דחיית עתירה בעניין ניכוי מס במקור בשל קיום סעד חלופי

תקציר בגצ 1652/12 א.ד חן ניהול ואחזקות בע"מ נ' פקיד שומה רחובות

בית המשפט העליון דחה עתירה למתן צו ביניים וצו על תנאי, שבגדרה התבקש המשיב לנמק מדוע ביטל את הפטור מניכוי מס במקור אשר נקבע לעותרת. נפסק כי העותרת לא מיצתה את ההליכים השומתיים והליכי הערעור על פי פקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), ומשכך דין העתירה להימחק על הסף. השאלה המשפטית והרקע העובדתי העותרת היא חברה העוסקת במתן שירותי בנייה ואספקת כוח אדם. כנטען בעתירה, במשך תקופת פעילותה של העותרת נהג המשיב לתת לה פטור מניכוי מס במקור בשיעור 1% (להלן: "האישור"). ואולם, במהלך חודש ינואר 2012 ביטל המשיב את האישור, כך שבפועל הוטל על העותרת ניכוי מס במקור בשיעור 30% - השיעור המרבי. כפי שעולה מהעתירה, האישור בוטל בשל אי המצאת ספרי החשבונות של העותרת לידי המשיב. ביום 20.1.2012 פנתה העותרת למשיב והתריעה כי לביטול האישור השלכות הרות גורל על עצם פעילותה. לאחר חלופת מסמכים בין הצדדים, הוציא המשיב לעותרת אישור זמני לניכוי מס במקור בשיעור 1% לתקופה שבין 31.3.2012-6.2.2012. כעבור כמה ימים הודיע נציג המשיב כי שיעור ניכוי המס במקור של העותרת יעלה ל-5%, וכך אכן נעשה. העותרת טוענת בין היתר כי המשיב לא נתן כל הסבר או נימוק להחלטתו ולא נתן לה הזדמנות לשטוח את טענותיה בפניו, וכי הוא עושה שימוש בלתי ראוי בסמכותו לתת אישורי פטור כדי לאכוף את הוראות הפקודה. החלטה דין העתירה להידחות בשל קיומו של סעד חלופי. סעיף 168 לפקודה מאפשר לחולק על החלטתו של פקיד השומה להגיש השגה בעניינה. מקריאת העתירה עולה כי העותרת הסתפקה במכתב לפקיד השומה במקום בהשגה כקבוע בפקודה. רק בכך יש כדי לדחות את העתירה. ואולם, אף אם אפשר לראות במכתב שנשלח למשיב משום "השגה" כמובנה בסעיף 168 לפקודה, הרי על העותרת היה להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי כמצוות סעיף 153(א) לפקודה. משלא מיצתה העותרת את ההליכים השומתיים והליכי הערעור על פי הפקודה, דין העתירה להימחק על הסף. תוצאה העתירה נדחתה.

בבית המשפט העליון לפני כב' השופטים א' רובינשטיין, י' דנציגר ונ' הנדל ניתן ב-29.2.2012