הפנינג מוטורי בים המלח: מלכוד 22 / טור אישי

הקרנבל המוטורי בים המלח הציע אקשן מוטורי בשפע – והרבה בלגאן
ניצן אביבי |

אני לא מקנא במארגני מרוצים בארץ הקודש בימים אלו. לא שפעם זה היה עניין לאנשים שפויים, עם סדר עדיפויות נורמלי ובלי נטייה קשה למזוכיזם, אבל החוק המוטורי עוד סיבך את העניינים. היכן שפעם מארגנים היו נוקטים בשיטת ה"יהיה בסדר" בכל הנוגע לסיכונים ומארגנים תחרות ראלי או עבירות, היום הם מחויבים לביטוח, אישורים, גדרות ושאר בירוקרטיות. המשמעות? אין היום שום ענף שיכול להצדיק אירוע משלו מבחינה כלכלית. לא אם רוצים לשמור את דמי ההשתתפות בתחום הסביר. הפתרון היחיד? לנסות ולקבץ יחד כמה ענפי ספורט מוטורי. ההיגיון פשוט – כך מחלקים את עלות הביטוח, האבטחה ושאר הלוגיסטיקות – ומדובר בעלויות של מאות אלפי שקלים –  על יותר משתתפים. על הדרך גם מייצרים אירוע מגוון יותר שמציע לצופים יותר אקשן – ומושכים עוד קהל (שמשלם כסף, ומוריד עוד עלויות מהמתחרים).

 
פתרון מושלם – כמעט. הבעיה היא שארגון של 7 ענפי ספורט מוטורי שונים (ראלי רייד, ראלי, אופנועי ספורט, אופנועי סופרמוטו, קארט, דריפטים ודראג – וזה מבלי לספור קטגוריות) באותו אירוע היא ג'אגלינג לא פשוט בכלל. וכשזה מצטרף למארגנים – מיקי יוחאי וחברת קרוס קאנטרי – שאומנם די וותיקים בתחום, אבל קרנבלים כאלו עדיין חדשים להם, התוצאה היא בלגאן כמו זה שקרה ביום הראשון של הקרנבל המוטורי בים המלח.
 
 
 
יאמר כבר בהתחלה – לא כל העיכובים היו באחריות המארגנים. גם הספורטאים המוטוריים לא התרגלו עדיין – לא כולם, בכל אופן – לעידן החוק המוסדר. היו בהם כאלו שלא קלטו עדיין שלא מדובר במפגש חברים בקצב ה"סבבה", אלא באירוע שאמור לתקתק לפי לו"ז מסודר.
זה התחיל כבר בשלב ההרשמה, עם מתחרים שדחו את ההרשמה, משום מה, עד לרגע האחרי-אחרון, והמשיך עם מתחרים שלא התייצבו בזמן לאירועים השונים. איחורים אלו, יחד עם תקלות טכניות ואירועים בלתי צפויים –  או לפחות כאלו שלא נערכו אליהם – יצרו איחור מתגלגל ששיבש לחלוטין את הלו"ז ביום הראשון. הוסיפו לזה בעיות אבטחה שאפשרו פריצת קהל אל מתחם הפיטס, ואפשר להבין מדוע מתחרים רבים סיימו את היום הראשון עם טעם רע בפה.
 
 
 
אבל יאמר לזכות מיקי וקרוס קאנטרי, שהם הפיקו לקחים במהירות ויישמו אותם בהצלחה ביום השני. לא שהכל היה מושלם ביום הזה – מסלול העפר שיועד לקטגוריות הראלי רייד והראלי הפך להיות בלתי עביר, מה ששלח את מתחרי הראלי רייד הביתה וחצי תאוותם בידם ואת הסוברואידים למקצה ניחומים על האספלט, וגם הלו"ז עדיין לא תקתק חלק לגמרי (גמר הדריפטים נסחב כמעט עד לחשכה) – אבל העסק עבד כבר יותר טוב. הזרימה בין המקצים השונים הייתה טובה יותר, התקלות היו מועטות יותר, והקהל נוהל בצורה טובה יותר. וחשוב לציין – הקהל ביום הזה נהנה, אפילו מאוד, אם לשפוט לפי כמה צופים שתחקרתי. והיו, אגב, הרבה צופים – המארגנים מדווחים על כ-10,000, אבל גם אם מדובר בהגזמה כמקובל, אין ספק שמדובר באלפים, ולא בודדים. וכשנזכרים שמדובר באירוע שנערך באי-שם, הרחק הרחק ממרכז הארץ, וכרטיס כניסה עלה סכום לא מבוטל, אפשר להבין את גודל ההישג. רק חשבו על היציעים הריקים ברוב משחקי הכדורגל והכדורסל בארץ...
 
 
 
אז אפשר להסתכל על חצי הכוס הריקה – על המקצים שהתבטלו, על השיבושים בלו"ז, על השליטה הלקויה בקהל ביום הראשון. אפשר להבין את הקשיים – בעיקר את העובדה שהאילוצים השונים דוחפים את המארגנים למצב בלתי אפשרי (כן, לארגן 7 ענפים שונים לתוך אירוע 1 זה בלתי אפשרי במצב הנוכחי). ואפשר להסתכל על חצי הכוס המלאה – הקהל שנהנה, השיפור ביום השני, והכי חשוב: העובדה שנראה שעניין הספורט המוטורי תופס תנופה, למרות הקשיים והבירוקרטיה.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
משה בן זקן. מנכ"ל משרד התחבורה. קרדיט: שלומי יוסףמשה בן זקן. מנכ"ל משרד התחבורה. קרדיט: שלומי יוסף

הממשלה מקדמת שינוי בחוק שיפתח את הטבת המכס גם ליבואנים מקבילים

התיקון מסיר חסם ביבוא הרכב, מרחיב את היבוא האישי והמקביל ומוסיף דרישות מחייבות בהגנת סייבר לענף

ליאור דנקנר |

הממשלה מאשרת תיקון לחוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, שמקודם על ידי משרד התחבורה והבטיחות בדרכים. התיקון עבר אישור בוועדת השרים לענייני חקיקה ומקודם בהליך מואץ.

בליבת התיקון עומד שינוי בדרך שבה מוחלת העדפת מכס על יבוא רכב, כך שהטבה שניתנה בפועל בעיקר ליבואנים ישירים, תוכל לחול גם על יבואנים שאינם ישירים. התיקון מסיר חסם שמנע עד עכשיו מיבואנים עקיפים, זעירים וביבוא אישי ליהנות מהעדפת מכס בהתאם להסכמי הסחר הבינלאומיים של ישראל. במשרד התחבורה ובשיתוף רשות המיסים מציגים את המהלך כניסיון להרחיב תחרות בענף דרך הגדלת היבוא המקביל והיבוא האישי.


הטבת המכס עוברת גם ליבואנים שאינם ישירים

עד היום, המנגנון הקיים אפשר ליבואנים ישירים לממש פטור ממכס בשיעור 7%, בהתאם להסכמי הסחר הבינלאומיים של ישראל, בעוד שיבואנים עקיפים, זעירים ויבוא אישי לא נהנו מההעדפה באותה צורה. בפועל נוצר יתרון מובנה לערוץ יבוא אחד על פני אחרים, ותחרות מצומצמת יותר על אותו קהל לקוחות.

התיקון מאפשר לרשות המסים להחיל את ההטבה גם על יבואנים שאינם ישירים. המשמעות היא הרחבת ההטבה לערוצי יבוא נוספים, מה שמצמצם את היתרון שהיה עד היום ליבואנים הישירים.

המהלך נשען על מודל שפעל כהוראת שעה בשנים 2023-2025. בתקופה הזו נרשם גידול בהיקף יבוא הרכב וניצול רחב יותר של העדפת המכס, וכעת הממשלה מבקשת לעגן את ההסדר כהסדר קבוע בחוק.


חדוה בר
צילום: גלית סברו
ניתוח

תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים

בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים

מנדי הניג |

לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש. 

 "לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.

וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש. 

פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?

אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן).