פנצ'ר / טור אישי

לניצן יוצא האוויר מהגלגלים כשהוא שומע על הצמיגים שמוצעים לציבור הנהגים ע"י הפנצ'ריות
ניצן אביבי |

בערב החג קיבלתי טלפון מקרובת משפחה. "היה לי פנצ'ר, ובפנצ'ריה אומרים לי שהצמיגים שלי כבר גמורים וצריך להחליף אותם. הוא מציע לי צמיג ב-350 שקל. מה אתה אומר?".
"איזה צמיג הוא מציע לך?". "לא יודעת. קח, דבר איתו אתה".

עד כאן, מדובר בתרחיש מוכר שבטח גם אתם נתקלתם בו, כ"מבינים במכוניות" המשפחתיים. אלו שהמשפחה והחברים מצלצלים אליהם כל פעם שהאוטו עושה רעש מוזר או כשהמכונאי מציע תיקון של יותר מהחלפת שמן. או, כמובן, כשחושבים להחליף רכב. אבל מה שהיה הזוי הוא ההמשך...
 

"שלום, איזה צמיג אתה רוצה להרכיב לדודה שלי?" אני שואל את הבחור שמקבל את הטלפון, והוא עונה לי שם של איזה דגם שקר כלשהו, מהסוג שקונים מסין לפי משקל, ולא ראויים אפילו לשמש כצמיגים ששורפים בהפגנות. "דלג. מה עוד יש לך להציע?". הבחור נשמע קצת מופתע מהנחרצות אבל עונה מיד "יש לי גם קונטיננטל, ב-420 שקל".
"איזה קונטיננטל?" אני מתעקש לדקדק בפרטים. "מה זאת אומרת?" הוא עונה בקול מתפלא "קונטיננטל יפן!".
 
 

כאן הבנתי שיש לנו בעיה רצינית. א. כי קונטיננטל היא חברה גרמנית, שאין לה בכלל מפעל ביפן. ב. כי היה נראה שהבחור בכלל לא מודע לזה שלכל חברה יש כמה דגמי צמיגים, שנבדלים אחד מהשני.

"לא. אני מתכוון איזה דגם צמיג של קונטיננטל. מה כתוב על הדופן", אני לא מרפה. אני שומע אותו צועק לאחד העובדים לבדוק מה כתוב על הצמיג וחוזר אלי אחרי דקה או שתיים "זה דגם קונטקט!" הוא מצהיר בנימת ניצחון "תוצרת פורטוגל". בשלב הזה הרמתי ידיים. הרי כל הצמיגים של קונטיננטל כוללים את המילה קונטקט בשמם – אקו-קונטקט, פרמיום-קונטקט, ספורט-קונטקט... אבל אם הבחור – מנהל עסק לממכר צמיגים, לא סתם איזה מוכר אקראי – לא יודע דברים בסיסיים כאלו, איך אפשר לסמוך עליו בשאר התחומים? אמרתי לבעלת הרכב פשוט לתקן את התקר ולברוח משם כל עוד נפשה בה. אחרי זה כבר נדאג לשלוח אותה לעסק קצת יותר מקצועי – שקרוב לוודאי גם יהיה זול יותר.

אודה על האמת – הייתי קצת המום מהאירוע. התרגלתי כבר לזה שרוב הצרכנים בארץ לא מבינים כלום בצמיגים, ונראה שגם לא מעניין אותם לדעת כלום על אותו רכיב שאחראי לקשר שלהם עם האספלט. זה שיקבע אם יצליחו להשלים תמרון חירום בשלום – או בתוך גדר הביטחון/הרכב שלפניהם. התרגלתי גם לזה שלהרבה מהצמיגאים אין שמץ של תחושת אחריות, ואין להם שום בעיה לדחוף ללקוחות צמיגים מחורבנים, אם אלו מניבים להם את הרווח המרבי. אבל המקרה הזה, יחד עם ההוכחה החוזרת שקיבלנו בהשקת הצמיגים של גודייר לגבי חשיבות הצמיג (הכתבה המלאה בגיליון אפריל של המגזין), ניערו אותי והבהירו לי שוב כמה זה לא בסדר. חבר הציע לעשות "כתבה על הרמה המקצועית הירודה של צמיגאים בארץ", והאמת שיש בהחלט במה לנעוץ שיניים שם – אבל זה לא יעזור. הרי אף אחד לא ישלול את רישיון העסק לצמיגאי שמוכר צמיגים חוקיים, גם אם הם איומים ונוראיים.
 
