה שבועיים

משמעות ההחלטה:

1. מעסיקים אינם רשאים להפלות עובד שאינו יהודי במסגרת יישום חוק שעות עבודה ומנוחה

2. עובד שאינו יהודי יהא חייב לבחור יום מנוחה שבועי קבוע ואינו רשאי 'לשחק' ולהחליף בין ימי מנוחה שבועיים

בית הדין הארצי לעבודה קבע, בפסק דין תקדימי, כי עובד שאינו יהודי מחויב לבחור יום מנוחה שבועי קבוע, ואינו רשאי לשנות את ימי המנוחה השבועיים. בכך, קיבל בית הדין הארצי את ערעור המדינה, ביטל את החלטת בית הדין האזורי בחיפה, שזיכה זכיין של רשת "רנואר" מעבירה של העסקת עובדת ביום המנוחה השבועי.

במסגרת אכיפה יזומה שביצע מחוז צפון במינהל הסדרה ואכיפה במשרד הכלכלה, עלו חשדות לעבירות על חוק שעות עבודה ומנוחה. אחד החשדות הביא להגשת כתב אישום בגין אי מתן מנוחה שבועית לעובדת שאינה יהודייה, בחנות רנואר שבמרכז "ביג" בכרמיאל. זאת, לאחר שהעובדת הועסקה במשך שבעה ימים רצופים. בהמשך לגיבוש הראיות בתיק הגיש משרד הכלכלה כתב אישום על אי מתן מנוחה שבועית כדין.

בסיום פרשת התביעה החליט בית הדין האזורי לעבודה (השופטת דלית גילה), לקבל את טענת הנאשמים לפיה "אין להשיב לאשמה" ולזכותם, בקובעה כי למי שאינו יהודי זכות בחירה ביום מנוחה שבועי מתוך 3 ימים מוגדרים בשבוע - שישי, שבת וראשון, אולם אין חובה לבחור יום קבוע ויום המנוחה יכול להיות יום מנוחה משתנה.

בהחלטתה זו, נתן בית הדין האזורי לעבודה חשיבות לרצון העובדת. כמו כן, נקבע בפסק דינה של השופטת דלית גילה כי לא הוגדר בחוק מהו "שבוע" ולא צוין בחוק במפורש כי יש לתת לעובדת שאינוה יהודיה - יום מנוחה קבוע. דגש מיוחד נתנה השופטת גילה לכך שיום המנוחה לא נכפה על העובדת, אלא היא הסכימה לו. לפיכך, פסקה השופטת כי יש להקל עם הנאשם וזיכתה את הנאשמים.

בערעור לבית הדין הארצי, בו יוצגה המדינה ע"י עו"ד דרורה נחמני-רוט מפרקליטות המדינה ועו"ד גלי לוי, התובעת הראשית במשרד הכלכלה, נטען כי בפסיקת בית הדין הארצי נקבע בעבר כי שבוע העבודה מתחיל ביום ראשון ומסתיים ביום שבת, וכי תכלית החקיקה אינה מתיישבת עם פסיקת בית הדין האזורי. עוד נטען, כי הפרשנות התכליתית מחייבת מתן יום מנוחה קבוע גם לעובד שאינו יהודי, שאם לא כן התוצאה בפועל תהיה מפלה.

בית הדין הארצי (סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה והשופטות רונית רוזנפלד ואביטל רימון-קפלן) הציע לצדדים שהחלטת בית הדין האזורי תבוטל, וההליך יסתיים בכך שהנאשמים ישלמו קנס מינהלי. מעבר להסכמת הצדדים, בית הדין מצא לנכון להבהיר את הנורמה שבחוק, וקבע כי לעובד הלא יהודי נתונה זכות לבחור יום מנוחה שבועי מבין הימים שישי, שבת או ראשון, אולם זו מחייבת בחירה של יום מנוחה קבוע.

עוד נקבע, כי הפרשנות לה טענו הנאשמים ולפיה נתונה לעובד הלא יהודי אפשרות לשנות מדי פעם את בחירתו במהלך תקופת עבודתו, אינה מתיישבת עם לשון החוק - הקובע כי יש לאפשר מנוחה שבועית לעובד בתוך פרק זמן של שבעה ימים - ומחטיאה את תכלית החקיקה, לאור העובדה שביכולתה להביא למצב בו פרק הזמן עד ליום המנוחה השבועי עולה על שבעה ימים.

עו"ד גלי לוי, התובעת הראשית במשרד הכלכלה, מברכת על החלטת בית הדין הארצי: "במסגרת פסיקת בית הדין הארצי נקבע כי עמדת המדינה - לפיה רק בחירה ביום מנוחה קבוע על ידי עובד שאינו יהודי תענה על תכלית החקיקה - מוצדקת. ההחלטה העקרונית המנחה של בית הדין הארצי הינה החלטה חשובה שממשיכה את הקו שנקט בית הדין הארצי במקרים קודמים לפיה גם כאשר המדובר בדין פלילי לא ניתן ליישם פרשנות מקילה עם הנאשם אשר אינה מתיישבת עם המטרות והאינטרסים שמבקש החוק להשיג. בהיקשר הנוכחי, פסיקת האזורי יצרה מצב של יישום החקיקה באופן שאינו שוויוני כלפי מי שאינו יהודי והפרשנות שניתנה לא מתיישבת עם הפרשנות התכליתית המתבקשת".

*מצ"ב לנוחותכם החלטת בית הדין האזורי ופסיקת בית הדין הארצי לעבודה.