מרצדס CLA: מבחן דרכים השקה

ה-CLA החדשה משלבת בין עיצוב "שופוני" לשקט. מה עוד יש לה להציע?
ניצן אביבי, צרפת |

מרצדס CLA

גרסאות קופה נוצרות בשביל הלב, לא בשביל הראש. ולא, אני לא מדבר על בעיית מרווח הראש שאופיינית להן, אלא על כך שאין בהן באמת יתרון פרקטי כלשהו. ההצדקה היחידה לקיומן היא התשוקה למשהו יפה, שונה ומעורר. לכן העובדה שמרצדס בחרה להביא להשקת ה-CLA החדשה דווקא את הבחור שאחראי על הטיפול ברעשי הרוח, נראתה לי מוזרה מאוד. אולי זה בגלל שגרסת הבלו-טק של הקופה-ארבע דלתות-קטנה של מרצדס היא בעלת מקדם הגרר הנמוך ביותר למכונית בייצור סדרתי כיום? אולי (ועוד על זה בהמשך) – או שזה בגלל שהמשלחת הישראלית נדחקה לקצה סבב ההשקות, וכל ה"תותחים" הכבדים יותר כבר התעייפו והלכו הביתה... אבל הדחיקה שלנו לסוף התור דווקא עבדה לטובתנו הפעם – בעוד הסבבים הראשונים סבלו מסופת אביב קשה, עם שלג כבד ושיטפונות, אנחנו נהנינו ממזג אוויר מושלם – בהיר, נעים ולא חם מדי. בדיוק מזג האוויר הנכון להשקת מכונית לחובבי "החיים הטובים".
 

בחירת היעד היתה גם היא מושלמת – סן טרופז שבריביירה הצרפתית לא רק מתקשרת ישר לאותם "חיים טובים", אלא גם מבורכת בשפע כבישים מפותלים, בהם תוכל ה-CLA להוכיח את יכולותיה הדינאמיות – ולצידם מספיק אוטוסטרדות לבדיקת היכולת בשיוט נינוח (או לא נינוח). הוסיפו לזה את הרקע של הריביירה בדמות מלונות מפוארים, מרינה דחוסה ביאכטות ענק של כל המי ומי ומסעדות גורמה – וקיבלתם את התפאורה המושלמת להשקת מרצדס CLA.
 
 

גגות משתפלים
מרצדס נמצאים בענייני הקופה-ארבע דלתות יותר מכולם, כך שאין פלא שהיא יודעת את העבודה. ה-CLA, בפשטות, היא מכונית נאה מאוד. ובכל זאת, היא לא מצליחה לבצע את הדילוג הזה אל "מדהימה". קשה להניח את האצבע על הסיבה המדויקת, ואין ספק שזה עניין סובייקטיבי, אבל משהו בעיצוב הוא רק "טוב מאוד", לא מעולה. אולי זה הזנב, שנראה מעט כבד במבט מאחור, אולי משהו אחר. אבל יש גם פרטים מבריקים – למשל הגריל, שמנוקד במשושי כרום קטנים, ויוצר מראה מעניין ומקורי כאחד. על הפנים אין לי תלונות דומות – הוא מעוצב בדיוק כמו שהיית מצפה מפנים של מכונית פרמיום המכוונת לקהל צעיר, ובנוי כמו שמרצדס יודעת לבנות תאי נוסעים. יופי.

עניין הפרקטיות כבר קצת פחות מוצלח – עם תנוחת הנהיגה הנמוכה אין לי בעיה להשלים, בכל זאת קופה וכולי, אבל התחושה צפופה מדי. המושב רחוק יחסית מהדלת, בטח משיקולי בטיחות, וקרוב מדי למושב הנוסע, החלון הקדמי מסתיים נמוך מאוד ויוצר הרגשה של חרך ירי. לרע המזל אנו גם מתחילים את היום בגרסה הידנית. בדרך כלל הייתי מתייחס לזה כעניין מבורך, למרות חוסר הרלוונטיות המוחלט לשוק הישראלי – לא הפעם. מיקום ידית ההילוכים גרוע והמרפק מתנגש במשענת היד בכל העברה, דוושת המצמד ארוכה וכבדה ומתברכת גם בתפעול נקודתי. והבונוס? ידית ההילוכים מגיעה על חשבון תא האחסון היחיד בסביבת הנהג, ושולחת אותך לתקוע את הסלולארי ופנקס הרשימות במחזיק הכוסות.

אבל אמרנו – היא לא רלוונטית אלינו. הגרסה האוטומטית, עם תיבה דו-מצמדית ו-7 הילוכים, מוצלחת יותר. תפעול התיבה הוא מידית מאחורי ההגה, מה שמשאיר תא שימושי בתחתית הקונסולה, וחוסך סימנים כחולים במרפק.

המושב האחורי, בלי תלות בגרסה, סובל מפיצול אישיות – מרווח הרגליים מעולה, מרווח הראש מזכיר את תוכנית הקיצוצים של לפיד. אפשר לחיות ככה – אבל זה לא כיף. לפחות למזוודות יהיה נוח יותר מאשר ב-A קלאס, איתה חולקת ה-CLA פלטפורמה – אומנם ההצהרה הרשמית על 470 ליטר נראית מוגזמת בעליל, אך עדיין מדובר בתא גדול ושימושי.
 
 

נוער שוליים
מנהג הוא בקרב רעי למקצוע לבקר קשות את כבישי ישראל. אין ספק, ההרגל לא מחוסר בסיס, אך האמת היא שלא היה מזיק למהנדסי הכבישים של סן טרופז לעבור השתלמות קצרה במע"ץ לגבי משמעות המושג שוליים. מבחינתם, יש כנראה רק דרך אחת לוודא שאף אחד לא חורג מהקו הצהוב – לדאוג שלא יהיה שם אספלט... וכך אני מוצא עצמי תוקף כביש מתפתל בהרים שנושקים לים התיכון, כאשר סנטימטרים אחרי הקו הצהוב פעורה לה תעלה עמוקה. אין כאן מקום לטעויות – וה-CLA משתפת פעולה. השלדה מספקת שפע אחיזה ודיוק, ואפילו תקשורת תחת עומס. ההגה אומנם קל מדי אבל מהיר ומדויק, ומאפשר למקם את החרטום בדיוק היכן שמתכוונים. במהירויות הללו השלדה, במיוחד עם מתלי הקומפורט, לא נענית לחיזורי העברות משקל, ומסרבת לצאת לשחק. רק אחרי זה, כשהקשתות יפתחו והמהירויות יעלו, יגלה הזנב נכונות לנענועי הנאה. אבל בינתיים אנחנו עוד משחקים טניס אספלט – שמאל, ימין, ושוב שמאל – בעוד אני מתפלל שלא תצוץ לפני איזו משאית.

לעקוף כאן זו משימה לטום קרוז וצוות הפעלולנים של משימה בלתי אפשרית (האמת, טום קרוז טוען שהוא עושה את כל הפעלולים בעצמו – המערכת), לא למישהו שבסך הכל די אוהב לנשום בכוחות עצמו. כתב הרכב שחולק איתי את המכונית בוחר דווקא בכביש הזה להשלמת שעות שינה, ואני לא מצליח להחליט אם לקבל את זה כמחמאה (על כך שהוא בוטח בי מספיק) או כעלבון צורב (על זה שהוא בכלל מצליח להרדם). אני מחליט שאם יש ספק אין ספק, ומעלה עוד קצת את הקצב. באופן מוזר הערב שיורד דווקא עוזר – הנוף המדהים מפסיק להסיט את תשומת ליבי מהכביש, והמקומיים מסתגרים בבתיהם ומשאירים את האספלט פנוי. מקץ כמה דקות המאמץ מצליח ואחרי עוד חבטה בקורת הדלת הוא מתעורר, ממש לפני שאנחנו יוצאים מהכביש המפותל אל זה המהיר שייקח אותנו למלון.

מי שיבחר להתעלם מהיכולות הדינאמיות של ה-CLA ויעדיף את כביש האגרה, יגלה שותפת אוטוסטרדות משובחת, לפחות כל זמן שהכביש טוב. על כבישים משובשים היא מגלה אופי נוקשה מדי, בעיקר עם מתלי הספורט, ולא מצליחה להעלים את פשעי האספלט. אבל על אספלט מפולס כיאות היא מפגינה יכולת מרשימה לשייט מהר בנינוחות. רעשי רוח, כיאה למכונית אווירודינאמית כל כך, דופקים נפקדות עד אזור 140 קמ"ש, וגם שם הם סבירים לחלוטין. רעשי כביש דווקא יש קצת – או שאולי זה השקט הכללי שגורם לנו לשים לב אליהם. כך או כך, הקבינה היא מקום נעים לנהל בו שיחה גם הרחק צפונה מהמהירות החוקית בארץ.
 
 

ויש, כמובן, את המנוע. גרסת ה-200 (מנוע 1.6 ליטר 156 כ"ס) מתנהגת בדיוק כמו שלמדנו לצפות ממנועי טורבו מודרניים. יכולת הסחיבה מפתיעה לטובה, כשהמנוע נעזר בשירותי תיבת ה-DCT הדו-מצמדית שיחסיה מחולקים היטב ופעולתה רהוטה (מלבד חבטה קלה בהאצה חזקה מעמידה). הוא יודע לייצר צריכת דלק מדהימה בשיוט תוך שהוא פועל בשקט מופתי. הוא גם עולה בצורה חלקה לסל"ד גבוה ולא מתבייש לפלוש אל התחום האדום, אבל שם הוא מייצר רעש קצת פחות נעים ומעביר תחושה שאין בזה באמת טעם. אחיו השרירי, שמשרת ב-250 (מנוע 2.0 ליטר טורבו, 211 כ"ס), מציע אופי דומה ויותר כוח – אולם מרגיש פחות כוחני ממה שציפיתי.
 

מעמד הביניים
"על בסיס הפלטפורמה הייחודית של ה-A קלאס הקודמת יכולנו לייצר רק מכוניות עם פרופורציות של מיניוואן (בגלל הרצפה הכפולה שאחסנה את המנוע תחתיה. נ.א)", אומר לי הנס שינקה, האחראי על פיתוח המכוניות הקומפקטיות במרצדס. "היא לא אפשרה לנו לייצר מכונית כמו ה-CLA, וכשתחום הקומפקט מגלם בתוכו את פוטנציאל הצמיחה הגדול ביותר בגזרת הפרמיום, לא יכולנו להתעלם מהצורך להציג מגוון דגמים קטנים וזולים יותר, שיאפשרו להגדיל את מכירות מרצדס". כי כן, זה תפקידה של ה-CLA ואחיותיה לפלטפורמה שעוד יגיעו – להגדיל את מכירות מרצדס בפלחי שוק זולים מבעבר. בארה"ב זו תהיה המכונית הזולה של מרצדס אי פעם, עם מחיר התחלתי של כ-30,000 דולר ופוטנציאל מכירות ענקי. ובארץ? הכל יקום ויפול על מחיר. אם היא תתומחר יותר כ-A פלוס מאשר C מינוס, היא תוכל לקסום לרבים שרוצים את המותג והסטייל העיצובי, מבלי לשלם את פרמיית המחיר.
 
 

ענייני אוויר
"הורדה של מקדם הגרר ב-0.04 שקולה להפחתת 100 קילו ממשקל המכונית מבחינת צריכת הדלק, וחוסכת 0.4 ק"מ לליטר", מספר לי הנס שינקה, "מקדם הגרר המדהים שהשגנו הוא לא סתם מספר".
כדי להשיג מקדם גרר של 0.22, נעזרת גרסת ה-180 בלו-טק בקיט אווירודינאמי מיוחד, הכולל חישוקים יעודיים, כיסויים אווירודינאמיים לתחתית המרכב ואף חצאיות שונות מלפנים ומאחור. אבל העבודה ממשיכה לפרטים הקטנים – במגבים עם תכנון מיוחד להקטנת הערבול, במראות המתוכננות לנתב את זרימת האוויר – וטיפות המים – אל קצה המראה כדי להקטין את כמות המערבולות (ורעשי האוויר שהן יוצרות) ועוד עשרות פרטים קטנים.

נושא צריכת הדלק ב-180 (וב-200) נתקף גם דרך חידוש במנוע – מנגנון הרמת שסתומים משתנה. בניגוד לב.מ.וו (ופיאט), כאן לא מדובר במנגנון רציף, אלא בכזה בעל שתי דרגות בלבד. "כך יכולנו להסתפק באקטואטור אחד במקום 16", מסביר לי מהנדס המנוע. "זה חוסך כסף – ותקלות – ועדיין מאפשר לנו לעבוד במצבי עומס חלקי עם פרפר מצערת פתוח לחלוטין, ולווסת את ההספק בעזרת הטורבו והשסתומים". גם הטורבו מפגין את אותה רוח חסכונית – במקום מנגנון טווין-סקרול כמקובל, מרצדס מסתפקים בתיעול מתוחכם של גזי הפליטה (כל שני צילינדרים מנותבים בנפרד), מה שיוצר לטענתם אפקט דומה מבחינת רציפות וזמינות הכוח, בלי המנגנון המכאני היקר והרגיש.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
משקיע סוחר בקריפטו (רשתות)משקיע סוחר בקריפטו (רשתות)

העלימו רווחי קריפטו בעשרות מיליונים - כך חוקרי רשות המסים תפסו אותם

תושב חולון, תושב באר שבע ותושב נצרת נחקרו בחשד להעלמת הכנסות מקריפטו בסך עשרות מיליוני שקלים

רן קידר |
נושאים בכתבה העלמת מס קריפטו

במסגרת מבצע חקירות כלל ארצי: תושב נצרת, תושב באר שבע ותושב חולון נחקרו בחשד להעלמת הכנסות מקריפטו בסך עשרות מיליוני שקלים. לא ברור איך אנשים חושבים שרשות המס לא תעלה עליהם. בסוף יש עקבות דיגיטליות ועקבות בכלל ששמים את כל המעלימים בסיכון גדול. השיטה הבסיסית היא מודיעין מהשטח והלשנות. השיטה השנייה היא מעקב דיגיטלי. רשות המסים מתקדמת טכנולוגית וחוקרים שלה יכולים לעלות על כתובות IP מישראל שמשתתפים ונמצאים בפלטפורמות דיגיטליות. 

החוקרים גם נמצאים בפורומים, ברשתות ומזהים גורמים חשודים ואז מרחיבים את החקירה גם במישורים נוספים. חוץ מזה, בסוף אנשים רוצים להשתמש בכסף שהרוויחו. זה מחלחל לחשבון הבנק, זה נמשך דרך כרטיסי אשראי, יש סימנים. 

יש עוד הרבה דרכי פעולה, כשהיום מדווחת רשות המסים כי במסגרת החקירה התגלה כי לחשוד ששמו איגור שרגורודסקי, תושב חולון, שנחקר על ידי פקיד שומה חקירות מרכז יש דירות ונכסים שלא מוסברים דרך השכר השוטף שלו. מחומר החקירה עולה חשד כי לפיו הוא פעל בזירות מסחר למטבעות וירטואליים בחו"ל בהיקפים גבוהים בשנים 2020 - 2024 ולא דיווח לרשויות המס. כמו כן עולה חשד כי הוא לא דיווח על הכנסות שהיו לו מחברות בחו"ל ובסך הכל התחמק מדיווח על הכנסות בסך עשרות מיליוני שקלים. 

שרגורודסקי שגר בחולון מחזיק מספר דירות בבעלותו, ששוויין עולה פי כמה וכמה על פוטנציאל הנכסים שלו בהינתן הכנסותיו המדוחות. נבדק חשד לעבירות על חוק איסור הלבנת הון, בכך שרשם נכס שבו עשה שימוש בעלים על שם אדם אחר. הוא חשוד שהרוויח עשרות מיליונים בקריפטו בלי לדווח לרשות המס. 

מחיר
צילום: FREEPIK

העלאות הארנונה ב-2026: האם גם לכם הארנונה תעלה?

המדינה מאשרת חריגות נקודתיות בתל אביב, ירושלים ורחובות, ודוחה מהלכים רחבים יותר. מאחורי המספרים עומד מנגנון עדכון חדש שמחזק רשויות חלשות ומצמצם מרווח תמרון לאחרות

ליאור דנקנר |

הארנונה לשנת 2026 עולה כמעט בכל הארץ כבר בנקודת הפתיחה. העדכון האוטומטי עומד על 1.626%, והוא נגזר משילוב של ממוצע מדד המחירים לצרכן ומדד השכר במגזר הציבורי. מעבר לזה, משרדי הפנים והאוצר מסכמים בחודשים האחרונים רשימה של אישורים חריגים לרשויות שביקשו לעלות מעל האוטומטי, לצד שורת דחיות שמורידות מהשולחן דרישות משמעותיות.

לתוך המערכת הזו נכנסות השנה 108 בקשות חריגות שהוגשו מ-96 רשויות. הרוב המוחלט מתמקד בהעלאות, ובמספרים מדובר על 95 בקשות שמכוונות לעלייה. בסך הכול זו תוספת הכנסות מוערכת של כ-250 מיליון שקל, כאשר כ-45-50 מיליון שקל מתוכה צפויים להגיע מהמגזר העסקי. זה כסף שנכנס לקופת הרשות, ולא מעט ממנו מתגלגל אחר כך גם למחירים של שירותים ומוצרים.


מנגנון העלאה חדש שמציב תקרה ומסננת

השינוי המרכזי הוא לא רק באישור או דחייה של בקשות נקודתיות, אלא במנגנון שמגדיר מי בכלל נכנס למסלול החריג. הכללים מאפשרים העלאה רוחבית של עד 5% מעבר לעדכון האוטומטי, אבל רק לרשות שמציגה צורך פיננסי מוצדק. אחד הסמנים שנכנסו לשיח הוא יחס חובות שעולה על 30% מההכנסות, כמדד שמאותת על לחץ תקציבי.

התוצאה בשטח היא מדיניות הדוקה יותר. פחות מסלולים “יצירתיים”, יותר דרישה להצדקה מסודרת, והרבה פחות מרחב לרשויות שמבקשות לתקן עיוותים היסטוריים בלי להציג מצב תקציבי חריג או תוכנית התייעלות ברורה. במקביל, במקומות שבהם יש תוכניות הבראה או אזורים חדשים שנכנסים למערך חיוב, המדינה מוכנה לאשר מהלכים רחבים יותר.


רמת גן נשארת בלי האישור שבנתה עליו, דחייה שפוגעת בתקציב

ברמת גן מתקבלת דוגמה בולטת לקו המחמיר. העירייה ביקשה העלאה של 7.5% בארנונה העסקית באזור הבורסה. הטענה המרכזית היא עיוות תעריפים שנשאר מהעבר, כשאזור שהיה מזוהה יותר עם תעשייה ותשתיות הפך למרכז עסקי עמוס משרדים, בנקים וחברות טכנולוגיה, אבל התעריפים לא התיישרו בהתאם. מבחינת העירייה, זה מצב שבו עסקים גדולים משלמים לעיתים פחות מחנויות קטנות, למרות פערים ברמת ההכנסות ובשימוש בנכס.