 

הדרך היחידה לגשת לזה היא מהצד השני. מצד הביקוש – לתת לכם, קוראי "אוטו", את המידע שיאפשר לכם לשכנע גם את אחרון הדודים ש"נוהגים לאט, אז אנחנו לא צריכים צמיג מרוץ" שאסור להתפשר על צמיגים. דרככם להפיץ את האור בנושא הגומי השחור. לגרום לזה שאנשים יבינו שחסכון של 100-50 שקל על צמיג, שמשרת אותם 3-4 שנים, פשוט לא שווה את מרחק העצירה הגדול יותר, את יכולת התמרון הנמוכה יותר ואת הסכנה לאובדן אחיזה בכביש רטוב. וזה לפני עניינים כמו צריכת דלק, נוחות ושקט.

לכן החלטתי שהכתבה על צמיגי גודייר החדשים (ראו קישור למעלה) היא יריית הפתיחה לסדרת כתבות בנושא צמיגים, שתבהיר גם לאחרון הספקנים מדוע חייבים להשקיע קצת מחשבה בבחירת הצמיגים, ולא לבחור את המוצר הראשון שמנסים לדחוף לכם. ואם נצליח במשימה הזו, של העלאת רמת הצמיגים שנועלות מכוניות ישראל, אני בטוח שנראה את התוצאות גם על הכבישים ובטבלאות ההרוגים והפצועים.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
משה בן זקן. מנכ"ל משרד התחבורה. קרדיט: שלומי יוסףמשה בן זקן. מנכ"ל משרד התחבורה. קרדיט: שלומי יוסף

הממשלה מקדמת שינוי בחוק שיפתח את הטבת המכס גם ליבואנים מקבילים

התיקון מסיר חסם ביבוא הרכב, מרחיב את היבוא האישי והמקביל ומוסיף דרישות מחייבות בהגנת סייבר לענף

ליאור דנקנר |

הממשלה מאשרת תיקון לחוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, שמקודם על ידי משרד התחבורה והבטיחות בדרכים. התיקון עבר אישור בוועדת השרים לענייני חקיקה ומקודם בהליך מואץ.

בליבת התיקון עומד שינוי בדרך שבה מוחלת העדפת מכס על יבוא רכב, כך שהטבה שניתנה בפועל בעיקר ליבואנים ישירים, תוכל לחול גם על יבואנים שאינם ישירים. התיקון מסיר חסם שמנע עד עכשיו מיבואנים עקיפים, זעירים וביבוא אישי ליהנות מהעדפת מכס בהתאם להסכמי הסחר הבינלאומיים של ישראל. במשרד התחבורה ובשיתוף רשות המיסים מציגים את המהלך כניסיון להרחיב תחרות בענף דרך הגדלת היבוא המקביל והיבוא האישי.


הטבת המכס עוברת גם ליבואנים שאינם ישירים

עד היום, המנגנון הקיים אפשר ליבואנים ישירים לממש פטור ממכס בשיעור 7%, בהתאם להסכמי הסחר הבינלאומיים של ישראל, בעוד שיבואנים עקיפים, זעירים ויבוא אישי לא נהנו מההעדפה באותה צורה. בפועל נוצר יתרון מובנה לערוץ יבוא אחד על פני אחרים, ותחרות מצומצמת יותר על אותו קהל לקוחות.

התיקון מאפשר לרשות המסים להחיל את ההטבה גם על יבואנים שאינם ישירים. המשמעות היא הרחבת ההטבה לערוצי יבוא נוספים, מה שמצמצם את היתרון שהיה עד היום ליבואנים הישירים.

המהלך נשען על מודל שפעל כהוראת שעה בשנים 2023-2025. בתקופה הזו נרשם גידול בהיקף יבוא הרכב וניצול רחב יותר של העדפת המכס, וכעת הממשלה מבקשת לעגן את ההסדר כהסדר קבוע בחוק.


חדוה בר
צילום: גלית סברו
ניתוח

תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים

בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים

מנדי הניג |

לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש. 

 "לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.

וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש. 

פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?

אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן).