לא פקידי האוצר אחראים - רק הפוליטיקאים!
לפני זמן מה התראיין יורם גבאי, יו"ר פעילים ולשעבר הממונה על הכנסות המדינה, ליומון הכלכלי "כלכליסט". גבאי, בשמם של פקידי משרד האוצר לדורותיהם, קיבל על עצמו ובשם חבריו אחריות למצב הכלכלי.
מי ששולט במדינה מאז תוכנית הייצוב (1.7.1985) הם פקידי האוצר, אמר, וטען שכאן בדיוק קבור הכלב ושזה הדבר שצריך לתקן - להחזיר את השלטון בחזרה לנבחרים ולבטל את כוחם של הממונים.
לכאורה, מה לנו כי נלין? במשך שנות דור אמרנו שהבעיה היא השתלטות פקידי האוצר על כל המערכות הכלכליות, הציבוריות והפוליטיות בחיינו. והנה בא אחד מהם, לא פקיד זוטר, אלא אחד הבכירים וההגונים מביניהם ומודה בפה מלא קבל עם ועדה שאכן "אנחנו, נערי האוצר, אשמים ברוב הצרות שניחתו על עם ישראל ב-20 השנים האחרונות".
זה קל מדי ופשטני מדי. נביא כאן שלוש דוגמאות להוכחה חד משמעית למצבים שבהם הפוליטיקאים קבעו, הכתיבו וניווטו את המדיניות הכלכלית-חברתית.
הראשונה הייתה בשנת 1991, כאשר ארצות הברית הודיעה לראש הממשלה יצחק שמיר כי הערבויות המובטחות בסך 10 מיליארד דולר למימון קליטת העלייה הגדולה מברית המועצות, יעברו תהליך של "בחינה מחדש" (ריאססמנט).
ממשלת שמיר קיימה סידרה של דיונים והחליטה כי תקציב המדינה לשנת 92 יכלול גירעון מתוכנן של 6.2% במונחי תוצר. את הגירעון תממן הממשלה באמצעות הנפקת אג"ח ממשלתיות שיביאו לגידול בחוב הפנימי ובתשלומי הריבית על החוב. שר האוצר היה יצחק מודעי ונגיד בנק ישראל היה יעקב פרנקל שהוריד את הריבית הבסיסית במשק מ-26% ל-9.5%.
והנה, הפלא ופלא, אף אחד (כמעט) לא צייץ ולא ציפצף. רק כמה פרשנים כלכליים בעיתונות היומית שתקפו בחריפות את החלטות הממשלה והנגיד ואיימו עלינו כי הדבר יביא להתפרצות אינפלציונית חסרת מעצורים. אגב, בסופו של דבר גם הורדת הריבית וגם ההזרמה הממשלתית לא רק שלא השפיעו על עליית האינפלציה, אלא שמדד המחירים לצרכן ירד לשנת 92' מ-18% ל-9.4%, והיה המדד הנמוך ביותר בישראל זה יותר מ-20 שנה.
מקרה שני התחולל בשנת 94'. בזכות המדיניות המרחיבה של ממשלת שמיר, העלייה הגדולה והסכמי השלום עם הרשות הפלסטינית וממלכת ירדן, נוצרו עודפי הכנסה גדולים בתקציב המדינה. שר האוצר בייגה שוחט וראש הממשלה יצחק רבין הציעו לנצל את העודפים בכדי להגדיל את ההשקעות בחינוך ובתשתיות. מנכ"ל האוצר אהרון פוגל התנגד לכך בתוקף.
בישיבת הממשלה, אחרי שפוגל סיים את הצגת טיעוניו נגד תקציב נוסף ובעד הקטנת החוב המשלתי, אמר יצחק רבין את המשפט הידוע: "כן, כן, כולכם פוגלים".
בשתי הדוגמאות שהבאתי הדרג הפוליטי (ראש הממשלה ושר האוצר) קבע והכתיב לפקידות הבכירה באוצר את המדיניות באורח תקיף, ברור וחד משמעי. הפקידות קיבלה על עצמה את הדין וגם אם פה ושם תקעה מקלות בגלגלים הרי היו אלה אירועים זניחים שלא שינו כלל את מהלך המאורעות ואת כיוון המדיניות הכלכלית-חברתית.
הדוגמה השלישית היא הפוכה. כאן הוחלה מדיניות מצמצמת. בפברואר 2003 הציע אריאל שרון, המנצח הגדול של מערכת הבחירות בינואר אותה שנה, את תיק האוצר לבנימין נתניהו. אחרי התלבטויות רבות הסכים נתניהו לקבל את התפקיד בגלל ששרון הבטיח לו "קארט בלנש" לצורך ביצוע מדיניותו הכלכלית-חברתית. שרון הבטיח לו גיבוי ממשלתי ופוליטי מלא לביצוע כל מה שיבקש.
נתניהו בא לפקידי האוצר והציע להם להוציא מן המגירות את כל התוכניות לרפורמה מקשיחה ולבצען לאלתר וזה מה שהם עשו.
משום כך צריך להבחין ולומר כי לא הפקידות היא זו שניהלה את ה"רפורמות" אלא שר האוצר, בגיבוי מלא של ראש הממשלה.
משום כך טועה יורם גבאי. לא הפקידות שולטת, הפוליטיקה היא זו שמכתיבה את המדיניות. לא את נערי האוצר ובכיריו יש להאשים באסון החברתי שבו אנו שרויים. נכון, יש להם חלק נכבד בו, אבל האשמים העיקריים הם ראשי הממשלה ושרי האוצר שלהם.
פטריק דרהי (יוטיוב)התרגיל של פטריק דרהי - טייקון בישראל, פושט רגל בצרפת
העברת נכסים, להטוטים פיננסים, הסדר חוב, פשיטת רגל כלכלית וניצול של כספי אג"ח במיליארדים - דרהי שלא הכרתם
פטריק דרהי קבוצת אלטיס של פטריק דרהי בצרות - השווי הנכסי שלה מוערך בסכום שלילי. זה אומר שהנכסים שווים פחות מההתחייבויות. גירעון בהון הכלכלי, זו בעצם פשיטת רגל. אבל פשיטת רגל מתרחשת רק כשיש טריגר. כלומר, אם יש גירעון בהון, אבל החוב הוא לתשלום בעוד 3 שנים, אז לכאורה החברה יכולה לתפקד. יש לה עוד זמן להציל את עצמה.
זו סוגיה מורכבת והיא תלויה בחוקים בכל מדינה, אבל המצב הזה של גירעון בהון הכלכלי ויכולת לתפקד בזכות חובות לרוב מהציבור הוא כשל שוק שאנשי עסקים יכולים לנצל אותו לטובתם - הם נשארים בעמדת מפתח, הם גם מוכרים סיפור שאם הם לא יהיו החברה תקרוס כי הם מחזיקים בידע. במקרים רבים זה נכון והם באמ מנסים להציל את המצב במקביל לסוג של הסדר חוב. במקרים רבים אחרים הם מגיעים להסכמות עם קרנות גידור שמחזיקות בחוב שנסחר נמוך במטרה להשביח את הפעילות. יש מקרים שזה מצליח, יש מקרים שזה כישלון טוטאלי. אין הרבה מקרים שבתקופת "החסד" הזו, הבעלים זורק כסף.
הרי זה לא הכסף שלהם, זה הכסף של מחזיקי החוב, הם הנושים הראשונים של החברה. פטריק דרהי החזיק צעצוע בשם i24news - חברת חדשות שבשנתיים האחרונות גם הרחיבה מאוד את הפעילות בארץ בהשקעה של מאות מיליונים וכל זה על חשבון המשקיעים הצרפתים. דרהי רצה להיות טייקון תקשורת בארץ, אבל הוא פושט רגל בצרפת. זה לא מסתדר. אם אתה רוצה להשקיע כספים שסיכוי מאוד גבוה שהולכים לפח, תעשה את זה בכסף שלך, לא בכסף של מחזיקי אג"ח צרפתים. אם אתה רוצה תדמית נקייה בישראל כי אתה יהודי אוהב המדינה, תעשה זאת בכסף שלך - הצרפתים לא צריכים לשלם על זה.
אבל דרהי הצליח למשוך כמה שנים טובות, עד שהשבוע באופן פתאומי אלטיס החליטה לסגור-להעביר את הפעילות ההפסדית של i24news ולהישאר רק עם הפעילות באנגלית. דרהי אמר שהוא ייקח על עצמו את הפעילות בארץ, כשהפעילות תעבור תוכנית הבראה.
- פטריק דרהי פושט רגל בצרפת – וטייקון בישראל; איך זה מסתדר?
- דרהי מתכוון להיכנס לתקשורת הדתית; שת"פ עם "כיכר השבת" ו"סרוגים"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
איזו חוסר הגינות. כשזה לא הכסף שלך, אתה מתפרע בבזבוזים, העיקר שתהיה טייקון תקשורת. כאשר זה הכסף שלך, אתה עושה תוכנית הבראה ורה ארגון. אבל יש פה עוד שאלה - למה בכלל להעביר את הפעילות לדרהי. למה אלטיס לא עושה מכרז ומוכרת לכל המרבה במחיר, אפילו כמה מיליונים בודדים? דרהי בעצם לוקח את הערוץ אחרי השקעה של מאות מיליונים בחינם. זה תרגיל בריבוע - גם גרמת לחברה פושטת רגל בבעלותך שיש לה כסף של אחרים (חובות ואג"ח) להשקיע כספים במקום שטוב לך ולא לחברה, וגם אחר כך קיבלת את זה כנראה באפס. כך לפחות על פי הידוע מהדיווחים.
פטריק דרהי (יוטיוב)התרגיל של פטריק דרהי - טייקון בישראל, פושט רגל בצרפת
העברת נכסים, להטוטים פיננסים, הסדר חוב, פשיטת רגל כלכלית וניצול של כספי אג"ח במיליארדים - דרהי שלא הכרתם
פטריק דרהי קבוצת אלטיס של פטריק דרהי בצרות - השווי הנכסי שלה מוערך בסכום שלילי. זה אומר שהנכסים שווים פחות מההתחייבויות. גירעון בהון הכלכלי, זו בעצם פשיטת רגל. אבל פשיטת רגל מתרחשת רק כשיש טריגר. כלומר, אם יש גירעון בהון, אבל החוב הוא לתשלום בעוד 3 שנים, אז לכאורה החברה יכולה לתפקד. יש לה עוד זמן להציל את עצמה.
זו סוגיה מורכבת והיא תלויה בחוקים בכל מדינה, אבל המצב הזה של גירעון בהון הכלכלי ויכולת לתפקד בזכות חובות לרוב מהציבור הוא כשל שוק שאנשי עסקים יכולים לנצל אותו לטובתם - הם נשארים בעמדת מפתח, הם גם מוכרים סיפור שאם הם לא יהיו החברה תקרוס כי הם מחזיקים בידע. במקרים רבים זה נכון והם באמ מנסים להציל את המצב במקביל לסוג של הסדר חוב. במקרים רבים אחרים הם מגיעים להסכמות עם קרנות גידור שמחזיקות בחוב שנסחר נמוך במטרה להשביח את הפעילות. יש מקרים שזה מצליח, יש מקרים שזה כישלון טוטאלי. אין הרבה מקרים שבתקופת "החסד" הזו, הבעלים זורק כסף.
הרי זה לא הכסף שלהם, זה הכסף של מחזיקי החוב, הם הנושים הראשונים של החברה. פטריק דרהי החזיק צעצוע בשם i24news - חברת חדשות שבשנתיים האחרונות גם הרחיבה מאוד את הפעילות בארץ בהשקעה של מאות מיליונים וכל זה על חשבון המשקיעים הצרפתים. דרהי רצה להיות טייקון תקשורת בארץ, אבל הוא פושט רגל בצרפת. זה לא מסתדר. אם אתה רוצה להשקיע כספים שסיכוי מאוד גבוה שהולכים לפח, תעשה את זה בכסף שלך, לא בכסף של מחזיקי אג"ח צרפתים. אם אתה רוצה תדמית נקייה בישראל כי אתה יהודי אוהב המדינה, תעשה זאת בכסף שלך - הצרפתים לא צריכים לשלם על זה.
אבל דרהי הצליח למשוך כמה שנים טובות, עד שהשבוע באופן פתאומי אלטיס החליטה לסגור-להעביר את הפעילות ההפסדית של i24news ולהישאר רק עם הפעילות באנגלית. דרהי אמר שהוא ייקח על עצמו את הפעילות בארץ, כשהפעילות תעבור תוכנית הבראה.
- פטריק דרהי פושט רגל בצרפת – וטייקון בישראל; איך זה מסתדר?
- דרהי מתכוון להיכנס לתקשורת הדתית; שת"פ עם "כיכר השבת" ו"סרוגים"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
איזו חוסר הגינות. כשזה לא הכסף שלך, אתה מתפרע בבזבוזים, העיקר שתהיה טייקון תקשורת. כאשר זה הכסף שלך, אתה עושה תוכנית הבראה ורה ארגון. אבל יש פה עוד שאלה - למה בכלל להעביר את הפעילות לדרהי. למה אלטיס לא עושה מכרז ומוכרת לכל המרבה במחיר, אפילו כמה מיליונים בודדים? דרהי בעצם לוקח את הערוץ אחרי השקעה של מאות מיליונים בחינם. זה תרגיל בריבוע - גם גרמת לחברה פושטת רגל בבעלותך שיש לה כסף של אחרים (חובות ואג"ח) להשקיע כספים במקום שטוב לך ולא לחברה, וגם אחר כך קיבלת את זה כנראה באפס. כך לפחות על פי הידוע מהדיווחים.
